היכל הברכה/בראשית/א א

פסוק א

בראשית

בראשית: בית רבתי בראש השיטה ובראש הדף ומלא אלף המורה על אלף נהורין דנהירי בז' פעמים עי"ן -- מספר רשי"ת. ומבואר באדרא אלמלא בהאי ראשית באלף אשגח לא היה נחרב הבית וזה בית ראשית שבשבילו ברא אלקים א-ה-ו-"ה והיא בית העתיד, בית ראשית. וסוד בראשית-- אֶלֶף, תתקי"ב; במספר אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות וסוד יושב על כסא שם צבאות במספרו^[1]. וסוד אל מלך יושב על כסא מספר כתר שהתחלת התורה בראשית ברא אלהים במספר אכתריאל יה יהו"ה צבאות ראש הבריאה, דאורייתא דאצילות לא נתגלה עד לעתיד.

בראשית: חמשה במסורה ירמיה כו כז מלכים [ (ירמיהו כו, א), (ירמיהו כז, א), (ירמיהו כח, א), (ירמיהו מט, לד) ], עיי"ש דלא היה אפשרי להיות בריאות עולם שהיה מתפשט עד אין סוף והסתכל הקב"ה במעשה הרשעים ונתצמצם האור הרבה והסתכל במעשה צדיקים והמשיך קו חיים בסוד מטי ולא מטי, כל זה ידוע ממרן האר"י ואור ישראל מרן הריב"ש טוב וזה בראשית ברא, בראשית ממלכות יהיוקים שהיה רשע גמור ובראשית מלכות צדקיה שהיה צדיק גמור, והבן.
[ העתק ממה שכתבתי בימי חורפי. ]

• (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
• (ירמיהו כו, א): " בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר".
• (ירמיהו כז, א): "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן יֹאושִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר".
• (ירמיהו כח, א): "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בשנת [בַּשָּׁנָה] הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית יְהוָה לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר".
• (ירמיהו מט, לד): "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם. וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עולם [עֵילָם]. וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם יְהוָה וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם. וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם יְהוָה. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אשוב [אָשִׁיב] אֶת שבית [שְׁבוּת] עֵילָם נְאֻם יְהוָה":

בראשית ברא

[והסימן על מסורה זו אלהא מקיים צדקתא] כי סוד חמשה פעמים "בראשית" מורין לנו לסוד התיקון המתקלא בחמשה פרצופים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כי בראשית, סוד חכמה סתימאה, מחשבה המבררת הברורין. ועיין בעץ חיים שער מים נוקבין ומים דכורין כי על ידי הברורין נמשוך סוד הדיקנא כלי וצינורות מעברי השפע מסוד "מקולות מים רבים". עיין לק"ת תהלים על פסוק זה ויהיה פירוש הפסוק בראשית סוד חכמה סתימאה דאריך כידוע מתיקונים בסוד שיר תאב, י"ג פעם אל י"ג פעם אל שווה 403, והן הן קולות השיר. ומסוד חכמה סתימאה נימשוך הדיקנא הנקראת ברא אלקים. עיין בפרי עץ חיים שער הסליחות שהדיקנא נקראת אלהים והיא עצמה נקראת באר, סוד מיין נוקבין, שהעיקר הדיקנא סודו מיין נוקבין. עיין שער מ"נ ומ"ד.   או יהיה לשון ברא מלשון ברא אתהן פירוש נקב כי שערת הדיקנא נקובים חלולים לעבור השפע ואז נעשה שם אלהים בבחינות ברא והבן מסוד החליל מכה לפניהם וכל המשכות האלו נעשה את השמים ואת הארץ כי כח כל הזווגים נמשוך מאור הדיקנא בהתעלות מיין נוקבין לשם והבן. הרי פסוק זה מסודר לפניך סוד תיקון יחידה, כתר, אריך אנפין.

ובדרך היחוד ידוע שמסוד יחוד ק"ש אנו מייחדין חכמה ובינה והם מושכין הטפה ממזלא דדיקנא וסוד שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד עם סוד יה פעם יה יה פעם יה שווה 225, סוד חכמה ובינה, עולה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.   או בדרך יחוד השמות: עולה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ הנידרוש לנו על סוד מוח חכמה המוציא הדיקנא י"ג מדות, סוד יג' פעם יוד הי ויו הי יג' פעם יוד הי ויו הי שווה 936, יהו"ה, י"ג פעם אל י"ג פעם אל שווה 403, י"ג פעם יוד הא ואו הא י"ג פעם יוד הא ואו הא שווה 585 והן עולין (??) ב' אלפים תפ"ג. עיין בדרוש מרן בסוד מרדכי אסתר ובשער הסליחות שם "אל" נמשוך עם כל מדה וכל מדה בסוד "אדם", אדמה לעליון, מה הוא רחום והבן. וכל השמות הנ"ל עם סוד ד' פעמים ב"ן ד' פעמים ב"ן שווה 208 סוד יצחק שורש הדיקנא כידוע מעשר הסליחות עם סוד יוד עשר סוד מוח חכמה הפנימי המרבה ומוציא כל זה עולה פסוק הנ"ל.

בראשית..יהויקים

וכדי שתדע שאין לך אות ונקודה חסר ויתיר בתנ"ך אפרש לך הפסוקים וסוד שני פסוקים "בראשית ממלכות יהויקים" נידרוש על תיקון חכמה ובינה, נשמה חיה, אבא ואימא. ויש שינויים: בפסוק ראשון "ממלכות יהויקים" מלא, "יאשיהו" חסר, וחסר "ירמיה" ובפסוק השני "ממלכת יהויקים" חסר, "יאושיהו" מלא, ונאמר "ירמיה". וכדי שתבין סוד העמוק הזה כי אין תורתנו חלילה דברי עלגים אלא בכונה מיוחדת נכתב כך, עיין בעץ חיים שער הולדת אבא ואמא פרק ד וזה לשונו: כמו שתמצא שזו"נ נאצלו על ידי זיווג או"א, כן היה באו"א, כי הוצרך להם זיוג עליון שבפה דאריך. כיצד? בינה שבגרון מעלה מיין נוקבין חמשה גבורות וחיך שבחכמה מוריד ה' חסדים ונזדווגין יחד על ידי הדעת, לישן ממלל רברבין, וזה נרמוז באידרא אש ומים מתתקנן ומתדבקין וייאן בציורוי על ידי לישן ממלל רברבין. וסוד מים אש הוא חו"ג וכדי להוליד או"א הספיק זיוג הפה להוליד המוחין שלהם חב"ד וגוף שלהם נעשין מסוד אור שערות דדיקנא, עיי"ש היטב ומאוד. וזה דע סוד מלך הוא סוד מדות מלכות דאמליכו לה מן שמים ומקבלת האור מן תשעה מידות מחכמה עד מלכות כי כולם סוד מלך בחכמה עשית והבן מאד עמוק. ויהיה סוד בראשית מַמְלְכוּת בראשית מַמְלֶכֶת, כי מַמְלְכוּת שמעצמו עצם המלוכה בלי התעוררת אחרים, ופירוש מַמְלֶכֶת כמו "ממלכת כהנים" כמבואר בזוהר צו (ח"ג לד, ב) דאמלכו לה כהנים, אחרים המליכוה, מלכות אחרים לא איקרי דהא מן השמים איקרי מלכות מלכות שמים [פירוש שמקבלת תשעה מידות החסרין לה והבן מאד] והכא "ממלכת" דכהני אמלכו על כל גנזי מלכא ומחבראן לה במלכא  פירוש: כי הכהנים מעלין מ"נ לצורך הזיווג ואזי נמשוך השפע על כל, כי אין מלך בלא עם אף על פי שהיא מלך צריך לעם והבן מאד.

ויהיה סוד "בראשית מַמְלְכוּת" נדרוש לסוד החכמה כי כולם בחכמה עשית כי נמשך ממנו עיקר המלוכה בנין הגוף, התפשטות התשעה מידות מ"ד והוא מלך מעצמו, עצם האור בלא עם; וסוד "מַמְלֶכֶת" -- סוד הבינה הנקראת מלך העולם בעת שהבנים עולין שם למיין נוקבין כי אין מלך בלא עם. עיין כוונת הברכות מסוד מלך העולם דכהנים עליונים אמליכו לה בעת שעולין למיין נוקבין לקבל השפע ועיקר העליות מיין נוקבין ביסוד דבינה ואזי נקראת מלך העולם, ממלכת כהנים, עיין היטב כוונת הברכות ועיקר המלוכה והמלכה להמשיך סוד השפע תוספת המוחין עיקר להוליד מוחין דאבא ואמא, חכמה בינה, דעת דחכמה וחב"ד דבינה, ויהיה סוד יהויקים סוד מוח חכמה כי הוא המקים מעפר דל, דלו עיני למרום, מרום וקדוש, המברר כל הברורין והוא בתוספת יו"ד להורות סוד החכמה דאבא יוד, והבן.   ובדרך היחוד עולה מים, מן; בסוד אב הרחמים אב הרחמן, כי מים בסוד החכמה כמבואר לעיל מע"ח והבן מאוד, קצרתי.

ואצל מוח חכמה דבינה נאמר "יְהוֹיָקִם", חסר יוד, ויהיה בדרך זה: אצל חכמה דאבא נאמר "יהו", סוד הטפה -- "יקים", כי הוא המקיים את הכל, רחמיו פרוסין על כל הנבראים בעיני השגחתו לקיים את הכל בשפעת חסדו, והיא בסוד טל חיים, החכמה תחיה, והבן, אשר משם נשמך נשמות חדשות, צדיקים, קיומא דעלמא. וסוד חכמה דאימא בסוד "יְהוֹיָקִם" לחדש נשמות ישנות להקימם; או בסוד "הוקם על" שהקים עולה של תשובה והבן מאד מסוד ק"ן נהורין זיוגא דלא שלים.   "בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ" בסוד מוח בינה, ב"ן בודאי. וסוד "יאשיהו" אש יהו, סוד "אני בינה לי גבורה" כמבואר לעיל בע"ח הנ"ל. ובסוד "איש מלחמה יהו", והבן. ואצל מוח בינה דאימא נאמר "יֹאושִׁיָּהוּ", מלא ואו, כי בכאן זה הוא העיקר, בינה דבינה, ותוספת וי"ו, סוד ששה קצוות הכלולין בה והבן מאד. והוא סוד מיא ואשא ייאן בציורוי כי "ביה ה' צור עולמים" והבן. ובכל אחד נכלול סוד יהו, עצם הטפה הנמשכות משם, והבן..   וסוד "מלך יהודה" סוד לישן ממלל רברבין להודות ולהלל, דעת גניז בפומא דמלכא, מלכות פה, והבן מאוד. וכיון שנשלם להם המוחין זיווג דנשיקין, נעשה אחר כך זיווג התחתון הנרמז בסוד "היה הדבר הזה" העולה בסוד ברוך ובסוד אברהם, עצמות טיפות החסד, רמ"ח אברים. כי הזיווג התחתון נרמוז בסוד הדיבור -- ראוה מדברת...", והבן.   וכח הזיווג נמשך "מאת יהוה"-- כי הטפה כלולה מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן סוד יהוה, כי גם רמ"ח אברים נמשך משם כידוע ממרן אלקי האר"י.   וזהו סוד "לאמר" בסוד "לאמר הן ישלח איש את אשתו", אור מים רקיע, תלת טיפין סוד למ"ד.   ואצל התפשטות הבינה נאמר "אֶל יִרְמְיָה" כי הוא צריך להרים ולהעלות הגבורות לסוד מיין נוקבין טיפות הנוקבא בסוד "והכית בצור" והבן. ואתה תבין מעצמך הרי נרמוז בכאן סוד תיקון חיה נשמה, או"א, חכמה ובינה, וד"ל בזה. י"ג פעם [אולי צ"ל ג' פעם- ויקיעורך] בראשית נרמוז בריש פסוק כי הם תלת ראשית כידוע ליודעין.

בראשית..צדקיה

וסוד "בראשית ממלכת צדקיה..." "בראשית מלכות צדקיהו.." והשינויים אתה רואה בעיניך עיין בע"ח שער מ"נ ומ"ד שכל העולמות נתבררו כל אחד במחשבה של הגבוה ממנו ושורש הבירור בחכמה איתברירי, לכן אצל חכמה נאמר מַמְלְכוּת כי הוא המברר הכל; ואצל בינה וזעיר סוד צדקיה, סוד צדיק דצלם, והבן, נאמר בהם מַמְלֶכֶת שצריך לאחרים לבברם. ואצל נוקבא דזעיר נאמר מלכות צדקיהו כי משמים בודאי אמליכו לה והוא נקראת מדות מלכות בודאי אבל הבירור מיין נוקבין שלה לא יוגמר להתברר עד ביאות משיח כמבואר בעץ חיים שער מ"נ ומ"ד והבירור שלה לא יוגמר אלא על ידי עבודת התחתונים ובכל תפלה ועבודה מבררין בודאי ברירו מיין נוקבין שלה אבל לא יוגמר להתברר עד ביאות משיח במהרה בימינו. לכן נקרא "ממלכת כהנים" שזה תלוי בתחתונים והבן מאד מתיקות הדברים הנאמרים באמת. ובעצמה, קודם הגמר, נקראת "מלכות", והבן מאד. ועיין בעץ חיים שער הנ"ל.  ולפרש אחי הפסוק היטב, היאך נרמזין כאן כל תיקון בחינות זעיר ירבה עלי המלאכה כי אילו וכולי, ודי למבין. ונעתיק לך בקיצור נמרץ מדברי מרן שער דרושי הצלם דרוש ב'. סוד הצלם מם סודו ד' יודין דשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י. למד סודו ג' יודין דאהי"ה קס"א סודו אלף ה"י יוד ה"י. ואותיות הנשארות משמות אלו הם ד' ווין וד' ההין וב' דלתין ואלף. ונקח עתה ההין בציור ווין, נמצא ד' ההין הם י"ב ווין, וד' ווין, הרי הם י"ו ווין. ותניח וי"ו אחד, נשאר ט"ו ווין והם עולה צדיק דצלם ונשאר משמות וי"ו וב' דלתין אלף וזה דע כי יש ב' דעת: אחד המכריע בין חו"ב עלאין והשני דעת התחתון סוד תרין עטרין חו"ג. ודעת עליון נעשה מב' דלתין אלף וי"ו הנ"ל. ועוד טעם למה נקרא צ דצלם כי עתה נקרא זעיר מלך וסוד מלך זה נמשוך מגבורת מנצפך דיסוד דבינה, סוד מים, מ"נ דבינה, ה"פ מים הם ה' גבורות, והבן.

ונבאר עתה איך מצדיק זה נעשה ל"ב נתיבות ונו"ן שערי בינה כי המוחין פנימים הם ט' בחינות-- חב"ד חג"ת נה"י, וכולם נשרשים בחכמה, ובחכמה נכללין כל ח' בחינות שתחתיו וכל אחד מהח' כלול מארבע מוחין, הרי ל"ב נתיבות. ובמוח בינה כלולין כל הזין מג' מוחין, הרי אהי"ה, וכשמתפשטין בזי"ן תחתונות הרי ז' פעם ז'-- מ"ט שערים, כי שער הנון הוא כולל עד אין סוף והבן.

ונחזור לעיל כי סוד צדיק דצלם כולל כל המוחין בסוד התפשטות והוא תוך גולגלתא ותוך כל הט' ספירות דזעיר וסוד דמות הוא בלאה, כי צדיק יסוד עולם, כי אותו בחינה צדיק הוא המייסד סוד עולם נוקבא לאה והוא סוד ה' אחרונה ובה נשלם שם יהו"ה, כי צלם הוא יה"ו ודמות ה' אחרונה, קשר של תפילין. והנה להיות צדיק דצלם הוא סוד מים, נימשך מכח מ"נ דבינה, ה' פעמים מים, לכן ה' פעמים מים עולה דמות. ואלו המים הובררו ומד' של דמות נעשה קשר של תפילין, נשאר אותיות "מות", חטא אדם הראשון בהתפשטות הדעת, והבן.עיין שם היטב ותבין דבריו.

ועתה נפרש הפסוק כיד ה' הטובה אלי ובין תבין: "ויהי בשנה ההיא"-- כי עצם שנה נקרא על שם השינוים שיש בה -- קיץ וחורף, שבת וחול, חדש ומועד. הרי יש בה שינוים וחוזרין חלילה בסוד עולם שנה נפש, והבן. וסוד עולם התיקון של זעיר נקרא שנה שנשתנה שמו מסוד עולם החורבן בלע דעת, יובב חסד, חשם גבורה כידוע. כל התיקון ושינוים אלו היה בסוד הבינה אהי"ה, סוד עיבור, סוד ההי"א.    וכשנעשה התיקון נולדו המוחין סוד "בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה" וסוד בראשית-- מוח חכמה כידוע; ממלכת-- מוח בינה, דאמליכו לה בסוד העלאת מ"נ סוד מים מלך והבן; "צדקיה"-- הוא סוד צדיק דצלם, מוח הדעת המתפשט בכל הקצוות בסוד צדיק יסוד עולם הנ"ל. ועצם התפשטות הדעת בח"ג תנ"ה, ה' חסדים, ה' ד"צדקיה". וכשנתפשטין הצדיק אזי נקרא "מלך" כנ"ל; וסוד "יהודה" בסוד דמות לאה המקבלת הד' ומשלימות סוד יהו"ה, והוא סוד יהודה, והבן מאד עמקות הדברים.    ואחר כך מפרש הכתוב היטב "בשנת הרביעית בחדש החמישי"-- סוד דמות, ד' של לאה, הרביעית בודאי, ולכך נאמר לשון נוקבא "שנת הרביעית", רביעי לאותיות השם; "בחדש החמישי" סוד ה' דשמא קדישא והבן מאד. המתחדשת בקבלת המוחין, עניה מסכנא והבן מאד.    ואחר כך מפרש הכתוב היטב סוד התפשטות המוחין בכל קצוי זעיר בסוד "אמר אלי"--- אור מים רקיע. "אלי" דייקא, והבן מאד.    "חנניה"-- סודו ח בחינות דדעת דצדיק המבוא לעיל ותרין נונין בסוד התפשטות הדעת, חסדים וגבורות, חמשה חסדים וחמשה גבורות הכלולין מעשר בסוד נון שערי חסד ונון שערי גבורה ונכללין בסוד י"ה, סוד צדיק יסוד עולם, ט"ו ווין, והבן מאד עומק הדברים מה שבלבי עצורה לרשפי שלהבת יה.   וסוד "בן עזור הנביא"-- סוד התפשטות הבינה עד הוד מבינה נביאים וסוד "בן עזור" בסוד מנצפך עם נון שערים והוא עוזרת לנו להשיב לב לעבדו באמת, הקב"ה עוזרו בהרהורי תשובה ומתפשטות עד הוד, סוד הנבי"א, והבן. בן עזור הנביא סוד י"ג פעם אל, הגו סיגים מכסף. וסוד "אשר מגבעון" סוד ג' פעמים ע"ב, התפשטות החכמה בחכמה חסד נצח, והוא סוד "אשר" "ראש" ראשית חכמה וכל הארת אלו נכללין "בבית ה' ", כנסת ישראל ונעשה היחוד "לעיני הכהנים וכל העם" אשר הם המייחדין וגורמין ייחוד הדודים ורעים, סוד "לאמר", והבן.

ועצם סוד נביאות חנניה בן עזור היה "שברתי את עֹל מלך בבל" כי סוד בבל הם המוחין דקליפה כידוע מסוד: מצרים-- כתר דקליפה, בבל-- מוחין, פרס ומדי-- זרועות וגוף, אדום וישמעאל-- רגליו דקליפה, וישראל עם הקודש הולכין ומבררין. ובעת ההוא עדיין לא נתברר לגמרי המוחין דקליפה ונאמר (ירמיהו כח, יד) "עֹל ברזל נתתי.." לעבוד מלך בבל לברר החיות משם וכשנתברר החיות גם ירמיהו הנביא ניבא על מפלת ושבירות בבל העתיד להיות וחנניה בן עזור ראה שורשי התגדלות המוחין דקדושה וממילא מוכרח שבירות המוחין דקליפה ונשא קל וחמר מעילם אבל טעה כמו שנבאר אי"ה כי נביאות אמת היה אבל לא לשעתו, ועינו ושורש נשמתו הטעתו. וד"ל בזה. ועיין סנהדרין דף פט לו לא נאמר אבל לירמיהו נאמר כי בודאי היה נביאות אמת משורש נשמתו אבל עינו הטעתו כי היה למרחוק.

וסוד הפסוק (ירמיהו מט, לד) "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה לאמר" עיין סנהדרין דף כד "אחות לנו קטנה ושדים אין לה" זהו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ופרש"י זהו דניאל ופירוש הפסוק אשר היה דב"ר יהו"ה סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן טיפות החכמה כלולה מע"ב מ"ב, אל ירמיהו הנביא, סוד הבינה המרימות נצוצין לצורך מיין נוקבין (לכן נחרב המקדש בימי ירמיהו והבן). בסוד רע"א ימי העיבור. וסוד הנביא, ס"ג, הגו סיגים, וסוד ש"ע נהורין סוד אמת חותמו, חותם המיין נוקבין הוא אל ירמיהו הנביא, והבן. הרי נרמז בכאן סוד ייחוד חכמה בינה לצורך העיבור של עילם, סוד מלכות, אחות לנו קטנה, והבן מאוד. והוא סוד עילם, עלמה, והיה העלמה היוצאת, וזהו הזיווג נעשה לתקן קומת העלמה כנסת ישראל. וסוד בראשית מלכות צדקיהו -- צד"ק יה"ו; לאמר-- כבר פרשתי לעיל. וזה ידוע לך כמו שסוד עילם שבקדושה הוא סוד נקודה כנסת ישראל המעלמת ומסתתרת עצמה בראש הבריאה כידוע מסוד אסתר, ועיקר הבירור שאנו צריכין לברר הוא סוד מיין נוקבין דשכינה, נצוצין שלה הנדחין, עיין עץ חיים שער מ"נ ומ"ד; לכן כנגדה יש בקליפה עילם המעלים את הטוב נגד ב"ן מי זה העלם שבקדושה, והבן. לכן אמר הפסוק (ירמיהו מט, לה) "הנני שובר את קשת" עם הקשת דקדושה בקשתין ורומחין הנני שובר עילם. וסוד "ראשית גבורתם" ידוע שבסוד חכמה הנקראת "ראשית" נתבררו הניצוצין סוד שכ"ה ה' פעמים אדני, גבורת הידועין והוא סוד "ראשית גבורתם" שמשם יניקתם ונתבררין על ידי ראשית גבורתם. וסוד "והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים" כי גם פסוק דלעיל נידרש לנו לקדושה -- הנני שבר את קשת עילם , תקוף עילם, תוקף הדין. ופרש"י תקות עילם סוד יקוו, כי קשת סוד יסוד דנוקבא ודכורא אשר שם נכללין כל אלהים דקדושה וגבורת בעת הזיווג. ועיין פירוש אדרא מסוד "יתיב על כורסיא שביבין דנור לאכפיא להון" וצריך לשבור תוקפם בסוד ראשית גבורתם הנמתקין שם. ופרש"י מיטב גבורתם סוד החכמה המברר הטוב מן הרע והבן. ואחר כך מפרש הפסוק פיזר הנצוצין לארבע רוחות "ולא יהיה הגוי אשר לא יבא שם נדחי עולם", כתיב בוי"ו, סוד עולם, והבן. קצרתי הרבה מאוד והמבין יבין. ואחר כך מפרש הפסוק שישבר עילם דקליפה "והחתתי את עילם...עד כלותי אותם" בסוד "בלע המות לנצח", ביטול הקליפה והבן. "ושמתי כסאי בעילם" -- התפשטות הקדושה לתוך גבולי הקליפה, עתידין גבולי ג"ע שיתפשטו לתוך גיהנם ושלש ראשונות דקליפה יתכללו בקדושה. וסוד "כסאי" בסוד "כורסיא שביבין דנור", והבן. "והאבדתי משם מלך ושרים" כי יתבטל ג' ראשונות דקליפה ויתבטל הממשלה שלהם. "והיה באחרית הימים" סוד השכינה, מידות מלכות כידוע מזוהר ליודעין פירוש עם השכינה. "אשיב את שבות עילם" שבית עילם בודאי, מה ששבו, והקרי "שבות" להשיב לב עובדיהם לעבדיך, והבן מאד. הרחמן יזכנו להעלות חלקי נפשינו נפש רוח נשמה חיה יחידה למקורן ושורשן באמת אמת.

סיימתי מ"ב למב"י ז"ך אייר לעבדו בכל נפש לפ"ק.

ברא אלהים

ברא אלהים: מסור במסורה "ברא אלהים" שלשה:

• (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
• (בראשית ב, ג): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".
• (דברים ד, לב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. לג הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. לד אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. לה אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

ולפרש המסורה זו אעתיק לך דבר מרן שער רפ"ח נצוצין: ועתה צריך שנבאר עיבור זעיר בתוך פרצוף הכולל בינה ותבונה. האחד בחינות אורות מלכים שנסתלקו למעלה. הב' בחינות רפ"ח נצוצין שנשארו בתוך הכלים שבורים כדי להחיותו חיות מצומצם שיוכלו לחזור ולתקן כי כן באדם התחתון נשאר בו אחר המיתה חיות שיוכל לקום בתחיית המתים. וזה סוד "והשביע בצחצחות נפשך". הג' הוא הכלים עצמן שנשברו..., עיין שם היטב דבריו מתוקים מדבר. ועיין בשער אנ"כ (אורות נצוצין כלים) פרק י וז"ל דע כי תחלה יצאו ז' כלים עם נצוצין אורות והנה הכלים ג' בבחינות: חיצון אמצעי פנימי. חצונות הם כ"א אזכרות עיבור ויניקה, כך פנימות. והם האורות והם המוחין דהויות. כלל העולה כי החצונות הם בחינות הכלים דזעיר עם המוחין שלהם שהם אלהים שהם הנצוצין ופנימות הם מ"ג בחינות בעלים דנה"י דאימא עם המוחין שלהם שהם הויות שהם אורות ואחר כך נכנס סוד נר"נ מבחינות תשעה הויות ונתלבשו תוך המוחין דהויות, עיין שם היטב. ועיין בשער המוחין פרק א.

והנה כמו שיש בששה קצוות אורות נצוצין וכלים (כלים-- אברים חצונים, נצוצין-- נפש שבתוך אברים חצונים, ואורות-- נפש שבתוך אברים פנימים) הנה גם בג' ראשונות יש בהם ג' בחינות אלו: אורות, נצוצין, כלים.  אורות-- הם נפש למוח; נצוצין-- נפש לאיברי הראש אשר יש בשר גיד עצ"ם; וכלים-- הראש בעצמו. ועיין שם היטב היאך יש סו"ד מוחין חומרים וקרומית המוחין סוד שמות אלהים מהנצוצין.   נמצא כללי השמועה כן הוא שלעולם הנצוצין הם בחינות נפש של אברים חצונים והאורות נפש לאברים פנימים. וזה אין חילוק בין מוחין דקטנות לגדלות רק שההפרש הוא כי בזמן העיבור והיניקה הקרומית המקיפין המוחין הן הנה בחינות הנצוצין והמוחין החומרים עצמן הן בחינות אורות אבל בזמן הגדלות האורות הם בחינות הרוחנית של אברים חצונים ועיקר הכלים הם סוד העיבור, והנצוצין בחינות יניקה, ואורות -- מוחין דגדלות אלא שכל אחד כלול מכולם. אבל העיקר הוא כך וכל בחינות אלו נתקנו ביסוד בינה ותבונה ומקום החתך שבין זה לזה.

ואחר הקדמות אלו נבין דברי פסוקים אלו:

בראשית ברא אלהים

סוד "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" מורה לנו על סוד תיקון הכלים, סוד עיבור נפש הכללי. ועיין בשער אנ"כ סוף פרק א כי כדי שיתקשרו הכלים לתקנם נזדווגו אבא ואימא משם מ"ה החדש ואבא נותן טיפה דדכורא ואימא טיפה דנוקבא ועל ידי זה נתקשרו הכלים והם ז' כלים הנתקנים. ויהיה פירוש הפסוק "בראשית"-- בסוד אבא חכמה המברר; "ברא אלהים"-- סוד באר אלהים, טיפות אימא, מיין נוקבין דאימא המזדווגין ונמשכין ונתקנים; "את השמים ואת הארץ"-- סוד זעיר ונוקבא ואותן הטיפות נמשכין עם זעיר ונוקבא, והבן.

ובדרך הייחוד ידוע סוד טיפות אבא ואימא סוד ש"כ פ"ר, עיין שער טנת"א, והם המתקנים ז' כלים, ז' שמות אלהים, ש"כ פ"ר, ז' פעמים אלהים -- עולה בראשי"ת בר"א אלהי"ם, והבן.    וסוד היחוד "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ידוע שעיקר התיקון לכלים שנמשוך עשר פעם מ"ה לעשר פעם ב"ן והן עולין תתק"ע, וזה נמשוך להם על ידי טיפות אבא ואימא ועצם הטיפות, מבואר בשער אנ"כ סוף פרק א, טיפות אבא ל"ב נתיבות עם ג' פעמים חסד העולה רמ"ח בסוד הצלם הנתברר. וב' פעמים צלם עולה ש"כ, והבן מאד, קצרתי. וטיפות אימא הוא חמשה פעם גבורה העולה תתר"ף, ושורש כל הברורים נמשוך משם אל הכולל, י"ג מדות -- י"ג פעם א"ל עולה גרר בסוד "וישב יצחק בגרר", והבן. תתק"ע רמ"ח תתר"ף ת"ג עולה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" סוד תיקון הכלים בעיבור.

ויברך

וסוד "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות", נדרוש לנו על סוד תיקון הנצוצין, שמות אלהים. וזה לשון רבינו בעץ חיים שער הצלם: ענין הצלם כי הצורה אי אפשר להתלבש בתוך החומר אם לא על ידי אמצעי שהוא הצלם. ואמנם סוד הצלם מן הרפ"ח נצוצין שנשארו בתוך הכלים שנשברו. והנה כל המצות לתקן בחינות הצלמים שהם הנצוצין ולא נתנו המצות אלא לצרף הצלמים. וגם הכלים, להסיר מהם הקליפות. ואלו הם תרי"ג מלאכים דסלקין לנשמתי; צלם אחד, יצר הטוב. ויש צלם נגד -- יצר הרע. וכפי תיקון הצלם, נכנס בו הצורה. וכמספר נצוצות הצלם כך הוא מדות ימיו לתקנם. כלל העולה, כי הצורה הוא עיקר האדם והוא נרנ"חי, והצלם ה' לבושין, והצורה אינו יכול לעמוד בלתי צלם, והצלם הוא יצר הרע ויצר הטוב שבאדם, ואינו האדם, והוא הבל דגרמי. והצורה נתלבש בהם להמשיך אור לתקנם. ויש חלק הצלם המקיף מבחוץ הנקרא חשמל. ונבאר ענין צלם היטב. דע, כי כל בחינות כלים ואורות מבחינות אותם המלאכים, יש מהם שלא נבררו ובכל יום ויום עד ביאות משיחנו מתבררים מהם ברורים רבים וכשיגמר להתברר יבוא משיח, והבן זה מאוד. ותדע הנהגות עולם בכל יום ויום על ידי תפילות וכשנתברר איזה בירור, אי אפשר להעשות נפש פנימי אם לא שיהיה מקודם בחינות צלם..., עיי"ש היטב באריכות, הדק היטב.

ומעתה נבוא לבאר כי סוד קדושת שבת אסור הבירור בודאי ועיין בפע"ח שער יום השבת היאך ביום השבת בא פנים חדשות, צלם עליון מאד, בודאי שלא מבחינות הבירור נצוצי. ועיין שער הו"ר ובעץ חיים שער הצלם היאך יש צלם מבחינות יסוד דדכורא ויש צלם מיסוד דנוקבא. ופירוש הפסוק: "ויברך אלהים את יום השביעי" עיין בפע"ח והעתקנו דרוש זה היטב בספרי אור מים על פסוק זה. והקיצור: "ויברך"-- חסד, "אלהים"-- גבורה, "את יום השביעי"-- חסד. הרי חסד מכאן ומכאן להמתיק. ולדרכינו יתפרש כי ידוע שהצלם הוא עצמו תרין מלאכים, יצה"ר ויצ"ט, ונמשכין מחסדים וגבורות שבדעת, סוד צלם, והבן מאד. עיין בעץ חיים שער קיצור אבי"ע פרק ג. ובשבת קודש בא עם הנשמה יתירה צלם חדש וקדוש תרין מלאכים הידוע אשר אנו מקדימין להם שלום בואכם, והם אינם מבחינות הבירור של עץ הדעת טוב ורע אלא מעץ החיים, והבן מאד עמקות הדברים הנאמרים באמת לאמיתו. וידוע שסוד הצלם נמשך מהבירור -- ב' פעמים צלם עולה ש"כ, וסוד ש"כ הם כ"ב אותיות, עיין עץ חיים שער טנת"א ותבין. נמצא פירוש הפסוק "ויברך" חסד, "אלהים" גבורה, "את יום השביעי" חסד; כי הצלם הטוב נמשך מחסדים ומיסוד ומלכות דנוקבא חות"ם הנקרא "את", סוד כ"ב אותיות שיש ביסודה הידוע ליודעין. והוא יו"ם השביע"י בודאי. ובשבת קודש נתברך הצלם בחסד עליון, צלם עליון, צלם יהו"ה, כי בחול נקרא "צלם אלהים", מסוד הבירור שבמחשבה איברירו, והבן מאד. עיין בפע"ח שער הו"ר כי יש צלם יהו"ה וצלם אלהים והוא צלם של שבת קודש מעץ החיים, ושל חול מסוד הבירור, עץ הדעת טוב ורע, והבן עומק הדברים. נמצא פירוש הפסוק כי הצלם של חול מסוד "את יום השביעי" נתברך בחסד עליון וגבורות נמתקו ומלאך אל יענה ברוך ומלאך רע בעל כרחו יספר שבחו, והבן מאד.

ובדרך היחוד:

• סוד ויבר"ך מסוד צלם הויה של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מלואי הויה -- וי"ו יתירה, כי הצלם שורשו כולו ווין כידוע, והבן.
• וסוד היחוד של "ויברך אלהים את יום השביעי" עיין בהקדמה לשער יום השבת טעם למה נקרא יום השבת "שביעי", כי הם ז' היכלין אשר בחול יורדין לברר בסוד הצלם חול, ובשבת נתעלין למעלה צלם יהו"ה, עיי"ש היטב. ובדרך היחוד עולה ז' מרגלאן של שבת: יהו"ה יהו"ה א"ל אלהי"ם מצפ"ץ מצפ"ץ י"ה אדנ"י -- תתמ"ט, וסוד עליות של שבת קודש עד הכתר על ידי ז' פעמים יהו"ה אהי"ה, עיין שער תפילות ראש השנה, והן עולין שכ"ט, שכ"ט עם תתמ"ט עולה "ויברך אלהים את יום השביעי", סוד עליות ז' היכלין למעלה למעלה, והבן מאד.
• וסוד "ויקדש אותו" עיין בזוהר הנדרש על יסוד צדיק כד"א "והראני אותו ואת נוהו", והוא סוד צלם דדכורא הנמשך מחותם יסוד דדכורא, עיין שער הצלם. ובשבת נמשוך עליו אור טיפות הזיווג חכמה להמשיך נשמות קדושות,צלם קדוש, והבן.

ומפרש הפסוק למה הוא כך: "כי בו שבת מכל מלאכתו"-- סוד בירור נצוצין, כי בריאת העולמות הכל מסוד הבירור ובשבת נגמר הבירור ולכן אסור לעשות מלאכה בשבת קודש כי מלאכה מסוד הבירור -- "אשר ברא אלהים לעשות", סוד באר אלהים, יסוד דנוקבא אשר שם עולין הנצוצין לצורך התיקון. ויהיה "לעשות" מלשון תיקון. ובשבת ברכו במן וקידשו במן והמן כזרע גד-- זרע גיד הנדרוש כך בתיקונים, והבן. נמצא פירוש הפסוק מורה לנו על סוד בירור הנצוצין ש"כ, הבל דגרמי, רפ"ח, צלם אלהים, אשר בשבת קודש נח דעתו ושבת וינפש.

ובדרך היחוד: סוד ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות -- ידוע שסוד הייחוד, נר שבת, יהו"ה אלהים יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדני, וכשנאמר יהו"ה פעם אלהים, יהו"ה פעם אהי"ה, יהו"ה פעם אדני, עולה ד' אלפים תע"ב עם עצם היחוד והזיווג בסוד נות בית יעקב רחל לאה. או בסוד ח' פעמים א"ל, סוד אברהם, נהורין דשבת קודש, ברכו במאור פניו, סוד טיפות החסד הנמשך מנהורין עלאין דדעת, נח דעתו מאוד. ובסוד ד' פעמים ב"ן, סוד יצח"ק, גבורות מיין נוקבין דנוקבא דשבת קודש הנזדווגין בסוד תרין עיזלאין דאיילתא אברה"ם ויצח"ק, והן עולין נו"ת עם הנ"ל -- עולה פסוק "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות", סוד שביתות שבת לצורך הזיווג, נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, וד"ל ליודעין. עיין בתיקונים תלת יום השביעי ותבין בסוד אלף שנ"ט שיש ביסודה. ועיין בספר אמש"כ בסוד אלף למד שין דלת יוד עם האותיות א"ל שד"י שעולה אלף, שטן הקורע רחם אילה בים סוף. ופרשת ויכלו עד לעשות חוץ מתלת "יום השביעי", שהוא יסודה רושם אבות דחפרו באר שלה, עולה כל הפרשה כמנין ע"ב שמות ויסע ויבא ויט -- תשעה אלפים קמ"ג, והאי חסד עייל לקדש הקדשים יסודה, תלת יום השביעי, ובזה אשתכלל עלמא בזיווג זה של יום השבת.

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות

כי שאל נא

וסוד הפסוק "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך" נדרוש לנו על סוד אורות מוחין חב"ד, הויות אור המתוק. ופירש הפסוק כ"י שאל נא בסוד מה תשאל נפשך ואעשה לך, כי עד שם צריך למשכוני נפשין לעורר אותן בעבודה שבלב התמימה.  ובדרך היחוד הוא סוד ש"ע נהורין עם מ"ב שערים הידועים והבן, בסוד בחכמה יבנה בית, והבן מאד מאד.

וסוד "לימים ראשונים" הם סוד ג' ראשונות חב"ד, אורות הויות, "אשר היו לפניך" כי הם הגורמים אור הפנים לחזור אורות פנים בפנים; "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ"-- כי הכלים הם בשר אדם, והנצוצין צלם אדם, ואורות הם האדם בעצמו; ובכל אחד מהם הוצרך עיבור כדי לבררו בסוד "ברא אהלים", והבן. ובעת בוא בחינות אדם הפנימי, סוד נפש רוח נשמה הפנימי מסוד היות כבר קדם להם סוד האורות המוחין כמו שהעתקנו לעיל דברי מרן בשער אנ"כ פרק י, וזה המשך הפסוקים: "שאל נא לימים ראשונים"-- סוד ג' פרקי נה"י דאימא, סוד אורות המוחין. וסוד "אדם על הארץ" סוד נר"נ דפנימי, אדם הפנימי. וסוד "אדם על הארץ" בסוד א"מת, תתן אמת ליעקב, והבן. פירש "ולמקצה השמים ועד קצה השמים"-- עיין בלק"ת כי הוא סוד התפשטות האורות בתוך זעיר בכל קצותיו ואחר כך מסדר פעולת סוד שלש ראשונות: "הנהיה כדבר הגדול", סוד חכמה אשר עיקר השתלשלותה "אדם" בסוד כ"ח מ"ה, צורה הקדושה, מה שמו ומה שם בנו, חכמה ותפארת במקדשו, והבן מאד. "השמע עם קול אלהים"-- סוד הדעת בסוד פום ממלל רברבין, פתוחי חותם, קודש, דעת גניז בפומא דמלכא, והוא סוד מדבר מתוך האש, סוד ה' גבורות הדעת היוצאין לחוץ, עיין שער ספירת העומר. "כאשר שמעת אתה ויחי"-- בסוד "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", והבן מאד. ופסוק "או הנסה אלהים" מדבר מסוד הבינה שיצאו ישראל ממצרים על ידי הבינה אימא כידוע, ומסדר בכאן שבעה דברים לסוד ז' תחתונות למבין מדעתו. הרי מסדר בכאן פעולת שלש ראשונות, כי האדם וצורתו נמשוך מחכמה ושמעות קול מסוד הדעת, דעת ק"ל, והבן. ויציאת מצרים סוד הבינה, אם הבנים, ז"ת, ואנו בני ישראל עד שם צריכין לעורר על ידי תורה ומצות ומסירות נפש באמת עד ייחוד חכמה ובינה, יהו"ה אהי"ה, כידוע, והבן. ומסיים אחר כך: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו"-- אורות נצוצין כלים פח"א עי"מ כולו הוא כולו חד, לא שניא ולא אשתני לעולם עלמי עולמים עד עדי עד אמן.

ובדרך היחוד: עולה הפסוק "אתה הראת לדעת כי יהו"ה הוא האלהים אין עוד מלבדו" סוד יחוד שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד" עם סוד שפת ברזא ד"שפת אמת", והבן, כי הוא סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן רצ"ה רצ"א ש' בסוד יהו"ה הוא האלהים, עם סוד שלשים הויות-- סוד למ"ד, כלים של אורות הפנימים ברזא דשפת אמת, והבן מאד ומאוד אמיתות הדברים. ועצם היחוד של פסוק זה: סוד ע"ג פעם יהו"ה, עולה מספר מכוין פסוק "אתה הראת לדעת כי יהו"ה הוא האלהים אין עוד מלבדו", בסוד "אשירה לה' כי גמל עלי" והוא סוד יהו"ה פעם אדנ"י עם רזא דיצח"ק, והבן. כולו הוא כולו חד, ה' אחד ושמו אחד, והבן.

את השמים ואת הארץ

מסור לן במסורה: שלשה עשר פעם "את השמים ואת הארץ" נכתב בתנ"ך:

• (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
• (חגי ב, כא): "אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
• (חגי ב, ו): "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה".
• (דברים ל, יט): "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
• (מלכים ב יט, טו): "וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
• (ירמיהו לב, יז): "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר".
• (ירמיהו כג, כד): "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה".
• (שמות כ, י): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
• (שמות לא, יז): "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".
• (דברים ד, כו): "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".
• (דברים לא, כח): "הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
• (ישעיהו לז, טז): "יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
• (דברי הימים ב ב, יא): "וַיֹּאמֶר חוּרָם בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַיהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ".

בראשית ברא..את השמים וכו

נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, סוד מעשה בראשית העמוקה מני ים ושטטתי בים מעשה בראשית והעלתי מרגליות טובים יקרים. ודע לך אחי הנעים סוד "את השמים"-- רזא דזעיר, "ואת הארץ"-- רזא דנוקבא; וצריכין ליחדם באחד, רזא דהוא אחד ושמו אחד. וזהו סוד אח"ד פעם "את השמים ואת הארץ".

וברזא דיחודא סוד "את השמים ואת הארץ" עולה אלף תצ"ט, ברזא צבאו"ת, וסוד אל"ף הנעשה אלף, כידוע, עיין בעץ חיים שער השמות ותבין. וסוד יג' פעם "את השמים ואת הארץ" יג' פעם "את השמים ואת הארץ" שווה 19487 עולה תשעה עשר אלף תפ"ז, ואסדר לך השמות של זעיר ונוקבא והם עולין כנ"ל.

עיין בע"ח שער השמות פ"ב:

• (שמות זעיר)
  • כתר של זעיר אנפין. החיצון-- יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הא; האמצעי-- יוד הי ויו הא; הפנימי-- אלף הי יוד הי. סך הכל שצ"ט.
  • חכמה דזעיר אנפין. החיצון-- יוד הא ואו הא; האמצעי-- י יה יהו יהו"ה; הפניני-- יוד הי ואו הא. סך הכל קע"א.
  • בינה דז"א. החיצון-- אהי"ה; האמצעי-- אלף הא יוד הא; הפנימי-- אלף אלף הא אלף הא יוד אלף הא יוד הא. סך הכל תרע"ב.
  • דעת. החיצון דזעיר אנפין-- יוד הה וו הה; האמצעי-- יוד הי ואו הי; הפנימי-- יוד הי ויו הי. סך הכל קפ"ז.
  • החסד החיצון-- אלף למד; האמצעי-- אלוה; הפנימי-- א אל אלו אלוה. סך הכל של"ח.
  • גבורה החיצון-- יהו"ה; האמצעי אלף אלף למד אלף למד הי אלף למד הי יוד אלף למד הי יוד מם; הפנימי-- י"ה. סך הכל אלף נ"ז.
  • ת"ת החיצון-- יהו"ה; האמצעי-- י יה יהו יהוה; הפנימי-- יוד הא ואו הא. סך הכל קמ"ג.
  • נצח והוד החיצון-- צבאות; האמצעי-- צ צב צבא צבאו צבאות; הפנימי יהו"ה אדני. סך הכל אלף תס"ג.
  • היסוד החיצון-- שין דלת יוד; האמצעי-- שין שין דלת שין דלת יוד; הפנימי-- יהוה אדני. סך הכל ב' אלפים תתע"ג.

סך הכל שבעה אלפים ש"ג (7,303).

• שמות דנוקבא דזעיר אנפין:
  • כתר החיצון דנוקבא-- י יה יהו יהו"ה; האמצעי-- יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא; הפנימי-- יוד הא ואו הה. סך הכל רנ"א.
  • חכמה החיצון דנוקבא-- י יה יהו יהו"ה; האמצעי-- יוד יוד הא יוד הא וו יוד הא וו הה; הפנימי-- יוד הא וו הה. סך הכל רנ"ב.
  • בינה החיצון-- א אה אהי אהי"ה; האמצעי-- אהי"ה; הפנימי-- אלף הה יוד הה. סך הכל רי"ו.
  • דעת החיצון-- יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא; האמצעי-- יוד יוד הה יוד הה וו יוד הה וו הה; הפנימי-- יוד הה וו הה. סך הכל שכ"ו.
  • חסד החיצון-- אל; האמצעי-- אלף אלף למד; הפנימי-- אלף למד. סך הכל תקיב.
  • גבורה החיצון-- אכדט"ם; האמצעי-- אלהים; הפנימי-- יהו"ה. סך הכל קפ"א.
  • ת"ת החיצון-- השתפ"א; האמצעי-- צבאות; הפנימי-- אלף למד הי יוד מם. סך הכל אלף תקפ"ה.
  • נצח החיצון-- ב"ם; האמצעי-- א אל; הפנימי-- אל. סך הכל ק"ה.
  • הוד החיצון-- במוכן; האמצעי-- א אל אלה אלהי אלהים; הפנימי אלהים. סך הכל ת"ד.
  • יסוד החיצון-- ש שד שדי; האמצעי-- שדי; הפנימי-- שין דלת יוד. סך הכל ב' אלפים מ"ו.
  • מלכות החיצון-- א אד אדנ אדני; האמצעי-- אלף למד נון יוד; הפנימי-- אדני. סך הכל תתס"ב.

• סך כל השמות ששה אלפים שבע מאות ארבעים וחמשה (6,745).

• סך כל השמות, בין דזעיר בין דנוקבא י"ד אלפים מ"ח ( 14,048).

וכל השמות הנ"ל הן בפרטות כל ספירה ובכללות עצם יחודים, סוד עשר פעם יוד הא ואו הא יוד הה וו הה, עשר פעם יהו"ה אדני, יוד הי ויו הי יוד הי ואו הי יוד הא ואו הא יוד הה וו הה אלף דלת נון יוד. והן הן עצם יחודים יסודם עם סוד מעיין חתום, עצם היחוד בסוד ודי יוי ודי אוי ודא אוא וד הוה יוד הה וו הה -- סך כל השמות אלו ב' אלפים תתקס"ג. וכל הנ"ל אנו מייחדין בכח יחוד שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, יחוד זה עולה ב' אלפים תע"ו עם י"ד אלפים מ"ח הנ"ל עולה י"ט אלפים תפ"ז הנ"ל, סוד "את השמים ואת הארץ" הנ"ל, סוד יחוד זעיר ונוקבא עם כל צבאם, והבן מאד כי עמוק הוא למאוד מאוד.

ועצם סוד שלשה עשר פעם "את השמים ואת הארץ" נדרוש לנו ברזא דשלש עשרה מדות.

• וסוד "בראשית" ברזא דמידות "אל". וסוד מידות א"ל ידוע אשר משם נתאחדין כל מארי דיבבה ויללה בסוד השבירה של הכלים, עיין בעץ חיים שער מ"נ ומ"ד. וסוד פסוק "בראשית" מורה על תיקון השבירה כידוע מזוהר, ורזא "את השמים ואת הארץ" סוד שבעמידות הנתקנין. ועיקר התיקון על ידי הדיקנא כידוע מסוד "אדירים משברי ים" ועל סוד זה רמז בתקונים ב' ראשית, מסוד ב' מלכיות של הפאה ושל מידות א"ל כידוע אשר משם כל מארי דדינא ומאי דמתקלא. ועתיד הקב"ה ליטול נוקמין מעמלק ויבער כל הקליפות והסיגים, כל הרע שבעולם אשר נאחזין מזה המדה. עיין בתיקון א'.
• וסוד תיקון ב' אשר אמר בסוד התורה בסוד "ה' קנני ראשית דרכו" והוא סוד חכמה סתימאה דאריך אשר משם יוצא סוד הדיקנא כי כשמתרבה אור החכמה בדעת יוצא הזקן בסוד שלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. ולקמן בדרוש סנפיר וקשקשת נאריך בסוד זה היטב.
• וסוד תקונא תליתאה בסוד "שב יראת", ואם לית דחילו לית חכמה, דבר זה ידוע ממרן האר"י בסוד החכמה אשר הוא גבורה דעתיק וסוד "יראת", סוד הגבורה סוד דחילו, פחד יצחק, ושם הוא סוד החכמה. וסוד "שב" בסוד אלף הה יוד הה אלהים אדני בסוד קנא ונוקם, והבן. עיין בע"ח שער א"א פ"ז ותבין דברינו.
• ומה שכתב בתקונא רביעאה בסוד עינים, סוד "ראשי בת", זה תבין כי סוד הזרע הנמשך ממוח חכמה הוא כח עינים בסוד

ה' פעמים הוי"ה ה' פעמים הוי"ה שווה 130, הוא עולה עי"ן. עיין בפרי עץ חיים בסוד הלולב להר"ר יוסף מערבי ז"ל. וסוד הטפה של חכמה הנמשכת ליסוד צדיק נמשוך בהתרבות אור הדיקנא כי סריס אין לו זקן. ועצם סוד השבירה נימשוך בזמן דעינים לאו אינון מסתכלין באורח מישור ונעשה סוד העגולים, ומשם סוד השבירה בסוד "המות יפריד", וסוד התיקון להמשיך טיפות הזרע לתקן הכלים, סוד בת עין, שם ב"ן הנמשך מעינים, עיין בעץ חיים שער הנקודים. וסוד ראשי בת סוד מוח הנקבה המבררת הברורין, עיין בעץ חיים שער מ"נ ומ"ד. וסוד שם מ"ב עיין בעץ חיים שער של ה"ק [הקליפות?], ותבין היטב.

• וסוד תקונא חמישאה מבואר מאוד למעיין שמדבר מסוד החכמה סתימאה דאריך המבררת כל הברורין בסוד עזקא, והוא סוד אויר כידוע ליודעין. וסוד ב' ראשית,

ב' פעמים בראשית ב' פעמים בראשית שווה 1826 עולה: סוד יוד הי ויו הי יוד הי ואו הי יוד הא ואו הא יוד הה וו הה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי יוד יוד הי יוד הי ואו יוד הי ואו הי יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא יוד יוד הה יוד הה וו יוד הה וו הה (והיא סוד עצם טיפות מוח חכמה, סוד יהו"ה כידוע) המתקנת סוד י' פעם יוד הה וו הה י' פעם יוד הה וו הה שווה 520, (סוד השבירה של הכלים) עם סוד י' פעם יוד הא ואו הא י' פעם יוד הא ואו הא שווה 450 (בסוד מ"ה החדש), והבן סוד זה היטב, עמוק הוא.

