שולחן ערוך אורח חיים כז ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד לא שנא של ראש.

הגה: ודוקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד (רשב"א בתשובה סימן תתכ"ז):

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ד) דבר חוצץ:    בזבחים דף י"ט מבעי' אם כנה חי' ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה ונ"ל שמפני זה כתב הרוקח שיש לגלח השער שעל הצואר שלא יהא חוצץ וכתב עליו האגור סי' נ"ה ולא נהגו כן, ומיהו בכנה מתה ועפר יש ליזהר דבזה לא איבעיא לן כלל, ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין:

(ה) ברצועות אין להקפיד:    צ"ע דהא הרשב"א מסיים בה כנ"ל להלכה אבל למעשה בין בש"י בין בש"ר רואין מה שרבים נוהגין וכמ"ש בירושלמי כל הלכה שהיא רופפת בידך הלך אחר המנהג ע"ש סי' תתכ"ז דקאי על הרצועות ונ"ל דס"ל דהרשב"א לא כ"כ אלא שלא לכורכה על הבגד וכמ"ש בתחלה אבל בדבר מועט החוצץ אין להקפיד ברצועות, ולולי דמסתפינא ה"א דהגהה זו צ"ל סס"ה על מי שהוא עלול לנזילו' דמותר להניח הרצועות על הבגד דק ויברך עס"ח:

באר היטב

(ו) חוצץ:    בזבחים דף י"ט מיבעי' אי כנה חיה ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה. וכ' המ"א מיהו בכנה מתה ועפר יש ליזהר עכ"פ דבזה לא הוי איבעיא כלל. ובשל"ה כ' דיש לרחוץ מקום הנחת תפילין.

(ז) להקפיד:    מיהו יש להחמיר אפי' ברצועות מה ששייך להקשירה בין ברצועות של ראש בין ברצועות היד. ט"ז מ"א ע"ת. בספר דבר שמואל סי' רצ"ב כתב תוכחת מגולה על המניחין התפילין ע"ג פאה נכרית הנקרא פארוקה ועיין בחשובת יד אליהו סי' ג' שהאריך בזה.


משנה ברורה

(יג) לא יהא וכו' — דכתיב על ידך ובתש"ר כתיב בין עיניך:

(יד) דבר חוצץ — אפילו חציצה כל דהוא ונכון ליזהר לכתחילה אפי' בכנה חיה שלא יהא מפסיק בין התפילין לבשר ועכ"פ בכנה מתה ועפר יש ליזהר וע"כ יש נוהגין לרחוץ מקום הנחת התפילין. כתב בספר רביד הזהב נראה דמה שרצועה חוצצת לפעמים בין תפילין לבשרו לא מיקרי חציצה דמין במינו אינו חוצץ ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע דנכון לכתחילה להחמיר בזה:

(טו) לא שנא ש"ר — כתב בספר מחצית השקל: ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלין בלורותיהן מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה עיין מה שכתוב ביו"ד סימן קע"ח יש בו איסור בהנחת תפילין דכיון דגדולין הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתייהו וחוצצים עי"ש ובלאו חציצה נמי בשביל הני שערות המרובים א"א לצמצם שיהיו מהודקין ומונחין על מקומן כדין:

(טז) אין להקפיד — והאחרונים כתבו דאין להקל רק במקום הכריכות אבל מה ששייך להקשירה יש להחמיר אף ברצועות בין בשל יד ובין בשל ראש וכתבו תוכחת מגולה על המניחים התפילין ע"ג פאה נכרית הנקרא פארוק"ה ואפילו אם רק הרצועה מונח על הפאה נכרית. ומ"מ משמע מדברי המ"א והח"א דאם יש לו מכה בראשו ורק במקום שהרצועות מונחים ולא במקום הקציצה מותר לו להניח הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה או ע"ג כובע דק ולברך אע"ג שיש חציצה בין הרצועות כיון דבמקום הקציצה אין חציצה וכן בשל יד אם יש לו מכה אפילו במקום הקף הקשר שסביב ידו מותר לו להניח הקף הקשר ע"ג סמרטוטין ולברך אך בזה יזהר לכסות מלמעלה כדי שיתקיים לך לאות ולא לאחרים לאות:

