התורה והמצוה על במדבר ו יח


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו יח:

קכח. וגלח הנזיר פתח אהל מועד , פי' הנזיר שעמד בפתח אהל מועד בעת שחיטת השלמים שצריך שיהיה האהל מועד פתוח כמה שאמר ושחטו פתח אהל מועד והוא נכנס לשם לסמיכה שהוא תיכף לשחיטה ומשם יוצא לגלח במקום שמבשלים השלמים בלשכת הנזירים שמסתמא מבשלם קרוב לעזרה כדי שיקח הזרוע והכף בעזרה.

ומביא ראיה שאין הפי' פתח אהל מועד ממש משום שהוא דרך בזיון. ור' יצחק מביא משום שמשמע שמגלח קרוב אל מקום בשול השלמים שאינו אצל הפתח רק בלשכת הנזירים. ויש לפרש שדייק מה שנאמר וגלח ולקח ונתן והיה לו לומר וגלח ונתן את שער ראשו על האש. ועל כן מלמד שלא יהיה מוסר הבאה. ור' אליעזר לשטתו שסבירא ליה במשנה שמגלח על החטאת ולכן מפרש שצריך שיהיה פתח העזרה פתוח אז.

ומה שאמרנו בספר התורה והמצוה ( ויקרא מד) דפליגי תנאי בהכי אם מה שאמר דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולות ,הוא רק בשלמים כדעת רש"י או ילפינן מנייהו לכל הקרבנות כדעת התוס'. יש לפרש דר' אליעזר סבירא ליה שהוא הדין לכל הקורבנות , וסבירא ליה שצריך גם בעת שחיטת החטאת יהיה הפתח פתוח. וכל בריתא זו מובא בנזיר (דף מה) בשינוי נוסח. אמנם ברמב”ם מבואר שסבירא ליה שהוא תנאי שבעת הגלוח צריך שיהיה הפתת פתוח וזה כרבי אליעזר, והרמב"ם כשטתו גם כן שאם גלח על אחת משלשתם יצא.

קכט. ולקח וכו' ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים כבר בארתי באה”ש (כלל צה) שכל מקום שסמך שם הסוגיי אל שם האישיי יש בו דרוש, כמו כ”מ שאמר זבח שלמים יש בו דרוש, ולרוב דרוש שמרבה גם זבח אחר הדומה לשלמים. רצונו לומר שאינו מקפיד מצד שהם שלמים רק מצד שהם זבח וה"ה חטאת ואשם. ומובא בנזיר (דף מה) ולמד שה"ה אם גלח במדינה דהא אמר בסתם ונתן על האש, שתמיד יתן. והוא כר' יהודה בנזיר שם, וכן גי' המשנה בירושלמי. וכן פסק הרמב"ם (פ”ח מה' נזירות). וזה דלא כר' יצחק שסבירא ליה שצריך שלא תהיה מחוסר הבאה, רק כת”ק ובריתא בסימן הקודם. דלדידיה מגלח במדינה אחר שחיטת השלמים, ומביא את שערו אל תחת הדוד, שהיה בלשכת הנזירים. ועי' בתוספות יו"ט ובהגהות רע"א במשנה ע"“ש.



קיצור דרך: mlbim-bm-06-18