התורה והמצוה על במדבר ו ה
<< | התורה והמצוה על במדבר • פרק ו' • פסוק ה' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כׇּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַיהֹוָה֙ קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה גַּדֵּ֥ל פֶּ֖רַע שְׂעַ֥ר רֹאשֽׁוֹ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו ה:
צו. כל ימי נדר נזרו מה שהתחיל שנית כל ימי נדר נזרו, מפני שדין תגלחת שונה מדין היין, שהותר מכללו בתגלחת מצווה. ושסותר שלשים. יום, לכן מתחיל ענין בפ”ע, וכן אצל טומאה כפי שיתבאר (נשא ק”ד).
צז. כל ימי נדר נזרו , מה שהוסיף מלת נדר, להורות אף שלא נדר רק נזירות שעיקרו בא על ההפרשה מן היין בכ”ז אסור גם בתגלחת. וזה כפי' הזית רענן שרצונו לומר שנדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו בנדרו, שנאמר שאינו מחויב רק כפי שנדר. וגם י"ל שמלמד שרק בימים השייכים אל הנדר אסור בתגלחת, אבל בצרעתו מגלח תגלחת מצוה כי ימים אלה אין עולים אל הנדר אף ששיכים אל הנזירות. ואינו מטמא למתים ואינו שותה יין. וכן מלמד הדין המבואר ברמב”ם (פ”ד ה”ג) שאם אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והריני נזיר כך וכך יום, והתחיל בנזירות שלו ואח”כ נולד לו בן, פוסק נזירות שלו ומונה את של בנו ומגלח ומביא קרבנותיו, ואח”כ משלים נזירות שלו. וכן (שם ה”ו) באומר הריני נזיר לאחר עשרים יום וחזר ואמר הריני נזיר מעתה ק' יום שמגלח באמצע נזירות הק' יום, נמצא מגלח באמצע נזירות הק' יום, מפני שהיה נדר אחר של נזירות בנו בינתים, והכתוב אמר כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור. וכשהשלים נדר הנזירות אף שעדין הוא שמירות הנדר הקודם מותר לגלח, ולכן אמר זה גבי גלוח לא לגבי יין וטומאה שלא הותר בגלוח נדר בנו.
צח. תער לא יעבור על ראשו היל”ל תער לא יעביר כמו והעבירו תער על כל בשרם (לקמן) והעברת על ראשך (יחזקאל ה') רק שאז היה האזהרה רק על הנזיר, וכשאמר האזהרה על התער כולל אף אחר המעביר התער וכמה שאמר בנזיר (דף מ”ד) עיי”ש.
צט. תער לא יעבור , ברייתא דפה מובא בנזיר (דף לט) ושם גרס תלש וכו' מנין ר' יונתן אומר תלש וכו' פטור, ולדעת התוס' בתרתי פליגי. דלר' יאשיה איכא עשה אפילו לא תלש מעיקרו ותלש לוקה, ולר' יונתן פטור אפילו תלש אין בו לא לאו ולא עשה., ומדברי הספרי שאמר אינו לוקה, משמע אבל עשה איכא גם לר' יונתן. ועי' בלח”מ מה שאמר לשטת הרמב”ם ועי' בש"מ פי' אחר.
ומדברי הספרי מבואר דלר' יאשיה חייב מלקות אף בשאר מעבירין, דסבירא ליה קדוש יהיה הוא טעם למה שאמר תער לא יעבור וכו' כנ"ל, ור' יונתן סבירא ליה שאינו לוקה ובכ”ז אסור בעשה. וזה לא כשטת הגמרא שמקשה לר' יונתן שאמר פטור והכתיב קדוש יהיה, ויל”פ גם להספרי שמה שאמר אינו לוקה הוא לאפוקי מסברת ר' יאשיה ובאמת לר' יונתן אפילו עשה אין בו כשטת הגמ'.
ק. עד מלאת הימים כו' סתם נזירות ל' יום וע”כ לכתחילה מגלח יום ל”א, ובדיעבד יצא ביום ל' דמקצת היום ככולו. ואם פירש הריני נזיר שלושים, כוונתו שלושים שלמים, שאל”כ היה די שיאמר הריני נזיר.ולכן גם בדיעבד צריך לגלח יום ל"א כון אם פירק ק' יום. וכ" ז מובא בנזיר (דף ה' וא”ו) באורך.
ונראה שממה שנאמר עד מלאת הימים אשר יזיר בלשון עתיד ולא אמר אשר הזיר, למד שקאי על סתם נזוירות, ורצונו לומר מה שרגיל להזיר בסתם נזירות. וכמה שאמרתי באיילת השחר ( כלל מה ) שיבא עתיד במקום עבר להורות על הרגילות. וי”ל שלמד שלשים ממה שנאמר עד מלאות הימים, איזה ימים שצריכים למלאת וכו', כר' יונתן בנזיר (דף ו' ע"ב). וברייתא דלקמן ( נשא קג ), שלמד מן פרע הוא כר' יאשיה שם.
והנה מה שאמר גבי שער עד מלאת הימים, ולא אמר כן גבי יין וטומאה , משום שמה שאמר עד מלאת הימים מוציא נזיר עולם שאין הפסק לנזירותו, והוא מיקל שערו לי"ב חודש. שלא אמרה תורה שלא יעביר תער רק עד מלאת הימים לא בנזיר עולם. וע"כ גם בדידיא יש ימים קצובים שבמלאת ימים הקצובים מיקל בתער. אבל ביין ובטומאה לא אמר עד מלאת הימים. והוסיף בטומאה כל ימי נזרו קודש הוא לה' ללמד שהגם שקדושת שער שמרמז במה שאמר קדוש יהיה, תלוי במלאת הימים, קדושת הגוף שמרמז במה שאמר קדוש הוא, אינו תלוי במלאה הימים, רק כל ימי נזרו קדוש הוא אף בנזירות עולם וכן מבואר בספרי (לקמן נשא קח ).
קא. קדוש יהיה למטה בסוף הענין אמר כל ימי נזרו קודש הוא, שהוא קדושת גוף הנזיר ולמטה כפל פה קדוש יהיה ועל כורחך שמוסב על שם ראשו. שראשו היה קדוש והיינו שער שבראשו שהוא אסור בהנאה כמה שאמרו בקדושין (דף נז). ופי' גדל פרע שלענין זה יהיה ראשו קדוש, שהשער אסור בהנאה. אולם הלא יש ללמוד זה ממה שאמר בפסוק י"ח וגלח הנזיר פתח אהל מעוד וכו' ונתן על האש, מבואר שצריך לשרפו. וכמו שלמד (בקידושין דף נו ובחולין דף קטו) דכלאי הכרם אסורים בהנאה מדכתיב פן תקדש פן תוקד אש. וזהו שאמרו קדוש יהיה למה נאמר, ומשיב שמשם לא נדע רק אם מגלח כמצוותו, שאז טעון שרפה ואסור בהנאה לא אם גלחוהו לסטים. אולם יקשה, שהיל”ל גדל פרע שער ראשו קדוש יהיה ונדע ששער ראשו קדוש לא שיאמר קדוש יהיה תחלה שאז מוסב על ראשו, ומשמע שהראש קדוש. דהא לא הוזכר שם שער למעלה. וכבר נדחקו המפ' בזה.
וזה שאמר שנית קדוש יהיה למה נאמר, רצונו לומר למה אומר אחר תער לא יעבור על ראשו, שהיל"ל זה אחר גדל פרע שער ראשו, ומשיב שאם יאמר זה אחר גדל פרע, נאמר שרק מי שיש לו שער, לכן אמר קדוש יהיה על ראשו. למד שהראש קדוש אף שאין לו שער, [ועי' בנזיר דף מו ע"ב ובמה שאמר בארץ יהודה סי' כז ואכמ"ל].
ור' יונתן סבירא ליה שידענו זאת ממה שנאמר כי נזר אלהיו על ראשו, ומה שאמר קדוש יהיה גדל פרע, סבירא ליה שבא ללמד שנזיר מצורע מגלח. כי במה שנאמר והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, יש לומר שאין זה נוהג במצורע נזיר, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. וכתב הרמב”ם (בפ”ז מהלכות נזירות הט"ו) שמצורע נזיר מגלח אף על גב שיש לא תעשה ועשה, משום דכתיב שדוש יהיה והמצורע אינו קדוש, ולכן הקדים לאמר קדוש יהיה גדל פרע. רצונו לומר, רק נזיר שאינו מצורע שהוא קדוש, יגדל פרע, לא נזיר שאינו קדוש לא יגדל פרע, כי עשה דוחה לא תעשה. ור' יאשיה יסבור כשטת הגמ' ביבמות (דף ה') שלכן דוחה עשה דמצורע עשה ולא תעשה דנזיר, מפני שישנו בשאלה.
עתה אומר, גדל פרע למה נאמר, רצונו לומר, שאחר שפירש פרע גידול שער הראש, היה די שיאמר גדל שער ראשו. ולמה כפל גדל פרע. ומשיב שבא ללמד שמא הנאמר במצורע ראשו יהיה פרוע פי' כמה שאמר ר' אליעזר בספרא תזריע (תזריע קנג). שפי' פרוע גידול שער, ולא כר' עקיבא שפי' פרוע מגולה. ולמד מפה שפי' פרוע גידול שיער.
ובגי הספרים לענין שאמרנו סתם נזירות ל' יום, וצריך למהקו מכאן שמבואר בנזיר שר' יונתן לא סבירא ליה דרשא דיהיה ויהיה סתירה לזה מפה, ועל כן צריך למחקו. וכן מה שאמרו בגי' הספרים ת"ל וגלח אעפ”י שהוא נזיר, מחק הגר"א דהא אמר שמן יגלח לא ידעינן. והגהתי כפי גרסתו, ת”ל גדל פרע.
ומה שאמר שנית למה נאמר, קאי על גדל פרע. ובמה שאמר נמצא מקור פתוח לטעם הרמב”ם שכתב דעשה דמצורע דוחה לא תעשה דנזיר, דמצורע אינו קדוש, שתמה עליו הראב”ד מאין הוציא טעם זה. וביבמות (דף ה') אמר טעם אחר דעשה ולא תעשה דנזיר משום דישנו בשאלה, ולמי שאמרו מקומו מן הספרי.
ור' יאשיה ור' יונתן פליגי בזה. ר' יאשיה סבירא ליה דמה שעשה דצורע דוחה לאו ועשה דנזיר, הוא משום שישנו בשאלה כטעם הגמ', ור' יונתן סבירא ליה כטעם הרמב"ם. ויש לומר שר' יאשיה ור' יונתן אזלי לשיטתם. שיש להקשות לטעם הרמב"ם דמצורע אינו קדוש מפני שימי חלוטו אין עולים לו, הלא יקשה ממה שנאמר והתגלח אף על פי שהוא נזיר. כמה שאמר בספרא תזריע ושם מדבר במוסגר שימי הסגרו עולים לנזירותו כמו שאמר (הלכה ט') והוא קדוש, ואיך דוחה עשה זו ללאו ועשה דנזיר.
אך ר' יונתן לשטתו דסבירא ליה (בדף לט) שאינו חייב אלא בתער כנ"ל ( נשא צט ) ושם איתא והתגלח בכל דבר, ולכן מותר לגלח שבוודאי לשטתו מגלח שלא בתער , דכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב. וכמה שאמרו בגמרא בכיו"ב. אבל ר' יאשיה לשטתו שסבירא ליה שחייב גם שלא בתער אי אפשר לומר כשטת הרמב"ם וסבירא ליה כשטת הגמ' דנזיר ישנו בשאלה. [אולם פסקי הרמב"ם לא יעלו לפי זה שהוא פסק בפ"ה מהלכות נזיר הלכה י"א שאפילו גלח שלא בתער לוקה כר' יאשיה.]
קב. כל ימי נזרו, כבר בארתי זה למעלה ( נשא צה) שמלשון זה נוכל לפרש גם כן שרצונו לומר רק ימים שנדר, וגבי יין למד ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין לא קודם, אעפ"י שהשלים נזירותו. ומבואר שפי' כל ימי נזרו כל זמן שהוא נזיר. ובכאן למד ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין ששם הנזיר מיותר, ומלמד שקודם המעשים הוא עדיין נזיר לכל דיניו, בין לענין תגלחת בין לענין טומאה כמה שאמרו לקמן.
.
קג. גדל פרע שער ראשו כבר בארתי (נשא קא) שמלת פרע מיותר, שהיה די לומר גדל שער ראשו. ואמר שבא ללמד על מה שאמר במצורע ראשו יהיה פרוע, שפירושו גידול שער. וזה כר' אליעזר בספרא (תזריע) ותנא דהכא כר' עקיבא, דסבירא ליה שמה שנאמר ראשו יהיה פרוע, פי' מגולה [שכן הלכה]. ומיותר גדל פרע, ודריש שבא ללמד שסתם נזירות ל' יום. והוא הברייתא שמובא בגמרא (דף ו' ע"ב) בשם ר' יאשיה. וברייתא דסי' קא אליבא דר' יונתן והוא למד שלשים ממה שנאמר עד מלאת הימים, ימים שצריכים למלאת. כמו שאמרו בגמרא שם. וכמו שמשמע בבריתא דסי' ק'.
ומה שאמרו אבל מחדש ולמעלה, פי' אם פירש חדש ויום או חדש ושני ימים הוא נזיר כמו שפירש.
.
<< · התורה והמצוה על במדבר · ו · ה · >>
קיצור דרך: mlbim-bm-06-05