ביאור הלכה

כף החיים

(טו) סעיף ד: לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו׳ — בזבחים דף י״ט ע״א מבעיא אם כינה חיה ושערו הוי חציצה לעניין בגדי כהונה או לא, ולא איפשיטא. ופירש רש״י ז״ל: יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונתו לבשרו מהו וכו׳, עכ״ל. ופסק הרמב״ם פרק יו״ד מהלכות כלי מקדש, דלכתחילה חייצי. והביאו מחצית השקל ס״ק ד׳, וכתב וזה לשונו: אפשר בשער שכלפי הפנים, שהן שערות קצרות, אמרינן היינו רבותיה, ושער בית השחי יוכיח דלא נסתפק הש״ס אי חייצי בבגדי כהונה, וכן כהן גדול יוכיח, שהיה מסתפר כל ערב שבת ולא היה מגלח בתער אלא במספריים, ולא היה מגלחן כעין תער אלא היה מניח מעט מן השערות, כמו שכתוב ביחזקאל: "כסום יכסמו את ראשיהם", וכמבואר בסנהדרין דף כ״ב, ועיין בהרמב״ם פ״ח מהלכות כלי מקדש ובהשגות הראב״ד שם. ואף על פי כן היה מניח תפילין של ראש, ששערו היה מגולה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין. אלא על כרחך ששער מועט אינו חוצץ, דהיינו רבותיה. אבל לצד העורף שהם גדולים ויוצאים חוץ ממקומם, וכמו שכתב רש״י באיבעיא דהש״ס דלעיל, שם הוי חציצה וכו׳. ומהאי טעמא רע עלי המעשה אותם המגדילים בלוריתיהם, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה ויש קצת איסור ממה שכתוב ביורה דעה סימן קע״ח, יש בו איסור בהנחת תפילין, כיון שגדולים הרבה ליכא למימר היינו רבותייהו וחוצצים. ומשום מעשה אנשים הללו ליכא למימר היינו רבותייהו. ואפילו לדעת הרשב״א שאמר להלכה ולא למעשה דבראש לא קפדינן אחציצה, מכל מקום אפשר כהאי גוונא מודה הרשב״א, וכמו שאסור לדידיה על כובע עבה, וכמו שכתב מגן אברהם ס״ק ז׳, משום דלא מיקרי הנחה על גבי מקום שמוחו של תינוק רופס, והוא הדין הני שערות מרובים הרי הם ככובע עבה, עכ״ל. והביא דבריו פתח הדביר אות ג׳, פתחי עולם אות ו׳. וכן כתב קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ו׳. בן איש חי פרשת חיי שרה אות ה׳. מיהו הפרי מגדים באשל אברהם אות ד׳ כתב, דדווקא שער ארוך היוצא שלא במקומו הוא חוצץ, אבל במקומו בין עיניך וצואר אחת היא ואינו חוצץ, יעויין שם. וכיוצא בזה כתב הרב מור וקציעה, דשער הראש היורד למטה, דלאו מקום רביתיה, הוא חוצץ ויש להסתלק מן הספק, יעויין שם. וכן כתב פני אריה סימן ו׳ וז׳, והביא דבריו עיקרי הד״ט סימן ב׳ אות פ״ג. אבל אותם המגדלין בלוריות לפניהם, ובשעת הנחת תפילין נותנים את השערות למעלה על הראש ועליהם הקציצה, שלא יהיו השערות תלויות למטה בין עיניהם, נראה דלכולי עלמא הויין חציצה, דלאו היינו רביתייהו. פאת השלחן על קיצור השולחן ערוך שם:

(טז) שם: לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו׳ — כנה מתה ועפר לא מבעיא דחוצץ, זבחים שם, מגן אברהם א ס״ק ד׳, אליהו רבא אות ד׳, ר׳ זלמן אות ז׳, ש״ץ דף ל״ח ע״א. ובשל״ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין, מגן אברהם שם, ר׳ זלמן שם, ש״ץ שם, חס״ל אות ג׳. ופשוט שהנוהגים כן צריכין לנגב המקום היטב, אי משום כבוד תפילין, ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש, דוגמא דבגדי כהונה, כמו שכתב הרא״ש, ברכי יוסף אות א׳ ועי״ש, ש״ץ שם, שערי תשובה אות ו׳. ועיין שם שכתב דנראה דהשל״ה כתב כן, לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר, וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד תפילין, וכן הוא בכתבי האר״י ז״ל, עי״ש. עכ״ל. והא דאמר משום כבוד תפילין ולא אמר משום חציצה, נראה לעניות דעתי דאי משום חציצה היה די להסיר אותה במפה או במסרק, אבל משום כבוד תפילין צריך לרחוץ אותו במים כדי שיהא נקי יפה. ובזה נסתלקה קושית יפה ללב באות ב׳ על השערי תשובה:

(יז) אבק עפר איבעיא שם ולא אפשיטא. ופירש רש״י, דק ואינו מרגיש בו, עכ״ל. ויש ליזהר בזה לכתחילה, וכמו שכתב הרמב״ם פרק יו״ד מהלכות כלי מקדש, על כן לפעמים כשמנשב רוח חזק ומעלה אבק על שער ראש האדם מקום הנחת תפילין, צריך לרוחצו:

(חי) בשו״ת פני אריה סימן ו׳ כתב, דאבק לבן שמפזרין, כיון שהוא לנוי אינו חוצץ. ואני אמרתי בחפזי, דיש להשיב ממה שכתב בברכי יוסף סימן כ״ז (הבאתי דבריו לעיל אות ט״ז. הערת כה"ח), דאפילו דבר שאינו חוצץ יש להקפיד, דבעינן "על בשרו" ממש כבגדי כהונה, עי״ש, וצריך עיון בדבר. קשר גודל סימן ג׳ אות ל״א:

(יט) לא יפה עושים קצת הנוהגים לכרוך הרצועה ביד תחת התפילין, דהוי חציצה. לבושי שרד על מגן אברהם ס״ק ה׳. וכן לפי דברי האר״י ז״ל אין נכון לעשות כן, כי זו בחינה בפני עצמה וזו בחינה בפני עצמה, ואיך יפסיק בה בין תפילין לבשרו? ועיין לעיל אות י״ג ובסימן כ״ה אות ס״ז:

(ך) שם בהגה: ודווקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד — הט״ז ס״ק ד׳ והמגן אברהם ס״ק ה׳ תמהו על מור״ם ז״ל בזה, שהרי הרשב״א ז״ל בעצמו סימן תתכ״ז כתב זה להלכה ולא למעשה, ואמר: זיל בתר מנהגא, כמו שכתוב בירושלמי: כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה, צא וראה מה ציבור נוהגין ונהוג כן, כמבואר כל זה בבית יוסף, יעו״ש. והרב הלבוש כתב: נוהגים להקפיד במה ששייך לקשירה, בין בראש בין ביד, וכתב הט״ז שם: ונכון הוא. וכן כתב עו״ת אות ד׳. אליהו רבא אות ד׳. יד אהרן בהגהת הטור. ר׳ זלמן אות ז׳. ש״ץ דף ל״ח ע״א. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י״ז. שתילי זיתים אות י״א. ולכתחילה אף בכריכות נמי ראוי להניחם על בשרו, ובשל ראש מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר כלל. פרי מגדים במשבצות זהב אות ד׳. וכן כתב שתילי זיתים שם, דבמקומו נוהגים להקפיד אף במה שאין שייך לקשירה. ובשו״ת יד אליהו סימן ג׳ העלה, דחציצה בחינם בלי צורך פשיטא דאינו נכון אף ברצועות; אבל ביש לו איזה צער או קפידא בדבר שרוצה לעשות כן, אין להקפיד כלל ברצועות, יעו״ש. והביאו בית עובד שם וכתב וכן עיקר. ועיין במגן אברהם שם:

(כא) הלובש בתי עינים יזהר שלא יתחוב אותם בין הרצועה ובין בשרו, אלא יתחבם בין הרצועה ובין הכובע. ואם אי אפשר לו בלאו הכי, צריך שיזהר בזה לפחות בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת העמידה. הרה״ג החסיד בן איש חי פרשת חיי שרה אות ה׳. ואם אי אפשר לו גם בזה, כבר כתבנו לעיל בשם יד אליהו דמותר, ועיין עוד לקמן סוף אות כ״ט:

(כב) אסור להניח תפילין של ראש על השער נכרי שלובשים על ראשם הנקרא פירוק״א בלע״ז. תשובות דבר שמואל סימן רצ״ב, הביאו יד אהרן בהגהת הטור. סידור בית עובד שם אות ך׳. וכן כתב החס״ל אות ג׳:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש