שולחן ערוך אורח חיים כז ט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

באר היטב

(טז) השער:    הט"ז פסק דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהא קצה התחתון בעיקרי השער. ולא כטועים לומר שהקצה העליון יתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא ומברכין ברכה לבטלה ע"ש. ובתשובת בית יעקב סי' קל"א חולק על הט"ז ופסק מהתחלת עיקרי השער יהא התיתורא יתחיל שם ולא הקציצה ע"ש כנה"ג.


משנה ברורה

(לג) עיקרי השער — פירוש דבין עיניך לאו ממש הוא דגמרינן גזירה שוה מלא תשימו קרחה בין עיניכם האמור אצל מת מה להלן מקום שעושה קרחה והוא בראש אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה דהיינו ממקום התחלת צמיחת השערות שבראש ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השיער ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכין להיות מונחין במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער אבל אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת ולמעלה ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין כדי שלא ישמט למטה על המצח. וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה כדי שלא יהיו ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין וגם הברכה הוי לבטלה דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף ולענין ברכה עיין לעיל בסימן כ"ה סי"ב:

(לד) עד סוף המקום — ר"ל שקצה המעברתא של התפילין לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רך:

ביאור הלכה

(*) עד סוף וכו':    עיין בטור ורבינו ירוחם משמע מינייהו דכל גובה הראש הוא בכלל הזה וכן משמע בסה"ת ובירושלמי שהביא להמעיין בו (והעתיקו בביאור הגר"א) וברמב"ם משמע מפשטא דלישניה דלא ס"ל כן ועיין בב"י וכן בסמ"ק ובכל בו כתבו בפירוש דשיעור הנחת תפילין נמשך בסך הכל עד חצי שפוע הראש ולכן מהנכון מאד ליזהר עכ"פ לכתחלה שלא יהיו התפילין גדולים ביותר כי עי"ז נמשך למעלה על כל גובה הראש ומ"מ בדרך כלל טוב יותר שימשיך התפילין בגובה למעלה משישפילם לצד המצח כי בגובה יוצא עכ"פ לדעת כמה מהראשונים והירושלמי מסייע להו וכנ"ל מה שאין כן לצד המצח ועיין בס' מעשה רב ובהגהות כת"י הגאון ר' אלעזר חרל"פ זצ"ל דמשמע מיניה ג"כ דטוב יותר לכתחלה להמשיך התפילין לצד מעלה כדי שלא יושפלו לצד המצח ומ"מ אפשר דגם המע"ר מודה דלכתחלה לא יגביהם עד סוף גובה הראש כדי לצאת לדעת הסמ"ק והכל בו ג"כ. ודע עוד דאפילו לדעת סה"ת דמכשיר כל גובה הראש לתפילין משמע מיניה שם (לחד פירושא) דעכ"פ אין לעשותן יותר גדולים מארבע אצבעות והיינו עם התיתורא והמעברתא וכמו שכתב בספר בית יעקב וזהו שיעור מקום שני תפילין שבזמן הגמרא ועיין לקמן סימן ל"ב סמ"א שכתב דאין שיעור וכו' מ"מ לכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה:.


כף החיים

(לח) סעיף ט: מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו׳ — וכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה, דהיינו שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער. ט״ז ס״ק י׳, והביא דבריו יד אהרן בהגהת הטור, וסולת בלולה אות ג׳, וש״ץ דף ל״ז ע״ד. והרב בית יעקב סימן קל״ה השיג על הט״ז, וכתב דהנחת תפילין דהויא בתחילת עיקרי השער היינו התיתורא שיתחיל משם ולא הקציצה, יעויין שם. והביאו יד אהרן שם וש״ץ שם. ואיננו, כי גם רברי הט״ז יתפרש כן. וכן כתב מאמר מרדכי אות ח׳. פרי מגדים במשבצות זהב אות יו״ד. וכתב דלא כדמשמע באליהו רבא אות יו״ד דהתחלת קצה הקציצה תהיה מונחת במקום שמתחילין עקרי השער במצח, אלא כי גם התיתורא כולה תהיה במקום שער. וכן כתב ר׳ זלמן אות י״ד, שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקום התחלת עיקרי השער במצח. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ג׳, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה אות א׳ בשם דברי יוסף סימן ס״ג, וזה לשונו: יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש, ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא, עכ״ל. וכתב: ודלא כגן המלך סימן קנ״ג. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ג׳ אות יו״ד, והביאו ש״ץ שם. סידור בי״ע בדיני הנחת תפילין אות י״ד. שערי תשובה אות ט״ז. ודלא כהעו״ת אות ח׳. ובשל״ה כתב, שיהא נראים קצת השערות למטה מן התפילין, ונתן סימן במה שכתוב "וסביביו נשערה מאד". והביאו סולת בלולה אות ד׳, חס״ל אות ב׳, שתילי זיתים אות כ״ג. ואיש זקן שנשרו שערות ראשו, וכן הקרח, אף על פי שאין להם עתה שער בראשם, יניחו התפילין במקום שהיה בו שער מקודם. וזה ניכר בחוש שיש הפרש בין עור הקרחת לעור המצח שאין צומח שם שער אצל כל אדם. בן איש חי פרשת חיי שרה אות א׳:

(טל) שם: מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השערות וכו׳ — ועיקרי השערות, לא מי שיש לו שערות ארוכות ושוכבים עד חצי מצח ומניח שם תפילין, רק התחלת מקום התפילין מהתחלת עיקר השער. פרי מגדים שם, ר׳ זלמן שם, קיצור שולחן ערוך שם, בן איש חי שם:

(מ) שם: מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השערות וכו׳ — תפילין שהניחם למטה מצמיחת השערות, וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר (ועיין לקמן אות מ״ג), לא די שלא קיים המצוה, אלא שמברך ברכה לבטלה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי בפרק במה מדליקין. כנסת הגדולה בהגהת הטור. עו״ת אות ח׳. ט״ז ס״ק י׳. אליהו רבא אות י״א. סולת בלולה אות ד׳. תפלה לדוד דף ך׳ ע״א. ש״ץ דף ל״ז ע״ד. חס״ל אות ז׳ בהגהות אה״ב. כף החיים‏[2] סימן יו״ד אות ך׳. שתילי זיתים אות כ״ג. ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות, היא מדרך הקראים ולא יצא ידי חובתו. חיי אדם כלל י״ד אות יו״ד. בן איש חי שם. ועיין מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות א׳. וזה לשון החס״ל אות ז׳: והן בעון עינינו הרואות כי הרבה נכשלים בזה ומניחים התפילין ממש על מצחן, ואף שלפעמים מוחין בהם הרואים והוא נותנן למעלה, לא הועילו בזה, שחוזרין ונופלין. ה׳ הטוב יכפר בעד. וראוי ליראי ה׳ ולחושבי שמו לעמוד בפרץ וליקח התפילין ולקצר הקשר באופן שיהיו מונחים במקומן, עכ״ל. ועיין יפה ללב חלק ב׳ אות ב׳ שכתב שצריך אזהרה גדולה על זה להדריכם וללמדם להמון העם מקום הנחתם, וגם להודיעם עונש הדבר ולא יזידון עוד, וכמו שהוכיח הרב שבט מוסר פרק ך׳ דף נ״א ע״א. ועוד עיין להרב סולת בלולה בענייני התפילין שקודם לסימן כ״ה דף ח׳ ע״ד שקרא תוכחת מגולה לזה, וכתב שכל גדול העיר הירא והחרד לדבר ה׳ ישגיח על זה, לשלוח תמיד ממונים מבית לבית לראות שיהיה הקציצה והקשר מונחין במקומן, יעו״ש. והביאו יפה ללב חלק א׳ אות ו׳. ואם הרואה אינו יודע לעשות קשר התפילין כדי לקצר לו הקשר ויהיו מונחים במקומם, לפחות יאמר לבעל התפילין שהוא ילך אצל האומן ויתקן, וגדול שכר המזכה:

(מא) שם: עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס — והוא כל גובה הראש. טור. לבוש. סולת בלולה במקור חכמה אות ד׳. ועיין פתחי עולם אות כ״ב שכתב בשם אה״ח שהוא עד חצי שיפוע הראש. ולפי דברי מחצית השקל, לא יש כי אם ארבעה אצבעות או חמשה אבל לא ששה, שכתב בסימן ל״ד ס״ק ה׳ וזה לשונו: ולפי מה שכתב סימן ל״ב במגן אברהם ס״ק נ״ו דשיעור רוחב התפילין שני אצבעות עם התיתורא ומעברתא, ואין מקום בראש כי אם שיעור ארבע אצבעות, המניחים שני זוגות בפעם אחת צריכים ליזהר שלא יהיו התפילין רחבים עם המעברתא ותיתורא יותר משני אצבעות, לבל יצטרך להניח של רבינו תם על מעברתא של רש״י. ואולי יש לומר שיש מקום ה׳ אצבעות, רק שאינו ששה אצבעות, עכ״ל:

והנה בעניין הנחת תפילין דרש״י ודרבינו תם אי שרי להניח תפילין דרבינו תם על מעברתא דרש״י, כתב החס״ל אות ג׳ וזה לשונו: יש להסתפק למניחין שני זוגות תפילין, דלפי סודן אפשר דלא חייצי, דגוף אחד חשיבי. אמנם לפי פשוטן, שיכוין לצאת באותן שהן אליבא דהלכתא ואינך חשיבי כרצועות בעלמא, בוודאי יש ליזהר בין בשל יד בין בשל ראש שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר, אלא יהיו זה על גבי זה מופרדים ומונחים כולם על הבשר, עכ״ל. מיהו הרואה ומדקדק בדברי הרב ז״ל ובשער הכוונות יראה כי גם לפי סודן של דברים לא יכון להניחם זה על גבי זה ולא יש ספק. והרי לך לשון שער הכוונות בדרוש ו׳ דתפילין: אופן הנחתן הוא זה, כי תחילה יכניס בזרועו תפילין של יד דרש״י ואחר כך תפילין של יד דרבנו תם, ושניהם יניחם במקום הנקרא קבורת של פרק העליון שבזרועו השמאלי, ודרש״י יהיה למעלה סמוך כלפי צד הכתף, ודרבנו תם סמוך לפרק אמצעי. וכן בתפילין של ראש, יניח בתחילה דרש״י, ואחר כך יניח דרבנו תם למעלה מרש״י. וכן גם הקשר של תפילין דרש״י יניח בעורף יותר למטה מן הקשר תפילין של ראש דרבינו תם. וטעם הקדמת הנחת תפילין דרש״י הוא לפי שבתחילה קודמין ליכנס מוחין דאמא, ואחר כך נכנסין מוחין דאבא שהם תפילין דרבינו תם. ולכן כשאתה כורך הרצועות סביב הזרוע, תשים הרצועה דרבינו תם תחת הרצועה דרש״י באופן שלא תתגלה דרבינו תם, כי כן אורות אבא מכוסים באורות אמא, עכ״ל. וכן הוא בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י׳ ובעו״ת דף ל״ה ע״א הנדפס מחדש, משנת חסידים פרק א׳ אות ו׳ ופרק ג׳ אות ז׳. אתה הראתה לדעת כי הרב סדר לך אופן הנחתם שיהיו זה אצל זה ולא זה על גב זה, וגם נתן לך טעם שאורות אבא מכוסים באורות דאימא; ואם כן, אם יניח הקציצה דרבינו תם על המעברתא דרש״י – הרי עשה להפך, שכסה אורות דאמא באורות דאבא וכן לא יעשה. וגם בתפילין דיד, דכש[מ]ניח הקציצה דרש״י על המעברתא דרבינו תם יהיו אורות דאבא מכוסים, אפילו הכי לא יעשה כן, מפני שהמעברתא יש לה בחינה אחת והקציצה בחינה אחרת, כמבואר בשער הכוונות דרוש ז׳ דתפילין, ואיך יפסיק בחינת המעברתא בין היד לבחינת התפילין? ומפני זה הוצרך לפרש לך הרב ז״ל דשניהם יניחם במקום הנקרא קיבורת, כדי שלא תטעה בזה. וכן כתב בן איש חי פרשת וירא סוף אות כ״א. ומה שכתב הפתח הדביר סימן ל״ד אות א׳ משם שם חדש ז״ל חלק א׳ דף קי״ג ע״א דליכא חציצה בזה, והביאו יפה ללב בזה הסימן אות ב׳, כבר דחה דבריהם הרב הגדול בן איש חי בספרו רב פעלים חלק ג׳ בקונטרס סוד ישרים סימן ז׳ יעו״ש, ואין צריך לכפול הדברים. וכן אותם המרכיבים תפילין דרבינו תם של ראש על עובי מעברתא דרש״י, דהיינו שמושיבין התיתורא דרבינו תם על עובי המעברתא דרש״י ויהיה מונח על עובי המעברתא ועל האויר, לא אריך למעבד הכי, שצריך התפילין להיות כולו מושכב על שערו ועל בשרו, כמו שכתבתי לעיל אות ל״ח בשם דברי יוסף והאחרונים, וגם לפי דברי האר״י ז״ל אין זה נכון. על כן צריך ליזהר לעשות התפילין שיהיה בין שניהם, דרש״י ודרבינו תם, כמו ד׳ או ה׳ אצבעות עם התיתורא כדי שיונחו במקומם הראוי להם. ובשל יד אם היו יותר גדולים מזה בדיעבד אין להקפיד, כמו שכתבתי לעיל אות ג׳ יעו״ש, ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ב אות ק״ץ. ועוד עיין לקמן סימן כ״ח אות י״א:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש

  1. ^ פלאג'י.
  2. ^ פלאג'י.