• וסוד תקונא שתיתאי נדרוש על סוד מצות קן צפור שלוח הקן. ומקודם אחי תעיין היטב בעץ חיים שער הזווגים מסוד מצות שלוח הקן ותבין דברינו. וזה דע בקיצור סוד שלוח הקן ולשלוח האם מעל הבנים שיהיה הזיוג שלם בשלימות ולא בדרך רביצה. ומה שאמר אליהו באומאה עלך במלכות קדישא דאיהי נפילא בגלותא, כי בגלות אין הזיוג שלם אלא בהרכנה, כידוע ליודעין. ומה שאמר "גם צפור מצאת בית" דא ב' מ"בראשית", סוד חכמה, כי סוד צפֹר סוד ש"ע נהורין, זיוג שלם הנמשך מחכמה בסוד זיווג אבא עם אימא על ידי חכמה שלו; "ודרור קן לה" סוד יובלא, זיוג שאינו שלם, זיוג חכמה בינה על ידי בינה שלו, אינו אלא ק"ן נהורין. ועל ידי הקדמה זו תבין כל דברי התקונים היטב. ועצם כל הזיוגים נמשכין מחכמה סתימאה דאריך אנפין אשר משם כל טיפות הזיוג, והוא סוד "בראשית", והבן היטב.
• וסוד תקונא שביעאה ירא בשת. דע לך אחי כל עאקו וכל הצער של ישראל אשר השבעים אומות מצערין לישראל, הכל מסוד השבירה, ובכל צער נתבררין נצוצי קדישין. וזה סוד שברים, גלי הים הומין ומרעישין ומרגשין על ישראל. עיין כוונת שברים וסוד עשו י"ש ל"י ר"ב, סוד שברי"ם. וסוד בשת, סוד החכמה, בסוד ואת צנועים חכמה, וחכמה מאין תמצא, בסוד בשת פנים לגן עדן, וסוד ירא, עצם החכמה כנ"ל. והוא המבררת כל הברורין וממתיקין ומכניעין כל הקליפות כידוע כשנכנס מוח חכמה כורת ומשבית כל הקליפות, ואז נתבטלין כל הצרות והגבירות מעל כל ישראל אמן.
• תקונא תמינאה ירא בית ראש בית, עצם החכמה הנקרא בית, וסוד בית ראשון ושני, תרין זווגין אשר מהם כל קוים העולם בסוד הקרבנות ובסוד לחם הפנים הממשיך מזון לכל חי. וסוד החכמה, משם נמשך כל הזווגין לקרב וליחד כל העולמות ולהמשיך מזון ושפע וחיות לכל עולמות. וסוד ירא בית-- סוד זיוג שלם הנמשוך מחכמה, סוד ירא בית. וסוד ראש בית-- זיווג שאינו שלם, הנמשך לשפע וחיות העולמות מסוד שארה כידוע מכוונות עיוה"כ. ולעתיד לבוא שמים כעשן נמלחו בסוד הבירור של חכמה כשיתעלה כל נצוצי קדישין ואזי יתבטלו כל הקליפות.
• תקונא תשיעאה ירא שבת. ידוע מדברי מרן האר"י סוד ושמרתם את השבת כי קודש היא, סוד השכינה, שבת אשר עלתה במקום חכמה תקרא קודש, ונקרא יראה בסוד ומקדשי תיראו. וגם על ידי תפילות הצדיקים הממשיכין מוח חכמה להכרית הקליפות בכל השבוע אפילו בחול, ועיקר כריתות הקליפות תלוי במוח חכמה כידוע, ועל ידי זה תבין כל דברי התקונים היטב, ובאבד רשעים רנה.
• תקונא עשיראה שיר תאב. להבין זה אעתיק לך דברי לק"ת תהלים אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם (תהלים פט, י), ענין השיר למה הוא בסוד הגבורה בסוד הלוים. דע כי הנה סוד השיר הוא סוד בשוא גליו אתה תשבחם, בסוד בוצינא דקרדניתא שהוא סוד שורש הדינין והגבורה. וכבר הודעתיך, כל מדה עליונה בסוד בוצינא דקרדנותא, כי החסד טבעו להתפשט אך הגבורה נותנת קצבה ומדה ואומרת אל הגל עד פה תבוא ולא תוסיף ופה תהיה בגיאות גליך. אמנם כפי בחינת הגל מניחו לעלות; ויש שעולין מדריגה אחד ויש שנים. כיוצא בזה שיר קול השירים עולין ויורדין והבן סוד הגדול הזה. נמצא כל בחינות השיר לעלות בקול או להוריד, והכל על ידי בוצינא דקרדנותא סוד הגבורה. לכן סוד השיר הוא גבורה. ואמנם דע כי כאשר יתעלו ו״ק יתגלו גלים אלו למעלה עד שערות עליונים בראש או בזקן, אז יהיה נימי שערות, הם סוד נימין שבכנור, ויהיה שיר זה על ידי הכנור, ואין להאריך.

אתה מושל בגאות הי"ם בשו"א גלי"ו את"ה תשבח"ם. הנה בפסוק זה יש ב' פעמים גאוה רק ש"גאות" מלא בויו והשני הוא חסר. והנה גאות אחד הוא בפירוש והשני בר"ת ג"ליו א"תה ת"שבחם. והענין דע כי כל מציאות גליו וגאים אלו הם בסוד השערות, כי שערות דא"א הם כמנין קדוש, מים מן חכמה סתימאה עלאה דא"א. וזה סוד גאות הים, מימי החכמה סתימאה דאריך. ואלו שערות נעשים גלים כי כולם בסוד הגבורות, סוד נימי הכנור המשוררין, כי כל שיר מסטרא דנביאים של גבורה, ואלו הם המתנבאים ונושאים קולי השיר. אמנם "אתה" סוד החכמה הניקרא אתה, ואז אתה מושל, כי ממנה נמשכים. אמנם ידעת כי יש קדוש ויש קדש, דקדש היא למעלה מן הקדוש ושניהם בזה חכמה סתימאה [ויש לנו בזה ת"ל אוצר מתוק אכ"מ] לכן הם ב' פעמים גאות גאת בזה הפסוק והם גמטריא קדוש קדש, ע"כ לשון מתוק והצח.

ומעתה נפרש סוד שיר תאב. סוד תא"ב סוד שלשה עשר פעם א"ל, סוד שערות הדיקנא נימי הכנור כי אל נכלול עם כל י"ג מדות כידוע, וסוד שיר בא משם כנזכר לעיל. ותבין סוד שיר לבסם הדינין על ידי בסומי קלא ולהמשיך שפע, ולכן אחר כל הנסים חייב לומר שירה כי סוד הנסים שעשה עמנו הקב"ה מעביר רוגז וממשיך חיים ורצון על ישראל כידוע. והאי שיר יתער כד יתאבד סמאל חייבא מן עלמא כי כל זמן שהקליפות בעולם מעכבין חלילה כח השפע. לכן כל דברי התיקון הזה מדבר בכח הכנעות הקליפות כי הדיקנא מכניע כח הקליפות הרעות. ודברי כל התיקון הזה תבין מעצמך שמדבר מסוד חכמא סתימאה דאריך מסוד בראשית, שיר תאב, להמשיך שפע לשמים וארץ מסוד ברא אלהים, סוד רפ"ח, והבן מאוד.

• תקונא חד סרי: ברא שית. כתוב באוצרות חיים כי מסוד נשיקין דחיך וגרון דאריך נאצלו זעיר ונוקבא והבן מאוד. ועיין בכוונת תפילות ר"ה מסוד כוונת "אתה", לתת כח להוציא ששה היכלין והוא על ידי החכמה. ואם תעיין בהיכלות אלו כולם מדברים בסוד החכמה, היכלא דדמעה, בסוד מוריד שני דמעות לים הגדול, והבן. היכלא דנגונא סוד שיר של חכמה כנ"ל, היכלא דנהורא סוד חכמה נהורא דאורייתא, וכן כולם למבין. וסוד בראשית, סוד ששה קצוות בעת היותן כלולין במוח אב נטיעות כקרני חגבים, ברא אלהים את השמים סוד בינה המוצאת ששה קצוות בפועל מורגש, והבן מאוד ומאוד, עיין דרך אמת.
• תקונא תריסר מסוד ל"ב אמירין, סוד ברית אש, מה שאמר כלילא מעשר אמירין, סוד עשרה הוית של חכמה, עיין בעץ חיים שער טנת"א פרק ו ותבין. ואיהו ל"ב אלהים דעובדא דב"ראשית, ברית אש, כי סוד ל"ב אלהים הוא סוד טיפות אבא מסוד ש"כ, עשר פעמים ל"ב, וסוד ברי"ת ברזא דכ"ח, ב' פעמים י"ד של חכמה, היא סוד ב' פעמים ש"כ בסוד תמ"ר, טיפות חכמה. וסוד אש הוא סוד טיפות אימא, סוד מנצפך. ומדבר בכאן בסוד חכמה עליונה אבא דאצילות עיין בעץ חיים שער הנ"ל. ומה שמדבר בכאן מסוד גלות מצרים כי ידוע בעת הגלות מסתלקין המוחין ולא נשאר אלא סוד אלהים, סוד גוף ונפש, בסוד "בלתי אם גויתנו".
• תקונא תליסר תמן אשרי למעלה דיבור מסוד ל"ב אלהים דקטנות וכאן מדבר מסוד עשר ספירות בסוד יוד אמירין דרוח דז"א כולם מסוד החכמה כמבואר בע״ח שער הנ״ל. מסוד השמיס מספרים דזהירן, ומה שאמר רישא לכל רישין בסוד א"מ הראשון בסוד כ"א אזכרות, עיין בפע"ח שער התפילין פ"ג ועצס סוד התפילין, סוד המוחין, חיים של המלך, עץ חיים הוא, ומי שמתקן חטא אדה"ר יכול להשיג חיים ואור המוחין של התפילין עיין בלק"ת בדרוש ארבעה נכנסו לפרדס ותבין דבריהם עמוק מאוד למאוד.

[?]^[2]

• • תניינא בשיר סוד חכמה, כבר הארכתי לעיל מסוד השיר שהוא בחכמה.
  • תליתאה בברכה בסוד בינה ברכים נה"י דאימא הנעשים מוחין לזעיר אנפין בדרך הברכה, והבן.
  • רביעאה מזמור חסד לזמר עריצים לבקרים אצמית כל רשעי ארץ והוא דוחה את הקליפות ומטהר טמאים ועל ידי זה עוזר ותמך לשכינתא
  • חמישאה בנגון סוד הגבורה כבר הארכתי לעיל סוד הגבורה הוא סוד הניגון, וסוד הללו"יה סוד הת"ת, שמא ושבחה כחדא, סוד הת"ת ועצם סוד הללויה בסוד מיין נוקבין, סוד הללויה סוד זעיר ונוקבא העולין למיין נוקבין לחכמה ובינה, הללויה סוד נשמות בני ישראל העולין למ"נ לזעיר ונוקבא והוא סוד ליל שמורים השומרת מ״נ בסוד חותם, מעיין חתום. ועצם מיין נוקבין מסוד הרוח בסוד בידך אפקיד רוחי, סוד הת"ת כידוע וזהו סוד שארית ישראל בסוד שארית הנישאר, להיות כשאור בעיסה, והבן מאוד ממה שאמר על נצח והוד, עיין בשער הנבואה ורוה"ק, וסוד איהו בנצח ואיהי בהוד ומה שאמר על צדיק דברים מובנים הם.

[?]

• תקונא ארביסר "ראשית "ביכורי "אדמתך בסוד בא"ר, מיין נוקבין דשכינה, סוד בכורים, מוח חכמה דנוקבא המבררת ברורי נ״ק ומורידה ליסודה למיין נוקבין, עיין בע"ח שער מ"ן מ"ד. והוא סוד טיפות הנוקבא בסוד באר כידוע, ועיקר בנינה מנה"י דז"א ועם סוד מיין נוקבין שגדלת כל צמחים נשמות בני ישראל ולקמן נאריך בסוד זה. וכן סוד בכורים מרמז על מוח חכמה דז"א המברר ברורין וממשיך הטיפה ליסוד דליה ונותנת לנוקבא וסוד לא תבשל גדי וכו', כי סוד איסור בשר וחלב לפי דבריו, כי סוד חלב מורה על בחינות יניקה והוא אשר אמו מבררת לו הדם. וסוד בשר, עצם מוחין דגדלות, ואין שמחה אלא בבשר, וכשבאין מוחין דגדלות נדחין מוחין דקטנות לגמרי, ואסור לערבו והבן מאוד קצרתי בזה.
• תקונא חמיסר, דא ישראל, קדש ישראל לד' ראשית תבואתה, ראשית בלא ערבוביא אחרא, כי עצם מוח חכמה מברר כל הברורין ומשליך הרע, והוא סוד עץ חיים, והחכמה תחיה את בעליה, ועצם הטפה נמשכות ממוח חכמה ומדבר בכאן בסוד חכמה דנוקבא דז"א והבן.
• תקונא שיתסר דא חלה, ראשית עריסותיכם חלה תרימו, מדבר בכאן כסוד חכמה דנוקבא דז"א כי סוד חלה סודו שם הפנימי דחכמה דנוקבא דז"א, יו"ד ה"א ו"ו ה"ה, והוא עצם מוח חכמה המבררת ברורי נ"ק ומושכת הטפה ליסודה.
• תקונא שיבסר, עלה איתמר ראשית מעשר דגנך.   וכשתדקדק תמצא בכל דברי התקונים שמדבר בסוד החכמה, הן חכמה סתימאה, הן חכמה דאצילות, חכמה דז"א, חכמה דנוקבא דז״א חכמה דלאה.

ונחזור לענינינו סוד בראשית ברא אלהים, סוד מידות א"ל, כי סוד אל משם כל מארי דיבבה ויללה, אשר משם כל השבירה, עיין בע"ח שער מ"נ ומ"ד, ובאוצ"ח מבואר יותר בסוד אל שדי אל הויה אל אדני ויהיה פירוש הפסוק בראשית, סוד החכמה המבררת כל הברורין, ברא אלהים, סוד רפ״ח נצוצי אשר מתחלה היה בסוד משבר"י י"ם , ז' פעמים אלהים הנשברין, ועתה נעשין ברואין, כי סוד בריאה סוד אימא המתקנת הכלים בסוד עיבו"ר העולה בר"א אלהי"ם; וסוד א' היתר סוד חכמה המברר.

וסופי תיבות אמת, סוד ז' פעמים ס"ג, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, עצם התיקון. ויהיה סוד בראשית ברא אלהים סוד אֶלף כ״ב ^[3], סוד אלף עלמין מארי תריסין, סוד משה, אלף למד שין דלת יוד, והנישאר סוד ברא, סוד באר עליון, המעלה כל הנ"ק לבאר עליון כידוע ליודעין טעם עבודה. וכשנתבררין כל הברורין אזי נברא השמים והארץ, סוד זעיר ונוקבא עם כל חיליהון. ועיין באידרא מסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא דכלל כל עזקין. ועיין בפע"ח שער הסליחות ותבין סוד אלהים של הדיקנא.

ויהיה סוד "בראשית ברא אלהים" סוד שלשה עשר פעם א"ל, סוד הדיקנא, וסוד שלשה עשר פעם יהו"ה אהי"ה סוד תור"ה מוח הפנימי המרבה על ידי זיוג חיך וגרון שפע הדיקנא ואזי נעשה כל הזיוגין ברזא דד' פעמים יהו"ה אהי"ה.

ויהיה סוד בראשי"ת בר"א אלהי"ם סוד מידות ואמ"ת הכופה הדינין סוד חמשה פעם אלהי"ם אדנ"י ויהיה סוד בראשית רזא דע"ב (יו"ד ה"י וי"ו ה"י) ס"ג (יוד הי ואו הי) מ"ה (יוד הא ואו הא) ב"ן (יוד הה וו הה) קס"א קס"א (אלף הי יוד הי) קנ"א (אלף הה יוד הה) קמ"ג (אלף הא יוד הא) -- סוד למי החתמת, וכל זה נמשך לכנסת ישראל סוד אדנ"י בסוד למי החתמ"ת. וסוד בר"א-- הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י סוד מיתוק לאדני אלהים הנשאר, והבן מאוד, חתמ"ת מוח הפנימי.

אמר אל זרובבל פחת יהודה

וסוד הפסוק "אמר אל זרבבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ" סוד הפסוק הזה הוא סוד מידות רחו"ם אשר במידות של מיכה "נשא עון". עיין באידרא מסתכל הוינא וארו חמית נהורא נהיר לתלת מאה וחמשא ועשרין עיבר (סוד שכ"ה נצוצי הידוע) פתחו ואמרו נשא עון חמית (פירוש: כשנתעלין נצוצי קדישין אזי נמחלין עונות), עיי"ש כל המאמר. והפסוק הנ"ל מורה על גאולה עתידה כמבואר במראות הצובאות. וסוד "אני מרעיש", סוד הרעש לברר נצוצי קדישין ולמחול עונות עמו בסוד נשא עון. וסוד אנ"י מרעי"ש ברזא דתרוע"ה. וסוד רע"ש בסוד חכמה, היפך עש"ר, סוד יוד חכמה המברר כל הברורין. וסוד אנ"י מרעי"ש רזא דה' פעמים קול, סוד "קול רעש גדול" אשר ירעשו כל העולמות במהרה בימינו בעת ביאות גואל צדק ויבוא עת רחום לרחם על עמו. וסוד רע״ש סוד א״ל שדי אל הויה אל אדני יוד הי ויו הי סוד חכמה הממתיק מארי דיבבה ויללה המרעישין בקול מים רבים וסוד שם החסד ממתיקין ברזא דאלף, והבן.

העידותי בכם היום

וסוד הפסוק "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" סוד מידות "וחנון", כי עצם סוד מידות "וחנון" עיין בפרי עץ חיים שער הסליחות פרק י מדת חנון הוא לשון חן השייך בנוי שהוא בגבורה, אמנם הוא הרחמים שהוא בגבורה להחסד שבה כי חן זה בא לה מצד הבינה מהארת פניה בשמאל והוא יין המשמח עיי"ש. וכאן פרש"י אני מורה לך שתבחרו בחלק החיים כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך ועל זה נאמר "ד׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" הנחת ידי על חלק הטוב לומר את זה קח לך.

דע לך אחי הנעים כי אמרו חז"ל "נורא עלילה על בני אדם" על חטא אדה"ר וגם אמרו "ואתה הסבת את לבם אחורנית" כי עצם הבחירה מצד החכמה והבינה והדעת אבל מחמת חטא אפי' שוגג וקל מסתלקין המוחין חלילה וניפסק הדביקות ואז חלילה נורא עלילה על בני אדם, ס"ת אלהים, התגברות הדין על נפש ישראלי ומסתלק הטוב שב ואין בו אלא רשימה מן הטוב ואזי עלול לחטא חלילה, לכן הזהירו חז"ל קדש עצמך במותר לך שלא יפסוק הדביקות חלילה.

אבל אם ח"ו ניפסוק ומתגבר הדין עליו בתאות רעות ואין בידו להטותו מדרך זה, עצה אמיתי הכנעה והשפלה בלב נשבר ואזי יתעורר עליו הקב"ה מיתוק הגבורות מסוד וחנון שהוא רחמים שבגבורות ויעלה וישא וימצא חן לפני הקב"ה בשבירת הלב אעפ"י שאינו כדאי והגון ואזי יתמתקו מעליו הדין. ועל זה אמרו חז"ל אלא שמצא חן, פירוש אע"פ שמצד עצמו היה במדריגות הקטנות אבל מחמת הכנעה אמיתי מצא חן לפני המקום. ועיין בפע"ח שער הנ"ל כי החן מעורר החדוה ושמחה, כי כיון שנמתקו הדינין מעליו ממשיך על עצמו חדוה ושמחה. ודבר זה ידוע לבעלי עבודה מסוד המתקות הדינין אשר אח"כ נימשוך חדוה ושמחה ונחת.

ועל זה כיוונו חז"ל ילבוש שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ כי בעת הקטנות צריך הכנעה והשפלה, ואם נפשו עזה חלילה, אזי ילבוש שחורים להכניע עצמו, ויזכור מהלבוש השחורה הנעשה מהעבירות, ואזי יכניע עצמו בודאי; וילך למקום שאין מכירין אותו, פירוש: למקום שאין בעלי דינין ומקטריגין יכולין להכיר אותו כי התשובה סוד הבינה אשר משם עצם החן כמבואר בפע"ח, אין המקטריגין יכולין להגיע שם ולהכיר אותו. ואזי "יעשה מה שלבו חפץ"-- מזהיר אותו הגמרא כי בודאי יבוא לו אזי הארה ושמחה מצד הבינה המשמח אלהים וממתיק הדינין, ובודאי לבו יחפוץ לאיזה דבר טוב אשר בעבור זה בא בשבילו לעולם הזה; אזי יעשה אותו תיכף ויחזיק בו תמיד כדי שלא יטנו היצר חלילה לדרך אחר. וכל זה מצד מידות חנון, מתנת חנם, כי אע"פ שהוא במדריגה היותר קטנה, הקב"ה תומך ליה ועוזר לו הרבה כמאמר הזוהר הקב"ה תומך בידיה דחייבא ומעליהו למקום גבוה אשר הצדיקים צריכין כמה ימים ושנים ויגע בתורה ובעבודה להגיע למדריגות חן, והבעל תשובה ביום אחד. וכל זה אינו עושה הקב"ה אלא למי שיש בו רשימה מן הטוב ועל ידי זה אחיד ליה הקב"ה במעט טוב שבו להחזירו למוטב. אבל הרשעים גמורים שכלם רע יאבדו.

וזה כוונת רש"י כאדם האומר לבנו בחר לך חלק היפה בנחלתי -- זהו מדות הצדיקים שאין צריך אלא לומר להן "בחר לך חלק היפה בנחלתי", כי הצדיק כולו טוב ואין בו רע חלילה אלא צריך אמירה שיבחור חלק היפה בנחלה ,שיעלה ממדריגה למדריגה, כי הצדיק כולו נחלת ד', כולו טוב, אבל צריך שיבחור חלק היפה, שילך ממדריגה למדריגה, ולא במדריגה אחת. ולבינונים צריך למעמידו על חלק היפה, להעמיד אותו על חלק היפה כי יש בו צד הרע והוא מעמידו על חלק הטוב, סוד "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"-- תרין שופטין כמבואר בגמרא ברכות. ולרשעים צריך לומר לו "את זה ברור לך", מורה לו באצבע, "זה טוב ברור לך וזה רע הרחק משם" -- כי הקב"ה תומיך בידיה דחייבא, דדרכיו ראיתי וארפאהו, ומאיר עיני החשיכים והעורים. וזהו סוד הפסוק "ד' מנת חלקי", סוד הצדיקים, חלק אלוה ממעל; "וכוסי"-- סוד הבינונים, המכריעין לכף זכות. ויהיה "כוסי" מלשון חשבון שהוא מכריע החשבון לצד הטוב. "אתה תומיך גורלי"-- סוד הרשעים, שצריך ליתמוך בידיה דחייבא, הנחת ידי על גורל חלק הטוב ליברור הטוב מן הרע בסוד שני גורלות והבן הרבה. וכל זה מצד מדות "וחנון"-- אעפ"י שאינו כדאי והגון תמכת את ידך בי במתנת חנם, כי הקב"ה עושה הכל ועל מה יקבל שכר, אלא במתנת חנם. ובזה יתרצו לך כמה קושיות ומבוכות כי הכל מצד חן -- זה נושא חן וזה אינו נושא חן חלילה, כי נשואות חן אין טעם בדבר ובוחן וכליות ד', והבן עומק הרבה.

ובדברי הזוהר: תקונא תליתאה-- מאמצעיתא דתחות חוטמא נפיק חד אורחא, ושערא אתפסק בהאי אורחא משום דכתיב "ועובר על פשע", ושערא לא אתרבי משום "כובש עונות" וכתיב "ועובר על פשע" למיתן אעברא עד פומא דיימא סלחתי. תאנא כמה ערקסיאות מחכן לההוא פומא ולא איתגלי לחד מינהו. תאנא זכי-- עובר, לא זכי-- פשע. זכי-- עובר ונעשה שפע, לא זכי עומד. תאנא בשעתא דאתגלי' האי אורחא, כלהו מארי דיבבה ויללה מאריהון דדינא סתימין ושתקין ולית דיפתח לאבאשא   והכל מצד מדות וחנון, נשיאות חן. זכי-- עובר על פשע ונעשה שפע ונתרבה השפע מאוד על ידי מחילות עונות ותמך ועוזר בידא דחייבא וכובש עונות לבינונים ועובר השפע על ידי הצדיקים עד פומא דיימא סלחתי, וממתיקין כל הדינין, וכל מארי דיבבה ומארי דדינא שתקין על ידי עבודת הצדיקים הממתיקין כל הדינין וממשיכין שפע עלינו ועל כל ישראל אמן.

וסוד הפסוק:    "העדתי" ברזא דדע"ת י"ה, כי הדעת דאריך אנפין נמשך משם י"ה בסוד: יוד פעם הה, יוד פעם הי, יוד פעם הי, יוד פעם הה. עיין ביחוד הזכירה בתפלת מוסף ר"ה ודעת אסהיד באנפוי דמלכא, עצם החן מהפנים כידוע והבן.  "בכם היום"-- צדיקים אנפוי דשכינה והבן.    וסוד העדת"י בכ"ם היו"ם רזא דברית- כי מהדעת נמשוך הטפה ליסוד צדיק ועצם הבחירה הוא מסוד הדעת בסוד "בטרם ידע הנער למאוס ברע ולבחור בטוב". וסוד הפסוק "העדתי בכ"ם היום את השמים ואת הארץ" עולה סוד: עשר פעם יוד הא ואו הא, עשר פעם יוד הה ואו הה בסוד ג"ן נעול, ונעשין אחד על ידי יחוד שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד.

"החיים"-- סוד חכמה ובינה, חיות המוחין לעבוד ברשפי שלהבת אש את ד' אלהי ישראל. החיים עולה חכמה; סוד בינה -- אהיה הויה אהיה.  "והמות"-- סוד הסתלקות המוחין כידוע מכוונות אבל, והוא עצם הקטנות כשהחצונים מתגרין, והוא קשה כמות.

"הברכה"-- סוד זעיר ונוקבא, איהו ברוך ואיהי ברכה הממשיכין שפע וכל מיני ברכה להחיות עם רב.  "והקללה"-- מיעוט השפע ופרנסה אפילו גשמיות.

"ובחרת"-- סוד הדעת והבינה; "בחיים"-- להיות תמיד בדביקות אהבת אמת. ולא אמר "ובחרת הברכה" כי הבחירה במוחין, סוד החיים, על ידי משקל הדעת. וסוד "ובחרת" סוד לבושי המוחין קס"א קס"א קנ"א קמ"ג. "בחיים" עם "ובחרת" עולה סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג, עצם המוחין.  "למען תחיה אתה וזרעך"-- להמשיך טפות זרע חיים אמן.

ויתפלל חזקיהו לפני ה'

וסוד הפסוק ""וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ"" -- סוד הפסוק הזה מורה על מדות ארך, סוד "לשארית נחלתו". ובזוהר-- תקונא רביעאה "לשארית נחלתו" כד"א 'ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאות' (מ"ב יט, ד עיין שם) (ישעיה לז, ד עיין שם) - הנמצאות ממש. שארית דכתיב שארית ישראל לא יעשה עולה.

ודע לך אחי, מדות "ארך" להאריך אף לרשעים, מאריך רוחו וגבה דילה, וחזקיהו בקש והתפלל שלא יאריך הקב"ה רוחו לסנחרב הרשע ולתת נקמתו בו תיכף ומיד. לכן התפלל למדות ארך בעד שארית נחלתו שארית ישראל. ועיין בפע"ח סוד ארך ב"פ ש"ע נהורין פנים דעתיקא.

וסוד הכתוב "ויתפלל חזקיהו" סוד חזקיהו גבורת דנוקבא. וסוד "התפלה", תפלה לעני, סוד הגבורות כידוע.    "לפני ד' "-- לסוד ארך, פנים דעתיקא, פני ד׳ כנ"ל.  "ויאמר יהוה אלהי ישראל"-- בסוד תרי"ג אורחין, שארית ישראל המקיימין תרי"ג מצות.

"ישב הכרובים"-- סוד הכרובים אעתיק לך מדבר מק"מ פר' ויצא רזא דכרובים סוד מטטרון וסנדלפון. והנה כל הנשמות ישראל כשעוסקין בתורה ומעש"ט עולה ריח תורתן למט"ט וסנדל' בדרך מיין נוקבין ומיין דכורין, והם מעלין אותן מ"נ ודכורין אל זו"נ דאצילות, וזו"נ דאצילות אל או"א דאצילות, עד א"ס ב"ה וב"ש. ואחר כך נמשך השפע לכל העולמות על ידי יחודים ומעש"ט של ישראל בסוד "תנו עוז לאלהים". ועיין בזוהר בלק דף קפ"ז (ח"ג קפז, ב) "יברך את הנערים" אינון דאשתמודעין, אינון דאתפקדן על עלמא לאתמשכא מינייהו ברכאן. תרין כרובין אינון. גופא אתדבק באתר דאצטריך ותרין דרועין בהדיה. לבתר אינון נערים מתברכין כדין כדקא יאות. ובזוהר ויחי כתב ת"ח קב"ה עביד לתתא כגוונא דלעילא. כרובים, די[ו]קנא דילהון בחיזו רביין ואילין אתברכין בקדמיתא מהנהו ברכאין דנגדין מלעילא, ומהכא נגדו ברכאין לתתא.   נמצא שהכרובים מחלקין שפע לכל עולמות ומעלין תורה ומעש"ט של התחתונים למיין נוקבין. וסוד "ישב הכרובים" כשכל העולמות הם בשלימות הזיוג, ביחוד פנים בפנים וממשיכין שפע לכל העולמות, וברכה והצלחה ונחת וכל טוב. וסוד מדת "ארך" סוד ב' פעמים ש"ע נהורין. וסוד ב' פעמים ש"ע נהורין הם המשלימין כל הזיוג באור פני מלך חיים סוד שלם עולה ש״ע נהורין. עיין בע"ח שער או"א סוד מצות שליח הק"ן ותבין דברינו הנאמרים באמת היטב.   וסוד לשארית נחלתו סוד מיין נוקבין שמעלין עם ב"י לד' והם המשים עצמו כשיריים, נכנעים וממשיכין אור פני מלך חיים לכל טוב.

וסוד "אתה הוא"-- סוד יחוד חכמה ובינה כידוע, מסוד "אתה"-- סוד חכמה "הוא"-- סוד בינה מסוד "ועבד הלוי הוא".    "הוא האלהים לבדך"-- סוד יחוד זו"נ, האלהים סוד יחוד יהוה אדני וכל היחודים, תתאה ועלאה, נשלם בסוד ב' פעמים ש"ע נהורין.    "אתה עשית את השמים ואת הארץ"-- סוד יחוד זו"נ הנשלם על ידי ב"פ ש"ע נהורין. וחזקיהו כיון להמשיך שפע וליחד כל העולמות להכניע הקליפות והרשעים ולהמשיך כל טוב על ישראל אמן.

אהה אדני יהו"ה אתה עשית את השמים

וסוד הפסוק "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר" סוד הפסוק הזה סוד אפים, לא החזיק לעד אפו.

ובזוהר: תקונא חמישאה לא החזיק לעד אפו, נפיק אורחא אחרא מתחות פומא פתח ואמר "אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו". מהו "שככה" שכיך מריגזיה. ד"א שכיך בריגזא דא הוא דינא דדיני. "אשרי העם שד' אלהיו" רחמי דרחמי. ד"א שככה שמיה דכליל כל ושמהן קב"ה מעביר ריגזיה ואנח ליה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר דתניא אורחא עלאה דתחות חוטמא והאי אורחא דתחות פומא שקילין אינון. דא לעילא ודא לתתא. לעילא עובר על פשע, ולתתא לא החזיק לעד אפו. ותנינין לא החזיק-- לא אית אתר למיתב. תאנא בכל אתר דהאי אורחא אתגלי טב לכלה דלתתא דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכולהו מאין דסתם ולא אתגליא לית עיטא לית דידע ליה בר איהו, עכ״ל הקדוש.

והנה בפסוק הנ"ל מדבר במדה זו כי העיר ירושלים נתנה ביד הכשדים והקב"ה צוה לירמיהו לקנות שדות וכרמים וירמיהו מתמיה על זה והקב"ה רמז לו בזה כי לא החזיק לעד אפו, כי עוד אשיב את שבותם ועוד שדות בכסף יקנו ויפדה אותן מן גלותן במהרה בימינו. וסוד הפסוק אהה יהוה אדני ופירוש "אהה" עיין בזוהר אחרי מות דף עד עמוב ב (ח"ג עד, ב) ותבין דברינו. ועיין במראות הצבאות שהקשה שם כמה קושיות על פסוק זה ועל תפלה זו של ירמיה ולמה הוא משמשת. אבל באמת נביא ד' ירמיהו היה יודע מה כוונת הקב״ה שהרי ניבא מקודם "כה אמר ד׳ צבאות עוד יִקָּנוּ בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת". אבל עצם סוד שדה אשר בענתות אשר בארץ בנימין (ירמיהו לב, ח) נרמוז לסוד עניה ענתות, שדה חקל תפוחין קדישין, והקב"ה רימז לו שהשכינה ילך בגלות בבל עמנו. ומה שניבא ירמיהו מקודם (ירמיהו לב, טו) "עוד יִקָּנוּ בתים ושדות וכרמים" פירוש אפילו בגלות יהיה הזיוג, סוד שדה סוד אחורים בתים סוד הזיוג פנים בפנים להמשיך נשמות ישראל כרם ד' צבאות בית ישראל. ועל זה סבר ירמיהו שמרמז לו הקב"ה לסוד הגלות שגם שם לא יעזוב אותנו הקב"ה ויתיחדו מאורות העליונים על ידי כח תורה ומעש"ט שלנו אלא שירמיהו ראה שהקב"ה האריך אפו ובא העת עת חורבן שיגבה דליה, וביקש והתפלל שלא יחזיק לעד אפו וישיב את שבותם.

וסוד ""אהה יהוה אדני"" עולה סוד ק"ב בסוד קב חרובין, מלכים דמיתו ולא יגמרו להתברר עד ביאת משיח. ומשם כל הגליות כדי לברר חלקי נצוצי קדישין. עיין בע"ח שער אנ"כ פ"ג ותבין דברינו. לכן אמר לשון צער שהיחוד אינו בשלימות, סוד אהה, סוד י״א כלים הנשברים והשמות אלו הולכין ומאירין בגלות כדי לברר י"א כלים הנ"ל.

""הנה אתה עשית"" סודו בסוד עת רצון אלהים. ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430, סוד הנפש היורדת לברר סוד הנצוצין. ש"כ פ"ר רי"ו בסוד ע"ת רצו"ן, כי עת לכל חפץ, לכל נצוצי קדישין יש עת רצון לתקנו בשעתו ובעתו. וסוד ( ה' פעם אלהים ה' פעם אלהים שווה 430 ו-ש"כ פ"ר רי"ו) עולה סוד "הנה אתה עשית" שכל אלו הניצוצין צריכין עשיה ותיקון לתקנם, והוא סוד הגלות לברר חלקי נצוצי קדישין הנ"ל.

ועצם סוד יחודא דהדין פסוקא "הנה אתה עשית" עיקר ועצם היחוד סוד יוד הא ואו הא אדני בסוד הרימו נ"ס והן הן המבררין, סוד רפ"ח נצוצי קדישין, בסוד עב"ד-- ד' פעמים ע"ב, לעבוד את האדמה בחרישה וזריעה להסיר הסגים והקליפות לעלות מיין נוקבין בסוד עב"ד הנ"ל העולה רפ״ח. ואחר כך ממשיכין מיין דוכרין שפעת חסדו, סוד המוחין. וסוד המוחין בסוד "למי החתמת", סוד יוד הי ויו הי יוד הי ואו הי יוד הא ואו הא יוד הה וו הה אלף הי יוד הי אלף הי יוד הי אלף הא יוד הא אלף הה יוד הה סוד המוחין עם לבושיהן, והן הן התיקון התלוי עד ביאות משיח אשר בכל תפלה ותפלה נתבררין נצוצי קדישין. וסוד הנ"ה א"תה עש"ית הנ"ל עולה סוד רפ"ח נ"ס חת"מת הנ״ל והבן, כי זהו עצם התיקון והעשיה.    ובסוד שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד הממשיך מלואי הויה סוד: ודי יוי ודי אוי ודא אוא וד הוה העולין סוד הנה אתה עשית, הכל לתקן סוד "את השמים ואת הארץ", להמשיך המוחין לזעיר ונוקבא.

""בכחך הגדול"", סוד מידות החסד של זעיר. ""ובזרעך הנטויה"" מדות הגבורה של הנוקבא. וסוד בכח"ך הגדו"ל עולה חס"ד יהו"ה, סוד חכמה, ע"ב, יוד הי ויו הי הויה, מוח חכמה^[4].    וסוד "ובזרעך הנטויה" עולה סוד יוד הי ואו הי יוד יוד הי יוד הי ואו יוד הי ואו הי אלף הי יוד הי, סוד ס"ג קס"ו קס"א, רזא דשמות הבינה והגבורה.    וכלולתן יחד בכחך הגדול ובזרעך הנטויה עולה חס"ד ע"ב מ"ב גבורה אלהי"ם.    ""לא יפלא ממך כל דבר""-- לא יפרוש, כטעם "והפליתי" תגרומו ואפריש, כי בודאי לא ידח ממנו נדח.   ואחר כך אמר (ירמיהו לב, יט) "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה" כמאמר הזוהר הנ"ל, דהא איתחזי עיטא למעביד טב לכולא.

ומה שאמר מקודם "(ירמיהו לב, יח)" "עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים" ומשה רבינו אמר "נצר חסד", אלא ידוע לך אחי סוד מדות "נוצר חסד", בעצמו הוא נוצר את החסד, אבל ירמיהו כיון להמתיק סוד הדינין התלוין במדות "ואלפים", כידוע מדברי מרן האר"י בכוונת תשליך של ר"ה ולזה אמר "עשה חסד לאלפים" פירוש שהחסד עשה ומתקן וממתיק מדות "לאלפים".

וסוד עֹש"ה, סוד ש״ע נהורין התלוין ממדת ואמ״ת העולה עש"ה חסד, כי כוון ג"כ להמשיך רזא דמידות "ואמת" ליכפות מארי דדינא כידוע מכוונת תקיעות בהתאדמות פני התוקע, וכיון להמשיך כל המידות ליכפות הדין. והיה רצונו לעורר נבואה שיהיה קניית שדה הנ"ל פועל דמיוני שעוד ישיב הקב"ה את ישראל לנויהם. לכן אע"פ שניבא מקודם "עוד יִקָּנוּ שדות בתים וכרמים" והיה זה רמז מפועל דמיונו שאף בעת הגלות לא יעזוב אותנו הקב"ה ויתיחדו המאורות העליונים על ידינו כמו שהוא עתה בבית המקדש ותיכף התחיל ירמיהו להתפלל והיה מייחד המאורות העליונים לאמר אמת שזה פועל דמיוני לעת הגלות אבל זה כעת -- שעדיין לא חרב הבית וגם אחר חורבן יהיה היחוד, אבל מה פועל דמיונו לעת ורגע של החורבן אשר בעת ההיא נתמעטו המאורות העליונים בתכלית המיעוט ונסתלקו המוחין מכל וכל (כמבואר בע"ח שער מיעוט הירח) אשר כי רגע באפו באותו הרגע של החורבן נתמעטו קומת כנסת ישראל. והיה מתמיה ירמיהו על אותו רגע מה פועל דמיוני הנ"ל מרמז כי הנביא בפועל דמיונו עושה שיהיה הדבר קיים כך כמו עתה, כידוע מרמב"ן ז"ל, וזה ידע ירמיהו שהוא פועל דמיוני שאף בעת הגלות יהיה היחוד ולא יתבטל כמו שהוא עתה במקדש אבל בעת ורגע של חורבן מוכרח להתבטל בתכלית המיעוט ולזה היה מתמיה אח"כ. והשיב לו הקב"ה לאותו רגע הוא פ"ד [פועל דמיוני?] כי אין מיעוט אלא לרבות והוא פועל דמיוני לעת הגאולה, ועתידה שיתגדלו בתכלית הגידול והבן.

והשיב לו הקב"ה (ירמיהו ל"ב, ל"ו-מ"א) "אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר. הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח"    פירוש שהקב"ה השיב לו על אותו העת והרגע של החורבן היה קניית שדה פועל דמיוני בסוד אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות בסוד (תהלים מ"ד, כ"ו-כ"ז) "דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו" פירוש והבן היטב עומק הדבר, ישיב להם הקב"ה כבראשונה בתוספת מרובה מן העיקר. והעיר אשר אתם אומרים כנ"ל --שהוא בתכלית המיעוט בחרב וברעב ובדבר-- משם הנני מקבצם באפי ובחמתי ובקצף גדול (כי בעת הגאולה יתעוררו הדינין אעפ"כ אני מקבצם להחזיר).   "וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי. וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי", אמן כן יהיה במהרה בימינו.

אם יסתר איש במסתרים

(ירמיהו כ"ג, כ"ג) וסוד הפסוק "הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם יְהוָה וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק": ויונתן תירגם אנא אלהא ברית עלמא מבראשית אמר ד' אנא אלהא עתידנא לחדתא עלמא לצדיקא.    "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה" -- סוד הפסוק הזה מדות ורב חסד, "כי חפץ חסד הוא".

ובזוהר: תקונא שתיתאה קם ר' ייסא פתח ואמר וחסדי מאתך לא ימוש וכתיב ובחסד עולם רחמתיך הני קרא קשיין. ולא אקשי; דאית חסד ואית חסד. אית חסד דלגאו ואית חסד דלבר. חסד דלגאו דעתיקא קדישא ולא בעי בר נש לחבלא האי פאת הזקן משום חסד דלגאו דעתיק יומין. ובג"כ בכהן כתיב "לא יקרחו.." בגין דלא לחבלא חסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קאתי. ותאנא ובכלא איצטריך חסד לאתרבאה ולמבני ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיכ וחסדי מאתך לא ימוש בחסד דעתיקא, ובחסד עולם חסד דזעיר אנפין. והאי חסד דעתיקא חסד דקשוט בחיי דנשמתא ובג"כ כתיב כי חפץ חסד הוא, עכ"ל הקדוש.

ועצם סוד מדות "ורב חסד" מבואר בפרי עץ חיים שהוא סוד כהן גדול עליו אשר משם מתחילין הבגדים, והוא סוד חכמה עליונה. וסוד "האלהי מקרוב אני" לפי התרגום קאי על בריאות מעשה בראשית מסוד החכמה אשר בירר סוד ניצוצי קדישין ליברוא העולמות, כידוע ליודעין מצד רב חסדו, להיטיב לבריותיו. וסוד בריאות עולם היה בשביל ישראל עם קרובו, ונתקרבו הנצוצין אשר הם קרובים לשרשן ונברא בהם העולם ומלואו. וסוד "אלהי מרחוק"-- לקרב כל הנצוצין לבל ידח ממנו נדח, וזהו סוד "אלהי מרחוק" לפי התרגום אנא אלהא עתידנא לחדתא עלמא, לקרב כל חלקי נצוצי קדישין לבל ידח ממנו נדח, שלום לרחוק , וכל זה מצד עוצם "ורב חסד" להיטיב לבריותיו. והוא סוד עבדות כהן גדול גם כן לעלות כל חלקי דצח"מ אל שורשן ביחוד אחר.

וסוד הפסוק "אם יסתר איש במסתרים הוא סוד בעת הגלות שהצדיק עליון הנקרא "איש" בכל מקום נסתר במסתרים, ואין משפיע לכנסת ישראל, "ואני לא אראנו" ואני רזא דכנסת ישראל כידוע, לא אראנו-- שאינו מתראה הכנסת ישראל פנים בפנים עם בעלה; או מלשון הארה שאינו מאיר לכנסת ישראל כידוע מסוד "ועבדך היה ירא את ד' ". ופירש אפילו בעת הגלות שנעדר הזיוג מאורות העליונים אעפ"כ "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא"-- בזיוג החצוני להשפיע חיותן שפען הכרחי להעמיד העולם ומלואו. וכל זה מצד רב חסדו להיטיב לבריותיו, מדות "ורב חסד" מטה כלפי חסד, להכריע העולם לצד חסד לבל יתמוטט חלילה אפילו בעת הגלות והזעם והצרה. לעולם ד' דברך נצב בשמים כידוע ממרן אלהי בעש"ט זצוקללה"ה שדיבור "ויהי רקיע" צריך לעמוד לעולם בתוך הרקיע לבל יתמוטט.

זכור את יום השבת

וסוד הפסוק (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת ויקדשהו":   סוד פסוק זה מדות ואמת, פנים דעתיקא. ובזוהר תקונא שביעא:

פתח ר' שמעון מה תפוח זה כלול תלת גווני כך קב"ה תרין תפוחין כלול שיתא גווני. ותרין תפוחין אינון כללא דכל שיתא תקונין ובגינהן אתקיים "באור פני מלך חיים". ותאנא מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחדיין חידו לזעיר אנפין דכתיב "יאר ד' פניו אליך", אינון פנים דזעיר אנפין דכד נהרין מתברך עלמא. ומה אי הני דלבר דזעיר אנפין כך, תרין תפוחין דנהרין תדירא עאכ"ו. תניא כד אתגליין תרין תפוחין אילין, אתחזי זעיר אנפין בחדוותא, וכל בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל עלמין חדאין ושלימין מכל שלימותא, וכל טיבו לא פסק. כלהו אתמליין בשעתא חדא, כולהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר לא נהירין אלא כד אתגליין תרין תפוחים הנ"ל. תאנא: אינון תפוחין מנהרן נהירין לתלת מאה ושבעין עיבר וכל שתא(?) תקינין קדמאין ביה כלולין, עכ״ל הקדוש בקצת שינוי לשון לקצר.

ועצם סוד ש"ע נהורין הבאין ממדות ואמת אעתיק לך לשון עץ חיים (שער א"א.שער יג פרק יג)

כבר בארנו איך ברישא דא"א יש י"ג חיורתי נגד שלשה יהו"ה עם הכולל, ד' חיורתי נמשכין דרך אחוריו וח' חיורתי נמשכין על הפנים. ונבאר אלו הח' הנמשכין נגד הפנים. והם שני יהו"ה שבהם ח׳ אותיות הפשוט. אמנם כאשר הם במלואין יש בהם מ"ב אותיות-- ד׳ אותיות הפשוט, ועשר המלא, וכ"ח מלא דמלא-- הרי מ״ב. ויש מ"ב בפן א׳ מן הפנים וכן בפן הב' יש מ"ב, וכל דבר שבקדושה כולל עשרה בעשר ספירות כידוע.

ונבאר פן א' וממנו יובן פן הב'. הנה נודע חמשים שערי בינה והיא מ"ב הנ"ל עם שבע שמות כלולתן הוא מ״ט שערים ויש שער הנון הכולל כל מ"ט שערים והוא בכתר. ונדבר בשם מ"ב הנ"ל שהוא מ"ב שערים והם נחלקים אל עשר ספירות, והכתר אינו במנין כי הוא שער הנון שכולל כל השערים. וסוד ט' פעמים מ"ב עולה ש"ע, סוד ש"ע נהורין הנ"ל. והכתר כולל כל מ"א שערים הנ"ל ונעשה ג"כ ש"ע נהורין. וכן בפן השני יש ג"כ כנ"ל. וסוד שני הויות הנ"ל סוד מוחי חו"ב, וכתר של אימא הוא באבא. והבינה נקראת א"ם כי אין לה אלא מ"א שערים; ואבא נקרא ג"ם בסוד "ג"ם צפור מצאה בית". וזהו סוד "והאדמה לא תשם", עולה ב' פעמים ש"ע נהורין הנ"ל, ואז יש זיוג.

ודע כי כמו שאותן החיורתי הנ"ל מתפשטת בפנים דעתיקא, כן גם כן מבחינות מצח הרצון נמשך הארה אל הפנים. והענין כי היסוד דעתיק גניז במצח הרצון והיסוד נקרא "שלום", כולל ש"ע נהורין הנ"ל. ואלו מתפשטין במצח ונמשכין עד הפנים. וכן סוד הדעת הגניז במצחא אשר בתוך דעת זה גניז יסוד דעתיק. ודעת זה מתפשט עד אנפוי דאריך אנפין ואנהירו אנפוי מסוד הדעת. ואלו שני מ"ב הנ"ל נמשכין עד הגרון בסוד אחה"ע בגרון, עולה ב' פעמים מ"ב, ונעשה הזיוג על ידי חיך וגרון. ומשם נמשך אל זיוג או"א. ואלו המשכות הנ"ל הם בחינות חו"ב ובזה תבין זיוג חו"ב זעיר ונוקבא איך נמשכין מכאן אליהם כח הזיוג לפי שהיסוד דעתיק גניז במצח וכל זה הוא בחינות זיוג ומשם נמשך אל הגרון כנ"ל ומשם אל או"א ואל זו"נ,    עכ"ל הקדוש בקיצור נמרץ.

ובזוהר באידרא: מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין רעותא דזעיר אנפין לקבליה ההוא רעותא. וההוא מצחא איקרי רצון. וכד אתגלייא אתקבלי צלותהון דישראל. אימתי אתגלייא? בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא, בהאי שעתא אתגלי מצחא דאיקרי רצון ואישתכיך רוגזא ומתקבלא צלותא. והכא כד אתגלי מצחא רעוא שלים אישתכח וכל רוגזין מתכפיין קמיה.   וסוד כל הזיוגים נמשכין מש"ע נהורין הנ"ל. אם הזיוג בשלימות אזי מאירין כל הש"ע נהורין, אם לאו חלילה אזי אינו מאירין אלא ק"ן נהורין מהש"ע הנ"ל כידוע ליודעין.

ועצם סוד השבת בסוד "לדעת כי אני ה' מקדישכם", בסוד הדעת של א"א אשר מאירין הפנים בסוד ש"ע נהורין מסוד הדעת הנ"ל. בסוד ברכו במאור פניו וקידשו במאור פעמים, והוא סוד הארת הפנים של מדת "ואמת" בסוד ש"ע נהורין הנ"ל הנמשכין לכל הזיוגים של שבת קודש כי בשבת קודש הזיוג בשלימות ואזי מאירין כל הש"ע נהורין, מה שאין כן בחול שאינו אלא ק"ן נהורין, ואינו דומה מאור פניו של שבת למאור פנים של חול כמבואר במדרש.

וסוד מצח הרצון, סוד הדעת של א"א אשר משם נמשכין כל הש"ע נהורין, אינו מתגלה אלא בשבת קודש כמבואר בזוהר הנ״ל. ועיקר המצח הרצון אינו מתגלה אלא לזעיר אנפין, סוד "זכור את יום השבת" כמבואר בפע"ח (שער יום השבת בדרוש הסעודה למורינו האר״י פרק י״ח) לכן בדברות אחרונות, רזא דשמור, אינו מזכיר "את השמים ואת הארץ" להורות כי היא טפילה אליו ביחוד התגלות הנורא הזה.

וברזא דיחודא:

• סוד זכור את יום השבת לקדשו עולה אלף תתל״ז. וזה ידוע לך מדברי מרן בפע"ח (שער הנ״ל פרק ח׳) סוד אלף עולמות שיוצאין ונוצצין מבינה והן סוד מרגלאין של שבת: יהוה יהוה מצפץ אל אלהים מצפץ יה אדני -- העולים תתמ"ט עם סוד אלף הה יוד הה כוונת המקוה של יום השבת עולה אלף, ועל ידי אלף נהורין תזכה לתוספת שבת קודש.   וסוד כוונות אלו הוא כוונת התפלה והמקוה של שבת קודש, סוד כוונת נר שבת, הוא סוד יהו"ה אהיה יהו"ה אדני יהו"ה אלהים העולה נ"ר. וסוד שמות אלו, הפנים עם אחוריים עולין תת"ל --
  • יהו"ה אלהים י יה יהו יהו"ה א אל אלה אלהי אלהים. ויחוד זה עולה שפ"ד.
  • ויחוד יהו"ה אדני י יה יהו יהוה א אד אדן אדני ויחוד זה עולה טרף בסוד טוב פעמים טוב.
  • ויחוד יהו"ה אהיה י יה יהו יהו"ה א אה אהי אהיה. ויחוד זה עולה קס"ג.

שפ"ד רפ"ט קס"ג עולה תתל"ו בסוד "ולתת עליכם ברכה". תתל"ו עם אלף נהורין הנ"ל עם הכולל בסוד א' המייחדין עולה-- "זכור את יום השבת לקדשו", כי על ידי שמות הנ"ל נמשכין כל קדושת שבת.

• או בסוד עשרה פעם יהוה אדני, סוד זכור ושמור בדיבור א׳ נאמרו, המזדווגין בשבת. ועולין לסוד מזלא קדישא, רזא דתלת הויות, סוד לחם, עשרה פעם הויה אדני עם סוד מזלא הנ"ל עולה תתקפ"ח, וכשעולין עד שם מקבלין המוחין בסוד למי החתמת, סוד יוד הי ויו הי, יוד הי ואו הי, יוד הא ואו הא, יוד הה וו הה; אלף הי יוד הי, אלף הי יוד הי, אלף הא יוד הא, אלף הה יוד הה -- ושמות אלו עולין תתמ"ח תתקפ"ח^[5] הנ"ל (תתמ"ח)^[6] עולה "זכור את יום השבת לקדשו".

ועצם סוד "זכור את יום השבת לקדשו" בסוד זכריהו על היין. וסוד כוונת קידוש ידוע לך אחי מדברי מרן האר״י לכוין בסוד ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן קס״א קנ״א קמ״ג בסוד שבעים אותיות שיש בשמות אלו העולין שבעים בסוד יין והוא סוד יין קידוש. וצריך לעשות לה כתר מסוד שלשה שמות י״ה: בסיד יוד פעם הי, יוד פעם הא, יוד פעם הה-- העולה כת״ר. וצריך ליתן עיניו בכוס בסוד בת עין ה' פעמים יה אדני. וסוד שמות המוחין הנ"ל של יין עולה תרפ"ז עם כתר ועם ה"פ יה-אדני העולה ת' עם עין של בת עין עולה תק״ל תרס״ז תר״כ תק״ל עולה סוד זכו"ר א"ת יו"ם ה"שבת לקדש"ו, סוד זכריהו על היין.

