שולחן ערוך אורח חיים כז א
שולחן ערוך אורח חיים · כז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(א) מקום הנחתן — מנחות לו ב-לז א.
(ב) שבין הקובד"ו — סמ"ק.
(ג) ויטה התפלה — מנחות לז ב.
(א) בזרוע שמאל — דכתיב "ידכה", פירוש: יד כהה, דהיינו השמאל שהיא תשה:
(ב) הקובד"ו — בל"א בלשון אשכנז עלינבוגי"ן, וילפינן מדכתיב: "והיה לך לאות" ולא לאחרים, שלא יראו החוצה. ודרך האדם לגלות עד הקובד"ו, ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים:
(א) הקובד"ו: בל"א עלינבו"גין:
(ב) בראש העצם: פי' בחצי העצם ובבד"ה כ' ואין לסמוך ע"ז להכשיר להניח בכל חצי הזרוע כ"א בבשר התופח כל' הרמב"ם והטור ובלשון הגמרא זו קיבורת עכ"ל וצ"ע למה כתבו בס"ז לכן נ"ל דאף הסמ"ק כוונתו שיניחנה דוקא בבשר התופח אלא שבא למעט שלא להניחו בחציו השני כלפי בית השחי שהוא ג"כ תופח:
(ג) גידם: ז"ל ד"מ בא"ז כ' גידם פטור אף על פי שנשאר לו זרוע להניח שם אבל בתו' סוף פ' הקומץ דף ל"ז משמע דהלכה כמ"ד חייב אם יש לו זרוע עכ"ל וכונתו להא דאי' התם אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם וכתבו התו' מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ עכ"ל פי' הא דאחרים מחייבים מיירי ביש לו זרוע וכ"כ האגודה אך צ"ע דהא"ז פסק כאן דלא כמאן וצריך לומר דגירסתו היתה אין לו אלא זרוע פטור מן התפילין וכו' וכ"ה בספר יראים וכ"כ במרדכי ישן כתוב בקלף והב"ח כתב אף את"ל דפליגי היינו בנחתכה גם הקיבורת אבל אם נשארה הקיבורת לכ"ע חייב ויברך עכ"ל ובס' היראים ובמרדכי משמע דס"ל שאעפ"כ פטורים ונפלאתי על רמ"א שכתב בתשו' סי' קכ"ב דמי שנקטעה ידו שמאלית פטור מלהניח בימין כמו בחליצה ועוד דאין לו יד כהה עכ"ל הלא תלמוד ערוך הוא אין לו זרוע פטור מן התפילין: גם הנני יוסיף להפליא על התו' שפי' דאחרים מיירי שנשאר לו זרוע הלא אי' בספרי פ' ואתחנן רי"א מצינו שאף ימין קרוי יד וכו' א"כ מה ת"ל ידכה להביא הגידם שהוא נותן בימין עכ"ל והיינו ממש דברי אחרים אם כן משמע דאין לו זרוע כלל דאי יש לו זרוע יניחנו בשמאל וא"ל דהתו' ס"ל דאחרים לא ס"ל כר"י דק' מנ"ל הא וי"ל דס"ל דלא מקרי יד אף על פי שיש לו זרוע ועיין בערכין רפ"ה ומ"מ מקרי יד לענין זה שמניחו בימין אבל אין לו זרוע פטור לגמרי כנ"ל לדחוק וליישב דברי התו' ומ"מ צ"ע דרב אשי משני דר"י ס"ל ידכה יד כהה ובספרי דריש לרבות הגידם ואפשר דע"ז סמכו התו' דלא קי"ל כההוא דספרי ומ"מ צ"ע די"ל דרב אשי טעמא דנפשי' קאמר ועמ"ש ס"ו דקי"ל כמאן דדריש יד כהה ובמרדכי שלנו אי' דתרתי שמעי' מידכה ע"ש: ובע"ת לא ראה בגמ' דמאן דדריש הא לא דריש הא ואין להאריך בזה כי קי"ל כת"ק דפוטר מליתן בימין אך לפי' התוס' דלא פליגי כשיש לו זרוע יניחנו בימין בלא ברכה:
סעיף א: בזרוע — בכמה מקומות בש"ס:
שמאל — מנחות לו ב-לז א:
בבשר כו' — שם, וכמ"ש תוס' שם ד"ה קיבורת כו':
שבין כו' — תוס' שם, מפרק א דאהלות שזרוע הוא בין קובדו כו', ע"ש:
בראש — רוצה לומר בגובה העצם כו'. וזה לשון סמ"ק:
- ואמרו רבותינו שצריך להניח במקום גובה של זרוע כו'. וכתב בהג"ה: ומיהו אין כולו כשר להניח כי אם חצי הזרוע של צד הקובד"ו, כדאיתא בשימושא רבא, "פלג זרוע", ורוצה לומר על הגבוה שבחצי עצם הנ"ל, דהא אמרינן קיבורת דוקא, וכן כתבו כל הפוסקים שבמקום גבוה דווקא: בד"ה.
