שולחן ערוך אורח חיים כז ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות.

הגה: ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד (מהרי"ל):

מפרשים

באר הגולה

(נ) אורך רצועה של ידמנחות לה ב לדעת הרמב"ם בפרק ג מהלכות תפילין וסמ"ג בשם הרי"ף.

(ס) ונוהגין העולם — בית יוסף.



ט"ז

(ח) על אצבעו ג' כריכות — בכוונות האר"י כתו' כתוב ששנים מהם יהיו על פירקי התחתון של אצבע והשלישי ע"ג על גביו בפרק אמצעי, וטעמו ע"ד על דרך הקבלה:

(ט) ואין לכרוך כו' — כתוב במהרי"ל שם, כי יש נהגו כן לקיים בזה "וקשרתם", ול"נ ולא נראה למהרי"ל, כי כבר נתקיים ברצועה שע"י שעל ידי המעברתא, אלא יהיו תלוים כמו בש"ר בשל ראש. ע"כ על כן כיון שאין זה מן המצו' המצווה ע"כ על כן אין להניח' להניחה על הקציצה, שהיא יותר קודש מן הרצועה:

מגן אברהם

(יב) ג' כריכות:    ב' בפרק התחתון וא' בפרק העליון (כוונת ושל"ה) והעולם נהגו בדרכים אחרים ואין להם עיקר בגמ' ובפוסקים:

(יג) שבעה:    ובכוונות כתוב לעשות ז' כריכות וכ"כ של"ה:

(יד) התיתורא:    רק יהא תלוי כעין של ראש (ד"מ מהרי"ל) ומ"מ בשעת הנחה יניח הרצועה עליה שלא תזוז ממקומה עד שיניח ש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך (ע"ה):

באר היטב

(יג) כריכות:    אחד בפרק האמצעי ב' בתחתון. האר"י ז"ל.

(יד) כריכות:    וכ"כ האר"י ז"ל ועי' יד אהרן.

(טו) התיתורא:    רק יהא תלוי כעין של ראש מהרי"ל. ובשכנה"ג חולק על מהרי"ל בזה וכתב ופוק חזי מאי עמא דבר שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועות ע"ש. וכ"כ עטרת זקנים ממשמעות ש"ע מר"י לוריא וז"ל ישים רצועה של יד על התיתורא של יד מיד אחר הקשירה כדי שלא תזוז ממקומה. דאם זזה ממקומה אז היה בא לידי ספק ברכה. ואח"כ יקשור בקבורת ג' כריכות. ובזרוע ד' כריכות. ואח"כ יניח של ראש ע"ש וע"ל סי' כ"ה ס"ק י"ב.

שערי תשובה

(ח) התיתורא — עיין באר היטב. ובברכי יוסף כתב שכתבו בשם מהר"י צמח שהרב מהר"ש ויטל העיד שאביו מהרח"ו ז"ל, כשהיה עובר הרצועה בזרוע היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות, אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל. ואמר מהרח"ו שכן נהג רבינו האר"י ז"ל, ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי הקבלה, וכן נהגנו, ועיין מ"ש התשב"ץ ח"ג סי' קי"ח, עכ"ל.

ובמחזיק ברכה כתב על מה שכתב כאן שאין לכרוך הרצועה על התיתורא, וזה לשונו: העולם נוהגין להיפך, כמו שכתבו האחרונים, וכתבו שכן מוכי מדברי גורי האר"י ז"ל. והרב מור וקציעה העיד שהגאון מר אביו היה כורך הרצועה על התיתורא, וכתב דטעמו ונימוקו עמו, ע"ש. ואני תמה, שבמחזיק ברכה נראה שמסכים להיפך ממה שכתב בברכי יוסף בשם מהר"י צמח וכתב "וכן נהגנו".

ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח, והביא שם דברי מהר"ש וויטל וכתב שאמר לו שהרב אביו עצמו הניח לו תפילין כסדר הזה בפעם ראשונה שלבש, שאביו לבשם לו ואמר לו שכן היה נוהג האר"י ז"ל לעשות. וכתב להשיג על המתכוונים לעשות דוגמת שם שי"ן דל"ת יו"ד, שיש בזה ספק חשש כשמסלק הרצועה נמצא כאילו מוחקו, דוגמת שכתב הלבוש בכתב שמו על דפי הספר אין לפותחו ולסוגרו בשבת. וגם הביא מהזוהר ואתחנן ובפרשת פינחס, דאיתא שם, תרין בקדרא חד, דהיינו יו"ד, וקשר רצועה במעברתא שהם תרין בקשרא חד, שאנו קושרין היו"ד עם התפילין, והוכיח שאין לעשות כריכות על הקיבורת. ובסוף דבריו כתב, שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו, ואמר לי: הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ שמצאת כתוב אורך הרצועה, תמצא ראיה יותר ברורה והיא נכונה וחזקה, והוא שתמצא ענין קשירת תש"י תפילין של יד, יקשור תחילה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' (ר"ל רוצה לומר שיקשור תחילה היו"ד עם התפלה ש"י. וזהו קשירות היו"ד לבד, ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד על התפלה), ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות. ולא אמרתי כ"א כי אם קשירת היו"ד כדברי הרשב"י, מן הטעם הכתוב בשמו, וכן אמרתי כמ"ש כמו שכתוב וכן תעשה, ע"כ החלום. גם בשולחן ערוך ולבוש לא נזכר לשון כריכות, אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו"ד, עכ"ל הר"י צמח. ורבים מיראי ה' אחרי רואם זה חזרו לעשות כדבריו ז"ל, עכ"ל.

ומכאן תראה שמ"ש שמה שכתב בש"ע האר"י שהביא בעט"ז, לאו האר"י ז"ל חתם עלה. וכן מ"ש בפע"ח הנדפסת לעשות ג' כריכות בקיבורת כעין שי"ן, הוא מהחברים ואינו עיקר, כיון שאינו מתורת מהרח"ו שהוא העיקר. וגם במ"ח במשנת חסידים כתב שיניח היו"ד על המעברתא ויכרוך עליהם כריכה אחת, ומדברי מהר"י צמח נראה דליתא. ואם נאמר דמ"ש כשהיה עובר הרצועה בזרוע והיה מהדק וקושר היו"ד עם התפלה, היינו ע"י העברת הרצועה על היו"ד עם התיתורא, אלא שזה אין עליו שם כריכה, רק שם קשירה, שמיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות, וכן משמע קצת בסוף דבריו, הוי א"ש אתי שפיר, דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי. אך מדברי מהר"י צמח שהבאתי לעיל ס"ק ה' מבואר נגלה שדעתו שלא לקשור אותה עם הרצועה כלל. וצ"ל דקשירה דקאמר היינו מחמת ההדוק, שמושך הרצועה בהדוק, מתקרבת ומתחברת אל התפלה, והיינו כדרך הנוהגין לעשות הנקב שבכפילות הרצועה לצד השמאל, וכל מה שמושכין הרצועה אינ מתקרבת אלא מתרחקת קצת. ולפ"ז ע"כ על כרחך מ"ש דקושרין היו"ד עם התפלה אינו ע"י ההדוק, רק ע"י העברת הרצועה על היו"ד והמעברתא מקשר אותם יחד. וכבר כתבתי דממ"ש ס"ק ה' אינו נראה כן, וצ"ע:

משנה ברורה

(ל) שלשה כריכות — שנים בפרק התחתון ואחד בפרק האמצעי וי"א דתחלה א' בפרק אמצעי ואח"כ ב' בפרק התחתון. ואותן הכריכות יעשה אחר הנחת השל ראש:

(לא) או שבעה — ואנן נהגינן שבעה [אחרונים] ועיין בשע"ת שמסיק דאין לעשות אלו הז' כריכות רק על הזרוע דלא כקצת שנוהגים לעשות ג' כריכות על הקיבורת וד' על הזרוע:

(לב) ואין לכרוך — שכבר נתקיים וקשרתם ברצועה שעל המעברתא וכמו בתפילין של ראש שתלוי ברצועה שבתוך המעברתא וכיון שאין מצוה כלל בכריכה לכן אין להניחה על התיתורא שיש בה קדושה יותר מן הרצועה. והנוהגים להניח הש"ר קודם שכורכים על הזרוע י"א דיכול לכרוך הרצועה על הקציצה שלא תמוש תש"י ממקומה עד שיניח הש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך השבעה כריכות ומי שבתי ידיו צרות והתפילין נדים ממקומם עי"ז יכול לכרוך סביב התיתורא כדי לחזקם [ארה"ח]:

ביאור הלכה

כף החיים

(לד) סעיף ח: ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות וכו׳ — היינו שיכרוך על אצבע האמצעי הנקרא אמה ג׳ כריכות, וכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה, וב׳ כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד, כמו שכתבתי לעיל סימן כ״ה אות ט׳ בשם האר״י ז״ל. ועיין שם עוד אות ס״ח:

(לה) שם: ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות — ובכוונות כתוב שצריך לכרוך ז׳ כריכות על הזרוע בסוד שבע הנערות הראויות לתת לה. והבאתי דבריו לעיל סימן כ״ה אות ס״ז יעו״ש. ואם מצטרפות ב׳ חצאי כריכות דתחילת הכריכות וסופן למניין ז׳, נחלקו רבוותא ז״ל. הרב מוהר״ר אהרן משה ז״ל סבירא ליה דלא מצטרפי ובעינן ז׳ כריכות שלמות. אך הרב שם חדש ז״ל בסוף חלק א׳ דף קכ״ו הביא דבריו וחלק עליו וסבירא ליה דמצטרפי, יעו״ש. והביא דבריו פתח הדביר אות ד׳. אמנם מדברי האר״י ז״ל שנתן בהם טעם בסוד משמע דלא מצטרפי, דבעינן ז׳ כריכות שלימות, וכן פסק הרה״ג החסיד בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו:

(לו) שם הגהה: ואין לכרוך הרצועה על התיתורא וכו׳ — והטעם כתוב שם בדרשות מהרי״ל, שצריכין להיות כתפילין של ראש שאינם מהודקין. והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד׳, וכתב עליו וזה לשונו: ולא נהירא, דבתפילין של ראש כתיב "והיו לטוטפות בין עיניך", ובשל יד כתיב "וקשרתם". ואף על פי שהוא ז״ל כתב ד"וקשרתם" תתקיים במה שקושרים הרצועה תוך המעברתא, זאת אינה קשירה אלא תלייה, דומיא דתפילין של ראש. הילכך לית דחש להא דמהרי״ל ז״ל, ואם הלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר, שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועה וכו׳ עכ״ל. וכן כתב מור וקציעה בזה הסימן ובסימן כ״ח ובספרו עמודי שמים דף נ״ט סוף עמוד ב׳. וכן כתב המחזיק ברכה אות ה׳, ובספר אור צדיקים דף י׳ עמוד ג׳ אות ו׳, יפה ללב אות ו׳‏[2] וכן כתבנו אנן לעיל אות י״ג בשם האר״י ז״ל והאחרונים, יעו״ש. ומה שכתב הלבוש טעם להגהה זו, כתב עליו דברי חמודות אות מ״ד דדברים אלו בדה מלבו, משום שלא ידע איה מקומה של הגהת רבו, ואיננו, יעו״ש. ועיין להרב יפה ללב ז״ל שם שדחה דברי הלבוש הנ״ל ממקום אחר, ולא זכר דברי חמודות הנזכר:

(לז) יש ליזהר, כשחולץ התפילין ורוצה לקשור הרצועה עם הבית כדי שלא ישמטו, שלא יכרוך הרצועה על המעברתא ועל הרצועה או על הבית והרצועה, אלא יכרוך על הרצועה היוצאה מן המעברתא בקירוב ועל הרצועה הכרוכה, ובזה יתקשר הבית עם הרצועה. אבל לא יכרוך הרצועה על המעברתא ועל הרצועה ויקשור, מפני שכל אחד יש לה בחינה קדושה בפני עצמה, כמבואר בשער הכוונות בדרושי התפילין דרוש ז׳ וסוף דרוש ד׳. ופרי עץ חיים שער התפילין פרק י״א. וגם לפי הפשט יש פלוגתא אם יש להניח הרצועה על הקציצה, כי לדברי המור וקציעה יש קדושה ברצועה כמו הקציצה ומותר להניח, ולדברי הט״ז ס״ק ט׳ אסור, עיין פרי מגדים במשבצות זהב אות ט׳ ובפתיחתו לסימן ל״ב (והיא סוף סימן ל״ב באשל אברהם), ויפה ללב אות ה׳. על כן יש ליזהר בזה. ומה שאנחנו קושרים היו״ד עם הבית ברצועה, בשעת הנחה שאני, לא כן בחנם, עיין מור וקציעה שם. ועוד עיין במגן אברהם סימן כ״ח ס״ק ד׳ ובדברינו לשם אות יו״ד:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש

  1. ^ הדפוס מטושטש ואולי הוא אות ז׳.
  2. ^ הדפוס מטושטש ואולי הוא אות ז׳.