וסוד הפסוק "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לד' אלהיך"-- דע לך אחי הנעים סוד זה שאני מגלה לך, כי סוד עבודה הוא עיקר לעלות סוד רפ"ח נצוצי קדושין, סוד עב"ד, סוד ד' פעמים ע"ב העולה רפ"ח. וכל ימי השבוע אנו עושין מלאכה, חרישה וזריעה וכיוצא, הכל כדי לעלות נצוצי קדישין לסוד מיין נוקבין. וזה ידוע לך אחי אשר סוד השערות הם מסוד ברורי מלכין קדמאין העולין למיין נוקבין. עיין בע"ח שער מ"נ ומ"ד דרוש א' וזה לשונו:     אלו השערות נמשכין ממוחא סתימאה דאריך והוא נוקבא לגבי כתר דאריך. נמצא כי השערות האלו הם מיין נוקבין דילה וע"כ שערי דדיקנא הם דינין תקיפין, כי הם מברורי מלכין קדמאין, סוד הדינין.   ודע לך אחי סוד מדות "ואמת" שהיא סוד תרין תפוחין דאתפני משערי, ואין בו שערות כלל. וסוד מדות ואמת הוא סוד החֹתם בסוד אמת חותמו. כי כל המדות הם סוד מיין דנוקבין, וסוד מדות "ואמת" דאתפני משערי-- הוא סוד חותם למיין נוקבין, לבל ישלוט זר בהם, בסוד אח"ד אמ"ת עולה חות"ם, אמת חותמו, להודיע שהוא אחד והוא הכופה וממתיק כל הדינין במאור פניו. כי סוד מיין נוקבין הם סוד הדינין, והוא ממתיק אותם. וסוד חות"ם בסוד תחו"ם שבת, שלא יכנסו זרים להנות משבת קודש. וסוד "ששת ימים תעבוד" בסוד שש מדות: אל״ רחום״ וחנון״ ארך״ אפים״ ורב״ חסד״, סוד ורב חסד תחות מדות קדמאה ד"אל", ושם צריכין עבודה להעלות מיין נוקבין סוד ששת, בסוד אלף יומין דחול, ימים תעבֹד-- בסוד ב' פעמים מנצפ"ך עם האותיות כידוע מכוונת שערה. וכל הנ"ל צריכין לעלות למיין נוקבין כידוע מסוד מארי דיבבה ויללה.

וסוד "ויום השביעי שבת ליהו"ה אלהיך", סוד מדה השביעי, רזא ד"ואמת", אשר בכל ימי החול יורדין העולמות הכל לצורך הבירור למיין נוקבין, אך בשבת קודש אנפה"א(?) נהירו בנהירו עלאה, סוד ש"ע נהורין עלאה הנ"ל אשר מש"ע נהורין נמשכין כל הזיוגין. ובשבת אסור הבירור אלא כל הזיוגין מרזא עלאה נמשך, מסוד ש"ע נהורין כידוע. וסוד "השביעי", סוד ש"בע-- בסוד ב' פעמים ש"ע. וסוד ויום השביעי שבת ליהו"ה אלהיך עולה אלף רפ"ג, בסוד "לדעת כי אני יהו"ה מקדישכם", סוד יחוד הדעת, יחוד הזכירה. עיין בכוונת מוסף ראש השנה, סודו יוד פעם הי, יוד פעם הה-- עולה ת"ק, סוד כתף, והוא כתף ימין; יוד פעם הה, יוד פעם הי-- עולה כתף שמאלי, בסוד "שתי כתפיו לזכרון", והוא עולה אלף. ובהתלבשו ברזא דתרין שמהן אילין-- כתף ימין בסוד יוד הי ויו הי, כתף שמאל בסוד אלף הי יוד הי העולין רל"ג עם עצם סוד חמשים שערים בסוד חמשה חסדים הכלולין מעשר-- עולין אלף רפ"ג, סוד פסוק הנ"ל.

וסוד "לא תעשה כל מלאכה" שלא להעלות מיין נוקבין מסוד הבירור.    "אתה"-- סוד החכמה כידוע. "ובנך" סוד הבינה בסוד בן יה. "ובתך"-- סוד התבונה כי שם נכלול גם כן הב"ת. "ועבדך"-- סוד ששה קצות דזעיר היורדין בששה ימי חול לברר סוד רפ"ח נצוצי קדישין כידוע בדברי מרן האר"י. "ואמתך"-- סוד השכינה, שבת קודש המקבלת מסוד תיקון "ואמת", ואנפהא נהירו בנהירא עלאה. "ובהמתך"-- סוד עולם הבריאה, בהמה דרביעא על אלף טורין. "וגרך אשר בשעריך"-- סוד עולם העשיה הניכלול בשערי יצירה, והבן.

"כי ששת ימים עשה יהו"ה את השמים ואת הארץ" כי מסוד המיין נוקבין שהעלו מדות עליונות הנ"ל נתקן זעיר ונוקבא, סוד "את השמים ואת הארץ", והובררו כל חלקי נצוצי קדישין של זעיר ונוקבא. "את הים ואת כל אשר בם"-- סוד עולם הבריאה אשר שם מארי דיבבה ויללה. "וינח ביום השביעי"-- בסוד נח דעתו, סוד דעת דעתיקא מתגלה בשבת קודש וממשיך סוד ש"ע נהורין הנ"ל. "על כן ברך יהו"ה את יום השבת ויקדשהו"-- נותן טעם על קושית האר"י למה שבת קודש נגד מדות מלכות וששת ימי חול נגד ששה קצוות דזעיר? ונתן טעם כיון שבששה מדות עליונות סוד השערות בירר ועשה את הכל, וינח במדה השביעי, סוד מדות "ואמת", דאתפני משערי, נח דעתו. וסוד מדות "ואמת" נעשה חֹתם למיין נוקבין. וסוד מדות מלכות סוד הנוקבא אשר אין לה שערות הדיקנא ואין לה אלא מדות "ואמת", תרין תפוחין דאתפני משערי כידוע מדברי האר"י, כי גם לנוקבא יש לה הפנים לכן נקראת "ואמתך", סוד מדות "ואמת". עיין באידרא סוד החוטם אורכא, ש"ע. וסוד החוטם סוד מדות מלכות כי לפי ז"ת רישא, מלכות בחוטם.

ועתה אבאר לך בביאור יותר. עיין בפע"ח שער תפלת ר"ה פרק ד, ואעתיק לך בקיצור נמרץ:    ועתה יורדין השלשה אלפין לתקן המלכות. אלף אחד לתקן הפנים, ואלף שני לתקן הידים והגוף, ואלף שלישי לתקן נה"י שלה. ואחר כך כשבאה פנים בפנים לוקחת גם כן ט' יודין. וכשלוקחת ט' יודין ושלשה אלפין הנ"ל אז הוא בסוד ג' פעמים א"ל ג' פעמים א"ל שווה 93, סוד מגן. ומתעלין שלשה "אל" הנ"ל לפנים שלה; אלף למ"ד בפן אחד, ואלף למד בפן ב׳, ואלף למד בחוטם. ושני "אל" בפנים עולה ש"ע. ויש לה עתה סוד ש"ע נהורין, וזעיר אנפין אין לו אלא ק"ן נהורין, ונמצא עתה גדול אור המלכות מן זעיר אנפין. וזה סוד אדם שלא יכול להסתכל בפני חוה. נימצא כי בחינות מלכות גדולה בסוד פניה המאירין מזעיר אנפין, לכן אמר הכתוב כיון שעיקר המנוחה ביום השביעי, מדה השביעי, סוד מדות "ואמת", לכן ברך את יום השבת, סוד מדות מלכות, כי היא גדולה במדה זו מזעיר אנפין בעלה, אע"פ שהוא גבוה ממנה, אעפ"כ אנפהא נהירו בנהירא עלאה. ואין לה אלא הפנים, והוא ג"כ נקראת חות"ם תחו"ם שבת החותמת את מ"נ ביסוד שלה כידוע. והכל סוד מדות "ואמת", לכן שינה בכאן ואמר "את יום השבת" ומקודם אמר "יום השביעי" -- כי מקודם מדבר מסוד מדה השביעית, מדות "ואמת"; ובכאן מדבר מסוד מדות מלכות הנקראת "יום השבת" בעצמה כידוע. ומתורץ קושית האר״י היטב, והוא בכלל דבריו. ולמי שיהיה לו עינים פקוחות יבין בהקדמה זו אוצרות מתוקים מדבש, השם יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו הקדושה נפלאות.

ביני ובין בני ישראל

וסוד הפסוק "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ", סוד מדות נצר חסד, סוד יכבוש עונותינו. ובזוהר באידרא תקונא תמינאה קם ר' אלעזר בריה פתח ואמר הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל. מאן דאיהו בקדושת הללו להוי תלוי במזל אלא הכי אוקימנא האי חוטא יקירא קדושא בכל שערי דדיקנא ביה תליין אתקרי מזל. מאי טעמא משום דכל קודשי קודשין דקודשא ביה תליין. וס"ת אע"ג דאיהו קדוש, לא חל עליה עשר קידושין עד דעייל להיכל. ותאנא הכל תלוי במזל, האי חוטא אמאי איתקרי מזל, משום דמניה תלוי מזלי ומזלי מניה עלאין ותתאין, וביה תליין כל מילי דעלמא אפילו ס"ת שכהיכל תלוי בהאי מזלא. ומאן דחמי להאי תקונא אתכבשין מקמיה ומתכפיין, הה"ד יכבוש עונותינו עכ"ל הקדוש.   וידוע מדברי מרן האר"י נצר חסד מסוד מצח הרצון, ועיין בע"ח שער הולדת או"א כי אבא עיקר יניקתו ממזל נצר חסד אשר משם נמשוך טפות הזיוג טפות החסד. וסוד שבת בסוד החכמה, בסוד קדוש, שהוא בחכמה כידוע מדברי מרן האר״י בכוונת שבת. ועיין בע"ח שער מ״נ ומ״ד דרוש ה׳: הנה נודע בחינות הטפה עצמה של הזכר אינו אלא משם ע"ב דיודין, סוד יוד הי ויו הי, שיש בו ד' יודין, ומאותן ד' יודין נמשכת הטפה. אמנם שם ע"ב הנ״ל שממנו נמשכת הטפה הוא למעלה בדעת עליון הנקרא חסד עליון, מזל השמיני דדיקנא, נצר חסד, שהוא זכר. ומזל הח' נקרא בשם ע"ב דיודין, ומשם נמשכת הטפה עד יסוד צדיק התחתון, עכ״ל הקדוש.

וסוד "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם" מבואר בדברי האר"י בני ישראל אות הוא, ר״ת ביאה, סוד הזיוג הנעשה בשבת קודש, כי בחול אין זיוג. ועצם הזיוג והטפה של הזיוג נמשכת ממזל הח׳ נצר חסד, כפי שהעתקתי לעיל מדברי מרן האר"י בע"ח. וסוד שבת קודש, סוד החכמה, אשר משם נמשוך הטפה לזיוג כידוע ליודעין באמת, ואבא עצם יניקתו ממזל נצר חסד כפי המבואר לעיל בע"ח.

ועצם סוד המשך הפסוקים "ושמרו בני ישראל את השבת" שצריך להמתין ולצפות לקדושת ולזיוג של שבת קודש. וסוד הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" ברזא דיחודא עולה י' פעם יוד הי ויו הי י' פעם יוד הי ויו הי שווה 720, סוד חכמה, י' פעם אלף הה יוד הה י' פעם אלף הה יוד הה שווה 1510, סוד הבינה המושכין הטיפה תלת כלול בתלת, סוד שלשה יודין, והבן.    "לעשות את השבת"-- לתקן מדות מלכות לזווגה בבעלה.    "לדרתם"-- שיהיה הזיוג פנים בפנים. וסוד "לדרתם" עולה סוד אלף הי ויו הי אלף הא ואו הא אלף הה וו הה, סוד הדעת המושך הטפה בסוד "טוב הויה", טוב פעם הויה טוב פעם הויה שווה 442, סוד טוב אהוה הפשוט, אהוה פעם הויה אהוה פעם הויה שווה 442 עולה שמות מלואין הנ"ל. תמ"ב עם סוד יוד הי ויו הי יוד הי ואו הי יוד הא ואו הא יוד הה וו הה עולה רל"ב תמ"ב, עולה "לדרתם", סוד הדעת המושך הטפה, רזה דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנ"ל, והבן.

"ברית עולם", סוד הדעת הממשיך הטפה ליסוד צדיק. וסוד ברי"ת עול"ם עולה סוד יו"ם שב"ת כי הוא הברית, והבן.    "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם"-- סוד יסוד צדיק, אות ברית קודש המייחד כל העולמות בשבת קודש.

וברזא דיחודא "לעולם" מלא, כי יש אם למסורת, עולה פסוק הנ"ל אלף של"ח, סוד י"ג הויות בסוד יעק"ב יוס"ף הממשיכין אלף אורות של שבת קודש מסוד הדעת, ב' פעמים כתף הנ"ל.   ולפי המקרא עולה פסוק הנ"ל אלף של"ב, בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קס"א קנ"א קמ"ג הממשיכין הטפה ברזא דע"ב סוד י' פעמים י', ו' פעם ו', ד' פעם ד', ה' פעם ה', י' פעם י', ו' פעם ו', י' פעם י', ו' פעם ו', ה' פעם ה', י' פעם י' -- העולה פד"ת בסוד "פדת שלח לעמו" סוד הטפה הנמשכת ברזא דיעקב יוסף, והבן. תפ"ד תתמ"ח עולה אלף של"ב הנ"ל, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, סוד המדות המתקנין, סוד זעיר ונוקבא כנ"ל.

"וביום השביעי שבת וינפש", סוד הזיוג של שבת קודש הנתעורר על ידי מידות "ואמת" ונמשכות הטפה על ידי מידות "נצר חסד". "וביום השביעי שבת וינפש" סוד נפש יתירה. ויש אדם שיש לו נפש יתירה ממידות חסד ויש ממידות גבורה או ממידת ת"ת או ממידות נצח והוד או ממידות יסוד מלכות כידוע מדברי התקונים. וסוד "וביום השביעי שבת וינפש" עולה אלף תר"ט -- סוד אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד, סוד ז' מדות עליונות אשר משם נמשך נפש יתירה; וסוד נפש יתירה נמשכת מסוד הבינה בסוד יו"ד פעם ה"ה יו"ד פעם ה"ה שווה 200, בסוד "מאתים לנוטרים את פריו"; מאתים עם שמות הרועים קידישין הנ"ל עולה פסוק הנ"ל-- אלף תר"ט.

העדתי בכם היום

וסוד הפסוק "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן" -- סוד פסוק זה סוד מידות לאלפים, "ותשליך במצולות ים כל חטאתם", תקונא תשיעאה. קם ר' אבא ואמר אילין שערי מתקרי "מצולת ים" ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. ובפע"ח שער תפילת ר"ה מסוד כוונת תשליך, סוד "ותשליך במצולת ים" נגד מידות "לאלפים". והכונה כי מקום הדינין למעלה הוא תיקון לאלפים, ונוצר חסד הוא הכובש עונות. (לכן אמרו חז״ל השומר שבת כהלכתה אפילו עובד ע"ז מוחלין לו מסוד כובש עונות). והכוונה להמשיך אור נצר חסד לסוד מידות לאלפים להמתיק הדין, כי כל השמות המתחילין באלף-- אהיה אלהים אדני (בסוד ענבים או בצלים, שורשי הדין) תלויין במדות לאלפים, והם הניקראין "מצולת ים" כי הם שורשי הדינין. וס"מ ונחש, עיקר יניקתו מסוד אותן השמות, והוא הניקרא בעצם מצול"ת, כסוד צלמו"ת. ותכוין להמשיך אור מן נצר חסד למתק הדינין אלהים אדני, ואז לא ינקו ס"מ ונחש משם כיון שנמתקו השרש שלהם, עכ"ל בקיצור. וזה ידוע לך אחי מסוד היחוד שצוה האר"י לייחד כששולטין על האדם מצולת ים, סוד ס"מ ונחש, להמשיך מדות נצר חסד להמתיק דיני של לאלפים ואזי ישלכו ס"מ ונחש לעומקא דתהומא רבא ואל ישלטו באדם הישראלי כלל. וסוד אבדון והשמדה הכל בא מהם, מס"מ ונחש כידוע, והמבין יבין מעצמו סוד פסוק הנ״ל האיך שייך למידות לאלפים ואין רצוני להאריך במקום הדין והקטנות.

כי כה אמר ה' צבאות

וסוד הפסוק "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה", סוד פסוק זה סוד נשא עון, "תתן אמת ליעקב". ובזוהר תקונא עשיראה קם ר' יהודה פתח ואמר "ובאו במערות צורים מפני פחד ה׳", פחד ה׳ האי דלבר איתקרי פחד ה׳. "ומהדר גאונו"-- אינון שערי אתקרי הדר גאונו. תתן אמת ליעקב. עיין שם היטב. ובפע"ח נשא עון נשא עולה שכ"ה נצוצין המתמתקין בסוד שם הויה וז״ס הניזכר באידרא חזי הוינא נהורא עלאה נהיר וסליק לשכ״ה נצוצין וחד חשוך הוי מסתכי וכו׳ פתחו ואמרו נשא עון חמיתא שהוא סוד שכ"ה דינין שהם חושך והם נרחצין ונתמתקין על ידי שם הויה, עולה נשא. ובגאולה עתידים שירעשו שמים וארץ כשיבא לקבץ נצוצין כי לא ידח ממנו נדח ויתמתקו ויתבררו כל נצוצין קדישין. וסוד תתן אמת ליעקב סוד יעקב סודו שבעה הוית ( ז' פעם הויה ז' פעם הויה שווה 182) וכשיתמלא בסוד שבעה הבלים ( ז' פעם הבל ז' פעם הבל שווה 259) סוד "ודיאוי", מלואי ס״ג, עולה אמת והוא סוד הבירור בסוד הגו סיגים מכסף כידוע. וסוד יעקב עולם התיקון בסוד יבק״ע כשחר אורך ידוע מדברי האר״י באוצ״ח והבן. וכשיתבררו כל הנצוצין קדישין ואזי ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ד׳ ומהדר גאונו, וירעשו שמים וארץ כשיבוא לגבות דליה להעלו׳ נצוצין קדישין חלקו הטוב ודי למבין. והמבין יבין מעצמו סוד עצם של הפסוק הזה ורמזיו כי כבר הקדמתי לך הקדמות אמיתות.

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם

וסוד הפסוק (דברים לא, כח): "הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". סוד מידות ופשע, "חסד לאברהם". וזהו סוד שירת האזינו, להזכיר להם כל פשעים --דור עקש ופתלתל עם נבל-- אבל אעפ"כ "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" והוא סוד חסד לאברהם שמזכיר להם מדת חסדו אע"פ שעוברין וחוטאין ועושין פשע וכל זה צריך המוכיח להקדים ולהמשיך איזה מדה טובה כדי שלא יעורר דינין חלילה ודי למבין כי קצרתי בזה הרבה.

ה' צבאות אלהי ישראל ישב הכרובים

וסוד הפסוק (ישעיהו לז, טז): "יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". סוד מדות וחטאה, "אשר נשבעת לאבותינו". ובזוהר תקונא תריסר דלא תליין שערי על פומא, דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא. רוחא דאיתרק, דמיתלבש ביה זעיר אנפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחא נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה, ודא הוא טמירותא דכלא דלא איתדבק לא לעילא ולא לתתא. דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא.   (וזהו סוד שבת של שמור, שמור לנוקבא, מלכות פה, והבן. ובגין רוח דנפיק לבר מתלבשין ביה נביאי מהימני, ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא ומשם אשתלשלו י״ב שבטי אבהתנא. וזהו "אשר נשבעת לאבותינו" עיי"ש כל המאמר. וחזקיהו בא כאן לנקום נקמות ד' לסנחרב על שחירף וגידף בפיו הטמא מערכת אלהים חיים, לכן התפלל כאן לסוד מידות "וחטאה", פומא קדישא אשר משם יצאו כל צבאות ד', וברוח פיו כל צבאם, לכן מזכיר כאן "ה' צבאות". ויתר הפסוק כבר פרשתי לעיל והמבין יבין מעצמו סוד רמיזותיו.

ויאמר חירם ברוך ה' אלהי ישראל

וסוד הפסוק (דברי הימים ב ב, יא): "וַיֹּאמֶר חוּרָם בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַיהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ" -- סוד פסוק זה סוד מידות ונק"ה בזוהר תקונא דתליסר, ביה אחידין כסופא למיזקף רישא, עיין שם כל המאמר. ובכוונת תשליך, סוד מידות ונקה, לפי שאין חטאת וקליפה שאין בתוכה ניצוץ הקדוש, ומזל ונקה מלשון נקוי הכסף מן העופרת, והוא המברר והמנקה הקדושה מן הקליפה ע"ש. וסוד עמלת שלמה הכל היה לנקות הנצוצין הקדישין מן הקליפה בסוד "אל גינת אגוז ירדתי", וסוד אלף נשים שנשא שלמה -- הכל היה כדי לברר נצוצי קדישין מן הקליפה ובזה רצה לבנות "בית לד׳", סוד עולם הבינה, עליית מ״נ, ונצוצין העולין לבינה; ו"בית למלכותו"-- העלאת נצוצי קדישין למידות מלכות. ודבר זה ידוע אשר עבודת דוד המלך היה להכניע הקליפות ולהורידן, ועבודת שלמה היה לעלות נצוצי קדישין לקשט השכינה בקשוטין, סוד נצוצין העולין למיין נוקבין, ודי למבין וחכם ומשכיל בעבודת ה׳.

הארץ והארץ

מסור במסורה ג' פסוקים מסיימים הארץ ושלשה פסוקים בתריהון מתחילין והארץ.

• (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"
• (ישעיהו כד, ד): "אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם"
• (הושע ב, כג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי"

בראשית

ונפרשהו כיד ה' הטובה עלינו: עיין בע״ח שער מ״נ ומ״ד כי כל העולמות נתבררו חוץ ממיין נוקבין דמלכות של פנים בפנים. וככר העתקנו זה בספרינו, ספר אור מים על מסורה ט' פעמים "ואדם", עיי"ש היטב היאך התחלת הבירור מחכמה סתימאה דאריך. ויהיה פירוש "בראשית" סוד בירור החכמה --ב׳ ראשית-- כי אית כמה מחשבה למחשבה, וכל מחשבה מבררת מה שלמטה ממנו; "ברא" סוד אב"ר בא"ר, סוד בירור המיין נוקבין דחכמה ראשית בינה אלהים, כי גם המיין נוקבין דחכמה בינה נתבררו. ויהיה סוד היחוד "ראשית ברא אלהים" ברזא דיחוד הדעת, תרין כתפין, יחוד הזכירה, בסוד "שתי כתפיו לזכרון", עיין כוונת מוסף ר"ה בסוד יוד פעם הי יוד פעם הי שווה 300, יוד פעם הה יוד פעם הה שווה 200, יוד פעם הה יוד פעם הה שווה 200, יוד פעם הי יוד פעם הי שווה 300-- עולה אלף בסוד "האלף לך שלמה", והן הן סוד גמר התיקון והבירור של חכמה ובינה. וסוד הנקודות בסוד קלעים לכתף (שמות כז, יד), מאתים לנוטרים את פריו, אלף ר' עולה הנ״ל. וסוד ב׳ של בראשית לסוד תרין כתפין והבן.    וסוד "את השמים" סוד בירור זעיר עם מיין נוקבין דיליה בסוד "השמים", אש ומים, חסדים וגבורות, והבן. ורזא דיחודא ברזא ד- ו' פעם מ״ה ו' פעם מ״ה שווה 270 (ששה קצוות דזעיר) עם סוד קכ"ח שצ"ב (מלואי הויה אהיה) - סוד מעין חתום, והבן.    "ואת הארץ" -- רזא דפרצוף נוקבא דזעיר, והוא סוף פסוק, מעילא לתתא, סופא דכל דרגין. אבל זהו תדע, אע"פ שעיקרה נתברר אבל המיין נוקבין דילה לא נתבררו, ואנו צריכין מתתא לעילא לברר ולעלות שפיכות הנפש; וזהו פירוש "והארץ", בסוד הזדווגת פב״פ, והבן. מתתא לעילא -- "היתה תהו" סוד הכתר, עיין בע"ח שער דרושי אבי"ע פ"ג והעמקנו בספרי אור מים בדרוש ושם בעיקר הרביעי, עיי"ש, כי סוד התהו סוד הכתר, וסוד הבהו סוד ארבע היסודות (חכמה ובינה תו״מ). ויהיה פירוש הפסוק והארץ נתפשט פרצופה בכל הבחינות, כי היתה תהו (סוד הכתר המתוה מחשבות ורעיון בני אדם), ובהו (סוד התפשטות כל המדות קומת הפרצוף ובנינה), וחשך על פני תהום (סוד תהום מבואר בזוהר הרקיע בפירושו על דברי הזוהר דף כ״ה ע״ב (ח"א כה, ב) כי סוד תהום יסוד דנוקבא, והוא סוד כלי המקבלת כל הברורין, ראשון ראשון פי תהום בולעו, והבן. והוא סוד מיין נוקבין דנוקבא דזעיר אשר לא נתבררו ויש שם אחיזות והתכללות הנחש בעת הזיוג אחר החטא, וזהו "וחשך" דמחשיך אנפי ברייתא "על פני תהום". ועיין בע״ח שער מ״נ ומ"ד כי כשיגמור להתברר מיין נוקבין דנוקבא נאמר "בלע המות לנצח" ויתבטל יניקות הקליפות אבל קודם ביאות משיח נאמר "וחשך על פני תהום", והבן.     "ורוח אלהים", רוחו של משיח, מרחפת על פני תהום מים תתאין, מיין נוקבין, כשיגמר להתברר אתי משיח, והבן.

אבלה נבלה

ופסוק הנ״ל מדבר מסוד זה שעדיין לא נתברר המ"נ ואילו לא חטא אדה"ר היה נתברר אבל החטא גרם --לא די שעירב המ״נ תוך הקליפות-- אלא שגרם שגם נפגמו ט"ס דמלכות כידוע (עיין שער מיעוט הירח), ועל זה נאמר "אבלה נבלה הארץ הושחתה הארץ". כי שני בחינות יש במיעוט ופגם הירח: אחד הסתלקות ט"ס שלה למעלה וזהו "אבלה"-- כאשה אבלה בלי בניה ,והבן; נבלה הוא סוד התלבשות ט"ס שלה בקליפות, כי נבלה עשו בישראל והבן. ויהיה נבלה כמו נפלה, נפלה משמים ארץ. עיין רד״ק שפירש כן. "אמללה" לשון שפלות ושפלת מארץ, שפלות השכינה בגלות; "נבלה תבל"-- לה׳ הארץ ומלואה, נשמות הצדיקים, תבל וישבי בה, כי גם כל העולמת נפלה ונתלבשו בקליפות; "אמללו מרום עם הארץ" הוא סוד החכמה, נקראת מרום, שמרים הנצוצין הנקראין עם הארץ ומשם נישלכין ליסודה למיין נקבין (עיין ע״ח שער מ״נ ומ״ד) ובעת הגלות אין מי שיברר נאמר "אמללו מרום עם הארץ"-- סוד המחשבה המברר, וכיון שאין מי שיברר נאמר "והארץ חנפה תחת ישביה", מראה קמה ואין חטין בקשיה רש"י שם, עושה קמה ואין עושה גדיש, כי סוד חטה הן הן כ״ב אותיות שביסודה (עיין בע״ח שער הירח פ״ג) וזה לשונו:    ואמנם מן הכ"ב אותיות נעשין דלתות, והוא כי צורת ד' צורתה יוד וב' ווין כזה (חסר ציור), כי יוד הוא באמצע ב' ווין ומחברם. וזו יוד היא עוקץ שאחורי ד׳. ואמנם הדלתות הוא סוד זאת הדלת שבארנו. ואות יוד הוא ציר הדלת וציר עולה שין, סוד ג' אבות. וז"ס "באר חפרוה שרים" והוא סוד היסוד שבנוקבא שבה מעלות מיין נוקבין הנקרא באר. וזהו "והיה שדי בצריך"-- בציריך, כי היסוד נקרא שדי, שי"ן די, בסוד י"ד-- ידים עליונים, ג׳ ידים, ג' אבהן. וזה סוד "אף ידי יסדה ארץ"-- יסוד דידה, והבן. ע"ש כל הדרוש המתוק מדבש ונופת צוף. וזהו פירוש מראה קמה קומתה ואין שם חטין, סוד חטה כ״ב אותיות שביסודה, מיין נוקבין דילה; כי מחמת התגברות עונות נתערב כל המיין נוקבין (אותיות התורה) בתוך הקליפות, ונסתלק המחשבה המבררת בסוד הנאמר על ר׳ עקיבא כך עלה במחשבה, והבן. ואזי ג"כ נסתלק המיין נוקבין, סוד חטה, עץ שאכל אדה״ר. וזהו דרשות חז״ל עושה קמה ואין עושה גדיש, סוד קומה. ואין עושה ג'די"ש -- שלשה ידים הכורין בארה, והבן. "כי עברו תורות"-- לא למדו בתורה סוד מחשבה המבררת; "חלפו חק"-- סוד בוצינא דקרדנותא גזירות השפע והבן; "הפרו ברית עולם" יסוד דנוקבא הנקרא עולם, והבן. ותעיין היטב בכל הפסוקין המורין על זה (ישעיהו, כד) "נשברה קרית תהו"-- סוד נקודות הכתר שגם עד שם מגיע הפגם לגודל עונות (עיין כוונת ברכות ולמלשינים); "סגר כל בית מבוא"-- ויריחו סוגרת, והבן. ואח״כ אמר "על כן בארים כבדו את השם"-- אור זרוע לצדיק, והבן; "והיה ביום ההוא יפקוד ד' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ד׳ צבאות בהר ציון" (סוד יסוד דנוקבא ציון אקרי) "ובירושלים" (מלכות דמלכות כידוע); "ונגד זקניו כבוד"-- עיין במראות הצובאות והבן המשך כל הפסוקים, קצרתי הרבה כי אין זה מענינינו.

אענה נאם ה'

וסוד הפסוק "והיה ביום ההוא" בעת התגלות הקץ גאולתינו אשר אז נאמר "בלע המות לנצח" ויתבררו נשמות מ"נ דשכינה. "אענה נאם יהו"ה", סוד ע"ד מ"ה[?], חכמה המבררת ברורי ב"ן אד"ני בסוד א"ל אלהי"ם, והבן. "אענה את השמים והם יענו את הארץ" פרש"י אענה את השמים לצוק על השחקים מפלג הטוב-- סוד נו"ה השוחקין מן לצדיקים בסוד תרין פלגי גופא. והם יענו לצוק מים על הארץ טיפות החסד, והבן.   וסוד "והארץ" סוד יסוד דנוקבא, בארה המעלות מ"נ, "תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר".

וכדי שתבין אעתיק לך מדברי משנת חסידים ומדברי מרן בע"ח שער מ"נ ומ"ד וזה לשון משנת חסידים מסכתא זיוג זעיר ונוקבא פרק ואו:    ודרך עבודה כך הוא כי בתיקון הפרצופים נבררו כל המ"נ שבהם חוץ ממ"נ של הנוקבא שלהיותה סוד עשיה אי אפשר לבררם אלא על ידי מעשים טובים. ולפיכך כאשר יעשה האדם מצות ומעשים טובים יעלה שלשה בחינות מיין נוקבין (עיין בע״ח שער מ״נ ומ״ד דרוש א׳) ואלו הם:

• אחד המיין נוקבין שיש לה בקליפה היינו נצוצין המעורבין בתוך הקליפה וצריך להעלותם, וזהו סוד "הדגן", מידי דמידגין, לאסוף נפשם ביחד, והבן. ולהסיר הקש והתבן והמוץ ולעלות הנצוצין, חטה נקייה. וסוד "דגן" בסוד אל הויה, ואסף איש טהור את אפר הפרה, והבן.
• שנית המיין נוקבין שביסודה; פירוש, עצם הכלי, יסוד דנוקבא, שצריך לחדשה תמיד ולתקנה. וכלי זו נעשה על ידי ידים דבינה בסוד "מקדש אדני כוננו ידיך" והוא סוד "בידך אפקיד רוחי" והוא סוד "ואת התירוש"; זכה מרוממתו, לא זכה נעשה רש, כי עצם הכלי הנעשה על ידי ידים דבינה הם

ה' פעמים י"ד ה' פעמים י"ד שווה 70 מסוד חמשה ידות הידועים. והם עולין יין, גבורת הכלי של מ"נ, והבן.   ובדרך היחוד: תירוש עולה סוד שין דלת יוד, כלי המקבלת טיפות המים (עיין שער מ״נ ומ״ד דרוש ואו) עס סוד ק״ב נצוצין בסוד רוצה אשה בק"ב (עיין שער אנ״כ פ״ג ותבין דברינו לאמת). וזהו סוד "ותירוש ינובב בתולת בתולה"-- ינובב לה לחדש הכלי; עיין שער השכיבה ותבין.

• שלישית: המיין נוקבין של הרוח שבכחו עולם כולם, הוא סוד רוחא דשביק בה בעלה להעלות מיין נוקבין, והוא כח ולבוש של כל הבנים; והוא סוד "היצהר"-- בהירות ואור של טיפה קדמאה, והוא סוד בניהו בן יהודיע ואליהו הנביא, נשמות צהירים ובהירים בסוד "ויאמר אלי שני בני היצהר", צדיק עייל צדיק נפיק, העומדים על "אדון כל הארץ" סוד השכינה, סוד יוסף ובנימין בסוד

י' פעמים אל י' פעמים אל שווה 310, עמר נקי [נקא], רוחא, והבן.

ומעתה תבין סוד דגן תירוש יצהר סוד שלשה בחינות מיין נוקבין הנתקנין לעתיד, ולכן אמר הפסוק אח"כ "והם יענו את יזרעאל" ופירש"י את בני הגולה שנזרעו ונקבצו וניקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל. סודו בעת שנתקן סוד מיין נוקבין דשכינה יתבררו כל הנצוצין ונאמר "בלע המות לנצח" (עיין שער מ"ן ומ"ד). ונאמר "וזרעתיה לי בארץ" כי יתעלו לסוד מיין נוקבין, "ורחמתי את לא רחמה" בסוד רחמה צר, והבן. "ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי". הרחמן הוא יזכינו לראות בנחמות ציון ובבנין ירושלים עין בעין אמן ואמן כן יהיה במהרה בימינו. סיימתי בטוב סיון: במהרה ינחמה ויבנה ציון לפ"ק:

1. לא יוצא בחשבון. ובדרך אולי להגיה יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות וסוד יושב על כסא שם אדני צבאות במספרו. ודחוק
2. לא מבין המשך פסקא. דומני שיש חסר או שסתם לא הבנתי-- ויקיעורך
3. אולי צ"ל אלף ר"ב -- ויקיעורך
4. מסופק אני אם הפיסוק נכונה-- ויקיעורך
5. בדפוס כתוב תתקע"ח, ולכאורה טעות לכן הגהתי-- ויקיעורך
6. לכאורה נראה למחוק-- ויקיעורך