שולחן ערוך אורח חיים כז ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · כז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ד) המנהג הנכון — מנחות לה ב לפירוש הנימוקי יוסף והסכמת מהר"י ן' חביב.
סעיף ב: המנהג כו' — (מנחות דף לה:), "וצריך שיהא כלפי" כו'. ופירש בנימוקי יוסף דאקשר של יד קאי, שיהא מפנים לתפילין לצד הלב, וכן פירשו רב האי גאון ורא"ש בשם רב עמרם, אלא שהם פירשו גם ממה שאמרו: "צריך שיהא למעלה" כו' גם כן אתפילין של יד. ורוצה לומר, שלא ירחיק הקשר מן התפילין, שאז יבוא למטה, דהתפילין צריך להטות לצד הלב כמו שכתב הרא"ש שם בשם רב עמרם ובעל העיטור בשם רב האי, דלא כהרז"ה כהרב זרחיה הלוי שפירש למעלה, מצד חוץ:
יש ליזהר כו' — כנ"ל, וזוהר חלק ג רל"ו ב':
(ה) יו"ד: בזוהר פ' פנחס מחמיר מאוד בזה.
(ד) יו"ד — עיין באר היטב. וכתב בספר שלמי ציבור, שבספר זר זהב הוכיח מהר"י צמח מדברי הרב ז"ל דצריך שלא תזוז היו"ד לעולם, אפילו בהיותם מונחין בתוך הכיס. ועל כן נוהגים רבים מיראי השם לקשור היוד עם חוט של גיד עם התפלה, ואין קושרין אותה עם הרצועה בשעת ההנחה, עכ"ל. ולדידי צריך עיון, דעל ידי קשירה זו יהיה החוט של גיד סביב התיתורא והוא חוצץ בין הזרוע לתפילין. ואפשר כיון שהחוט הקשור הוא בכלות התיתורא במקום המעברתא, לא איכפת לן שם בחציצה, רק במקום התיתורא שהפרשיות מונחים בפנים. וצ"ע. ולענין מה שכתב שאין קושרים עם הרצועה, עיין להלן ס"ק ח':
(ז) המנהג הנכון — עיין בביאור הגר"א שכתב דדינא דגמרא הוא לפירוש הגאונים:
(ח) שיהא היו"ד וכו' — עיין בבה"ל שכתבנו שנכון ליזהר שלא ירחיב הרבה את כפל קשר העניבה שהרצועה עוברת בה כדי שתהיה גם מקום הידוק הרצועה סמוך להתפילין לצד הלב:
(ט) עליו וכו' — אין ר"ל שתהיה התפלה מונחת על היו"ד דודאי בעינן שתהא היו"ד אצל התפלה בשוה ולא מתחתיה רק ר"ל דלפי שהוא מטה התפילין לצד הגוף כמו שכתב ס"א לכן נקרא יו"ד של צד הגוף למטה והתפלה עליו לצד מעלה:
(י) יש ליזהר — ובזוהר פ' פינחס מחמיר מאוד בענין זה ויש מחמירין דגם כשהן בתוך כיסן צריכין ליזהר בזה שלא תזוז כלל היו"ד ומטעם זה יש נוהגין לקשור היו"ד עם חוט של גיד עם התפלה וראוי לבטל זה דע"י הקשירה יהיה חוט של גיד סביב התיתורא חוצץ בין הזרוע להתפילין ובלבושי שרד כתב דראוי לבטל ג"כ המנהג שכורכין הרצועה במקום הקיבורת תחת התיתורא דהוי ג"כ חציצה:
(יא) מהתפלה — ויחתוך בתיתורא מלמעלה ויהדק היו"ד עם הבית:
(*) המנהג הנכון שיהא היו"ד של קשר וכו': עיין בב"י בשם מהר"י ב"ח דמשמע מדבריו דרק עשיית הקשר והיו"ד אשר בו צריך שיהיה דוקא למטה מהתפלה לצד הלב אבל כניסת הרצועה תוך כפל הקשר תבא למעלה מהתפלה והוא הנכון ע"ש אבל בד"מ משמע שיותר טוב כהמנהג שנוהגין שגם תחיבת הרצועה בתוך הקשר והכפל יהיה לימינו שהוא לצד הלב וכן משמע בבה"ג שגם הקשירה גופא צריך שתהיה נגד הלב וכן משמע לשון הרא"ש להמעיין בו היטב בסוף אות י"ב במש"כ ומרחיק הקשר מן מעבורת וכו' [ועי"ש במעיו"ט אות כ' שכתב ואולי ה"פ וכו' וכ"ז דוחק עכ"ל ולענ"ד אין זה דוחק כלל וכן הוא האמת לפי מה שכתב הבה"ג] דמשמע שם דאין להרחיב הרבה את כפל קשר העניבה רק כדי שתהיה הרצועה עוברת בתוכה והכל מטעם כדי שיהיה מקום הידוק הרצועה סמוך לתפלה ולא לצד מטה וכ"ש שצריך ליזהר שלא יתרחק הקשר של יו"ד גופא מהתפלה לצד מטה וכמו שכתב בסעיף ב' וזהו הכל נכלל במה שאמר הגמרא דהקשר צריך להיות למעלה ולא למטה. והנה מלשון השו"ע לכאורה משמע דסובר כמהריב"ח מדכתב שיהא היו"ד של קשר וכו' משמע דמקום שתוחב הרצועה בכפל איננו לצד הלב כ"א לצד חוץ אבל יש לדחות דכונתו רק למעט שלא נעשה כשיטת בעל המאור המובא בב"י שיהא התפלה של יד לצד הלב והקשר לצד חוץ אבל בזה רשות בידו לעשות כמה שירצה. ואע"פ שהעדפנו את המנהג של הד"מ מ"מ הנוהג כמהריב"ח אין למחות בידו כי יש לו על מי לסמוך גם ע"י מנהגו טוב שלא יזיז היו"ד לעולם מהבית משא"כ לפי מה שאנו נוהגין כהד"מ צריך בכל עת שמירה לזה אולם באמת יש לזה עצה אחרת ועיין במה שכתבנו במ"ב:.
(*) יש ליזהר: עיין בביאור הגר"א שציין ע"ז כנ"ל ור"ל דדין זה יש לו ג"כ מקור מהגמרא דמוכח שאין להרחיק הקשר מהתפילין וכמו שכתב בעצמו בדבריו הקודמים:.
(יא) סעיף ב׳: המנהג הנכון שיהא היו״ד של קשר תפלה של יד לצד הלב וכו׳ — זה שכתב מרן ז״ל: המנהג הנכון וכו׳, לפי שיש פלוגתא בזה, דבגמרא פרק הקומץ דף ל״ה ע״ב אמרו, שקשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים. ופירש בנימוקי יוסף, דבשל יד מיירי, שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע, אלא מבפנים שהוא כנגד הלב. ושאר מפרשים פירשו דבשל ראש מיירי. ובעל העיטור כתב דבמנהגא תליא מילתא, ונהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין. והרב מהר״י בן חביב ז״ל כתב שראה בעיניו שני המנהגים, ובסוף דבריו כתב דמנהג השני הוא הנכון, והוא שעושין קשר היו״ד בראש הרצועה, ומכניסין כפל הרצועה בצד ימין המעברתא, ונשאר הקשר והיו״ד אשר בו למטה מהתפלה קרוב אל הלב, כמבואר כל זה בב״י. ועל כן כתב מרן ז״ל בשולחן ערוך: המנהג הנכון וכו׳, לפי שחושש לפירוש הנימוקי יוסף והסכמת מהר״י בן חביב, וכמו שכתב באר הגולה. וכן מה שכתב מרן ז״ל בסעיף שאחר זה: "המנהג הנכון לתקן שמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא לצד הכתף" וכו׳, לפי שבב״י הביא מתרומת הדשן דבקצת מקומות נוהגים לתקן קשר של תפילין של יד בעניין כשמניחין אותו בזרוע תהא המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד, ובקצת מקומות נוהגים לתקן איפכא וכו׳. וכתב מרן ז״ל בב״י: ועכשיו נהגו כל העולם כמנהג הראשון, שהמעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד. ולכן כתב מרן ז״ל בשולחן ערוך: המנהג הנכון לתקן המעברתא וכו׳. ונפקא מינה בזה, שכיון שמרן ז״ל לא החליט העניין לאסור, אלא כתב "המנהג הנכון", דיש להתיר בשעת הדחק, כגון איטר ואין לו תפילין של יד שעשוי היו״ד לצד פנים אם ילבוש אותו ביד ימין והמעברתא לצד הכתף, דמותר ליקח תפילין ממי שאינו איטר ולהניח אותו בצד ימין, ותהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף, וקשר היו״ד יהיה לצד פנים כדי שיהיה נגד הלב. וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בשני הידים, כמו שכתבנו לעיל, ואין ידו משגת לעשות ב׳ תפילין של יד, אחד ליד ימין ואחד ליד שמאל, יוכל להניח תפילין של יד שמאל ביד ימין על דרך זה. וכן מי שאינו איטר, והולך בדרך ואין לו תפילין, ואין לו ממי לשאול כי אם מזה שהוא איטר, יכול ליקח ממנו ולברך ולהניח, ואין בזה חשש ספק ברכות, כיון שהוא מכוין בברכה לפטור שניהם, תפילין של יד ותפילין של ראש. וכן כתב שבות יעקב חלק א׳ סימן ג׳, וחלק על הרב נחלת שבעה סימן מ״א יעויין שם, והביאו יד אהרן במהדורה בתרא בהגהת ב״י אות א׳. ש״ץ דף ל״ח ע״ב. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י״ב, וכתב וכן עיקר, וכן הסכים ישועות יעקב אות ג׳, וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ז׳. ועיין חיי אדם כלל י״ד אות י״ג, ומה שכתב בנשמת אדם אות ב׳, שדחה דברי האליה רבה אות ג' יעו״ש, ומסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות ה׳. ואין לחוש במה שראש הפרשה היה בצד ימין הקורא, ועכשיו יהיה בצד שמאל הקורא, עיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ב אות רי״ד, ודו״ק. ועיין עוד לקמן אות ל״א:
(יב) שם: יש ליזהר שלא תזוז יו״ד של הקשר מהתפלה — בזוהר פרשת פנחס דף רל״ו ע״ב החמיר מאד בזה, שכתב וזה לשונו: יו״ד דא אצטריך דלא יעדי כלל מגו תפלה דיד, דלא יעביד פירודא וכו׳. ומאן דרחיק לה מאתר דא, רחיק מעידונא דעלמא דאתי וכו׳, עכ״ל. והביאו ב״י, סולת בלולה אות א׳. ומשמע מלשון זה של הזוהר, שכתב "דלא יעדי כלל" וכו׳, דאפילו אם התפלה מונחת בכיס – לא תזוז יו״ד הקשר מהתפלה, וכן כתב מהר״י צמח ז״ל בספר זר זהב, ובעו״ת דף נ״ז ע״א הנדפס מחדש, והביאו החיד״א בספר קשר גודל סימן ג׳ אות י״ג, ש״ץ דף מ׳ ע״א, סידור בית עובד שם אות כ״ט, שערי תשובה אות ה׳, חס״ל סימן כ״ה אות יו״ד, בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו. על כן נהגו העולם עכשיו, דמשעת עשיית התפילין אחר שמכניסין הרצועה בהמעברתא, קושרין היו״ד עם התפלה בחוט של גיד כדי שלא תזוז לעולם, ואפילו כשהיא מונחת בתוך הכיס. והקשירה תהיה עם הגיד שתפור בו הבית התיתורא, ותהיה מצד התפר שלמעלה, כדי שלא יהיה שום חציצה בין תפילין לבשרו. ובזה נסתלק הצריך עיון של שערי תשובה באות הנזכר:
(יג) ואף על פי שהיו״ד קשורה עם התפלה משעת עשיית התפילין ואין זזה משם, אפילו הכי משעת הנחת התפילין, אחר שקשר תפילין של יד על הקבורת, צריך לקשור היו״ד ברצועה עם התפלה כדי להמשיך לה ש״ע נהורין שהם כמניין רצועה עם הכולל, כן כתב הרה״ג בן איש חי שם, וכן כתב החס״ל שם. אמנם בדברי האר״י ז״ל אין מפורש זה בהדיא, כאשר יראה המעיין בשער הכוונות סוף דרוש ד׳ דתפילין ודרוש ז׳, ובשער מאמרי רשב״י בהקדמת אד״ז דף נ״ז ע״ב וע״ג בהנדפס מחדש, ששם האריך הרחיב בעניין זה, ובעו״ת דף ל״ה ע״ב הנדפס מחדש, ובפרי עץ חיים שער התפילין פרק ח׳ ופרק י״א. אבל יש ראיה מדברי מהר״י צמח ז״ל בספר זר זהב, שהבאנו דבריו באות הקודם, שכתב שצריך שלא תזוז היו״ד של הקשר מהתפילה אפילו בהיותם מונחים בתוך הכיס, ובמקום אחר כתב וזה לשונו: פעם אחת התפללתי בבית החכם השלם מוהר״ר שמואל ויטאל וכו׳, והראה אותי הסדר שהוא היה כורך, והיה באופן זה, כי כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו״ד עם התפילה, וממשיך הרצועה אל הזרוע לעשות שאר הכריכות, אבל שם בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ועיקר כי אם כאמור. ואמר החכם הנזכר, שכן הרב אביו מהרח״ו למד אתו, והוא עצמו הניח לו תפילין בסדר זה בפעם ראשונה שלבש תפילין, שאביו הרב זלה״ה לבשם לו, ואמר לו הרב אביו שכן האר״י זלה״ה היה נוהג לעשות, וממנו למד הרב זלה״ה וכו׳. ובהיותינו בבית החכם הנעלה כמה״ר צמח וכו׳ ראיתי בחלומי להרב זלה״ה אשר האמת נכון עליו, ואמר לי: הנה בספר הכוונות בדף עצמה שנמצאת כתוב אורך הרצועה, הנה שם תמצא ראיה יותר ברורה נכונה וחזקה. והוא, שתמצא עניין קשירת תפילין של יד, יקשור תחילה תפילין של יד ויקיף ז׳ כריכות סביב הזרוע כנגד ז׳ נערות, רוצה לומר שיקשור תחילה היו״ד עם התפלה של יד, וזהו קשירת היו״ד בלבד, ותיכף ימשיך הרצועה סביב הזרוע לעשות ז׳ כריכות. ולא אמרתי כי אם קשירת היו״ד כדברי הרשב״י וכו׳, עד כאן החלום וכו׳. ולא נזכר בשום מקום לשון כריכות, אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו״ד, עכ״ל. והביא דבריו ש״ץ דף ל״ח ע״ב וע״ד, יעו״ש ובדברינו לעיל סימן כ״ה אות ס״ז. אתה הראתה לדעת כי אף על פי שכתב מהר״י צמח ז״ל שלא יזוז הקשר של היו״ד מהתפלה ואפילו כשהם מונחים בכיס, אפילו הכי צריך לחזור ולקושרו ברצועה עם התפלה בשעת הנחה. ותימה על הש״ץ שכתב בדף מ׳ ע״ב דאין קושרין אותה עם הרצועה בשעת הנחה, והלא הוא הביא דברי הצמח הנזכר. וכן משמע מדברי החיד״א ז״ל בספר קשר גודל סימן ג׳ אות ז׳ ואות י״ג יעו״ש, וכן משמע מדברי הרש״ש ז״ל בספר נהר שלום דף י״ג ע״א בהנדפס מחדש, שכתב וזה לשונו: ובקושרו היו״ד של התפילין עם הבית יכוין להעלות הדעת ק״ל הנזכר דנוק׳ דנוקבא עם הלבוש דיסוד דז״א דזעיר אנפין ולחברו עם המוחין דחו״ב דחכמה ובינה שהם הבית של תפילין של יד העומד ברישא דנוק׳. וגם יכוין לקשרא שכינתא עם בעלה שהם סוד שילוב הוי״ה ואדנות, ולהמשיך להם ש״ע נהורין, שהם מספר שני אל מלאים[2] כמספר רצועה, עכ״ל. אם כן משמע שצריך לקשור היו״ד ברצועה עם התפלה בשעת הנחה ולכוין, וכן משמע בהדיא מדברי משנת חסידים פרק י״ד מתיקון תפילין אות ז׳ ופרק ב׳ מהנחת תפילין אות ד׳ יעו״ש, וכן כתב בסידור הגאון רבינו אליהו מווילנא בכוונות תפילין דף כ״ד ע״א וזה לשונו: והרצועה ו׳ ז״א, כובש הנוק׳ על ידי אות יו״ד שהוא קשר של יד, ואז הוא גם כן כבוש וקשור עמה על ידי היו״ד, כי ו׳ עם יו״ד קשור תמיד גוף וברית, וכשהברית מתיחד הוא גם כן קשור עמה דכל חמודותיה ביה, עכ״ל. וכן כתב בביאורו על הקדמת התיקונים דף יו״ד ע״ב על תיבות ות״ת ותפארת איהו כובש באות יו״ד עם ה׳ תתאה וכו׳ יעו״ש. הרי מוכח בהדיא שצריך לקשור הרצועה שהיא ו׳ עם היו״ד שהיא קשר תפילין של יד, כמו שכתבו החס״ל ובן איש חי ודלא כמו שכתב הש״ץ. ועיין עוד לקמן אות ל״ו: