שולחן ערוך אורח חיים כז ה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים.

הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח (לדעת רשב"א):

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ו) תש"ר על הכובע:    עיין בב"י דכולם נקטו ש"ר דוקא אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות כמ"ש ססי' זה כנ"ל דלא כהב"ח ומה"ט נרא' דמותר להניחו על הסמרטוטין שע"ג המכה אם לא סגי בלאו הכי דהא לבוש בגד אחר ע"ג והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר ע"ג:

(ז) הכובע דק הסמוך לראש:    אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא מקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס כדאמרי' גבי עטרה של בית דוד שאסור להניח תפילין ע"ג:

(ח) לא יברך:    ואם מניח של יד כדרך זה לא יברך על ש"י דהא י"א דחציצה פוסלת ועיין סימן כ"ו:

באר היטב

(ח) דק:    ועל כובע עבה אסור. ואם יש לו מכה ביד אסור להניחם על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות אבל מותר להניחו על החלוק אם לא סגי בלא"ה דהא לבוש בגד אחר עליו. מ"א.

(ט) של יד:    וה"ה אם מניח של יד בדרך זה שלא יברך על ש"י אלא על של ראש מ"א. וכתב הב"ח מ"מ בשעת ק"ש ותפלה יראה שיהא זולת חציצה ע"ש.


משנה ברורה

(יז) עלול לנזילות — פי' שיש לו מכאוב או מיחוש בראשו ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות כיון שהוא אנוס יכול לסמוך על הרשב"א דס"ל דאין חשש בחציצה ולא נאמר בין עיניך אלא לסיים להם מקום ומשום לך לאות ולא לאחרים לאות ליכא בתש"ר דבהו כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך. ומ"מ צריך לכסות מפני הרואים שאינם יודעים שהוא אנוס:

(יח) תש"ר על וכו' — ואם יש לו מכה ביד במקום הנחת הקציצה והמכה מתפשטת בכל הקיבורת מותר לו להניח על הרטיה אם לא סגי בלא"ה ולא יברך דהא דעת רוב הפוסקים דחציצה פוסלת ויברך שתים על הש"ר כדלעיל בסימן כ"ו בהג"ה אך ילבוש על התש"י מלמעלה בגד אחר כדי לכסותם דהא כתיב בהו והיה לך לאות ודרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות. ודוקא על רטיה אבל להניח תפילין על חלוקו י"א דאסור אפילו ביש לו מכה ואפילו אם ילבוש עליו בגד אחר:

(יט) הכובע דק — אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא יוכל לכוין ולצמצם מקום שהמוח של תינוק רופס:

(כ) רק יברך וכו' — ויכוין להוציא הש"ר דבלא"ה דעת הרבה פוסקים שאין מברך על שניהם אלא אחת. ועיין בב"ח וע"ת דמשמע מדבריהם דנכון ליזהר שעכ"פ בשעת ק"ש ותפלה יהיה בלי חציצה כלל:

ביאור הלכה

כף החיים

(כג) סעיף ה׳: אדם שהוא עלול לנזילות וכו׳ — פירוש, שיש לו מכאוב בראשו ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות. וכיון שיש דעות דסבירא להו בתפילין של ראש אין חשש בחציצה, דהא כתיב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך", ולא נאמר "בין עיניך" אלא לסיום מקום, זה שהוא אנוס יסמוך על זה. ומכל מקום יניחם על כובע דק, שאז יוכל להניח כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס, מה שאין כן בכובע גדול. ט״ז ס״ק ה׳. מגן אברהם ס״ק ז׳. ד״מ ח״א‏[2] חלק אורח חיים סימן ז׳. יד אהרן מהדורה בתרא בהגהת בית יוסף אות ג׳. מיהו הב״ח החמיר, וכתב דאין להקל כלל, אף למי שעלול לנזילות, להניח תפילין של ראש על כובע דק בשעת קריאת שמע ותפילה; אלא כדי לצאת ידי חובתו גם לדעת הרא״ש והטור, צריך שבשעת הברכה ובשעת קריאת שמע ותפילה יהיו על בשרו בלי חציצה כלל, יעו״ש, והביאו עו״ת אות ה׳. שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ב׳, וכתב: וכן עמא דבר. וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות ז׳. אמנם אם גדל עליו הכאב מאד ולא יוכל להניחם אם לא בדרך זה, ודאי שיש לסמוך על דברי מרן ז״ל והאחרונים, ואפילו אם ישארו על כובע הדק בשעת קריאת שמע ותפילה, כיון דלא אפשר בעניין אחר, וזה יותר טוב משלא יניח תפילין של ראש כלל. ובתשב״ץ סימן ל׳ כתב דאין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו, ומותר לכסות אותם בסודרו. והא דאמרינן "וראו כל עמי הארץ" וכו׳, היינו שיהיו בראש במקום שהם נראים יותר; "וראו" כמו "ושמעו", "וכל העם רואים את הקולות", יעו״ש. והביאו שערי תשובה אות ח׳. והכל לפי מה שהוא אדם, מה שיכול לעשות ולזהר במצות ה׳ יותר יעשה, ותבוא עליו ברכה:

(כד) שם: יש להתיר לו להניח תש״ר על הכובע דק וכו׳ — מי שיש לו נתק בראשו, וזימנין דניזוק וגם מתלכלכין, טוב שיניחם על כובע הדק. ברכי יוסף אות ג׳ בשם דבר משה חלק אורח חיים סימן ז׳. ש״ץ דף ל״ח ע״א. זכ״ל חלק א׳ אות ת׳. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ״א. ועיין בספר ראש משביר חלק א׳ סימן ב׳, דשקיל וטרי בהאי עניינא, והעלה דאין להניח על הכובע יעו״ש, והביאו דברי מנחם בהגהת הטור אות ב׳. ועל כל פנים בשעת קריאת שמע ותפילה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל. חס״ל אות ד׳:

(כה) שם: יש להתיר לו להניח תש״ר על הכובע דק וכו׳ — וכן מי שיש לו מכה בידו ולא סגי בלאו הכי, מותר להניח תפילין של יד על הסמרטוטין שעל גבי המכה, רק שיכסם בבגד, משום דכתיב "והיה לך לאות על ידיך" ולא לאחרים לאות. מגן אברהם ס״ק ו׳, וכן כתב אליהו רבה אות ה׳. וכן כתב חיי אדם כלל י״ד אות י״ד. ר׳ זלמן אות ח׳. פרי מגדים במשבצות זהב אות ו׳ ואות ז׳. ש״ץ שם. חס״ל שם. וגם בזה כתב החס״ל, בשעת קריאת שמע ותפילה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל:

(כו) יש אומרים, דווקא להניח על הסמרטוטין, דאינו רק משום חציצה, אבל על בגד אסור אף על גב שילבוש עליו בגד אחר. חיי אדם שם. וכן כתב אה״ח והביאו פתחי עולם אות ט׳. ויש אומרים דלא שנא. ר׳ זלמן שם. סידור בית עובד שם אות כ״ב. וכל זה אם המכה היא בכל חצי עצם הסמוך לקובד״ו לדברי מרן ז״ל, ולדברי הגר״א אם היא בכל מקום בשר התפוח שבעצם הקובד״ו ובין בית השחי, כמו שכתבתי לעיל אות ג׳. אבל אם יש מקום פנוי שאין בו מכה וראוי להניח בו תפילין, מניח שם ואין להניח על גבי הסמרטוטין משום חציצה, והוא פשוט. אמנם הנראה שיש לסמוך בזה על דברי הגר״א ז״ל ולהכשיר כל בשר התפוח שבכל אותו העצם אם יש בו מקום להניח תפילין, כי זה יותר טוב מלהניח על גבי הסמרטוטין ויהיה חציצה. עיין לקמן אות כ״ט:

(כז) שם: על הכובע דק וכו׳ — אבל על כובע עבה אסור להניחם, דלא מיקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס. ר׳ זלמן אות ז׳. בית עובד שם אות ך׳. והחיי אדם כלל י״ד אות י״ד כתב הטעם דאין מניחין כובע עב, מפני שאינו יכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות ה׳. ונפקא מינה, דלטעם המגן אברהם בעינן דק ממש, כדי שיהא סמוך לראש, אבל אם הוא עבה לא מיקרי הנחה על הראש. ולטעם החיי אדם והפרי מגדים, לא בעינן דק ממש, אלא כל שיכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכן כתב המאמר מרדכי אות ה׳, דלא בעינן דק ממש ויכול להניח על כיסוי ששוכבים בו בלילה הנקרא בריט״ו וכיוצא בו. וכל שכן מי שיש לו מיחוש בראש, דנוהגים לשום עוד סודר על גובה מצחם ועל מקום הנחת תפילין. ולא הוציאו אלא כעין מצנפת שקורין טורבא״ן או כובע שלנו הנקרא קאפיל״ו, דבאלו אי אפשר לכוין להניחם במקום שמוחו של תינוק רופס, יעו״ש, ועיין לעיל אות כ״ג:

(כח) שם: ויכסם מפני הרואים — כדי שלא ילמדו הרואים להניחם על הכובע בלא סיבה מספקת. ב״י. ועיין ט״ז ס״ק ו׳ ופרי מגדים במשבצות זהב אות ו׳:

(כט) שם הגהה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח — ויכוין להוציא גם של ראש בברכה אחת. עו״ת א׳ ה׳. וכן כתב חיי אדם שם. ר׳ זלמן שם. פרי מגדים שם. והוא הדין אם מניח של יד בדרך זה (דהיינו על סמרטוט), לא יברך על של יד, דהא יש אומרים דחציצה פוסלת. מגן אברהם ס״ק ח׳. וכן כתב חיי אדם שם. ר׳ זלמן אות ח׳. ש״ץ דף ל״ח ע״א. סידור בית עובד שם אות כ״ב. חס״ל שם. מיהו על תפילין של ראש מברך שתים. פרי מגדים במשבצות זהב אות ה׳ ואות ו׳ ובאשל אברהם אות ח׳. וזהו לסברת מור״ם ז״ל דסבירא ליה דמברכין על תפילין של ראש שתים, כמו שכתב סימן כ״ו סעיף ב׳ בהגהה. אבל לסברת מרן דאין מברכים על תפילין של ראש אלא אחת, כמו שכתב מרן ז״ל שם, גם כאן אין לברך כי אם ברכה אחת על תפילין של ראש, והיא "על מצות", ויכוין לפטור תפילין של יד. וכן אם הוא מניח תפילין של ראש על כובע דק, מברך על של יד "להניח" ופוטר את של ראש. ואם אינו לובש כי אם תפילין של ראש לבדו על הכובע, ואינו לובש תפילין של יד מאיזה סיבה, לא יברך על תפילין של ראש מחמת הפלוגתא. אבל אם יש מכה במקום כריכת הרצועה, ויש עליה סמרטוט, מותר להניח ולברך, אף על גב שיש חציצה בין הרצועות. חיי אדם שם. וכן כתב המגן אברהם ס״ק ה׳, יעו״ש. ועיין מה שכתבנו לעיל אות ך׳:

(ל) אם שכח והניח תפילין עם התיק שלהם ובירך עליהם, אין צריך לברך שנית. אבל אם התיק מכסה גם למטה תחת המעברתא והתיתורא, דאז הוי חציצה, צריך לברך שנית. מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. ולדידי צריך עיון אם יוכל לברך שנית בעניין זה, כיון דיש פלוגתא בזה אם חציצה פוסלת, בין בתש״י בין בתש״ר, כאשר יעויין בבית יוסף ובדברינו לעיל אות כ״ג ואות י״ט. על כן אם אירע כזה, ישתדל לשמוע הברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת, או יהרהר הברכה בלבו. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח״י אות ז׳. ועוד עיין פתחי עולם סימן כ״ז אות נ״ג מה שכתב בשם פ״ת, שהצריך עיון על זה ממקום אחר:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש

  1. ^ חלק א'. ואולי כתוב ק"א, קונטרס אחרון.
  2. ^ חלק א'. ואולי כתוב ק"א, קונטרס אחרון.