שולחן ערוך אורח חיים כז י


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

פצריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה טויזילה*בעורף. צצריך לכוין הקציצה לושתהא באמצע כדי שתהא כנגד בין העינים וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן. קוצריך שיהא המקום שבקשר לזשנראה טזכעין דל"ת לצד יחחוץ.

הגה: והוא הדין בקשר של יד צריך ליזהר שלא יתהפך (מרדכי דף צ"ו):

מפרשים

 

באר הגולה

(פ) צריך שיהיה הקשרשם בגמרא לה ב.

(צ) צריך לכוון הקציצההרמב"ם שם פרק ד.

(ק) וצריך שיהיה המקום — שם בגמרא בפירוש רש"י.
 

מגן אברהם

(טו) בעורף:    שהוא סוף הגלגולת (רמב"ם) והו' נגד הפנים כדאי' פ"ק דחולין:

(טז) כעין דל"ת:    מכאן משמע שאין עושין ד' אלא מצד א' דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב' דלתי"ן מב' צדדין ואף על גב שי"מ פי' אחר על ונוייהן לבר דלא קאי על הד' רק על השחור התו' בעירובין דף צ"ז כתבו שזה הפי' עיקר וכן מוכח שם בגמרא:
 

ביאור הגר"א

סעיף י: צריך כו' — כפירוש רש"י שם:

צריך כו' — כמו שכתוב "בין עיניך". רמב"ם:

וגם כו' — שם, וכפירוש ראשון שברש"י:

צריך כו' — כפירוש השני שם, וכפירוש ראשון מה שאמרו "ונוייהן לבר". וכן משמע בעירובין צ"ז א' וכמו שכתבו תוס' שם ד"ה ונוייהן:

והוא הדין כו' — דאתרווייהו קאי, וכן לפירוש השני, וכמו שכתוב בסעיף י"א:
 

באר היטב

(יז) בעורף:    שהוא סוף הגולגולת והוא נגד הפנים ולא כ"כ למטה כנגד הגרון.

(יח) חוץ:    ודלא כמו שנוהגין קצת לעשות ב' דלתי"ן מב' צדדים. מ"א.
 

שערי תשובה

(י) בעורף — עיין באר היטב. ובכנסת הגדולה כתב בשם שלטי הגיבורים, שבמרדכי דשבת כתב דהמניח שם למטה מצמיחת השער או הצוואר לא יצא, והוי ברכה לבטלה. והיינו נמי קצה התחתון של הקשר יהיה למעלה מהתחלת צמיחות השערות. וכמדומה לי שראיתי בספר קטן, כשהקשר שמאחורי הראש הוא בגומא לא יצא ידי חובה. ולא ידעתי מאין יצא לו זה, שהרי מלשון השלטי גיבורים משמע דבצמיחת שערות תליא מלתא. מיהא ודאי דעורף היינו נגד הפנים, כמבואר בחולין. ומכל מקום נראה שיש לעשות כן לכתחילה, דבעינן שיהא הדק היטב סביב לראשו. ועיין בעטרת זקנים סוף סימן זה. וכל שהקשר משפע ויורד בתוך גומא אי אפשר שתהיה הרצועה שסביב הראש מהודקת היטב. וכתב בפנים מאירות חלק ג' סימן ט': מי ששגג ולא הניח תפילין של ראש כמצוותו במקום הראוי כמה שנים, ועל המצות עשה נתכפר לו בווידוי דברים, אך לבו חרד על מצות לא תעשה של ברכה לבטלה לפי דעת הרמב"ם שהוא מדאורייתא, והוא רוצה לקבל תשובה על זה. ונראה כיון שלדעת התוספות הורא"ש הוא מדרבנן, וגם שלפי מנהגינו אומר אחר הברכה בשכמל"ו, שזה תיקון שלא יעבור על לא תשא, אם כן לא חטא בברכה לבטלה; ולכן אף שביטל עשה וצריך עולה לכפר, מכל מקום מיקרי דורון ואין צריך לענות נפשו, רק תשובתו נרצה בחרטה ומודה ועוזה ירוחם, ע"ש. ונראה מדבריו שאם לא הניח של יד כתיקונו, דלא שייך בהו הצד תיקון אמירת בשכמל"ו, יש לו לקבל תשובה על ברכתו לבטלה:
 

משנה ברורה

(לה) בעורף — שהוא סוף הגלגולת והוא נגד הפנים ולא כ"כ למטה כנגד הגרון וטוב שיהיה מונח עיקר הקשר למעלה מן הגומא ועכ"פ יש ליזהר שלא יהיה אפילו מקצת הקשר מונח במקום פנוי משער דשם הוא מפרקת הצואר ולא עורף ולכן יש ליזהר שתהיה הרצועה המקפת הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו ולא יהיה הקף הרצועה גדול מהקף הראש דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וגו' וההידוק היא הקשירה שנית דאם הם רפוים סביב היקף ראשו יפול הקציצה לפניו על מצחו או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומן הראוי להן:

(לו) שתהא באמצע — רוחב הראש ולא יטה אותם לצד אחד כדי שיתקיים והיו לטוטפות בין עיניך והרבה מהאחרונים כתבו דאם שינה בזה לא קיים מצות תפילין וצריך ליזהר בזה גם נכון ליזהר לכתחילה שלא יהיו התפילין גדולין ביותר דאז אי אפשר כמעט שיהיו מהודקין על הראש וגם שיהיו מונחין על מקומן דאם הם מונחין בגובה הראש כדין אינם מהודקין וגם הקשר לא יבא על מקומו כדין וע"ל בסי' ל"ב בסעיף מ"א מש"כ שם:

(לז) שנראה כעין ד' — כי שתי רצועות יוצאות מתוך הקשר למטה אותה היוצאת מצד שמאל המניח נמשכת לרחבו כמו גג הדלי"ת ואותה היוצאת לצד ימין נמשכת באורך למטה כמו רגל הדלי"ת [א"ר] ויראה שלא יתהפך הקשר בעשייתו ובלבישתו ועיין לקמן בסימן ל"ב בסעיף נ"ב מה שכתבנו שם:
 

ביאור הלכה

(*) בעורף:    עיין משנה ברורה וראיתי במעשה רב שכתב שהקשר צ"ל תחת שפוע הקדקוד ולענ"ד משמע כן בספר התרומה שז"ל הקשר של תפילין צריך שיהא למעלה בעורף ולא למטה במפרקת הצואר:.
 

כף החיים

(מב) סעיף י׳: צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף — רוצה לומר בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת. בית יוסף בשם הרמב״ם. וכן כתב מגן אברהם ס״ק ט״ו. אליהו רבא אות י״א. סולת בלולה אות ד׳. ר׳ זלמן אות ט״ו. ש״ץ דף ל״ז עמוד ד׳. שתילי זיתים אות כ״ד. והוא נגד הפנים. מגן אברהם שם מפרק קמא דחולין דף י״ט ע״ב. ר׳ זלמן שם. ש״ץ שם. שתילי זיתים שם. אבל למטה מסוף הגלגולת הוא נגד הצואר ולא נגד הפנים. ולכן צריך ליזהר שתהיה הרצועה המקפת את הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו, ולא יהיה היקף הרצועה גדול מהיקף הראש, דאז איכא תרתי לריעותא: חדא, דצריכים הידוק ממש, דבעינן וקשרתם לאות וכו׳, וההידוק הוא הקשירה. שנית, דאי הם רפויים סביב היקף ראשו, אז יפול הקציצה לפניו על מצחו, או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו, ולא יהיו במקומם הראוי להם. מחצית השקל ס״ק ט״ו. וכן כתב עטרת זהב אות ו׳. קיצור של״ה דף מ׳ ע״ב. יפה ללב אות ו׳. ועיין באות שאחר זה ולקמן אות מ״ח:

(מג) שם: למעלה בעורף — ואם הניח הקשר למטה בעורף בגומא, כתב קיצור של״ה שם בשם שלטי הגבורים, לא די שלא קיים המצוה, אלא שמברך ברכה לבטלה. וכן כתב נוה שלום אות י״ט בשם קיצור של״ה. ותימא, דהלא השלטי הגבורים בצמיחת השערות תלי מילתא, כאשר יראה הרואה בשלטי הגבורים אשר סביבות המרדכי, והביאו כנסת הגדולה והאחרונים, כמו שכתבתי לעיל אות מ׳. וכן השערי תשובה אות י״ז הקשה קושיא זו, וכתב: ומכל מקום נראה שיש לעשות כן לכתחילה, דבעינן שיהיה נהדק היטב סביב לראשו, וכמו שכתב העטרת זהב והבאתי דבריו באות הקודם, יעו״ש. וכן כתב החס״ל אות ח׳, צריך שיהא הקשר מאחורי הראש על גבי הגומא שיש בעורף, ורוצה לומר למעלה מן הגומא, והוא בסוף עצם הגלגולת, וכמו שכתבו מרן והרמב״ם ז״ל. וכן כתב יפה ללב שם. מיהו אותם אנשים שיש להם שער בעורף על צוארם, לא חשיב הנחה באותו מקום ואפילו בדיעבד, כי כן משמע מלשון המרדכי שהבאתי דבריו לעיל, שכתב: וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר וכו׳, יעו״ש. ואם בשערות לבד תליא מילתא, כיון שאמר "למטה מצמיחת השערות" די, ולמה ליה למימר עוד "על הצואר"? אלא לומר לך, בעינן שתים דווקא: בעינן על צמיחת השער, וגם למעלה מן הצואר; הא אם הניח למטה מצמיחת השערות, או על הצואר ואפילו יש שם שערות, לא חשיבא הנחה. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות יו״ד. ועוד עיין בספרי הקטן חפץ בחיים בדרוש תפילין מה שפרשתי בזה מה שכתבו ז״ל: קשר של תפילין צריך שיהיה למעלה וכו׳, יעו״ש:

(מד) שם: למעלה בעורף — ואפילו מקצת ממנו לא יהיה מונח במקום פנוי משיער, שאין זה נקרא עורף. חיי אדם כלל י״ד אות יו״ד. שערי תשובה אות י״ז. ועיין לעיל אות ל״ח בעניין הקציצה, והוא הדין לעניין הקשר:

(מה) מי שיש לו כובע גדול בראשו הנקרא בוניט״ה, יזהר להסיר אותה מעל הראש בעת שמניח תפילין של ראש, כמנהג האשכנזים, הגם שאין להם כובע כבד מאד כהספרדים, שמתוך כובד הכובע גם כן יפול הקציצה שלפניו על מצחו ויפול על צוארו הקשר שלאחוריו. ומצאתי שנתנו סימן להסרה זו: "הסר המצנפת והרם העטרה" (יחזקאל כא, לא), רוצה לומר: יסיר המצנפת שהוא הכובע מעל ראשו, כדי שיוכל להרים התפילין שנקראו עטרה. יפה ללב אות ו׳:

(מו) שם: כעין דלת לצד חוץ — מכאן משמע שאין עושין ד׳ אלא מצד אחד, דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב׳ דלתין משני צדדין. מגן אברהם ס״ק ט״ז. וכתב דגול מרבבה וזה לשונו: ולא ידעתי מה הפסד יש אם נראה דל״ת משני צדדין, דבוודאי אין צריך להיות ד׳ רק מצד א׳, ועל זה קאמר בגמרא: "ונוייהן לבר", שאם עושה מצד א׳ צריך שיהיה לבר, ואם נראית רק לצד פנים פסול; אבל אם נראה משני צדדין, לא גרע כלל. ותדע, דהרי רש״י במנחות דף ל״ה פירש "ונוייהן לבר" על שחרות הרצועות, ואטו יהיה לפירוש רש״י קפידא שלא יהיה שחורות גם מבפנים? והרי בהדיא אמרינן במנחות דף ל״ה: בין ירוקות בין שחורות, ומוקי לה בפנים, עכ״ל. והביאו פתחי עולם אות כ״ה. ועיין בית יוסף סימן ל״ב בד״ה ויעשנו כמין דל״ת וכו׳, ובמגן אברהם סוף סימן ל״ב:

(מז) שם: כעין דלת לצד חוץ — בטור סיים: ולא לצד הראש. וכתב הפרישה וזה לשונו: פירוש, ולא יעשה צורת הדל״ת לצד פנים אפילו אם השחור לחוץ, עכ״ל. והביאו פתחי עולם שם. ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ב אות רל״ז:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש