(א) סעיף א: מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל — ואם הניחו בימינו, אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סימן כ״ח. יד אהרן בהגהת הטור. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ה׳. וכן הוא לפי דברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין, שצריך להיות דווקא בזרוע שמאל, שנותן טעם בסוד יעו״ש. ולא כמו שכתב בית הרואה דף ב׳ ע״א והביאו הזכ״ל חלק א׳ אות ח׳, דאם הניח תפילין של יד בימין בדיעבד יצא. וזה שהניח בימינו ובירך, כשחוזר להניח בשמאל כדינו צריך לחזור ולברך. בית עובד שם. ונראה דהיינו אם הניח גם תפילין של ראש, אבל אם עדיין לא הניח התש״ר ונזכר או שהזכירוהו אחרים, אין צריך לחזור ולברך, כיון שעדיין לא גמר מצות ההנחה, והיתה כוונתו על שניהם, עיין לעיל סימן כ״ה אות פ׳. אבל אם גמר ההנחה, שלבש גם התפילין של ראש, או שלא היה לו כי אם תפילין של יד לבדה, צריך לחזור ולברך, ולא אמרינן בזה "ספק ברכות להקל", כיון דלפי דברי האר״י ז״ל לא חשיבה זה הנחה. ואם כן, אם היה לו תפילין של יד לבדה והניחה, היתה ברכתו לבטלה; ואם היה לו שתיהם והניחם, הרי לא חלה הברכה כי אם על של ראש לבד, ואם כן כשיבא לקיים מצות הנחת תפילין של יד צריך לברך עליה. וכנגד דברי האר״י ז״ל לא אמרינן "ספק ברכות להקל", כמו שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ע״ה. ועיין לקמן אות ז׳:
(ב) שם: שבין הקוב׳דו ובית השחי — וילפינן לה מדכתיב: "והיה לך לאות" ולא לאחרים, שלא יראו החוצה, ודרך האדם לגלות עד הקוב׳דו, ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים. לבוש. ט״ז ס״ק י״ב. שתילי זיתים אות ג׳. ועיין מה שכתבנו בזה בספרי הקטן חקי חיים דרוש ג׳ להלבשת תפילין, יעו״ש:
(ג) שם הגהה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקוב׳דו וכו׳ — פירוש, כל חצי העצם הנקרא זרוע הסמוך לקוב׳דו כשר להנחת תפילין. כן כתב בית יוסף בשם הגהת סמ״ק ושמושא רבא, וכן כתב בשולחן ערוך לקמן סעיף ז׳, וכן כתב הלבוש, וכן כתבו האחרונים. ואף על גב דמרן ז״ל כתב בבדק הבית דאין לסמוך על זה ולהכשיר להניח תפילין בכל חצי הזרוע, כי אם במקום התופח וכו׳ עכ״ל, יש לומר דאחר כך כשחיבר השולחן ערוך חזר בו ופסק כהגהת סמ״ק ושמושא רבא, כי גם לשון הרמב״ם והטור יתפרש כך. דהשולחן ערוך חברו אחר ספר בדק הבית, כמו שכתב שיורי כנסת הגדולה בסופו בכללי הפוסקים אות נ״ב, וכן כתב מאמר מרדכי אות א׳. ומה שכתב בסעיף ז׳: מחציו עד הקוב׳דו, לאו דווקא עד ממש לקוב׳דו, דשם אין תופח, כי אם למעט חצי העצם הסמוך לשחי. פרי מגדים אשל אברהם אות ב׳, וכן כתב ר׳ זלמן אות ב׳, חיי אדם כלל י״ד אות יו״ד, בן איש חי פרשת חיי שרה אות ו׳. אמנם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא ז״ל בס״ק ה׳, כל הבשר התפוח שעל כל הפרק בין הקוב׳דו ובין בית השחי כשר לתפילין, והוא הנקרא קוב׳דו בלשון הגמרא, יעו״ש, והביאו בפסקי הגר״א אות א׳, חיי אדם שם, בן איש חי שם. וכתב הרה״ג בן איש חי שם וזה לשונו, דלכתחילה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש״י ור״ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק. והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגר״א ז״ל הנ״ל, דסבירא ליה כל בשר הקבורת ראוי להניח בו תפילין, עכ״ל. ואף על גב דהחיי אדם שם כתב דאם מניח בחצי העצם העליון לא יברך, ליכא למיחש בזה לספק ברכות להקל, כיון דלדידן מברכין ברכה אחת לשתיהן, לשל יד ושל ראש, וגם לובש תש״י ור״ת[1], לכן יוכל לברך גם כן ולית חששא. ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ד אות יו״ד:
(ד) שם בהגהה: גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה — הנה בדין זה רבו הדעות. דהאור זרוע סבירא ליה דפטור. והתוספות פרק הקומץ דף לז ע״א ד״ה אין לו זרוע וכו׳ סבירא להו דחייב. וטעם דפטר האור זרוע, המגן אברהם ס״ק ג׳ כתב דגירסא אחרת היתה לו, יעוי״ש. והערוך השולחן כתב משום דסבירא ליה דתנא קמא פליג ופטר, וכמו שכתב כנסת הגדולה בהגהת הטור יעו״ש. והב״ח לחלק יצא, דבנחתכה למעלה מן הקיבורת פטור ואין צריך להניח כלל, ובנחתכה למטה מן הקיבורת חייב להניח ולברך, ודלא כהרב הגהה יעו״ש. ולפי מה שכתבנו באות הקודם בשם הגר״א, דסבירא ליה דכל העצם שבין הקוב׳דו ובין השחי ראוי להניח בו תפילין, אם כן הכא נמי יש לומר אפילו אם נקטעה למעלה מן הקבורת יש להניח שם תפילין במקום שנשאר באותו העצם. והשבות יעקב בתשובה חלק א׳ סימן ג׳ כתב דגידם שאין לו יד, רק זרוע, יניח תפילין בידו הימנית, יעו״ש. ואם כן, כדי להנצל מן הספיקות, גידם שאין לו יד זרוע, בין אם נחתך למטה מן הקבורת בין אם נחתך למעלה מן הקבורת, יניח בתחילה התפילין של יד בזרועו השמאלי הנשאר, ולא יברך עליה, ואחר כך כשיניח השל ראש יברך עליה, אם לסברת האשכנזים ב׳ ברכות, אם לסברת הספרדים ברכה אחת (עיין מאמר מרדכי אות ב׳), ויכוין לפטור בזה הברכה התפילין של יד, ויתפלל בהם. ואחר כך אחר התפילה, אחר שחולץ התפילין מן הראש ומן היד חוזר ולובש התפילין של יד בזרועו הימנית וגם התפילין של ראש, ולא יברך עליהם, כיון דהיה דעתו לחזור וללבוש אותם. וכן יעשה מי שיבשה ידו השמאלית מחמת חולי בר מינן ונתבטלו כל הרגשותיה. ועיין בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ט׳ שנסתפק בזה. ואין לומר שיניח בתחילה בימין ויתפלל בו ואמר כך יניח בשמאל, דכיון דהארי ז״ל נתן טעם בסוד שצריך להיות התפילין דווקא בשמאל, אם כן כל דבר שיש להסתפק בו נאמר שיניח בשמאל תחילה ויכוין עליו בברכת תפילין של ראש ויתפלל בו, ואמר כך יניח בימין:
(ה) שם בהגהה: גידם שאין לו יד רק זרוע וכו׳ — אבל אם גם זרוע לא יש לו, פטור לגמרי ואין צריך להניח בימין. מגן אברהם שם. ביאורי הגר״א אות ו׳. שו״ת פנים מאירות חלק ג׳ סימן י״א. סידור בית עובד שם אות ו׳. ויש אומרים שצריך להניח בימין. תפארת שמואל על הרא״ש הלכות תפילין סימן י״ח אות ב׳ בשם רש״ל. והביאו פתחי עולם אות ד׳. על כן יניח בימין בלא ברכה, ואחר כך כשיניח תפילין של ראש ויברך עליו יכוין לפטור תפילין של יד:
(ו) מי שאין לו זרוע דפטור מתפילין של יד, חייב להניח תפילין של ראש. שאגת אריה סימן ל״ז, וכתב שכן מוכח מדברי ריא״ז שהביא השלטי הגבורים יעויין שם בדבריו. והביאו מחזיק ברכה אות א׳. סידור בית עובד שם אות ז׳. שערי תשובה אות ד׳. ודלא כתשובת צמח צדק סימן ה׳, דהוא נגד משמעות כל דברי הפוסקים:
(ז) מי שנברא בלא זרוע שמאל, אפשר לומר דכולי עלמא מודו דחייב בתפילין של יד, אף על פי שנחלקו בנקטעה ידו אחר שנולד. ולצאת ידי ספק ברכות, יניח גם של יד, ויברך על של ראש שתי ברכות, ויכוין להוציא שתיהן. שבות יעקב חלק א׳ סימן ג׳. יד אהרן במהדורא בתרא בהגהת הטור אות א׳. ולדידן דאין מברכין אלא ברכה א׳ על שתיהן, נראה דבכהאי גוונא לא יברך אלא "על מצות תפילין" על של ראש ויכוין להוציא בברכה זו גם השל יד. בית עובד שם אות ח׳:
(ח) מי שיבשה או שנקטעה ידו הימנית, ואין לו במה לקשור התפילין שעל זרועו השמאלית, חייב להניח על ידי סיועת אחרים שיקשרו לו התפילין. וגם קטן יכול לקשור לו, דלא גרע מאשה דפטורה מתפילין ואפילו הכי יכולה לקשור ולהניח תפילין לאיש. מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות ה׳ בשם ר״ב:
(ט) מי שנולד ביד ימין קטועה, ולא נקטע אלא פיסת ידו, ויש לו זרוע וקנה ימנית, ומכל מקום אינו יכול לעשות כל מעשיו אלא בשמאלו, רק שאומר שיד ימנית שלו היא בכחה ובגבורתה אצלו יותר משמאלו, וכל הדברים שאינם נצרכים לפיסת היד מחזיק בין אצילי ידיו הימנית, מניח תפילין ביד שמאל. דהימין לא נעשה שמאל בשביל שנחתך, ולא דמי לאיטר, שנחלף ימינו לשמאלו, לפי שיש לו שתי ידים והם המוכיחות שנשתנו עליו טבעי בני אדם. אבל אם אין לו אלא יד אחת, אין כאן הוכחה, אף שאין לו יד ימנית, מכל מקום מאן מפיס דהוחלפה של שמאל ונעשית ימנית? ואמרינן דשמאל דקיימא קיימא. ותו, כיון דיד ימנית מיקרי יד לפי דעת הב״ח, אזלינן בתר בריאותה וכחישותה, והרי בנידון דידן יש לו כח יותר בימין. תשובת שארית יהודה חלק אורח חיים סימן ב׳. פתחי עולם אות ד׳. ועיין מה שכתבנו לעיל סוף אות ד׳. ולקמן אות ל״א:
(י) מי שנולד בלא פיסת יד הימנית ועושה כל צרכיו בשמאל, צריך להניח על השמאל ככל אדם. תשובת דברי נחמיה חלק אורח חיים סימן י״א. ובתשובת צמח צדק סימן ה׳ כתב דיניח תפילין בשעת תפילה בשמאלו השלימה, ויוכל לברך לדברי הכל למנהגינו שאין מברכין רק ברכה אחת לתפילין של יד ותפילין של ראש. ואחר כך יניח גם על הימנית, ויכול גם כן לברך, ויקרא קריאת שמע, עד כאן לשונו. והביאו פתחי עולם שם. ולפי מה שכתבנו לעיל בסימן כ״ה אות ע״ח, דהחולץ תפילין על מנת לחזור וללובשו אינו מברך, גם כן לא יברך כשחוזר ולובשו בימין, דבשביל תפילין של ראש לא יברך, מפני כשחלצו היה דעתו לחזור וללובשו; ובשביל תפילין של יד לא יברך, מפני שהוא לובשו בשביל הספק:
(יא) סעיף ב׳: המנהג הנכון שיהא היו״ד של קשר תפלה של יד לצד הלב וכו׳ — זה שכתב מרן ז״ל: המנהג הנכון וכו׳, לפי שיש פלוגתא בזה, דבגמרא פרק הקומץ דף ל״ה ע״ב אמרו, שקשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים. ופירש בנימוקי יוסף, דבשל יד מיירי, שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע, אלא מבפנים שהוא כנגד הלב. ושאר מפרשים פירשו דבשל ראש מיירי. ובעל העיטור כתב דבמנהגא תליא מילתא, ונהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין. והרב מהר״י בן חביב ז״ל כתב שראה בעיניו שני המנהגים, ובסוף דבריו כתב דמנהג השני הוא הנכון, והוא שעושין קשר היו״ד בראש הרצועה, ומכניסין כפל הרצועה בצד ימין המעברתא, ונשאר הקשר והיו״ד אשר בו למטה מהתפלה קרוב אל הלב, כמבואר כל זה בב״י. ועל כן כתב מרן ז״ל בשולחן ערוך: המנהג הנכון וכו׳, לפי שחושש לפירוש הנימוקי יוסף והסכמת מהר״י בן חביב, וכמו שכתב באר הגולה. וכן מה שכתב מרן ז״ל בסעיף שאחר זה: "המנהג הנכון לתקן שמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא לצד הכתף" וכו׳, לפי שבב״י הביא מתרומת הדשן דבקצת מקומות נוהגים לתקן קשר של תפילין של יד בעניין כשמניחין אותו בזרוע תהא המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד, ובקצת מקומות נוהגים לתקן איפכא וכו׳. וכתב מרן ז״ל בב״י: ועכשיו נהגו כל העולם כמנהג הראשון, שהמעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד. ולכן כתב מרן ז״ל בשולחן ערוך: המנהג הנכון לתקן המעברתא וכו׳. ונפקא מינה בזה, שכיון שמרן ז״ל לא החליט העניין לאסור, אלא כתב "המנהג הנכון", דיש להתיר בשעת הדחק, כגון איטר ואין לו תפילין של יד שעשוי היו״ד לצד פנים אם ילבוש אותו ביד ימין והמעברתא לצד הכתף, דמותר ליקח תפילין ממי שאינו איטר ולהניח אותו בצד ימין, ותהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף, וקשר היו״ד יהיה לצד פנים כדי שיהיה נגד הלב. וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בשני הידים, כמו שכתבנו לעיל, ואין ידו משגת לעשות ב׳ תפילין של יד, אחד ליד ימין ואחד ליד שמאל, יוכל להניח תפילין של יד שמאל ביד ימין על דרך זה. וכן מי שאינו איטר, והולך בדרך ואין לו תפילין, ואין לו ממי לשאול כי אם מזה שהוא איטר, יכול ליקח ממנו ולברך ולהניח, ואין בזה חשש ספק ברכות, כיון שהוא מכוין בברכה לפטור שניהם, תפילין של יד ותפילין של ראש. וכן כתב שבות יעקב חלק א׳ סימן ג׳, וחלק על הרב נחלת שבעה סימן מ״א יעויין שם, והביאו יד אהרן במהדורה בתרא בהגהת ב״י אות א׳. ש״ץ דף ל״ח ע״ב. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י״ב, וכתב וכן עיקר, וכן הסכים ישועות יעקב אות ג׳, וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ז׳. ועיין חיי אדם כלל י״ד אות י״ג, ומה שכתב בנשמת אדם אות ב׳, שדחה דברי האליה רבה אות ג' יעו״ש, ומסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות ה׳. ואין לחוש במה שראש הפרשה היה בצד ימין הקורא, ועכשיו יהיה בצד שמאל הקורא, עיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ב אות רי״ד, ודו״ק. ועיין עוד לקמן אות ל״א:
(יב) שם: יש ליזהר שלא תזוז יו״ד של הקשר מהתפלה — בזוהר פרשת פנחס דף רל״ו ע״ב החמיר מאד בזה, שכתב וזה לשונו: יו״ד דא אצטריך דלא יעדי כלל מגו תפלה דיד, דלא יעביד פירודא וכו׳. ומאן דרחיק לה מאתר דא, רחיק מעידונא דעלמא דאתי וכו׳, עכ״ל. והביאו ב״י, סולת בלולה אות א׳. ומשמע מלשון זה של הזוהר, שכתב "דלא יעדי כלל" וכו׳, דאפילו אם התפלה מונחת בכיס – לא תזוז יו״ד הקשר מהתפלה, וכן כתב מהר״י צמח ז״ל בספר זר זהב, ובעו״ת דף נ״ז ע״א הנדפס מחדש, והביאו החיד״א בספר קשר גודל סימן ג׳ אות י״ג, ש״ץ דף מ׳ ע״א, סידור בית עובד שם אות כ״ט, שערי תשובה אות ה׳, חס״ל סימן כ״ה אות יו״ד, בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו. על כן נהגו העולם עכשיו, דמשעת עשיית התפילין אחר שמכניסין הרצועה בהמעברתא, קושרין היו״ד עם התפלה בחוט של גיד כדי שלא תזוז לעולם, ואפילו כשהיא מונחת בתוך הכיס. והקשירה תהיה עם הגיד שתפור בו הבית התיתורא, ותהיה מצד התפר שלמעלה, כדי שלא יהיה שום חציצה בין תפילין לבשרו. ובזה נסתלק הצריך עיון של שערי תשובה באות הנזכר:
(יג) ואף על פי שהיו״ד קשורה עם התפלה משעת עשיית התפילין ואין זזה משם, אפילו הכי משעת הנחת התפילין, אחר שקשר תפילין של יד על הקבורת, צריך לקשור היו״ד ברצועה עם התפלה כדי להמשיך לה ש״ע נהורין שהם כמניין רצועה עם הכולל, כן כתב הרה״ג בן איש חי שם, וכן כתב החס״ל שם. אמנם בדברי האר״י ז״ל אין מפורש זה בהדיא, כאשר יראה המעיין בשער הכוונות סוף דרוש ד׳ דתפילין ודרוש ז׳, ובשער מאמרי רשב״י בהקדמת אד״ז דף נ״ז ע״ב וע״ג בהנדפס מחדש, ששם האריך הרחיב בעניין זה, ובעו״ת דף ל״ה ע״ב הנדפס מחדש, ובפרי עץ חיים שער התפילין פרק ח׳ ופרק י״א. אבל יש ראיה מדברי מהר״י צמח ז״ל בספר זר זהב, שהבאנו דבריו באות הקודם, שכתב שצריך שלא תזוז היו״ד של הקשר מהתפילה אפילו בהיותם מונחים בתוך הכיס, ובמקום אחר כתב וזה לשונו: פעם אחת התפללתי בבית החכם השלם מוהר״ר שמואל ויטאל וכו׳, והראה אותי הסדר שהוא היה כורך, והיה באופן זה, כי כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו״ד עם התפילה, וממשיך הרצועה אל הזרוע לעשות שאר הכריכות, אבל שם בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ועיקר כי אם כאמור. ואמר החכם הנזכר, שכן הרב אביו מהרח״ו למד אתו, והוא עצמו הניח לו תפילין בסדר זה בפעם ראשונה שלבש תפילין, שאביו הרב זלה״ה לבשם לו, ואמר לו הרב אביו שכן האר״י זלה״ה היה נוהג לעשות, וממנו למד הרב זלה״ה וכו׳. ובהיותינו בבית החכם הנעלה כמה״ר צמח וכו׳ ראיתי בחלומי להרב זלה״ה אשר האמת נכון עליו, ואמר לי: הנה בספר הכוונות בדף עצמה שנמצאת כתוב אורך הרצועה, הנה שם תמצא ראיה יותר ברורה נכונה וחזקה. והוא, שתמצא עניין קשירת תפילין של יד, יקשור תחילה תפילין של יד ויקיף ז׳ כריכות סביב הזרוע כנגד ז׳ נערות, רוצה לומר שיקשור תחילה היו״ד עם התפלה של יד, וזהו קשירת היו״ד בלבד, ותיכף ימשיך הרצועה סביב הזרוע לעשות ז׳ כריכות. ולא אמרתי כי אם קשירת היו״ד כדברי הרשב״י וכו׳, עד כאן החלום וכו׳. ולא נזכר בשום מקום לשון כריכות, אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו״ד, עכ״ל. והביא דבריו ש״ץ דף ל״ח ע״ב וע״ד, יעו״ש ובדברינו לעיל סימן כ״ה אות ס״ז. אתה הראתה לדעת כי אף על פי שכתב מהר״י צמח ז״ל שלא יזוז הקשר של היו״ד מהתפלה ואפילו כשהם מונחים בכיס, אפילו הכי צריך לחזור ולקושרו ברצועה עם התפלה בשעת הנחה. ותימה על הש״ץ שכתב בדף מ׳ ע״ב דאין קושרין אותה עם הרצועה בשעת הנחה, והלא הוא הביא דברי הצמח הנזכר. וכן משמע מדברי החיד״א ז״ל בספר קשר גודל סימן ג׳ אות ז׳ ואות י״ג יעו״ש, וכן משמע מדברי הרש״ש ז״ל בספר נהר שלום דף י״ג ע״א בהנדפס מחדש, שכתב וזה לשונו: ובקושרו היו״ד של התפילין עם הבית יכוין להעלות הדעת ק״ל הנזכר דנוק׳ דנוקבא עם הלבוש דיסוד דז״א דזעיר אנפין ולחברו עם המוחין דחו״ב דחכמה ובינה שהם הבית של תפילין של יד העומד ברישא דנוק׳. וגם יכוין לקשרא שכינתא עם בעלה שהם סוד שילוב הוי״ה ואדנות, ולהמשיך להם ש״ע נהורין, שהם מספר שני אל מלאים[2] כמספר רצועה, עכ״ל. אם כן משמע שצריך לקשור היו״ד ברצועה עם התפלה בשעת הנחה ולכוין, וכן משמע בהדיא מדברי משנת חסידים פרק י״ד מתיקון תפילין אות ז׳ ופרק ב׳ מהנחת תפילין אות ד׳ יעו״ש, וכן כתב בסידור הגאון רבינו אליהו מווילנא בכוונות תפילין דף כ״ד ע״א וזה לשונו: והרצועה ו׳ ז״א, כובש הנוק׳ על ידי אות יו״ד שהוא קשר של יד, ואז הוא גם כן כבוש וקשור עמה על ידי היו״ד, כי ו׳ עם יו״ד קשור תמיד גוף וברית, וכשהברית מתיחד הוא גם כן קשור עמה דכל חמודותיה ביה, עכ״ל. וכן כתב בביאורו על הקדמת התיקונים דף יו״ד ע״ב על תיבות ות״ת ותפארת איהו כובש באות יו״ד עם ה׳ תתאה וכו׳ יעו״ש. הרי מוכח בהדיא שצריך לקשור הרצועה שהיא ו׳ עם היו״ד שהיא קשר תפילין של יד, כמו שכתבו החס״ל ובן איש חי ודלא כמו שכתב הש״ץ. ועיין עוד לקמן אות ל״ו:
(יד) סעיף ג: המנהג הנכון לתקן שהמעברתא וכו׳ — עיין מה שכתבנו לעיל אות י״א:
(טו) סעיף ד: לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו׳ — בזבחים דף י״ט ע״א מבעיא אם כינה חיה ושערו הוי חציצה לעניין בגדי כהונה או לא, ולא איפשיטא. ופירש רש״י ז״ל: יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונתו לבשרו מהו וכו׳, עכ״ל. ופסק הרמב״ם פרק יו״ד מהלכות כלי מקדש, דלכתחילה חייצי. והביאו מחצית השקל ס״ק ד׳, וכתב וזה לשונו: אפשר בשער שכלפי הפנים, שהן שערות קצרות, אמרינן היינו רבותיה, ושער בית השחי יוכיח דלא נסתפק הש״ס אי חייצי בבגדי כהונה, וכן כהן גדול יוכיח, שהיה מסתפר כל ערב שבת ולא היה מגלח בתער אלא במספריים, ולא היה מגלחן כעין תער אלא היה מניח מעט מן השערות, כמו שכתוב ביחזקאל: "כסום יכסמו את ראשיהם", וכמבואר בסנהדרין דף כ״ב, ועיין בהרמב״ם פ״ח מהלכות כלי מקדש ובהשגות הראב״ד שם. ואף על פי כן היה מניח תפילין של ראש, ששערו היה מגולה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין. אלא על כרחך ששער מועט אינו חוצץ, דהיינו רבותיה. אבל לצד העורף שהם גדולים ויוצאים חוץ ממקומם, וכמו שכתב רש״י באיבעיא דהש״ס דלעיל, שם הוי חציצה וכו׳. ומהאי טעמא רע עלי המעשה אותם המגדילים בלוריתיהם, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה ויש קצת איסור ממה שכתוב ביורה דעה סימן קע״ח, יש בו איסור בהנחת תפילין, כיון שגדולים הרבה ליכא למימר היינו רבותייהו וחוצצים. ומשום מעשה אנשים הללו ליכא למימר היינו רבותייהו. ואפילו לדעת הרשב״א שאמר להלכה ולא למעשה דבראש לא קפדינן אחציצה, מכל מקום אפשר כהאי גוונא מודה הרשב״א, וכמו שאסור לדידיה על כובע עבה, וכמו שכתב מגן אברהם ס״ק ז׳, משום דלא מיקרי הנחה על גבי מקום שמוחו של תינוק רופס, והוא הדין הני שערות מרובים הרי הם ככובע עבה, עכ״ל. והביא דבריו פתח הדביר אות ג׳, פתחי עולם אות ו׳. וכן כתב קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ו׳. בן איש חי פרשת חיי שרה אות ה׳. מיהו הפרי מגדים באשל אברהם אות ד׳ כתב, דדווקא שער ארוך היוצא שלא במקומו הוא חוצץ, אבל במקומו בין עיניך וצואר אחת היא ואינו חוצץ, יעויין שם. וכיוצא בזה כתב הרב מור וקציעה, דשער הראש היורד למטה, דלאו מקום רביתיה, הוא חוצץ ויש להסתלק מן הספק, יעויין שם. וכן כתב פני אריה סימן ו׳ וז׳, והביא דבריו עיקרי הד״ט סימן ב׳ אות פ״ג. אבל אותם המגדלין בלוריות לפניהם, ובשעת הנחת תפילין נותנים את השערות למעלה על הראש ועליהם הקציצה, שלא יהיו השערות תלויות למטה בין עיניהם, נראה דלכולי עלמא הויין חציצה, דלאו היינו רביתייהו. פאת השלחן על קיצור השולחן ערוך שם:
(טז) שם: לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו׳ — כנה מתה ועפר לא מבעיא דחוצץ, זבחים שם, מגן אברהם א ס״ק ד׳, אליהו רבא אות ד׳, ר׳ זלמן אות ז׳, ש״ץ דף ל״ח ע״א. ובשל״ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין, מגן אברהם שם, ר׳ זלמן שם, ש״ץ שם, חס״ל אות ג׳. ופשוט שהנוהגים כן צריכין לנגב המקום היטב, אי משום כבוד תפילין, ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש, דוגמא דבגדי כהונה, כמו שכתב הרא״ש, ברכי יוסף אות א׳ ועי״ש, ש״ץ שם, שערי תשובה אות ו׳. ועיין שם שכתב דנראה דהשל״ה כתב כן, לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר, וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד תפילין, וכן הוא בכתבי האר״י ז״ל, עי״ש. עכ״ל. והא דאמר משום כבוד תפילין ולא אמר משום חציצה, נראה לעניות דעתי דאי משום חציצה היה די להסיר אותה במפה או במסרק, אבל משום כבוד תפילין צריך לרחוץ אותו במים כדי שיהא נקי יפה. ובזה נסתלקה קושית יפה ללב באות ב׳ על השערי תשובה:
(יז) אבק עפר איבעיא שם ולא אפשיטא. ופירש רש״י, דק ואינו מרגיש בו, עכ״ל. ויש ליזהר בזה לכתחילה, וכמו שכתב הרמב״ם פרק יו״ד מהלכות כלי מקדש, על כן לפעמים כשמנשב רוח חזק ומעלה אבק על שער ראש האדם מקום הנחת תפילין, צריך לרוחצו:
(חי) בשו״ת פני אריה סימן ו׳ כתב, דאבק לבן שמפזרין, כיון שהוא לנוי אינו חוצץ. ואני אמרתי בחפזי, דיש להשיב ממה שכתב בברכי יוסף סימן כ״ז (הבאתי דבריו לעיל אות ט״ז. הערת כה"ח), דאפילו דבר שאינו חוצץ יש להקפיד, דבעינן "על בשרו" ממש כבגדי כהונה, עי״ש, וצריך עיון בדבר. קשר גודל סימן ג׳ אות ל״א:
(יט) לא יפה עושים קצת הנוהגים לכרוך הרצועה ביד תחת התפילין, דהוי חציצה. לבושי שרד על מגן אברהם ס״ק ה׳. וכן לפי דברי האר״י ז״ל אין נכון לעשות כן, כי זו בחינה בפני עצמה וזו בחינה בפני עצמה, ואיך יפסיק בה בין תפילין לבשרו? ועיין לעיל אות י״ג ובסימן כ״ה אות ס״ז:
(ך) שם בהגה: ודווקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד — הט״ז ס״ק ד׳ והמגן אברהם ס״ק ה׳ תמהו על מור״ם ז״ל בזה, שהרי הרשב״א ז״ל בעצמו סימן תתכ״ז כתב זה להלכה ולא למעשה, ואמר: זיל בתר מנהגא, כמו שכתוב בירושלמי: כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה, צא וראה מה ציבור נוהגין ונהוג כן, כמבואר כל זה בבית יוסף, יעו״ש. והרב הלבוש כתב: נוהגים להקפיד במה ששייך לקשירה, בין בראש בין ביד, וכתב הט״ז שם: ונכון הוא. וכן כתב עו״ת אות ד׳. אליהו רבא אות ד׳. יד אהרן בהגהת הטור. ר׳ זלמן אות ז׳. ש״ץ דף ל״ח ע״א. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י״ז. שתילי זיתים אות י״א. ולכתחילה אף בכריכות נמי ראוי להניחם על בשרו, ובשל ראש מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר כלל. פרי מגדים במשבצות זהב אות ד׳. וכן כתב שתילי זיתים שם, דבמקומו נוהגים להקפיד אף במה שאין שייך לקשירה. ובשו״ת יד אליהו סימן ג׳ העלה, דחציצה בחינם בלי צורך פשיטא דאינו נכון אף ברצועות; אבל ביש לו איזה צער או קפידא בדבר שרוצה לעשות כן, אין להקפיד כלל ברצועות, יעו״ש. והביאו בית עובד שם וכתב וכן עיקר. ועיין במגן אברהם שם:
(כא) הלובש בתי עינים יזהר שלא יתחוב אותם בין הרצועה ובין בשרו, אלא יתחבם בין הרצועה ובין הכובע. ואם אי אפשר לו בלאו הכי, צריך שיזהר בזה לפחות בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת העמידה. הרה״ג החסיד בן איש חי פרשת חיי שרה אות ה׳. ואם אי אפשר לו גם בזה, כבר כתבנו לעיל בשם יד אליהו דמותר, ועיין עוד לקמן סוף אות כ״ט:
(כב) אסור להניח תפילין של ראש על השער נכרי שלובשים על ראשם הנקרא פירוק״א בלע״ז. תשובות דבר שמואל סימן רצ״ב, הביאו יד אהרן בהגהת הטור. סידור בית עובד שם אות ך׳. וכן כתב החס״ל אות ג׳:
(כג) סעיף ה׳: אדם שהוא עלול לנזילות וכו׳ — פירוש, שיש לו מכאוב בראשו ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות. וכיון שיש דעות דסבירא להו בתפילין של ראש אין חשש בחציצה, דהא כתיב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך", ולא נאמר "בין עיניך" אלא לסיום מקום, זה שהוא אנוס יסמוך על זה. ומכל מקום יניחם על כובע דק, שאז יוכל להניח כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס, מה שאין כן בכובע גדול. ט״ז ס״ק ה׳. מגן אברהם ס״ק ז׳. ד״מ ח״א[3] חלק אורח חיים סימן ז׳. יד אהרן מהדורה בתרא בהגהת בית יוסף אות ג׳. מיהו הב״ח החמיר, וכתב דאין להקל כלל, אף למי שעלול לנזילות, להניח תפילין של ראש על כובע דק בשעת קריאת שמע ותפילה; אלא כדי לצאת ידי חובתו גם לדעת הרא״ש והטור, צריך שבשעת הברכה ובשעת קריאת שמע ותפילה יהיו על בשרו בלי חציצה כלל, יעו״ש, והביאו עו״ת אות ה׳. שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ב׳, וכתב: וכן עמא דבר. וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות ז׳. אמנם אם גדל עליו הכאב מאד ולא יוכל להניחם אם לא בדרך זה, ודאי שיש לסמוך על דברי מרן ז״ל והאחרונים, ואפילו אם ישארו על כובע הדק בשעת קריאת שמע ותפילה, כיון דלא אפשר בעניין אחר, וזה יותר טוב משלא יניח תפילין של ראש כלל. ובתשב״ץ סימן ל׳ כתב דאין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו, ומותר לכסות אותם בסודרו. והא דאמרינן "וראו כל עמי הארץ" וכו׳, היינו שיהיו בראש במקום שהם נראים יותר; "וראו" כמו "ושמעו", "וכל העם רואים את הקולות", יעו״ש. והביאו שערי תשובה אות ח׳. והכל לפי מה שהוא אדם, מה שיכול לעשות ולזהר במצות ה׳ יותר יעשה, ותבוא עליו ברכה:
(כד) שם: יש להתיר לו להניח תש״ר על הכובע דק וכו׳ — מי שיש לו נתק בראשו, וזימנין דניזוק וגם מתלכלכין, טוב שיניחם על כובע הדק. ברכי יוסף אות ג׳ בשם דבר משה חלק אורח חיים סימן ז׳. ש״ץ דף ל״ח ע״א. זכ״ל חלק א׳ אות ת׳. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ״א. ועיין בספר ראש משביר חלק א׳ סימן ב׳, דשקיל וטרי בהאי עניינא, והעלה דאין להניח על הכובע יעו״ש, והביאו דברי מנחם בהגהת הטור אות ב׳. ועל כל פנים בשעת קריאת שמע ותפילה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל. חס״ל אות ד׳:
(כה) שם: יש להתיר לו להניח תש״ר על הכובע דק וכו׳ — וכן מי שיש לו מכה בידו ולא סגי בלאו הכי, מותר להניח תפילין של יד על הסמרטוטין שעל גבי המכה, רק שיכסם בבגד, משום דכתיב "והיה לך לאות על ידיך" ולא לאחרים לאות. מגן אברהם ס״ק ו׳, וכן כתב אליהו רבה אות ה׳. וכן כתב חיי אדם כלל י״ד אות י״ד. ר׳ זלמן אות ח׳. פרי מגדים במשבצות זהב אות ו׳ ואות ז׳. ש״ץ שם. חס״ל שם. וגם בזה כתב החס״ל, בשעת קריאת שמע ותפילה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל:
(כו) יש אומרים, דווקא להניח על הסמרטוטין, דאינו רק משום חציצה, אבל על בגד אסור אף על גב שילבוש עליו בגד אחר. חיי אדם שם. וכן כתב אה״ח והביאו פתחי עולם אות ט׳. ויש אומרים דלא שנא. ר׳ זלמן שם. סידור בית עובד שם אות כ״ב. וכל זה אם המכה היא בכל חצי עצם הסמוך לקובד״ו לדברי מרן ז״ל, ולדברי הגר״א אם היא בכל מקום בשר התפוח שבעצם הקובד״ו ובין בית השחי, כמו שכתבתי לעיל אות ג׳. אבל אם יש מקום פנוי שאין בו מכה וראוי להניח בו תפילין, מניח שם ואין להניח על גבי הסמרטוטין משום חציצה, והוא פשוט. אמנם הנראה שיש לסמוך בזה על דברי הגר״א ז״ל ולהכשיר כל בשר התפוח שבכל אותו העצם אם יש בו מקום להניח תפילין, כי זה יותר טוב מלהניח על גבי הסמרטוטין ויהיה חציצה. עיין לקמן אות כ״ט:
(כז) שם: על הכובע דק וכו׳ — אבל על כובע עבה אסור להניחם, דלא מיקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס. ר׳ זלמן אות ז׳. בית עובד שם אות ך׳. והחיי אדם כלל י״ד אות י״ד כתב הטעם דאין מניחין כובע עב, מפני שאינו יכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות ה׳. ונפקא מינה, דלטעם המגן אברהם בעינן דק ממש, כדי שיהא סמוך לראש, אבל אם הוא עבה לא מיקרי הנחה על הראש. ולטעם החיי אדם והפרי מגדים, לא בעינן דק ממש, אלא כל שיכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכן כתב המאמר מרדכי אות ה׳, דלא בעינן דק ממש ויכול להניח על כיסוי ששוכבים בו בלילה הנקרא בריט״ו וכיוצא בו. וכל שכן מי שיש לו מיחוש בראש, דנוהגים לשום עוד סודר על גובה מצחם ועל מקום הנחת תפילין. ולא הוציאו אלא כעין מצנפת שקורין טורבא״ן או כובע שלנו הנקרא קאפיל״ו, דבאלו אי אפשר לכוין להניחם במקום שמוחו של תינוק רופס, יעו״ש, ועיין לעיל אות כ״ג:
(כח) שם: ויכסם מפני הרואים — כדי שלא ילמדו הרואים להניחם על הכובע בלא סיבה מספקת. ב״י. ועיין ט״ז ס״ק ו׳ ופרי מגדים במשבצות זהב אות ו׳:
(כט) שם הגהה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח — ויכוין להוציא גם של ראש בברכה אחת. עו״ת א׳ ה׳. וכן כתב חיי אדם שם. ר׳ זלמן שם. פרי מגדים שם. והוא הדין אם מניח של יד בדרך זה (דהיינו על סמרטוט), לא יברך על של יד, דהא יש אומרים דחציצה פוסלת. מגן אברהם ס״ק ח׳. וכן כתב חיי אדם שם. ר׳ זלמן אות ח׳. ש״ץ דף ל״ח ע״א. סידור בית עובד שם אות כ״ב. חס״ל שם. מיהו על תפילין של ראש מברך שתים. פרי מגדים במשבצות זהב אות ה׳ ואות ו׳ ובאשל אברהם אות ח׳. וזהו לסברת מור״ם ז״ל דסבירא ליה דמברכין על תפילין של ראש שתים, כמו שכתב סימן כ״ו סעיף ב׳ בהגהה. אבל לסברת מרן דאין מברכים על תפילין של ראש אלא אחת, כמו שכתב מרן ז״ל שם, גם כאן אין לברך כי אם ברכה אחת על תפילין של ראש, והיא "על מצות", ויכוין לפטור תפילין של יד. וכן אם הוא מניח תפילין של ראש על כובע דק, מברך על של יד "להניח" ופוטר את של ראש. ואם אינו לובש כי אם תפילין של ראש לבדו על הכובע, ואינו לובש תפילין של יד מאיזה סיבה, לא יברך על תפילין של ראש מחמת הפלוגתא. אבל אם יש מכה במקום כריכת הרצועה, ויש עליה סמרטוט, מותר להניח ולברך, אף על גב שיש חציצה בין הרצועות. חיי אדם שם. וכן כתב המגן אברהם ס״ק ה׳, יעו״ש. ועיין מה שכתבנו לעיל אות ך׳:
(ל) אם שכח והניח תפילין עם התיק שלהם ובירך עליהם, אין צריך לברך שנית. אבל אם התיק מכסה גם למטה תחת המעברתא והתיתורא, דאז הוי חציצה, צריך לברך שנית. מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. ולדידי צריך עיון אם יוכל לברך שנית בעניין זה, כיון דיש פלוגתא בזה אם חציצה פוסלת, בין בתש״י בין בתש״ר, כאשר יעויין בבית יוסף ובדברינו לעיל אות כ״ג ואות י״ט. על כן אם אירע כזה, ישתדל לשמוע הברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת, או יהרהר הברכה בלבו. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח״י אות ז׳. ועוד עיין פתחי עולם סימן כ״ז אות נ״ג מה שכתב בשם פ״ת, שהצריך עיון על זה ממקום אחר:
(לא) סעיף ו: איטר יד ימינו וכו׳ — הכי איתא בפרק הקומץ דף ל״ז ע״א: תנו רבנן, אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. והתניא: מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם? אמר אביי, כי תניא ההיא, בשולט בשתי ידיו, עד כאן. ולשון זה נוכל לפרש, דלא מקרי אטר ומניח תפילין בימינו שהוא שמאלו אלא אם כן הוא שולט בכל דבר בשמאלו, בין בכתיבה בין בשאר מלאכות; אבל אם הוא כותב בימין ושאר מלאכות עושה בשמאל או איפכא, מניח בשמאל כל אדם, דכל שאינו עושה כל מלאכתו הצריך לו בשמאל – מיקרי יד כהה, דהא אינה יכולה לעשות לו כל מלאכתו. ואף על גב דבימין נמי אינו יכול לעשות כל מלאכתו, מכל מקום אמרינן מה ראית וכו׳ ושדינן ליה ארובא דעלמא. מיהו הרא״ש כתב בהלכות קטנות סימן י״ח בשם ספר התרומה, והביאו בית יוסף, דאדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בימין, או כותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל, זה הכלל, יניח תפילין ביד שתש כחה, כרב אשי דדריש "יד כהה", ולא אזלינן בתר כתיבה, עכ״ל. וכתב בית יוסף דכן נראה שהוא מסקנת המרדכי. ובסמ״ק כתב, דאם כותב בימינו ושאר כל מלאכתו עושה בשמאלו הוי כשולט בשתי ידיו ומניח תפילין בשמאל. ושני סברות אלו הביאם מרן ז״ל בשולחן ערוך בשם יש אומרים ויש אומרים. ובהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל, כתב שם המרדכי דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר אלא אם כן נולד כן וכו׳. ויש לדחות, היינו הך דמשני בשולט בשני ידיו. ומיהו נראה לר״ן דבעיקר כח תליא מילתא, ע״כ. והביאו בית יוסף. ואם כן, בזה דהרגיל עצמו נמי בפלוגתא שניא, וכן כתב המגן אברהם ס״ק ט׳. אמנם הרב מהר״י צמח בספר זר זהב האריך והרבה בראיות, שאטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם, שלא לשנות הסדר העליון יעו״ש. והביאו ש״ץ דף מ׳ ע״ג. שערי תשובה אות י״א. יפה ללב אות ג׳. בן איש חי פרשת חיי שרה אות ז׳. וכן כתב בספר נגיד ומצוה, יעו״ש. והאמת אתו, שכן האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ז׳ דתפילין נתן טעם בסוד שצריך להיות תפילין של יד דווקא בזרוע שמאל, יעו״ש. על כן מי שהוא אטר ועושה כל מלאכתו בשמאל, בין הכתיבה בין שאר מלאכות, דזה לכולי עלמא הוי אטר, מניח תפילין ביד שמאלו שהוא ימין של כל אדם ומברך עליו ומתפלל בו, כיון דדין האטר נזכר בגמרא; רק אחר התפילה כשיחלוץ התפילין חוזר ומניח ביד שמאל של כל אדם, כדי לצאת ידי חובה לדעת מהר״י צמח והאר״י ז״ל, ולא יברך עליו כי אם בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו, ויקרא בו קריאת שמע. וכן כתב בן איש חי שם. וזה שחוזר ולובש בשמאל כל אדם, אם ידו משגת יעשה שני תפילין של יד, כדי שיבוא הנחת תפילין על הסדר, המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד והיו״ד לצד הלב. ואם אי אפשר לו, ישאל תפילין מאחר, או יהפוך התפילין ויהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף כדי שיהיה היו״ד לצד הלב, כמו שכתבתי לעיל אות י״א. אבל אם כותב בימין ועושה שאר מלאכתו בשמאל או איפכא, וכן מי שהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל, זה יניח בשמאל כל אדם ויברך עליו ויתפלל בו. דכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים, אמרינן דעת המקובלים תכריע, ולא חיישינן לספק ברכות, כמו שכתבתי לעיל סימן כ״ה אות ע״ה יעו״ש. ועוד, כיון שהוא ספק שיש בו מחלוקת הפוסקים, שדינן ליה בתר רובא דעלמא. ואף על גב דמרן ז״ל כתב בזה יש אומרים ויש אומרים, וביש אומרים בתרא כתב לילך אחר הכתיבה, וקיימא לן דדעתו ז״ל לפסוק כדיעה שנייה – קים לן אילו היה רואה דברי האר״י ז״ל גם הוא היה פוסק כן, וכמו שכתבתי לעיל סימן כ״ה אות ע״ה. מיהו הרוצה להחמיר ולהניח גם ביד ימין דכל אדם אחר התפילה תבוא עליו ברכה. ומה שכתב החס״ל סוף אות ה׳ דאיש כזה יניח תפילין בב׳ ידיו בשעת קריאת שמע וכו׳, אינו נראה, ועוד דאיכא חשש דבל תוסיף, כמו שכתב יפה ללב שם, וכן כתב בן איש חי שם, אלא מה שכתבתי הוא העיקר. ודע, דנפקא לן עוד מזה ממה שכתבתי לעניין כתיבת תפילין, דדרשו שם במנחות: "וקשרתם וכתבתם", מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ואם כן צריך לכתוב ביד שקושר בה תפילין. ואף על גב דרש״י ז״ל שם כתב דרוב בני אדם כותבין בימין וכו׳, משמע דבדיעבד כשר אם לא כתב ביד ימין, אין כן דעת הפוסקים, אלא אפילו בדיעבד פסול כמו שכתוב בסימן ל״ב סעיף ה ובדברינו לשם בספרי הקטן קול יעקב יעו״ש. ואם כן, מי שהוא כותב ביד ימין ועושה מלאכתו בשמאל או כותב בשמאל ועושה מלאכתו בימין, כיון שכתבנו שצריך להניח תפילין בשמאל כל אדם, צריך לכתוב תפילין דווקא ביד ימין של כל אדם כיון שקושר בה תפילין. ועיין מה שכתבתי בקול יעקב לסימן ל״ב אות כ״ה. ואם הוא כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עושה בשמאל של כל אדם, שכתבנו לפום דינא צריך להניח בימין של כל אדם ומברך עליו, אלא רק שצריך לחוש לסברת מהרי״ץ ולהניח תפילין אחר התפילה בשמאל של כל אדם, גם בכתיבה כן, דבעל נפש יחוש לסברת מהרי״ץ, דלסברתו צריך לכתוב בימין של כל אדם שקושר בה תפילין, ואם כן לצאת אליבא דכולי עלמא צריך לקנות תפילין דווקא ממי שכותב בימין של כל אדם וגם שאר מלאכתו עושה בימין של כל אדם. וכן כתב מהרי״ח בספר רב פעלים חלק אורח חיים חלק ב׳ סימן ס׳ יעו״ש. אמנם לפום דינא, אם כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עושה בשמאל של כל אדם שהוא ימין דידיה, מותר וכמו שכתב מרן ז״ל בסימן ל״ב סעיף ה׳. ועיין קול יעקב סימן ל״ב אות כ״ד:
(לב) סעיף ז: אעפ״י שיש לאדם מכה וכו׳ — ואם יש לו מכה בכל זרועו, פטור מתפילין של יד. עיין סימן ל״ח סעיף ט׳. מגן אברהם ס״ק י״א. ר׳ זלמן אות ח׳. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י״ג. ואם אינו מצטער כל כך, מניח תפילין של יד על גבי סמרטוטין בלא ברכה, כמו שכתבתי לעיל אות כ״ה ואות כ״ו. אבל אם המכה גדולה וצער גדול יש לו, אין להניח אפילו נשאר מקום, דמצטער פטור כמו שכתוב סימן ל״ח סעיף ט׳. וכן כתב בפרי מגדים באשל אברהם אות י״א. ומיהו טוב וישר הוא ליישב דעתו ולקיים המצוה כדי שלא יהיה אותו היום חסר מן המצוה, כי מה שאינו נעשה היום אינו נעשה ביום אחר, כי בכל יום ויום יש בירור ותיקון בפני עצמו כמו שכתב האר״י ז״ל בשער המצות פרשת בהר סיני ובעץ חיים שער ג׳ פרק ב׳. וכן כתב הרש״ש ז״ל בהקדמת רחובות הנהר דף ב׳ ע״ג. ומה שכתב הפרי מגדים שם ופתחי עולם אות ט״ז, דאם המכה בכל מקום התפילין יניח בימין בלא ברכה, אין נראה כן לפי דברי האר״י ז״ל שנתן טעם בסוד שצריך להיות תפילין של יד בזרוע שמאל דווקא. אלא טוב יותר להניח על הסמרטוטין וביד שמאל מלהניח בימין בלא סמרטוטין, כי שם אינו מקום תפילין:
(לג) שם: כי מקום יש בזרוע להניח ב׳ תפילין וכו׳ — עיין מה שכתבתי לעיל אות ג׳:
(לד) סעיף ח: ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות וכו׳ — היינו שיכרוך על אצבע האמצעי הנקרא אמה ג׳ כריכות, וכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה, וב׳ כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד, כמו שכתבתי לעיל סימן כ״ה אות ט׳ בשם האר״י ז״ל. ועיין שם עוד אות ס״ח:
(לה) שם: ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות — ובכוונות כתוב שצריך לכרוך ז׳ כריכות על הזרוע בסוד שבע הנערות הראויות לתת לה. והבאתי דבריו לעיל סימן כ״ה אות ס״ז יעו״ש. ואם מצטרפות ב׳ חצאי כריכות דתחילת הכריכות וסופן למניין ז׳, נחלקו רבוותא ז״ל. הרב מוהר״ר אהרן משה ז״ל סבירא ליה דלא מצטרפי ובעינן ז׳ כריכות שלמות. אך הרב שם חדש ז״ל בסוף חלק א׳ דף קכ״ו הביא דבריו וחלק עליו וסבירא ליה דמצטרפי, יעו״ש. והביא דבריו פתח הדביר אות ד׳. אמנם מדברי האר״י ז״ל שנתן בהם טעם בסוד משמע דלא מצטרפי, דבעינן ז׳ כריכות שלימות, וכן פסק הרה״ג החסיד בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו:
(לו) שם הגהה: ואין לכרוך הרצועה על התיתורא וכו׳ — והטעם כתוב שם בדרשות מהרי״ל, שצריכין להיות כתפילין של ראש שאינם מהודקין. והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד׳, וכתב עליו וזה לשונו: ולא נהירא, דבתפילין של ראש כתיב "והיו לטוטפות בין עיניך", ובשל יד כתיב "וקשרתם". ואף על פי שהוא ז״ל כתב ד"וקשרתם" תתקיים במה שקושרים הרצועה תוך המעברתא, זאת אינה קשירה אלא תלייה, דומיא דתפילין של ראש. הילכך לית דחש להא דמהרי״ל ז״ל, ואם הלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר, שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועה וכו׳ עכ״ל. וכן כתב מור וקציעה בזה הסימן ובסימן כ״ח ובספרו עמודי שמים דף נ״ט סוף עמוד ב׳. וכן כתב המחזיק ברכה אות ה׳, ובספר אור צדיקים דף י׳ עמוד ג׳ אות ו׳, יפה ללב אות ו׳[4] וכן כתבנו אנן לעיל אות י״ג בשם האר״י ז״ל והאחרונים, יעו״ש. ומה שכתב הלבוש טעם להגהה זו, כתב עליו דברי חמודות אות מ״ד דדברים אלו בדה מלבו, משום שלא ידע איה מקומה של הגהת רבו, ואיננו, יעו״ש. ועיין להרב יפה ללב ז״ל שם שדחה דברי הלבוש הנ״ל ממקום אחר, ולא זכר דברי חמודות הנזכר:
(לז) יש ליזהר, כשחולץ התפילין ורוצה לקשור הרצועה עם הבית כדי שלא ישמטו, שלא יכרוך הרצועה על המעברתא ועל הרצועה או על הבית והרצועה, אלא יכרוך על הרצועה היוצאה מן המעברתא בקירוב ועל הרצועה הכרוכה, ובזה יתקשר הבית עם הרצועה. אבל לא יכרוך הרצועה על המעברתא ועל הרצועה ויקשור, מפני שכל אחד יש לה בחינה קדושה בפני עצמה, כמבואר בשער הכוונות בדרושי התפילין דרוש ז׳ וסוף דרוש ד׳. ופרי עץ חיים שער התפילין פרק י״א. וגם לפי הפשט יש פלוגתא אם יש להניח הרצועה על הקציצה, כי לדברי המור וקציעה יש קדושה ברצועה כמו הקציצה ומותר להניח, ולדברי הט״ז ס״ק ט׳ אסור, עיין פרי מגדים במשבצות זהב אות ט׳ ובפתיחתו לסימן ל״ב (והיא סוף סימן ל״ב באשל אברהם), ויפה ללב אות ה׳. על כן יש ליזהר בזה. ומה שאנחנו קושרים היו״ד עם הבית ברצועה, בשעת הנחה שאני, לא כן בחנם, עיין מור וקציעה שם. ועוד עיין במגן אברהם סימן כ״ח ס״ק ד׳ ובדברינו לשם אות יו״ד:
(לח) סעיף ט: מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו׳ — וכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה, דהיינו שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער. ט״ז ס״ק י׳, והביא דבריו יד אהרן בהגהת הטור, וסולת בלולה אות ג׳, וש״ץ דף ל״ז ע״ד. והרב בית יעקב סימן קל״ה השיג על הט״ז, וכתב דהנחת תפילין דהויא בתחילת עיקרי השער היינו התיתורא שיתחיל משם ולא הקציצה, יעויין שם. והביאו יד אהרן שם וש״ץ שם. ואיננו, כי גם רברי הט״ז יתפרש כן. וכן כתב מאמר מרדכי אות ח׳. פרי מגדים במשבצות זהב אות יו״ד. וכתב דלא כדמשמע באליהו רבא אות יו״ד דהתחלת קצה הקציצה תהיה מונחת במקום שמתחילין עקרי השער במצח, אלא כי גם התיתורא כולה תהיה במקום שער. וכן כתב ר׳ זלמן אות י״ד, שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקום התחלת עיקרי השער במצח. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ג׳, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה אות א׳ בשם דברי יוסף סימן ס״ג, וזה לשונו: יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש, ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא, עכ״ל. וכתב: ודלא כגן המלך סימן קנ״ג. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ג׳ אות יו״ד, והביאו ש״ץ שם. סידור בי״ע בדיני הנחת תפילין אות י״ד. שערי תשובה אות ט״ז. ודלא כהעו״ת אות ח׳. ובשל״ה כתב, שיהא נראים קצת השערות למטה מן התפילין, ונתן סימן במה שכתוב "וסביביו נשערה מאד". והביאו סולת בלולה אות ד׳, חס״ל אות ב׳, שתילי זיתים אות כ״ג. ואיש זקן שנשרו שערות ראשו, וכן הקרח, אף על פי שאין להם עתה שער בראשם, יניחו התפילין במקום שהיה בו שער מקודם. וזה ניכר בחוש שיש הפרש בין עור הקרחת לעור המצח שאין צומח שם שער אצל כל אדם. בן איש חי פרשת חיי שרה אות א׳:
(טל) שם: מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השערות וכו׳ — ועיקרי השערות, לא מי שיש לו שערות ארוכות ושוכבים עד חצי מצח ומניח שם תפילין, רק התחלת מקום התפילין מהתחלת עיקר השער. פרי מגדים שם, ר׳ זלמן שם, קיצור שולחן ערוך שם, בן איש חי שם:
(מ) שם: מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השערות וכו׳ — תפילין שהניחם למטה מצמיחת השערות, וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר (ועיין לקמן אות מ״ג), לא די שלא קיים המצוה, אלא שמברך ברכה לבטלה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי בפרק במה מדליקין. כנסת הגדולה בהגהת הטור. עו״ת אות ח׳. ט״ז ס״ק י׳. אליהו רבא אות י״א. סולת בלולה אות ד׳. תפלה לדוד דף ך׳ ע״א. ש״ץ דף ל״ז ע״ד. חס״ל אות ז׳ בהגהות אה״ב. כף החיים[5] סימן יו״ד אות ך׳. שתילי זיתים אות כ״ג. ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות, היא מדרך הקראים ולא יצא ידי חובתו. חיי אדם כלל י״ד אות יו״ד. בן איש חי שם. ועיין מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות א׳. וזה לשון החס״ל אות ז׳: והן בעון עינינו הרואות כי הרבה נכשלים בזה ומניחים התפילין ממש על מצחן, ואף שלפעמים מוחין בהם הרואים והוא נותנן למעלה, לא הועילו בזה, שחוזרין ונופלין. ה׳ הטוב יכפר בעד. וראוי ליראי ה׳ ולחושבי שמו לעמוד בפרץ וליקח התפילין ולקצר הקשר באופן שיהיו מונחים במקומן, עכ״ל. ועיין יפה ללב חלק ב׳ אות ב׳ שכתב שצריך אזהרה גדולה על זה להדריכם וללמדם להמון העם מקום הנחתם, וגם להודיעם עונש הדבר ולא יזידון עוד, וכמו שהוכיח הרב שבט מוסר פרק ך׳ דף נ״א ע״א. ועוד עיין להרב סולת בלולה בענייני התפילין שקודם לסימן כ״ה דף ח׳ ע״ד שקרא תוכחת מגולה לזה, וכתב שכל גדול העיר הירא והחרד לדבר ה׳ ישגיח על זה, לשלוח תמיד ממונים מבית לבית לראות שיהיה הקציצה והקשר מונחין במקומן, יעו״ש. והביאו יפה ללב חלק א׳ אות ו׳. ואם הרואה אינו יודע לעשות קשר התפילין כדי לקצר לו הקשר ויהיו מונחים במקומם, לפחות יאמר לבעל התפילין שהוא ילך אצל האומן ויתקן, וגדול שכר המזכה:
(מא) שם: עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס — והוא כל גובה הראש. טור. לבוש. סולת בלולה במקור חכמה אות ד׳. ועיין פתחי עולם אות כ״ב שכתב בשם אה״ח שהוא עד חצי שיפוע הראש. ולפי דברי מחצית השקל, לא יש כי אם ארבעה אצבעות או חמשה אבל לא ששה, שכתב בסימן ל״ד ס״ק ה׳ וזה לשונו: ולפי מה שכתב סימן ל״ב במגן אברהם ס״ק נ״ו דשיעור רוחב התפילין שני אצבעות עם התיתורא ומעברתא, ואין מקום בראש כי אם שיעור ארבע אצבעות, המניחים שני זוגות בפעם אחת צריכים ליזהר שלא יהיו התפילין רחבים עם המעברתא ותיתורא יותר משני אצבעות, לבל יצטרך להניח של רבינו תם על מעברתא של רש״י. ואולי יש לומר שיש מקום ה׳ אצבעות, רק שאינו ששה אצבעות, עכ״ל:
