פתיחת התפריט הראשי

התורה והמצוה על במדבר ו טו


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו טו:

קכו. וסל מצות, ממה שאמר גבי תודה על זבח תודת שלמיו, מרבה שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמית ורביעית שמן, וה”א שירבה לכל דבר שיטעון ד' מיני לחם, לכן אמר מצות חלות. וגבי מנחת מאפה תנור ותודה אמר חלות מצות ורקיקי מצות שכן הסדר. והקדים פה מצות שהוא שם הכלל ושם חלות ורקיקים הוא הפרט ללמד שאין בכלל אלא מה שבפרט, ועיין מה שאמרתי בהתו"ה ( צו קח ) ותבין, וזה מובא במנחות (דף ע"ח).

קכז. ומנחתם ונסכיהם, דאיל של עולה ושלמים, וצ”ל זה מפני שהיה בכלל וכל נדר ונדבה שטעון נסכים ויצא מן הכלל שצריך לחם, החזירו לכללו. אולם יש לטעות שמנחתם ונסכיהם קאי אכולהו גם אחטאת, כמו שחטאת מצורע טעון נסכים, לכן אמר שנית שזה האיל יעשה זבח שלמים על סל המצות ומנחתו ונסכו. שפי' שיעשה האיל לשמו שיזבחנו לשם שלמים ואז הלחם כשר. כמה שאמר שאין הלחם מתקדש אלא בשחיטת הזבח לשמו. ואם נשחט שלא לשמו לא קדוש הלחם שבא בגלל שלמים. אבל מנחתו ונסכו יקריב תמיד, ולמה משמיע זאת. על כורחך שבא ללמד שרק הנדבה טעון נסכים לא חטאת, כדין דבר שהיה בכלל ויצא שמלמד על הכלל כולו.



קיצור דרך: mlbim-bm-06-15