מ"ג במדבר ו יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגִלַּ֣ח הַנָּזִ֗יר פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד אֶת־רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְלָקַ֗ח אֶת־שְׂעַר֙ רֹ֣אשׁ נִזְר֔וֹ וְנָתַן֙ עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁר־תַּ֖חַת זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיגַלַּח נְזִירָא בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא יָת רֵישׁ נִזְרֵיהּ וְיִסַּב יָת שְׂעַר רֵישׁ נִזְרֵיהּ וְיִתֵּין עַל אִישָׁתָא דִּתְחוֹת דּוּדָא דְּנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיגַלַח נְזִירָא יַת רֵישׁ נִזְרֵיהּ לְבָרָא בָּתַר דִנְכִיסוּ יַת נִכְסַת קוּדְשַׁיָא בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִסַב יַת שְעַר רֵישׁ נִזְרֵיהּ וְיִתֵּן עַל אֵשָׁתָא דִתְחוֹת דוּדָא דְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא: |
רש"י
"אשר תחת זבח השלמים" - תחת הדוד שהוא מבשלן בו לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשל ולהניף לפני ה'
מפרשי רש"י
[י] תחת הדוד. פירוש, אחר שהבשר הוא לבעלים, אם כן למה הקפיד הכתוב ליתן אותן תחת הדוד אשר יבשל בו זבח השלמים, דמאי שנא מאש אחר, דאש של בעלים אין בו קדושה, ותירץ דהבעלים היו מבשלין בעזרה, ומכיון דבעזרה היו מבשלים, הקפידה התורה שישרוף [שער ראשו] בעזרה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים – תַּחַת הַדּוּד שֶׁהוּא מְבַשְּׁלָן בּוֹ. לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי נָזִיר הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִין בָּעֲזָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ אַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה, וּלְהָנִיף לִפְנֵי ה' (ראו נזיר מ"ה ע"ב).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כמשמעו. אם אמרת כן הרי זו דרך בזיון, הא מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר.אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו. אמרת אמרה תורה (שמות כ) ולא תעלה במעלות על מזבחי קל וחומר שלא יגלח (הוא) מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר. ר' יצחק אמר בשלמים הכתוב מדבר אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו, תלמוד לומר ולקח את שער ראש נזרו [וכו'] מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר וגלח הנזיר פתח אהל מועד הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח.
קכט. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים מכל מקום. אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת חטאת מנין, תלמוד לומר תחת זבח מכל מקום. אין לי אלא במקדש בגבולים מנין, תלמוד לומר ונתן על האש מכל מקום.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכח. וגלח הנזיר פתח אהל מועד , פי' הנזיר שעמד בפתח אהל מועד בעת שחיטת השלמים שצריך שיהיה האהל מועד פתוח כמה שאמר ושחטו פתח אהל מועד והוא נכנס לשם לסמיכה שהוא תיכף לשחיטה ומשם יוצא לגלח במקום שמבשלים השלמים בלשכת הנזירים שמסתמא מבשלם קרוב לעזרה כדי שיקח הזרוע והכף בעזרה.
ומביא ראיה שאין הפי' פתח אהל מועד ממש משום שהוא דרך בזיון. ור' יצחק מביא משום שמשמע שמגלח קרוב אל מקום בשול השלמים שאינו אצל הפתח רק בלשכת הנזירים. ויש לפרש שדייק מה שנאמר וגלח ולקח ונתן והיה לו לומר וגלח ונתן את שער ראשו על האש. ועל כן מלמד שלא יהיה מוסר הבאה. ור' אליעזר לשטתו שסבירא ליה במשנה שמגלח על החטאת ולכן מפרש שצריך שיהיה פתח העזרה פתוח אז.
ומה שאמרנו בספר התורה והמצוה ( ויקרא מד) דפליגי תנאי בהכי אם מה שאמר דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולות ,הוא רק בשלמים כדעת רש"י או ילפינן מנייהו לכל הקרבנות כדעת התוס'. יש לפרש דר' אליעזר סבירא ליה שהוא הדין לכל הקורבנות , וסבירא ליה שצריך גם בעת שחיטת החטאת יהיה הפתח פתוח. וכל בריתא זו מובא בנזיר (דף מה) בשינוי נוסח. אמנם ברמב”ם מבואר שסבירא ליה שהוא תנאי שבעת הגלוח צריך שיהיה הפתת פתוח וזה כרבי אליעזר, והרמב"ם כשטתו גם כן שאם גלח על אחת משלשתם יצא.
קכט. ולקח וכו' ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים כבר בארתי באה”ש (כלל צה) שכל מקום שסמך שם הסוגיי אל שם האישיי יש בו דרוש, כמו כ”מ שאמר זבח שלמים יש בו דרוש, ולרוב דרוש שמרבה גם זבח אחר הדומה לשלמים. רצונו לומר שאינו מקפיד מצד שהם שלמים רק מצד שהם זבח וה"ה חטאת ואשם. ומובא בנזיר (דף מה) ולמד שה"ה אם גלח במדינה דהא אמר בסתם ונתן על האש, שתמיד יתן. והוא כר' יהודה בנזיר שם, וכן גי' המשנה בירושלמי. וכן פסק הרמב"ם (פ”ח מה' נזירות). וזה דלא כר' יצחק שסבירא ליה שצריך שלא תהיה מחוסר הבאה, רק כת”ק ובריתא בסימן הקודם. דלדידיה מגלח במדינה אחר שחיטת השלמים, ומביא את שערו אל תחת הדוד, שהיה בלשכת הנזירים. ועי' בתוספות יו"ט ובהגהות רע"א במשנה ע"“ש.