והנה בעניין הנחת תפילין דרש״י ודרבינו תם אי שרי להניח תפילין דרבינו תם על מעברתא דרש״י, כתב החס״ל אות ג׳ וזה לשונו: יש להסתפק למניחין שני זוגות תפילין, דלפי סודן אפשר דלא חייצי, דגוף אחד חשיבי. אמנם לפי פשוטן, שיכוין לצאת באותן שהן אליבא דהלכתא ואינך חשיבי כרצועות בעלמא, בוודאי יש ליזהר בין בשל יד בין בשל ראש שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר, אלא יהיו זה על גבי זה מופרדים ומונחים כולם על הבשר, עכ״ל. מיהו הרואה ומדקדק בדברי הרב ז״ל ובשער הכוונות יראה כי גם לפי סודן של דברים לא יכון להניחם זה על גבי זה ולא יש ספק. והרי לך לשון שער הכוונות בדרוש ו׳ דתפילין: אופן הנחתן הוא זה, כי תחילה יכניס בזרועו תפילין של יד דרש״י ואחר כך תפילין של יד דרבנו תם, ושניהם יניחם במקום הנקרא קבורת של פרק העליון שבזרועו השמאלי, ודרש״י יהיה למעלה סמוך כלפי צד הכתף, ודרבנו תם סמוך לפרק אמצעי. וכן בתפילין של ראש, יניח בתחילה דרש״י, ואחר כך יניח דרבנו תם למעלה מרש״י. וכן גם הקשר של תפילין דרש״י יניח בעורף יותר למטה מן הקשר תפילין של ראש דרבינו תם. וטעם הקדמת הנחת תפילין דרש״י הוא לפי שבתחילה קודמין ליכנס מוחין דאמא, ואחר כך נכנסין מוחין דאבא שהם תפילין דרבינו תם. ולכן כשאתה כורך הרצועות סביב הזרוע, תשים הרצועה דרבינו תם תחת הרצועה דרש״י באופן שלא תתגלה דרבינו תם, כי כן אורות אבא מכוסים באורות אמא, עכ״ל. וכן הוא בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י׳ ובעו״ת דף ל״ה ע״א הנדפס מחדש, משנת חסידים פרק א׳ אות ו׳ ופרק ג׳ אות ז׳. אתה הראתה לדעת כי הרב סדר לך אופן הנחתם שיהיו זה אצל זה ולא זה על גב זה, וגם נתן לך טעם שאורות אבא מכוסים באורות דאימא; ואם כן, אם יניח הקציצה דרבינו תם על המעברתא דרש״י – הרי עשה להפך, שכסה אורות דאמא באורות דאבא וכן לא יעשה. וגם בתפילין דיד, דכש[מ]ניח הקציצה דרש״י על המעברתא דרבינו תם יהיו אורות דאבא מכוסים, אפילו הכי לא יעשה כן, מפני שהמעברתא יש לה בחינה אחת והקציצה בחינה אחרת, כמבואר בשער הכוונות דרוש ז׳ דתפילין, ואיך יפסיק בחינת המעברתא בין היד לבחינת התפילין? ומפני זה הוצרך לפרש לך הרב ז״ל דשניהם יניחם במקום הנקרא קיבורת, כדי שלא תטעה בזה. וכן כתב בן איש חי פרשת וירא סוף אות כ״א. ומה שכתב הפתח הדביר סימן ל״ד אות א׳ משם שם חדש ז״ל חלק א׳ דף קי״ג ע״א דליכא חציצה בזה, והביאו יפה ללב בזה הסימן אות ב׳, כבר דחה דבריהם הרב הגדול בן איש חי בספרו רב פעלים חלק ג׳ בקונטרס סוד ישרים סימן ז׳ יעו״ש, ואין צריך לכפול הדברים. וכן אותם המרכיבים תפילין דרבינו תם של ראש על עובי מעברתא דרש״י, דהיינו שמושיבין התיתורא דרבינו תם על עובי המעברתא דרש״י ויהיה מונח על עובי המעברתא ועל האויר, לא אריך למעבד הכי, שצריך התפילין להיות כולו מושכב על שערו ועל בשרו, כמו שכתבתי לעיל אות ל״ח בשם דברי יוסף והאחרונים, וגם לפי דברי האר״י ז״ל אין זה נכון. על כן צריך ליזהר לעשות התפילין שיהיה בין שניהם, דרש״י ודרבינו תם, כמו ד׳ או ה׳ אצבעות עם התיתורא כדי שיונחו במקומם הראוי להם. ובשל יד אם היו יותר גדולים מזה בדיעבד אין להקפיד, כמו שכתבתי לעיל אות ג׳ יעו״ש, ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ב אות ק״ץ. ועוד עיין לקמן סימן כ״ח אות י״א:
(מב) סעיף י׳: צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף — רוצה לומר בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת. בית יוסף בשם הרמב״ם. וכן כתב מגן אברהם ס״ק ט״ו. אליהו רבא אות י״א. סולת בלולה אות ד׳. ר׳ זלמן אות ט״ו. ש״ץ דף ל״ז עמוד ד׳. שתילי זיתים אות כ״ד. והוא נגד הפנים. מגן אברהם שם מפרק קמא דחולין דף י״ט ע״ב. ר׳ זלמן שם. ש״ץ שם. שתילי זיתים שם. אבל למטה מסוף הגלגולת הוא נגד הצואר ולא נגד הפנים. ולכן צריך ליזהר שתהיה הרצועה המקפת את הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו, ולא יהיה היקף הרצועה גדול מהיקף הראש, דאז איכא תרתי לריעותא: חדא, דצריכים הידוק ממש, דבעינן וקשרתם לאות וכו׳, וההידוק הוא הקשירה. שנית, דאי הם רפויים סביב היקף ראשו, אז יפול הקציצה לפניו על מצחו, או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו, ולא יהיו במקומם הראוי להם. מחצית השקל ס״ק ט״ו. וכן כתב עטרת זהב אות ו׳. קיצור של״ה דף מ׳ ע״ב. יפה ללב אות ו׳. ועיין באות שאחר זה ולקמן אות מ״ח:
(מג) שם: למעלה בעורף — ואם הניח הקשר למטה בעורף בגומא, כתב קיצור של״ה שם בשם שלטי הגבורים, לא די שלא קיים המצוה, אלא שמברך ברכה לבטלה. וכן כתב נוה שלום אות י״ט בשם קיצור של״ה. ותימא, דהלא השלטי הגבורים בצמיחת השערות תלי מילתא, כאשר יראה הרואה בשלטי הגבורים אשר סביבות המרדכי, והביאו כנסת הגדולה והאחרונים, כמו שכתבתי לעיל אות מ׳. וכן השערי תשובה אות י״ז הקשה קושיא זו, וכתב: ומכל מקום נראה שיש לעשות כן לכתחילה, דבעינן שיהיה נהדק היטב סביב לראשו, וכמו שכתב העטרת זהב והבאתי דבריו באות הקודם, יעו״ש. וכן כתב החס״ל אות ח׳, צריך שיהא הקשר מאחורי הראש על גבי הגומא שיש בעורף, ורוצה לומר למעלה מן הגומא, והוא בסוף עצם הגלגולת, וכמו שכתבו מרן והרמב״ם ז״ל. וכן כתב יפה ללב שם. מיהו אותם אנשים שיש להם שער בעורף על צוארם, לא חשיב הנחה באותו מקום ואפילו בדיעבד, כי כן משמע מלשון המרדכי שהבאתי דבריו לעיל, שכתב: וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר וכו׳, יעו״ש. ואם בשערות לבד תליא מילתא, כיון שאמר "למטה מצמיחת השערות" די, ולמה ליה למימר עוד "על הצואר"? אלא לומר לך, בעינן שתים דווקא: בעינן על צמיחת השער, וגם למעלה מן הצואר; הא אם הניח למטה מצמיחת השערות, או על הצואר ואפילו יש שם שערות, לא חשיבא הנחה. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות יו״ד. ועוד עיין בספרי הקטן חפץ בחיים בדרוש תפילין מה שפרשתי בזה מה שכתבו ז״ל: קשר של תפילין צריך שיהיה למעלה וכו׳, יעו״ש:
(מד) שם: למעלה בעורף — ואפילו מקצת ממנו לא יהיה מונח במקום פנוי משיער, שאין זה נקרא עורף. חיי אדם כלל י״ד אות יו״ד. שערי תשובה אות י״ז. ועיין לעיל אות ל״ח בעניין הקציצה, והוא הדין לעניין הקשר:
(מה) מי שיש לו כובע גדול בראשו הנקרא בוניט״ה, יזהר להסיר אותה מעל הראש בעת שמניח תפילין של ראש, כמנהג האשכנזים, הגם שאין להם כובע כבד מאד כהספרדים, שמתוך כובד הכובע גם כן יפול הקציצה שלפניו על מצחו ויפול על צוארו הקשר שלאחוריו. ומצאתי שנתנו סימן להסרה זו: "הסר המצנפת והרם העטרה" (יחזקאל כא, לא), רוצה לומר: יסיר המצנפת שהוא הכובע מעל ראשו, כדי שיוכל להרים התפילין שנקראו עטרה. יפה ללב אות ו׳:
(מו) שם: כעין דלת לצד חוץ — מכאן משמע שאין עושין ד׳ אלא מצד אחד, דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב׳ דלתין משני צדדין. מגן אברהם ס״ק ט״ז. וכתב דגול מרבבה וזה לשונו: ולא ידעתי מה הפסד יש אם נראה דל״ת משני צדדין, דבוודאי אין צריך להיות ד׳ רק מצד א׳, ועל זה קאמר בגמרא: "ונוייהן לבר", שאם עושה מצד א׳ צריך שיהיה לבר, ואם נראית רק לצד פנים פסול; אבל אם נראה משני צדדין, לא גרע כלל. ותדע, דהרי רש״י במנחות דף ל״ה פירש "ונוייהן לבר" על שחרות הרצועות, ואטו יהיה לפירוש רש״י קפידא שלא יהיה שחורות גם מבפנים? והרי בהדיא אמרינן במנחות דף ל״ה: בין ירוקות בין שחורות, ומוקי לה בפנים, עכ״ל. והביאו פתחי עולם אות כ״ה. ועיין בית יוסף סימן ל״ב בד״ה ויעשנו כמין דל״ת וכו׳, ובמגן אברהם סוף סימן ל״ב:
(מז) שם: כעין דלת לצד חוץ — בטור סיים: ולא לצד הראש. וכתב הפרישה וזה לשונו: פירוש, ולא יעשה צורת הדל״ת לצד פנים אפילו אם השחור לחוץ, עכ״ל. והביאו פתחי עולם שם. ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ב אות רל״ז:
(מח) סעיף יא: צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ וכו׳ — וצריך להניח הרצועות פרודות ורחוקות זו מזו, אחת הנה ואחת הנה, כדי שיהיה לתפילין קביעות בראשו; ולא סגי שיניח הרצועות של הקציצה סמוכות זו לזו. גן המלך סימן ע״ו וקפ״ג. בי״ד סימן י״ג. יד אהרן בהגהת הטור, ובמ״ב אות ג׳. ברכי יוסף אות ו׳ בשם הנזכר ובשם בי״ד סימן י״ג. ש״ץ דף ל״ז עמוד ד׳, וכתב: וכן דעת האר״י זלה״ה (והוא בשער הכוונות דרוש ה׳ ודרוש ז׳ דתפילין). זכ״ל חלק א׳ אות ח׳. סידור בית עובד בדיני תפילין אות ט״ו. חס״ל אות ח׳. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות כ״א. ועיין לעיל אות מ״ב:
(מט) שם: ולא יתהפכו בין בשל יד ובין בשל ראש — הנה עיקר דין זה הוא בפרק אין מגלחין דף כ״ה ע״א דאמרו על רב הונא: יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה ארבעין תעניתא. וכתב הרא״ש בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן י״ב בשם תשובת גאון, והביאו בית יוסף וזה לשונו: רצועה דרב הונא דאיתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא, בשל יד או בשל ראש, הכין גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה, ורב הונא דיתיב בתעניתא לאו משום דחובה הוא. תשובה אחרת: מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש, מחייב למיתב בתעניתא, דפושע הוא וצריך תענית. אבל לחייבו ארבעין תעניות כרב הונא לא, דמרוב חסידות הוא דעביד, עכ״ל. והנפקא מינא בין תשובות אלו, דלתשובה א׳ אפילו תענית א׳ אינו צריך, דרב הונא לא משום חובה עבד אלא ממידת חסידות; ולתשובה שנית צריך למיתב תענית אחד משום דפושע הוא. והברכי יוסף אות ד׳ כתב, שמצא בתשובת הגאונים סימן רפ״ב כ״י בתשובה שניה שכתב וזה לשונו: מאן דהפך רצועה של יד או של ראש, מחייב למיתב בתענית משום דהוה ליה כפושע, שהיה לו לתקנה בשעת הנחתן, שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה, וכל שכן תפילין, שדברי קדושה הן, וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית, עכ״ל. וכתב שם הברכי יוסף, דמהא משמע אפילו בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך, עכ״ל. וכן השיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ה׳ דחה דברי המעדני מלך, יעו״ש, וכן כתב עו״ת אות יו״ד. אליהו רבא אות י״ג. וכן כתב קיצור של״ה דף מ׳ ע״ב בתשובה ב׳ דצריך למיתב בתענית משום דפושע הוא. אבל לחלק יצא, דווקא בשל ראש, משום דרוב השם בשל ראש, יעו״ש. מיהו המגן אברהם ס״ק י״ז כתב דאם נהפכו, מדת חסידות הוא להתענות, וזה משמע כתשובה א׳ שהביא הרא״ש. וכן כתב ר׳ זלמן אות י״ט. ש״ץ דף ל״ז ע״ג (והמגיה שם הביא דברי הברכי יוסף). נו״ש אות ד׳. שתילי זיתים אות כ״ח. והחיי אדם כלל י״ד אות י״ב כתב דאם נתהפך, נכון להתענות או יתן לצדקה. וכן כתב קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות י״ד. בן איש חי פרשת חיי שרה אות ג׳. אמנם השולחן גבוה אות כ״ב כתב בפירוש דמרן לא חייב בתענית בין רב למעט, כדברי התשובה ראשונה של הגאון, דקאמר דרב הונא דיתיב בתעניתא לא משום חובה הוא אלא מרוב חסידותו, וזהו דעת הרמב״ם והטור דלא כתבו אלא יזהר, ולא כתבו דאם נתהפך יתענה, וכן נהגו שלא להתענות, עד כאן דבריו. והביאו יפה ללב אות ז׳, וכתב וזה לשונו: ומכל מקום הירא את דבר ה׳ יסגף עצמו במקצת, שלא יאכל באותו היום אלא פעם אחד אכילה מועטת, או שלא יאכל כי אם פת חריבה, או בצדקה פרוק, עכ״ל. ועיין חס״ל אות יו״ד. ודע, דאפילו לדברי המצריכים תענית, היינו אם נשארה כך מהופכת, אבל אם נתהפכה בשעת הנחה ותיקנה תיכף, אין עליו כלום. אשל אברהם שם. ברכי יוסף שם. מאמר מרדכי אות ט׳. יפה ללב שם. וכתב האליהו רבה שם, והוא כשלא דבר בין הברכה לתקנה, דאם לא כן הוי ברכה לבטלה, יעו״ש:
(ן) שם: ולא יתהפכו בין בשל יד בין בשל ראש — כתב מגן אברהם ס״ק י״ז וזה לשונו: ומשמע בטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע, אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אחר כך ליכא קפידא. וכן משמע מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל, עכ״ל. והביא דבריו יד אהרן בהגהת הטור (ומה שהקשה עליו דבפירוש אתמר בטור ולא ממשמעות, לא קשיא מידי, דשל יד לא נזכר בטור אלא נלמד משל ראש, לכך אמר "ומשמע מטור" וכו׳, ועיין מחצית השקל). וכן כתב אליהו רבא שם. ר׳ זלמן אות י״ט. ש״ץ דף ל״ז ע״ג. שתילי זיתים אות כ״ח. וכן צריך ליזהר בג׳ כריכות שעל האצבע. אבל ז׳ כריכות שסביב הזרוע אין בו כל כך קפידא. מחצית השקל ס״ק י״ז. פתחי עולם אות כ״ז. ומכל מקום משום נוי מצוה ראוי להפך שיהא השחור לצד חוץ. פרי מגדים באשל אברהם אות י״ז. פתחי עולם שם. ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ג אות י״ט:
(נא) שם: לא יתהפכו וכו׳ — ואפילו הנוהגים להשחיר הרצועות מבפנים ומחוץ צריך ליזהר שהצד החיצון המבהיק יהיה לעולם לצד חוץ. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ט״ז. ועיין בספר קול יעקב סימן ל״ג אות י״ג:
(נב) שם: ויגיעו עד הטיבור או למעלה וכו׳ — עיין בטור שכתב וזה לשונו: ויגיעו של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה. ויש אומרים של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטיבור, עכ״ל. ועיין לעיל סימן כ״ה אות ס״ט שכתבנו שדעת הזוהר והאר״י ז״ל כסברה הראשונה יעו״ש, וכן עיקר:
וכתב מהר״י צמח בספר נגיד ומצוה, דגם איטר יהיה תליית הרצועות לפניו באופן זה ואינו רשאי לשנות. סידור בית עובד בדיני הרצועות אות ע״ז[6]. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ל״א בשם מהרי״ץ:
(נג) שם: רוחב הרצועות של יד ושל ראש באורך שעורה וכו׳ — והך אורך שעורה, בלא עוקצין, דיש בה עוקצין ארוכין מאד. ומשמע דבקליפתה משערין אורך שעורה. והעולם אין נזהרין בשל יד במקום ההידוק בכפל, שנפסק שם ולא יש שיעור אורך שעורה, וגרדומי רצועות פסולים. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ח. פתחי עולם אות כ״ט. ואם אינם כשעורה רק באלכסונה, לא מהני. מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ו׳ בשם רע״ק:
(דן) שם: אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן וכו׳ מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור — הא דלא התיר מרן ז״ל אם נפחת אורך ורוחב הרצועות אלא עד שימצא אחרות, מפני שסברת הרמב״ם ז״ל בפרק ג, אם פיחת משיעור הרצועות, בין באורך שהוא עד הטיבור או למעלה ממנו מעט, בין ברוחב שהוא אורך שעורה, פסול, וכן הוא סברת הסמ״ק כמו שכתב בבית יוסף. וכתב מרן ז״ל בבית יוסף דהלכה כהרמב״ם היכא דאפשר למצוא אחרת כתקנה. ועל כן לא התיר בשולחן ערוך אלא דווקא בהיכא דלא אפשר למצוא אחרת. ועיין מה שכתבנו לעיל, דלדעת הזוהר והאר״י ז״ל שיעור הרצועה דמצד ימין עד הטיבור ומצד שמאל עד החזה, יעו״ש. ואם כן, כיון דדעת הרמב״ם ז״ל אם פיחת משיעור הרצועות בין באורך בין ברוחב פסול, וכן דעת הסמ״ק, אם אירע כזה שחסר רוחב הרצועה משיעור אורך שעורה, או שחסר אורך הרצועה מימין עד הטיבור ומשמאל עד החזה, ואי אפשר באחרת, יניחם בלא ברכה. רק אם היא של ראש יפטור אותה בשל יד, ואפילו לסברת האשכנזים דמברכין על תפילין של ראש, כמו שכתב פאת השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות י״ג יעו״ש. ואם היא של יד, יכוין לפטור אותה אחר כך כשיברך על תפילין של ראש. ואם אין לו אלא היא, יברך עליה בלא שם ומלכות, רק יהרהר שם ומלכות בלבו. ואף על גב דהלבוש כתב דיברך, וכן כתב אליהו רבה אות ט״ו וסולת בלולה במקור חכמה אות ו׳. כבר כתבנו לעיל סימן ח׳ אות ז׳ ובכמה מקומות דספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב ואפילו כנגד מרן ז״ל יעו״ש. וכן כתב עו״ת אות י״ב, דאינו מברך אם פיחת משיעור אורך הרצועות, בין של יד בין של ראש, יעו״ש:
(הן) שם: תפילין של ראש טוב להיותם גלויים ונראים וכו׳ — ולפי דעת האר״י ז״ל צריך שיהיו מכוסים בטלית, כמו שכתבתי לעיל סימן ח׳ אות י״א יעו״ש. ועיין שערי תשובה אות ח׳ מה שכתב משם התשב״ץ סימן למ״ד בפירוש קרא ד"וראו", והבאנו דבריו לעיל סוף אות כ״ג יעו״ש:
(נו) שם הגהה: ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים — והרב הלבוש כתב: תפילין של יד יהיו מכוסים בבגדו, דכתיב "לך לאות" ולא לאחרים לאות. והביאו הברכי יוסף אות ה׳ ושערי תשובה סוף הסימן. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ״ה אוח ל״ב: