קטגוריה:יהושע יד יג

• לדף התרגום על כל הפרק •

|ראו מפת שבטי ישראל.

יהושע ברך את כלב בן יפונה.

"וַיְבָרְכֵהוּ" - שורש 'ברך' - נָשָׂא בְּרָכָה, איחל דברים טובים (מילוג), לגדל, לרומם, להכיר בצדקתו.
אולם המילה היא גם לרדת לברך, להשתחוות, להכנע, להסכים, לוותר, להודות, לגדל.

ניתן להבין את המאורע:

1. יהושע התכונן לעשות הגרלה לנחלות, ככתוב: "בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה, לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה" (ביאור:יהושע יד ב).
2. שבט יהודה לא היה מוכן לקחת סיכון שהם יקבלו את אזור חברון וההר שהם כבשו והרגו את הענקים בפיקודו של כלב בן יפונה.
3. כלב בן יפונה ידע שיהושע הוא איש פשרות ומוותר תחת לחץ, כפי שהגבעונים הצליחו לכפות עליו ברית שלום כאשר הם הפחידו אותו עם לחם מנוקד בעובש (ביאור:יהושע ט יד-טו).
4. כלב בן יפונה הופיע עם נכבדי יהודה לפני יהושע בגלגל ופתח בדרישותיו (ביאור:יהושע יד ו). - יהושע הקשיב בסבלנות.
5. כלב הזכיר את דברי אלוהים שהעניקו לו נחלה כרצונו בארץ שבה הוא היה שם (ביאור:יהושע יד ט). יהושע זכר את דברי אלוהים, שתק והמשיך להקשיב בסבלנות.
6. כלב הודיע שהוא רוצה לקבוע את נחלתו מחוץ להגרלה, ושהוא מוכן שגם יהושע, שמייצג את שבטי יוסף, יקח לאפרים ומנשה נחלה מחוץ להגרלה (ביאור:יהושע יד ו). יהושע הקשיב וסביר שחשב שזה רעיון טוב.
7. כלב טען שבגלל שהוא עדיין חי והגיע לגיל מבוגר, זאת ההוכחה שאלוהים שמר עליו כדי שהוא יזכה לרשת את נחלתו בארץ המובטחת, לו ולזרעו (ביאור:יהושע יד י). יהושע הקשיב בסבלנות.
8. כלב הזהיר את יהושע ואיים עליו, שהוא, כלב בן יפונה, ושבט יהודה הם חזקים ואמיצים, בגוף ובנפש, ולא יוותרו בדרישתם (ביאור:יהושע יד יא). יהושע המשיך להקשיב בסבלנות.
9. כלב הצביע לכיוון ההר, ודרש לקבל מיד, לפני ההגרלה, את הרי יהודה (היום) (ביאור:יהושע יד יב). יהושע ראה ושמע את דברי כלב, והמשיך להקשיב בסבלנות.
10. כלב התנדב שבתמורה לזכות לרשת את ההר, שבט יהודה מתחייב לכבוש בעצמו את הערים הבצורות ולהלחם בענקים, בלי להתחשב באבדות ובלי לכפות על בני ישראל לעזור להם (ביאור:יהושע יד יב). יהושע המשיך להקשיב בסבלנות.

כאשר כלב בן יפונה גמר לדבר וחיכה לתגובת יהושע, יהושע הבין שהגיע הזמן להגיב.

ליהושע היו מספר רב של אפשרויות להגיב: לכעוס על חוסר הכבוד, לגרש מלפניו את כלב החצוף, לאיים עליו בחרם ושמד בעזרת שאר השבטים, להתנגד שיהודה יקח נחלה מחוץ להגרלה שאלוהים קבע.

יהושע הבין שדרישת כלב היא צודקת כדברי אלוהים, ואכן אלוהים השאיר את כלב בחיים והוא לא מת במדבר. יהושע שמח שזה נותן לו זכות לקחת נחלה לשבטו ללא הגרלה מסוכנת. יהושע הבין שתבוסה של כלב לא תרשם נגדו, והצלחה של כלב תגדיל את שם אלוהים. הוא הבין ששאר השבטים ישמחו לא להלחם בערים הבצורות נגד הענקים. ולסיכום, יהודה צריך לקבל נחלה, אז מה אכפת ליהושע שזה יהיה ההר בדרום הארץ, שהוא פחות פורה מהאזורים בצפון.

לא הפריע ליהושע לוותר על כבודו, להכנע לדרישת כלב בן יפונה, ולברך אותו.

כלב בן יפונה ביקש "תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה" (ביאור:יהושע יד יב), יהושע נתן לו רק את "חֶבְרוֹן".
יהושע הראה את מורת רוחו וכעסו על כלב בן יפונה, בזה שהוא לא נתן לו את מה שכלב ביקש. הוא צימצם את הנחלה לעיר אחת בלבד, ונתן אותה לכלב אישית, ולא לכל שבט יהודה. אולם לפי המשך הסיפור רואים את כל הערים והאזורים שקיבלו בני יהודה, כך שניתן להבין שזאת היתה רק הצגה, ויהושע נתן את כל מה שכלב ביקש.

זאת מתנה אדירה לאיש אחד ולמשפחתו. כלב בן יפונה זכה בחלקת אדמה גדולה, וזכה להיות ראש העיר (מלך בתקופה ההיא) וילדיו ירשו את אדמותיו ואת תפקידו.
אם כלב היה כובש את העיר, ממילא הוא היה לוקח את העיר לעצמו, כך שיהושע לא נתן לו דבר, אלא את הזכות והחובה לעלות ולכבוש את העיר.

לכולם היה ברור ששבט יהודה יגור בהרים סביב העיר חברון, שבה אברהם אבינו ישב, ושם נקברו האבות והאמהות במערת המכפלה.

בתקופת האבות החתים גרו בחברון והיה קל לאברהם להיות בקרבתם כי הם כיבדו את חוקי חמורבי, והיה להם שפה ותרבות משותפת עם אברהם. נראה שהחיתים כיבדו את ההסכם שלהם עם אברהם במשך כל תקופת האבות עד לקבורת יעקב. נראה שהחתים התנהגו יפה לאבות והיה מגיע להם יחס הגון חזרה.

סביר שהחיתים היו מתמרמרים, ובצדק, שבני ישראל מתקיפים אותם, פוגעים בהם, ויורשים את אדמתם.

כדי לפתור את הבעיה הזאת אלוהים הביא את האמורים לכנען והם כבשו את החתים ולקחו להם מנחלתם.

• כך גם קרה למואבים ולעמונים שאלוהים אסר על משה ובני ישראל לפגוע בנחלתם, אולם שנים מספר לפני כן האמורים כבשו חלקים גדולים מהמואבים והעמונים, והנחלות האלה חדלו להיות של המואבים והעמונים, והיה מותר לבני ישראל לקחת את הנחלות האלה, ככתוב: "אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם" (ביאור:יהושע ב י).
• כך קרה שהאמורים כבשו את חברון מידי החתים והם מלכו בעיר והחזיקו בה, ככתוב: "וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן" (ביאור:יהושע י ה), ולא היתה בעיה לבני ישראל לכבוש אותם ולהחרימם.

יהושע בן נון 'נתן' לכלב נחלה, כאילו שזה היה שלו לתת. אלוהים הוא זה שנתן לכלב את הזכות לבחור נחלה לעצמו מתוך המקומות בהם הוא היה, ראה את הענקים, והודיע לעם שאסור להם לפחד, "כִּי לַחְמֵנוּ הֵם" (במדבר יד ט).

אלוהים כיוון את הענקים לחברון, כאשר קראו לחברון על שם הענק הגדול ביותר "אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא" (ביאור:יהושע יד טו). וכך בגלל בטחונו העצמי הגדול, הוא הראה שהוא מאמין באלוהים, ולא חושש להתקיף את הסכנה הגדולה ביותר, ושאר השבטים עזבו את חברון לכלב בן יפונה ולשבט יהודה. כל זה היה חלק מתוכניתו של אלוהים ליישב את שבט יהודה בדרום הרי כנען, כדי שהם יהיו מוגנים על ידי ממלכת ישראל מהאשורים, והם יוגלו רק בגלות בבל, שהיתה רחמנית יותר מהאשורים ולא הביאה זרים ליישב את יהודה, ותוך זמן קצר הבבלים יכבשו על ידי הפרסים שהיו עוד יותר רחמנים, וכך נבנה הבית השני באזור יהודה, שכלב בן יפונה רכש למען שבט יהודה, בגלל הענקים בה.

כלב שתק וקיבל בהסכמה את מה שיהושע נתן לו. לא היה צורך להתווכח או לענות. הכל היה ברור ומסוכם, ושבט יהודה שב שמח למחנה שלו והתכונן לכבוש את חברון.

כאשר העם קיבל שיהושע רשאי לתת לכלב בן יפונה ושבט יהודה את חברון, נעשה קל ליהושע, כיוון שהוא הצטרף לכלב להוכיח את העם שלא ימרדו באלוהים, לקחת ולתת לעצמו ולשבטי אפרים ומנשה את הנחלות שלהם מחוץ להגרלה.