ודברי הגהת סמ"ק צריך עיון, מנא ליה לחלק? דהא בגמ' אמרינן סתמא, "ידך זו קיבורת". ולולי דבריו נראה לי דמה שכתוב בשימושא רבא "פלג זרוע" קאי על כל הקיבורת, שהוא פלג זרוע, ולאו דווקא פלג אלא רוצה לומר מקצתו, וכשיעור מקום הנחת שני תפילין כמו שכתוב בריש פרק בתרא דעירובין. וכן נראה לי עיקר, דכל הקיבורת כשר להניח בו תפילין:
גידם כו' — זה לשון דרכי משה:
- באור זרוע כתב: גידם פטור, אף על פי שנשאר לו זרוע. אבל בתוס' משמע דחייב.
ורוצה לומר, דבתוס' ד"ה אין לו פירש דלא פליגי, עיין שם. וכתב מגן אברהם, דגירסת אור זרוע כגירסת הרא"ם בגמרא, אין לו אלא זרוע כו', ופסק כתנא קמא. ונראה לי דלדברי הכל גידם אינו מניח בשמאל, אלא דלאחרים גידם מניח בימין, וכמו שכתוב במכילתא פרשת בא:
- ר"י החורם אומר: מצינו שהימין קרוי יד כו', ומה תלמוד לומר "על ידך"? להביא את הגידם, שיהא נותן בימין.
ורוצה לומר, דנפקא ליה בשמאל מ"ידכה", כרב אשי, אלא "ידך" דפרשת קדש שהוא ימין לדידיה דריש לגידם. אבל אחרים סבירא להו כתנא קמא ד"ידך" הוא שמאל, ודריש מ"ידכה" לגידם שנותן בימין, דסבירא ליה "ידכה" זו ימין כר' אבא. וזהו שאמר "כתנאי" כו', ורוצה לומר דמילתיה דרב אשי ור' אבא כתנאי. דלפירוש רש"י קשה, למה ליה כתנאי מברייתא זו? הלא תנא קמא דברייתא ראשונה ור' נתן כולם לא ילפי מ"ידכה". וזהו שאמר גם כן: "תניא אידך", כגירסת הרא"ם הנ"ל, ותנא קמא דסבירא ליה דפטור הוא תנא קמא הנ"ל דיליף מ"ידכה" ליד שמאל, ואחרים לשיטתייהו. אבל גירסא שלנו היא יותר נכונה, דמהיכא תיתי לפטור גידם מתפילין? דהא כולה יד וקיבורת נקרא יד, וכמו שכתוב בריש פרק ה' דערכין י"ט ב'. אלא גידם דסוגיין הוא שנחתך גם הקיבורת, וכמו שכתב הב"ח. ונראה דבזה הלכה כתנא קמא דפטור, וכרב אשי, ואף על גב דר"י החורם מפליג, ותנא קמא ור' נתן ילפי ממקום אחר, מכל מקום אין מוכרח דדרשי "ידכה" כאחרים, דהא לתירוץ ראשון דיליף ר"י החורם מהיכא דנפקא ליה לר' נתן, "ידכה" מאי עביד ליה? דהא הוא דריש מ"ידך" לגידם. אבל גידם שנשאר זרוע לכולי עלמא חייב, ובשמאל, כנ"ל. ונמצא שפסק התוס' עיקר לדינא לפי הגירסא שלנו, וכן פסק באור זרוע כתנא קמא לפי הגירסא של הרא"ם וכנ"ל. ונראה דזה דחקו לתוס' לפרש דלא פליגי, משום דמפרש גידם ביד שמאל, ועל כרחך בנשאר זרוע; אבל לפי מה שכתבנו לעיל דעל יד ימין קאי, פליגי, כנ"ל. ולדינא אין נפקא מינה:
(א) שמאל: ואם הניח בימינו אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סי' כ"ח.
