קיצור שולחן ערוך יד
<< | קיצור שולחן ערוך · סימן יד | במהדורה המנוקדת | >>
דיני פסוקי דזמרה
ובו ח סעיפים:
(א)
עריכה- מן הודו עד לאחר השירה המה פסוקי דזמרה. וברוך שאמר היא ברכה שלפניהם, וישתבח היא ברכה שלאחריהם.
- משהתחיל ברוך שאמר עד לאחר גמר התפילה, אסור להפסיק בדיבור, אפילו בלשון הקודש (וכן בכל מקום שאסור להפסיק, אסור אפילו בלשון הקודש).
- אך לעניין הפסק לדבר מצווה, יש חילוק בין פסוקי דזמרה וברכותיה, לקריאת שמע וברכותיה. בפסוקי דזמרה, אפילו באמצע ברוך שאמר ובאמצע ישתבח, אם שומע איזה ברכה, מותר לו לענות אמן. וכן אם שומע שהקהל אומרים קריאת שמע, אומר עמהם פסוק "שמע ישראל" וגו'. ומכל שכן לקדיש ולקדושה ולברכו, דמותר לו להפסיק ולענות עם הקהל.[דרכי הלכה 1]
- ומכל מקום, אם אפשר לו לכוון שיפסיק לאלו במקום הפסק, כגון בין מזמור למזמור, או לכל הפחות בין פסוק לפסוק, יעשה כן.
- ו"ברוך הוא וברוך שמו" לא יאמר תוך פסוקי דזמרה, אפילו במקום הפסק (כיון שאינו נזכר בגמרא). וכן הנוסח "יתברך וישתבח" וכו' שאומרים כשחזן מנגן ברכו, לא יאמר, כיוון שאינו אלא מנהג. וכן אם עשה צרכיו ורוחץ ידיו, נראה לי דלא יאמר ברכת "אשר יצר", כיוון שיכול לאומרה אחר כך (ועיין להלן סעיף ח'.[דרכי הלכה 2]
- ודיני הפסק בקריאת שמע וברכותיה, יבואר אם ירצה ה' בסימן ט"ז).
(ב)
עריכה- יאחז שתי הציציות שלפניו ויאמר "ברוך שאמר" בעמידה, ובתשלום "מהולל בתשבחות" ינשקם ויניחם.
- ויאמר כל פסוקי דזמרה בנחת ובנעימה ולא במרוצה, וידקדק בכל התיבות כאילו היה מונה מעות, ויכוון פירוש המילות. ומכל שכן בפסוק "פותח את ידך" וגו', שצריך לאומרו בכוונה גדולה, שיכוון פירוש המילות, ויתפלל במחשבתו על מזונותיו ועל מזונות כל ישראל. ואם לא כיוון בו כלל, אפילו בדיעבד צריך לחזור ולאומרו בכוונה.
- בין "אלילים" ובין "וה' שמים עשה", צריך להפסיק קצת, שלא יהא נראה כחוזר למעלה.
(ג)
עריכה- יזהר שלא ליגע בשעת פסוקי דזמרה, ומכל שכן אחר כך, עד גמר התפילה, במקומות המכוסין בגופו, או בראשו במקום המכוסה.[דרכי הלכה 3] וכן בצואת החוטם ובצואת האוזן אסור ליגע, כי אם על ידי מטפחת. ואם נגע בידו, יש לו לרחוץ ידו במים.
- ואם הוא בשעת תפילה, ואי אפשר לו לזוז ולבקש מים, די לו בנקיון צרור, או חוכך ידו בכותל וכדומה.
(ד)
עריכה- "מזמור לתודה" אומרים בעמידה ובשמחה, שהוא במקום קרבן תודה. וכן מן "ויברך דוד" עד "אתה הוא ה' האלהים" יאמר בעמידה. וכן השירה יאמר בעמידה בכוונה ובשמחה. וכן בברכת ישתבח יעמוד.[דרכי הלכה 4]
(ה)
עריכה- בשבת וביום טוב אין אומרים "מזמור לתודה", מפני שקרבן תודה באה בנדבה, ואין מביאים נדרים ונדבות בשבת וביום טוב.
- גם אין אומרים אותו בחול המועד פסח, מפני שאין קרבן תודה בא אז, לפי שעם התודה צריכין להביא עשרה לחמי חמץ. ולא בערב פסח, כי שמא לא יוכלו לאוכלם עד זמן איסור חמץ ויצטרכו לשרפן. ולא בערב יום הכיפורים, מפני שממעט זמן אכילתם, ומביא קדשים לידי פסול.[דרכי הלכה 5]
(ו)
עריכה- אם איחר מלבוא לבית הכנסת עד לאחר שהתחילו הציבור להתפלל, ואם יתפלל כסדר – לא יגיע להתפלל תפילת שמונה עשרה עמהם, והעיקר הוא שיתפלל שמונה עשרה עם הציבור, על כן יכול לדלג כאשר יתבאר.
- אך ברכת "על נטילת ידיים" וברכות התורה וברכת "אלהי נשמה", לעולם צריך לומר קודם התפילה (כמו שכתבנו בסימן ז'). ועל כן, אם לא אמרם בביתו – צריך לאומרם בבית הכנסת, ואפילו אם על ידי זה יתאחר מלהתפלל עם הציבור.
- וגם קריאת שמע עם הברכות בשחרית – צריך לומר דווקא קודם השמונה עשרה, דהיינו שיתחיל ברכת "יוצר אור" ויתפלל כסדר עד אחר השמונה עשרה בלי שום הפסק (כדי להסמיך גאולה לתפילה, דהיינו "גאל ישראל" לשמונה עשרה).
- אבל שאר הברכות וכל הסדר ופסוקי דזמרה (בלי ברכת ברוך שאמר וישתבח), יכול לאומרם גם לאחר התפילה.
(ז)
עריכה- ולכן, לאחר שאמר שלוש ברכות הנ"ל והניח טלית ותפילין, אם הוא רואה כי אין לו עוד זמן שיוכל להגיע להתפלל שמונה עשרה עם הציבור, אלא כשידלג ויתחיל בברכת "יוצר אור", אזי יתחיל שם.
- ואם יש לו זמן לומר גם "ברוך שאמר", ו"תהילה לדוד" עד סופו, דהיינו "שם קדשו לעולם ועד", וישתבח, יאמרם.
- יש לו זמן יותר, יאמר גם "הללויה הללו אל בקדשו" עד "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (ועיין שו"ע סימן נ"ב א').
- יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם "הללויה הללו את ה' מן השמים" וגו'.
- יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם שאר "הללויה".
- יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם "ויברך דוד" עד "לשם תפארתך".
- ואם יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם "הודו" עד "והוא רחום", וידלג עד "והוא רחום" שקודם "אשרי" ושם יתחיל.
- והמזמורים שמוסיפים בשבת וביום טוב, אם אין לו זמן לאומרם, אזי כל המזמורים והפסוקים שאומרים אותן בכל יום, להם הקדימה.
- ואם יש לו זמן לומר קצת גם מאלו שמוסיפים, נראה לי דבשבת וביום הכיפורים, "מזמור שיר ליום השבת" והלל הגדול (שהוא "הודו לה' כי טוב" וכו'), להם הקדימה. ובשאר יום טוב, להלל הגדול לבד הקדימה.
- ואחר כך המזמור "למנצח" ("השמים מספרים"), "לדוד בשנותו", "תפילה למשה".
- וכל אלו המזמורים והפסוקים, יאמרם קודם ישתבח. ולאחר גמר התפילה, ישלים כל מה שדילג; רק "ברוך שאמר" ו"ישתבח" אין אומרים לאחר התפילה.
- ואם רואה שאפילו אם יתחיל בברכת "יוצר אור" לא יוכל להתפלל שמונה עשרה עם הציבור אלא אם כן ימהר, טוב לו יותר להתפלל בפני עצמו כסדר במתינות ובכוונה (ועיין לקמן סימן כ' סעיף י"א וי"ב).[דרכי הלכה 6]
(ח)
עריכה- אם בא לבית הכנסת, והציבור מתחילין להתפלל פסוקי דזמרה, ואין לו טלית ותפילין, והוא מצפה שיובאו לו, יכול להתפלל גם כן פסוקי דזמרה. וכשיובאו לו טלית ותפילין, יניחם לאחר "ישתבח", קודם ברכת "יוצר אור", ויברך עליהם.
- ואם מתיירא שבעוד שיניחם יתעכב מלהתפלל שמונה עשרה עם הציבור, ידלג מן "והוא רחום" שבהודו עד "והוא רחום" שקודם אשרי, או מן "ויושע" עד "ישתבח", ולא יאמר רק מזמורים העיקריים, כמו שכתבנו לעיל, כדי שיהא לו פנאי להניחם לאחר שהוא אמר "ישתבח", קודם שיאמר הש"ץ הקדיש (ועיין לעיל סימן י' סעיף כ"ב).
דרכי הלכה
עריכההערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים