התורה והמצוה על במדבר ו כז

פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו כז:

קמה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" - מה שאמר "ושמו את שמי למה נאמר?" מובא ומפורש למעלה (נשא קמא).

ומה שאמר "אני אברכם למה נאמר?" מפורש למעלה (נשא קמב), וצריך לגרוס "ת”ל אמור להם".

ומה שאמר "ואני אברכם שלא יהיה ישראל אומר ברכותיהם תלוית בכהנים", למעלה (שם) איחא ברכה לכהנים מנין, תלמוד לומר ואני אברכם. והוא דעת ר' ישמעאל (חולין מט) שמפרש שהקב"ה מברך לכהנים.

ומה שאמר כאן "ואני אברך את ישראל" הוא דעת רבי עקיבא. ונראה דפלוגתתם תליא במה שאמר בברכות (ברכות יז ב): "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ר”י ור"א, חד אמר שכל העולם כולו נזון בצדקה והם נזונים בזרוע, וחד אמר שכל העולם כולו נזונים בזכותם והם אפי' בזכות עצמם אינם נזונים. כי הא דר' חנינא בן דוסא שהיה די לו בקב חרובים". והנה:

  • מאן דאמר הראשון סובר כיון שהצדיק הוא הצינור המריק ברכה ממעל על העולם כולו אם כן הוא מקבל מבחר השפע ראשונה ונזון בזרוע,
  • והשני סובר שאחר שהוא צנור פתוח להריק את השפע שמקבלו אי אפשר שתתעכב הברכה אצלו, כי הוא דומה כמשפך שעל ידי שמריקים המשקה לחוץ ובו לא נשאר מאומה.

וסברותיהם תלוי בזה, ש:

  • מאן דאמר שהם נזונים בזרוע, סבירא ליה שהצדיק המברך הוא רק פותח צנור השפע, אבל אחר שפתח את הצנור ישפיע השם יתברך בעצמו, וזה כדעת ר' עקיבא בכאן, שמה שנאמר "ואני אברכם" הינו אני אברך את ישראל, רוצה לומר שהכהנים הם רק פותחים צנורי השפע ואח"כ תרד הברכה מהשי”ת בעצמו לישראל. ולשטתו אין צריך ברכה מיוחדת לכהנים, אחר שהם פתחו צנור השפע בזכותם הם נזונים בזרוע, כי אינם דומים כמשפך שרק מריקים השפע ולא תתעכב אצלם. כי הרקת השפע הוא מה' בעצמו לכולם והם מקבלים ראשונה ע"י כשרונם וזכותם.
  • ודעת ר' ישמעאל כמאן דאמר שהם אפילו בזכות עצמם אין נזונים, כי סבירא ליה שכל הזלת השפע והברכה תרד ע”י הצדיק או הכהנים שהם כמשפך, ואי אפשר שתתעכב השפע אצלם. וצריך שיתברכו בברכה מיוחדת, כי לא יוכלו לעכב לעצמם משפע הברכה שהם מריקים לישראל. לכן פירש "ואני אברכם" לכהנים. ולא מפרש ואני אברכם לישראל, כי גם גמר השפע והברכה תרד לישראל רק ע”י הכהנים.


קיצור דרך: mlbim-bm-06-27