(ב) הקובד"ו: בל"א עלינבוג"ין.
(ג) לקובד"ו: ויש להניח התפילין על בשר התופח. עיין מ"א.
(ד) רק זרוע: מי שנקטעה ידו שמאלית פטור מלהניח בימין תשובת רמ"א סימן קנ"ב. ובתשובת שבות יעקב ח"א סימן ג' חולק והעלה להלכה דיש להניח הגידם שאין לו יד רק זרוע. או מי שנברא בידו אחת והיא הימנית להניח על ימינו ויברך שתים על של ראש ויצא לכו"ע ע"ש ועיין כנה"ג ובתשו' חות יאיר סי' קס"ז ובמ"א ס"ק ג'. ובבית יעקב סי' קמ"ט.
(א) שמאל — עיין באר היטב. ובבית יעקב סימן קמ"ט בסוף מצדד לומר דיצא. ולא מחוור. ומה שכתב מבעל העיטור שהביא הב"י בסימן תרנ"א אין ראיה, דהתם באיטר קאי. ועיין לקמן ס"ק י"א, ע"ש:
(ב) לקובד"ו — עיין באר היטב. ועיין במגן אברהם ס"ק ב'. וכוונת דבריו מבואר היטב ביד אפרים, ע"ש:
(ג) רק זרוע — עיין באר היטב. ובחות יאיר שם כתב דאם נקטע הקצה פטור. אבל גידם מעיקרא, כל שנשאר לו בחלק עליון קרוב לכתף מקום להניח תפילין, יש לומר דחייב להניח, דזה הנשאר הוי יד דידיה. ועיין במגן אברהם ושאר אחרונים, ובפנים מאירות חלק ג' סימן י"א, ובתפארת צבי סימן ב'. ומחוורתא להניח בלא ברכה, ויברך על של ראש שתים כמו שכתב הש"י. וכתב בשאגת אריה סימן ל"ד, דמי שאין לו זרוע דפטור משל יד, מכל מקום חייב להניח של ראש, ע"ש:
(א) שמאל — מדכתיב ידכה בה"א פירוש יד כהה דהיינו השמאל שהיא תשה וכהה ועוד דרשו מדכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין שכן דרך בני אדם אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין ממילא הנחה בשמאל ואם הניחו בימין אף בדיעבד לא יצא [אחרונים]:
(ב) בבשר התפוח — והוא המקום הנקרא קיבורת בלשון חז"ל והוא לעיכובא כדילפינן לזה בגמ' מקרא:
(ג) הקובד"ו — הנקרא עלינבויגי"ן:
(ד) בראש העצם — אין ר"ל ראש העצם ממש דהתם עדיין נמוך הבשר ועד שיתחיל להיות גבוה אין מקום תפילין דאין ע"ז שם קיבורת אלא ר"ל בגובה הבשר שבעצם ולא בא הרמ"א בזה לחדש שום דבר רק במה שסיים אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי ור"ל אף שיש גם שם עדיין מקצת בשר תפוח וגם דעת המחבר הוא כן דדוקא מחצי העצם ולמטה כדמוכח בסעיף ז' ומה שכתב המחבר מתחלה בבשר התפוח שבעצם ע"כ ג"כ דכונתו מחצי העצם ולמטה והגר"א בביאורו הסכים לדינא דכל מקום הקיבורת כשר להניח בו תפילין וכן משמע בפרישה ועכ"פ למטה ממקום הקיבורת פסול לכו"ע ע"כ נכון למנוע מלהניח תפילין גדולים כי ע"פ הרוב מצוי בתפילין גדולים שסוף הקציצה מונחת למטה ממקום הקיבורת אם לא שיקשרם לכתחלה בחצי העצם העליון וגם זה לא נכון להקל לכתחילה בזה אחרי דדעת המחבר ורמ"א להחמיר בזה. אך אם אין לו כ"א תפילין גדולים טוב יותר שיקשרם בחצי העצם העליון במקום שנמצא עדיין בשר התפוח ויצא בזה עכ"פ דעת הגר"א וש"פ ממה שיהיו מונחים למטה ממקום הקיבורת ולא יצא בזה אליבא דכו"ע וגם הברכה יהיה לבטלה:
(ה) שאין לו יד — ר"ל שניטל פיסת יד שמאלו עם כל הקנה עד הקובד"ו שנקרא עלינבויגי"ן אבל אם נשאר קצת מהקנה גם הא"ז מודה להתוספות דחייב בתפילין ויברך ג"כ כן מצאתי בא"ז אשר זכינו מקרוב לאורו:
(ו) בלי ברכה — עיין בביאור הלכה. ואם אין לו יד שמאל כלל או אפילו קצה הזרוע שלמעלה ממקום הקיבורת נשאר ומקום הקיבורת אין לו כלל פטור מלהניח הש"י אף בימין ויש מחמירין בזה. וכ"ז שנעשה גידם בשמאל דהוא מקום הנחת התפילין אבל אם נעשה גידם בימין אפילו נקטע לו כל היד חייב בתפילין ויבקש לאחרים שיניחוהו עליו:
(*) בבשר התפוח: וצריך ליזהר שלא יהיה קצה התפילין למטה מבשר התפוח כמו בשל ראש שצריך ליזהר שלא יהיה קצהו על המצח כדלקמן דהא ילפינן במנחות ל"ז ע"ב גז"ש גובה שביד מגובה שבראש עי"ש:.
(*) בראש העצם: עיין במ"א ועיין במחצית השקל ומשמע לכאורה דבשר התפוח נתפשט בכל העצם בשוה והרמ"א אסר להניח התפילין כ"א בחצי בשר התפוח שלצד הקובד"ו ובאמת לפ"ז יפלא מאוד דהאיך סוברים דאין מותר להניח כ"א חצי קיבורת והלא בערכין י"ט ע"ב איתא בהדיא דקיבורת כולה איקרי יד ולענין תפילין איירי שם בגמרא וא"ל דהגהת סמ"ק לא היה לו הגירסא בגמרא קיבורת כולה דהלא כל הראשונים העתיקו לשון זה [עיין בתוספת שבת צ"ב ע"א ובספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ ובסה"ת] וכן מוכח ג"כ במנחות ל"ז ע"א דכל הקיבורת כשר דקאמר ידך זה קיבורת בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי ר"י מקום שמוחו של תינוק רופס ומדלא מבאר ג"כ את מקום המיוחד שבקיבורת ש"מ דכל הקיבורת כשר וכן הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ורי"ו לא הזכירו שום זכר שיחלק את בשר הקיבורת לחצאין ואיך יתפוס הרמ"א דעת הסמ"ק ואין לומר דרק להחמיר חשש לדעתו דהלא לקמן בס"ז משמע דאם נתפשט המכה בכל השטח שמחצי עצם ולמטה פטור תו מתפילין [ועיין במרדכי דעת הר"ח ונוכל לומר דהרמ"א כוון לאפוקי מדעתו אך דינא דהשו"ע לקמן בס"ז קשה] ועזרני ה' שמצאתי בספר התרומה אחר דשקיל וטרי שם ומסכים לדעת ר"ת דמקום התפילין הוא בעצם העליון שהוא בין הקובד"ו ובית השחי כתב וז"ל הלכך בעצם העליון יניח תפילין הוא הנקרא זרוע והוא יד דאורייתא וסמוך לפרק של האציל קצת [אציל הוא קובד"ו] יניחם כי שם היא קיבורת בשר המכונס קרוי קיבורת כמו קיבורא דאהיני קיבורא דאיזלי ושם הוא כנגד הלב דכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם ורב חייא מנח להו כנגד ליבא עכ"ל הנך רואה לעין דעת סה"ת דהתפשטות בשר הקיבורת הוא רק סמוך לקובד"ו ולא מצינו למי מהראשונים שיחלוק עליו בדבר זה התלוי בסברא לבד ובגילוי מלתא ולפ"ז פשוט הוא דסובר הרמ"א והשו"ע לקמן בס"ז דהקיבורת לא נתפשט כ"א עד מקום שמחצי עצם ולמטה וכן משמע בב"ח דפלג זרוע העליונה הוא מן הקיבורת ולמעלה אך לישנא דהמ"א קשה לפ"ז ויש לישב דר"ל אף שנראה קצת שיש גם שם בשר תפוח אעפ"כ עיקר שם קיבורת אינו כ"א על מקום שמחצי עצם ולמטה ובביאור הגר"א חולק על פסק השו"ע והרמ"א וסובר דאף מחצי עצם ולמעלה כשר כל שיש בו עדיין מבשר הקיבורת ובפשיטות נוכל לאמר דהוא סבר ג"כ כסה"ת הנ"ל דהעיקר מקום הקיבורת הוא לצד הקובד"ו אך דדעתו דהקיבורת נמשך יותר מחצי העצם:.
(*) שאין לו יד: עיין במ"ב ודלא כהפמ"ג שרצה לומר להא"ז דפטור בכל גווני כי לא ראה להא"ז כי לא נדפס בימיו:.
(*) יניח וכו': ר"ל יניח ביד שמאלו [כן משמע למעיין בא"ז גופא דלא נהירא ליה שם הפירוש של המפרשים דלאחרים קאי הריבוי על החיוב דימין רק על השמאל קאי ואפ"ה פסק שם כת"ק ופטור אפילו בנשאר לו הקיבורת דאיהו מפרש שם אין לו זרוע קאי על הקנה ומה שכתב הרמ"א תוספות פרק הקומץ כתבו דחייב ר"ל אפילו בנשאר לו רק הקיבורת ולפי מה דמסיק התוספות בד"ה קיבורת דזרוע נקרא ממקום הקובד"ו והלאה ולהמ"א לא היה לו הא"ז ולכך הוקשה לו מאד דבריו]:.
(*) בלא ברכה: ומהב"ח ונ"צ וא"ר והגר"א משמע דצריך לברך ג"כ אחרי דיש לו קיבורת ודה"ח ג"כ מסכים בעיקר הדין לחיוב כמותם אך מ"מ לענין ברכה מצדד להקל ואפילו לא נשאר לו רק מחצי עצם שבין הקובד"ו ובית השחי ולמעלה פשוט דיכול לסמוך בזה על שיטת הגר"א דכל שיש עדיין מקצת מן הקיבורת כשר לתפילין ולא יברך ויותר טוב שיברך שנים על השל ראש [היינו לפי מנהגנו כהרמ"א הנ"ל בסימן כ"ה ולהב"י שם אחת] ויכוין להוציא בזה גם השל יד ואפילו בנשאר לו הקיבורת וכמו שהסכים בשערי תשובה:.
(א) סעיף א: מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל — ואם הניחו בימינו, אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סימן כ״ח. יד אהרן בהגהת הטור. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ה׳. וכן הוא לפי דברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין, שצריך להיות דווקא בזרוע שמאל, שנותן טעם בסוד יעו״ש. ולא כמו שכתב בית הרואה דף ב׳ ע״א והביאו הזכ״ל חלק א׳ אות ח׳, דאם הניח תפילין של יד בימין בדיעבד יצא. וזה שהניח בימינו ובירך, כשחוזר להניח בשמאל כדינו צריך לחזור ולברך. בית עובד שם. ונראה דהיינו אם הניח גם תפילין של ראש, אבל אם עדיין לא הניח התש״ר ונזכר או שהזכירוהו אחרים, אין צריך לחזור ולברך, כיון שעדיין לא גמר מצות ההנחה, והיתה כוונתו על שניהם, עיין לעיל סימן כ״ה אות פ׳. אבל אם גמר ההנחה, שלבש גם התפילין של ראש, או שלא היה לו כי אם תפילין של יד לבדה, צריך לחזור ולברך, ולא אמרינן בזה "ספק ברכות להקל", כיון דלפי דברי האר״י ז״ל לא חשיבה זה הנחה. ואם כן, אם היה לו תפילין של יד לבדה והניחה, היתה ברכתו לבטלה; ואם היה לו שתיהם והניחם, הרי לא חלה הברכה כי אם על של ראש לבד, ואם כן כשיבא לקיים מצות הנחת תפילין של יד צריך לברך עליה. וכנגד דברי האר״י ז״ל לא אמרינן "ספק ברכות להקל", כמו שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ע״ה. ועיין לקמן אות ז׳:
(ב) שם: שבין הקוב׳דו ובית השחי — וילפינן לה מדכתיב: "והיה לך לאות" ולא לאחרים, שלא יראו החוצה, ודרך האדם לגלות עד הקוב׳דו, ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים. לבוש. ט״ז ס״ק י״ב. שתילי זיתים אות ג׳. ועיין מה שכתבנו בזה בספרי הקטן חקי חיים דרוש ג׳ להלבשת תפילין, יעו״ש:
(ג) שם הגהה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקוב׳דו וכו׳ — פירוש, כל חצי העצם הנקרא זרוע הסמוך לקוב׳דו כשר להנחת תפילין. כן כתב בית יוסף בשם הגהת סמ״ק ושמושא רבא, וכן כתב בשולחן ערוך לקמן סעיף ז׳, וכן כתב הלבוש, וכן כתבו האחרונים. ואף על גב דמרן ז״ל כתב בבדק הבית דאין לסמוך על זה ולהכשיר להניח תפילין בכל חצי הזרוע, כי אם במקום התופח וכו׳ עכ״ל, יש לומר דאחר כך כשחיבר השולחן ערוך חזר בו ופסק כהגהת סמ״ק ושמושא רבא, כי גם לשון הרמב״ם והטור יתפרש כך. דהשולחן ערוך חברו אחר ספר בדק הבית, כמו שכתב שיורי כנסת הגדולה בסופו בכללי הפוסקים אות נ״ב, וכן כתב מאמר מרדכי אות א׳. ומה שכתב בסעיף ז׳: מחציו עד הקוב׳דו, לאו דווקא עד ממש לקוב׳דו, דשם אין תופח, כי אם למעט חצי העצם הסמוך לשחי. פרי מגדים אשל אברהם אות ב׳, וכן כתב ר׳ זלמן אות ב׳, חיי אדם כלל י״ד אות יו״ד, בן איש חי פרשת חיי שרה אות ו׳. אמנם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא ז״ל בס״ק ה׳, כל הבשר התפוח שעל כל הפרק בין הקוב׳דו ובין בית השחי כשר לתפילין, והוא הנקרא קוב׳דו בלשון הגמרא, יעו״ש, והביאו בפסקי הגר״א אות א׳, חיי אדם שם, בן איש חי שם. וכתב הרה״ג בן איש חי שם וזה לשונו, דלכתחילה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש״י ור״ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק. והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגר״א ז״ל הנ״ל, דסבירא ליה כל בשר הקבורת ראוי להניח בו תפילין, עכ״ל. ואף על גב דהחיי אדם שם כתב דאם מניח בחצי העצם העליון לא יברך, ליכא למיחש בזה לספק ברכות להקל, כיון דלדידן מברכין ברכה אחת לשתיהן, לשל יד ושל ראש, וגם לובש תש״י ור״ת[2], לכן יוכל לברך גם כן ולית חששא. ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ד אות יו״ד:
(ד) שם בהגהה: גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה — הנה בדין זה רבו הדעות. דהאור זרוע סבירא ליה דפטור. והתוספות פרק הקומץ דף לז ע״א ד״ה אין לו זרוע וכו׳ סבירא להו דחייב. וטעם דפטר האור זרוע, המגן אברהם ס״ק ג׳ כתב דגירסא אחרת היתה לו, יעוי״ש. והערוך השולחן כתב משום דסבירא ליה דתנא קמא פליג ופטר, וכמו שכתב כנסת הגדולה בהגהת הטור יעו״ש. והב״ח לחלק יצא, דבנחתכה למעלה מן הקיבורת פטור ואין צריך להניח כלל, ובנחתכה למטה מן הקיבורת חייב להניח ולברך, ודלא כהרב הגהה יעו״ש. ולפי מה שכתבנו באות הקודם בשם הגר״א, דסבירא ליה דכל העצם שבין הקוב׳דו ובין השחי ראוי להניח בו תפילין, אם כן הכא נמי יש לומר אפילו אם נקטעה למעלה מן הקבורת יש להניח שם תפילין במקום שנשאר באותו העצם. והשבות יעקב בתשובה חלק א׳ סימן ג׳ כתב דגידם שאין לו יד, רק זרוע, יניח תפילין בידו הימנית, יעו״ש. ואם כן, כדי להנצל מן הספיקות, גידם שאין לו יד זרוע, בין אם נחתך למטה מן הקבורת בין אם נחתך למעלה מן הקבורת, יניח בתחילה התפילין של יד בזרועו השמאלי הנשאר, ולא יברך עליה, ואחר כך כשיניח השל ראש יברך עליה, אם לסברת האשכנזים ב׳ ברכות, אם לסברת הספרדים ברכה אחת (עיין מאמר מרדכי אות ב׳), ויכוין לפטור בזה הברכה התפילין של יד, ויתפלל בהם. ואחר כך אחר התפילה, אחר שחולץ התפילין מן הראש ומן היד חוזר ולובש התפילין של יד בזרועו הימנית וגם התפילין של ראש, ולא יברך עליהם, כיון דהיה דעתו לחזור וללבוש אותם. וכן יעשה מי שיבשה ידו השמאלית מחמת חולי בר מינן ונתבטלו כל הרגשותיה. ועיין בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ט׳ שנסתפק בזה. ואין לומר שיניח בתחילה בימין ויתפלל בו ואמר כך יניח בשמאל, דכיון דהארי ז״ל נתן טעם בסוד שצריך להיות התפילין דווקא בשמאל, אם כן כל דבר שיש להסתפק בו נאמר שיניח בשמאל תחילה ויכוין עליו בברכת תפילין של ראש ויתפלל בו, ואמר כך יניח בימין:
(ה) שם בהגהה: גידם שאין לו יד רק זרוע וכו׳ — אבל אם גם זרוע לא יש לו, פטור לגמרי ואין צריך להניח בימין. מגן אברהם שם. ביאורי הגר״א אות ו׳. שו״ת פנים מאירות חלק ג׳ סימן י״א. סידור בית עובד שם אות ו׳. ויש אומרים שצריך להניח בימין. תפארת שמואל על הרא״ש הלכות תפילין סימן י״ח אות ב׳ בשם רש״ל. והביאו פתחי עולם אות ד׳. על כן יניח בימין בלא ברכה, ואחר כך כשיניח תפילין של ראש ויברך עליו יכוין לפטור תפילין של יד:
(ו) מי שאין לו זרוע דפטור מתפילין של יד, חייב להניח תפילין של ראש. שאגת אריה סימן ל״ז, וכתב שכן מוכח מדברי ריא״ז שהביא השלטי הגבורים יעויין שם בדבריו. והביאו מחזיק ברכה אות א׳. סידור בית עובד שם אות ז׳. שערי תשובה אות ד׳. ודלא כתשובת צמח צדק סימן ה׳, דהוא נגד משמעות כל דברי הפוסקים:
(ז) מי שנברא בלא זרוע שמאל, אפשר לומר דכולי עלמא מודו דחייב בתפילין של יד, אף על פי שנחלקו בנקטעה ידו אחר שנולד. ולצאת ידי ספק ברכות, יניח גם של יד, ויברך על של ראש שתי ברכות, ויכוין להוציא שתיהן. שבות יעקב חלק א׳ סימן ג׳. יד אהרן במהדורא בתרא בהגהת הטור אות א׳. ולדידן דאין מברכין אלא ברכה א׳ על שתיהן, נראה דבכהאי גוונא לא יברך אלא "על מצות תפילין" על של ראש ויכוין להוציא בברכה זו גם השל יד. בית עובד שם אות ח׳:
(ח) מי שיבשה או שנקטעה ידו הימנית, ואין לו במה לקשור התפילין שעל זרועו השמאלית, חייב להניח על ידי סיועת אחרים שיקשרו לו התפילין. וגם קטן יכול לקשור לו, דלא גרע מאשה דפטורה מתפילין ואפילו הכי יכולה לקשור ולהניח תפילין לאיש. מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות ה׳ בשם ר״ב:
(ט) מי שנולד ביד ימין קטועה, ולא נקטע אלא פיסת ידו, ויש לו זרוע וקנה ימנית, ומכל מקום אינו יכול לעשות כל מעשיו אלא בשמאלו, רק שאומר שיד ימנית שלו היא בכחה ובגבורתה אצלו יותר משמאלו, וכל הדברים שאינם נצרכים לפיסת היד מחזיק בין אצילי ידיו הימנית, מניח תפילין ביד שמאל. דהימין לא נעשה שמאל בשביל שנחתך, ולא דמי לאיטר, שנחלף ימינו לשמאלו, לפי שיש לו שתי ידים והם המוכיחות שנשתנו עליו טבעי בני אדם. אבל אם אין לו אלא יד אחת, אין כאן הוכחה, אף שאין לו יד ימנית, מכל מקום מאן מפיס דהוחלפה של שמאל ונעשית ימנית? ואמרינן דשמאל דקיימא קיימא. ותו, כיון דיד ימנית מיקרי יד לפי דעת הב״ח, אזלינן בתר בריאותה וכחישותה, והרי בנידון דידן יש לו כח יותר בימין. תשובת שארית יהודה חלק אורח חיים סימן ב׳. פתחי עולם אות ד׳. ועיין מה שכתבנו לעיל סוף אות ד׳. ולקמן אות ל״א:
(י) מי שנולד בלא פיסת יד הימנית ועושה כל צרכיו בשמאל, צריך להניח על השמאל ככל אדם. תשובת דברי נחמיה חלק אורח חיים סימן י״א. ובתשובת צמח צדק סימן ה׳ כתב דיניח תפילין בשעת תפילה בשמאלו השלימה, ויוכל לברך לדברי הכל למנהגינו שאין מברכין רק ברכה אחת לתפילין של יד ותפילין של ראש. ואחר כך יניח גם על הימנית, ויכול גם כן לברך, ויקרא קריאת שמע, עד כאן לשונו. והביאו פתחי עולם שם. ולפי מה שכתבנו לעיל בסימן כ״ה אות ע״ח, דהחולץ תפילין על מנת לחזור וללובשו אינו מברך, גם כן לא יברך כשחוזר ולובשו בימין, דבשביל תפילין של ראש לא יברך, מפני כשחלצו היה דעתו לחזור וללובשו; ובשביל תפילין של יד לא יברך, מפני שהוא לובשו בשביל הספק: