פרי עץ חיים שער הסליחות פרק ח

י"ג מדות

דע, כי כבר הודעתיך שיש י"ג חיוורתא דרישא, והם ג' שמות הויה, וב' שמות הם כנגד הפנים, ושם אחד מאחורי הראש. והנה אלו ב' שמות שכנגד הפנים, הם ב' שמות הראשונים, של י"י י"י אל רחום, ואינם במנין הי"ג מדות. והנה מאלו הב' שמות, יוצאין ב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ בא"ת ב"ש, והם א' מימין כנגד א"א, וא' משמאל כנגד ז"א, כי גם בעתיק יש ז"א וא"א:

והנה בכל אחד מאלו השמות, כלולים כל הי"ג ת"ד באופן זה:
כי הד' עלאין הם בסוד מוחין, וזהו בסוד מ דמצפ"ץ. ואח"כ הנשארים הם ט' תיקונים, והם בסוד צ' דמצפ"ץ. והטעם, כי ראשונים הם סוד הד' הנכללין בכתר חכמה, כי אלו יש להם יותר הארה להיותם כלולים ברישא דעתיקא כנודע. ואח"כ הט' האחרים נמנין מבינה ולמטה, וז"ס צ'. ואח"כ להיות שעכ"ז יש יתור לבינה מאלו שתחתיה, לכן חזר למנות הח' בפ"ע, והם פ' של מצפץ. אח"כ ץ' אחרונה הם הט' דז"א, הרי שבכל שם מאלו נכללין תרין דיקנין. והנה אלו הב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, משם משתלשלין ב' פאתי הראש, ושם הם ב' שמות אלהים ביודין, הם גי' מצפ"ץ. והנה ב' פאתי הראש אשר משם נמשכין רישא דדיקנא, הם אלהים אלהים, והנה אלהים במילוי יש י"ג אותיות, כזה - אלף למד הי יוד מם, נגד י"ג ת"ד הנמשכין משם:

י"ג מדות למורינו האר"י

• למורינו האר"י זלה"ה:

• אמר יצחק. מנין י"ג מדות הם, אל רחום וכו' ונקה, אלו י"ג מדות ת"ד דא"א, הורידן משה למטה במקום הדין למתקם.

• אמנם ט' ת"ד דז"א הם:

1. ארך א'.
2. אפים ב'.
3. ורב חסד ג'.
4. נושא עון ד'.
5. ופשע ה'.
6. ונקה ו'.
7. פוקד עון אבות על בנים ז'.
8. על שלשים ח'.
9. ועל רבעים ט'.

• והנה ג' תיקונים אחרונים הזכירם משה, אחר י"ג ת"ד דא"א, כי שם מקום הדינין, וכיון להמשיך י"ג מכילין דרחמי כדי למתקם. כי ג' אלו קשים לפקוד עון, והם יותר דין מכל השאר כמבואר מפשוטים, וצריכין מתוק. והנה תיקון ח' דא"א, הוא מזלא, כנז' באדרא. ולפיכך "נֹצר חסד" שהוא בינה, רמוז בנוצר חסד, בנ' גדולה בנוצר, לרמז בינה שבכתר, שהוא חד חוטא דשערי דדיקנא, כי הוא קו ירוק המקיף העולה למטה. וכן יש דוגמתו למעלה, להקיף זקן העליון, ושם נעלמים נ' שערים העליונים, בתכלית הרחמים בהעלם ודקות גדול:

צמח - שבהיות נ' רומז לנ' שערים, ולהיותה גדולה רומז לבינה, שכל האותיות גדולות הם בבינה, כנודע. ובהיות נעלם בתוכה, מורה על העלם, ע"כ:

• והנה הז' הוא ואמת, וכנגדו נזכר בתיקוני א"א, שהוא מי אל כמוך ישוב ירחמנו. וכן אמרו באדרא דקל"ד, הה"ד ישוב ירחמנו, ובז"א דלתתא ואמת, וזה ראיה למניננו שמנינו פה:

• ודע, כי י"ג ת"ד הם ג' הויות, שבהם י"ב אותיות, והם נגד י"ב ת"ד, והמזל הכוללם אותן כולם הם י"ג. וג"פ הויה, עולה ע"ח, גי' מזלא להורות, דכולא במזלא איתכללו.

• והנה אם נדקדק באותיות "נוצר", הם "רצון" בהיפך, כי במצח הוא רצון חסד עילאה, ולמטה בזקן נהפך לנוצר, והוא תיקון ח' היוצא מרצון העליון שבמצח, ומקיף הזקן. ולהיות כי הוא בינה שבכתר, נמצא בר"ת נוצר חסד לאלפים - נחל, כי הוא נחל קדומים, והוא הנוצר חסד לאלפים, זו נוצר חסד עלאה, להורידו למטה, כי חסד עלאה הוא הויה דיודין, גי' חסד, ויורד למטה משם להויה דאלפין על ידו, וזהו "לאלפים", מלוי אלפים.

• והנה בתיקון ו' דעתיק, הוא חסד דעתיק, וזהו כי חפץ חסד הוא, כנזכר באדרא. וכנגדן בי"ג מדות אלו בתיקון ו', מנינו ורב חסד, מדה ו'. ומדה זו הוא מדות כ"ג, ומכאן מתחיל דיקנא דכהנא רבא, דאיתתקן בח' תיקונים, כנזכר באדרא. והוא אתגלייא קצת ע"י חסד עלאה, דאיהו גופא דאתלבש ביה חסד דעתיק דלגו, כנזכר באדרא, דחסד דקשוט בחיי דנשמתא. ולפיכך נאמר בכתוב, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכולי, כי הם זקן תוך זקן, כי ממדה ו' ואילך, מתחיל זקן אחר מתלבש בשמונה בגדים. והתיקונים אלו הם לו כנשמה, ולפיכך נגלו ע"י התלבשות ח' בח'. נמצא, כי התיקון ו' מתלבש, וממנו ואילך הם דיקנא דכהנא רבא, בהתלבשות ח' בח' נגלין, והם נגד ח' בגדים, וח' מכוסים הם תקוני דיקנא דעתיקא ממש, והם נשמה לאלו.

• והנה י"ג תיקוני דיקנא אלו, הם כלם בכתר, וה' ראשונים נגד אור צח ואור מצוחצח ואור קדמון וחו"ב, ומשם ואילך מתחיל חסד, והוא דיקנא דכהנא רבא מסטרא דחסד קאתי, כנזכר באדרא דקל"ג. ודע, כי התלבשות ח' אלו, נמשכין ונעשין נשמה לז"א, שגם הוא מתחיל מחסד. ונמצא, שיש חסד לגו בעתיקא, וחסד המתלבש בו מלבר, והוא חסד דלגו בז"א. ועוד יש חסד דלבר המתלבש בו בז"א, והבן כל זה. כי לפ"ז, נמצא כ"ג וסגן הכהן וכהן הדיוט, ע"כ:

ועתה נתחיל בסדר הי"ג. דע, כי סדרם כך הוא - אל, רחום, וחנון, ארך, אפים, ורב חסד, ואמת, נוצר חסד, לאלפים, נושא עון, ופשע, וחטאה, ונקה:

אל

דע, כי תחלה תצייר אות א בציור יוי כזה א. ואות ל כ"ו. והרי אלו עולין נ"ב, כי הוא שורש ב"ן. וקודם הכל דע, כי בכל מדה מאלו הי"ג, צריך לכלול בו שם א"ל. והטעם הוא, כי שורש כל הדיקנא הוא שם א"ל, כמו שבארנו ונבאר:

ונחזור לענין. דע, כי מב' שמות אלהים הנ"ל, שהוא בב' פאתי הראש, מהם נמשכין ב' רישין דדיקנא, וכל א' משניהן, לוקח שם אל משם אלהים שלמעלה ממנו, ובכל א' יש בו אל קוצי דשערי. אמנם באותו המצח של הדיקנא, שם הוא י"ה דאלהים, יוד בימין וה' בשמאל במצר, וזהו מן המצר קראתי יה. ואח"כ מלמטה כשמתחיל להתרחב הזקן, שהוא בב' תפוחין, ג"כ יש שם יה הב', מאלהים הב', יוד מימין ה' משמאל, וזהו ענני במרחב יה. אח"כ ב' מ"םין סתומות דב' אלהים, הוא בפה, שהם בשפתיים ובשיניים, שהוא כעין ם סתומה, הרי איך שם אלהים כולל כל הי"ג ת"ד:

והנה אל אל שבב' שמות של אלהים, הם בב' ראשין דדיקנא. והנה ב' אל אלו, הם נמשכין מן אל אל של ב' אלהים, הרי ד' פעמים אל אל אל אל. וכאשר נציירוהו ע"ד ציור הנ"ל, יהיה ד"פ נ"ב, שהוא בגי' קדקד, והוא סוד יצחק בגי', כי הוא מקום הדינין שהוא שם אלהים, אשר ממנו הוא שורש כל הדיקנא. ואל תתמה אם כל הדיקנא הוא דינין, כי כבר הודעתיך שהדיקנא הוא שורש כל הדינין כולם, רק שהם נרפין, הרי לך בציור הזה נכללין בו כל כוחות הדינין, שהם גי' יצחק:

אח"כ תצייר שנית "אל" בציור שני, והוא אות א' ציור יוד, ואות ל' יוד כזה -(? ל ?), הרי גי' ם'. והוא סוד מ' סתומה, ששם נכללין כל הדינין בבטן המלאה, ושם הם נכפין ע"י שם אל, הרועה והכופה אותן שם, בסוד "אל זועם בכל יום". ואעפ"י שב"פ אל יש בב' רישא דדיקנא, עכ"ז כבר ידעת כי בעתיק כולו חד הוא, ואתכלל בחד:

מע"ח - פירוש כי אל זועם פירושו, כי שם "אל" שבכאן, הוא זועם וכועס על הדינין לכפותן, וע"י שזועם עליהם, ימתקו.

רחום

אם תצרף קדקד הנ"ל, שהוא ציור האל, עם ציור הב' אל, העולה ם, יהיה רמ"ח, ושש אותיות של מילוי אל, אלף למד, הרי גי' רחום. כי כבר הודעתיך, כי בכל מדה צריך לכלול שם אל, ואיני מאריך בזה מכאן ולהבא:

וחנון

וחנון. הנה הוא גי' ק"כ, והוא לרמז על שורש הכל, שהוא שם אלהים בכללות, אשר בו ק"ך צירופים כנודע, והם גי' וחנון. ושם אלהים זה, הוא אות ו' שבפאות הראש. עוד יש פי' ב', כי וחנון עם ה' אותיותיו וכוללותיו, גי' קכ"ו. והם ג' שמות מ"ב, היוצאין מג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה כנודע, והוא גי' קכ"ו.

ארך

ארך. הם ב' אלפין שבב' שמות אל, שהם במילואם אלף אלף, גי' ארך, ועם המלה רכ"ב. עוד פירוש ב', כי הלא ש"ע נהורין יורדין מעתיק, והם מתחברים בב' שמות אל אל, שבתיקון ראשון כנ"ל. והנה ב' שמות אל אל במלואם, שהם אלף למד אלף למד, גי' ש"ע. ואלו הם ש"ע נהורין דכלילין בב' תפוחין דעתיקא. וכבר הודעתיך, כי הרכ"א מהם נשארין בעתיקא, והק"ן הולכים אל ב' תפוחים דז"א, והנה לכן נקרא תיקון זה ארך:

אפים

אפים. הוא שם אהיה ביודין, ואם תסיר ממנו שם אל שהוא ג' יודין ואלף, נשאר גי' אפים ע"ה. ואז בהסירך ממנו שם אל שהוא חסד, הנה השאר נשאר דין שהוא אפים, לכן בא שם אל אשר הוא סוד ארך כנ"ל, ואז נעשה ארך אפים. והנה ראוי שיהיו תיקון א', אבל באמרו אפים לשון רבים, נעשו ב' תיקונים, והם ב' אפים. עוד פי' ב', כי אהיה בההין גי' קנ"א ואם תסיר ממנו סוד אהיה שהוא כ"א, נשאר אפים עם הכולל:

ורב חסד

(הנה אמרנו בכוונת אתה גבור, שיש אלף ות"ה גבוראן, וכולם בשורש גבורה א' נזכר בזוהר, שהם פ"ד גבורות כנז' בעמידה. ושמעתי ממורי זלה"ה, שיש ג"כ אלף ות"ה חסדים, וכולם הם בשורש חסד א', שהוא ורב חסד, כי לכן נקרא בסופו ו' ורב חסד, ר"ל רב של חסדים, שכולם יוצאין ממנו. והנה רב חסד, עולה פ"ר, והם סוד ה"ח, וכל חסד כלול מכל הה', הרי ה"פ פ"ר גי' אלף ות', ועם ה"ח שהם השורש, הרי אלף ות"ה):

ורב חסד. הנה אפים הנ"ל, סוד ק"ל בגי'. וכבר ידעת, כי כל ק"ל מצד הדין שהוא בנוקבא, והנה שם ק"ל שרשו הוא: יוד, יוד הא, יוד הא ואו, יוד הא ואו הא, כנודע. ואנו צריכין לחבר בו סוד הע"ב, שהוא סוד החסד, ואז נעשין ע"ב ק"ל, שהוא גי' ר"ב. והנה מלוי אלפין הוא בז"א, שהוא סוד הואו, וזהו ורב חסד. ואחר שנעשה כל זה אז הוא מתהפך לשם ע"ב דיודין, שהוא גי' חסד, וזהו ורב חסד:

ואמת

(מע"ח - ואמת. באדרא אמרו שאמת בעתיקא תליא מלתא, והוא די"ג תיקונים הנזכר בכי תשא, הם בדיקנא דעתיקא, ובפרשה שלח שנזכר ט' תיקונים דיקנא דז"א, לא נזכר תיקון ואמת, ואלו אמת לא קאמר, וז"ס הפסוק מה תצעק אלי, ר"ת אמת. אמר על פ' זו אמרו בזהר, בעתיקא תליא מלתא):

הוא סוד אהי"ה פעמים אהי"ה. (ב):

(ב) צמח - דהיינו בז"א שהוא מה, והוא נקרא אמת, תליא בעתיקא, וזהו מה תצעק אלי, ר"ת אמת:

פירוש אחר

הנה סוד ז' שמות ס"ג, שהם גי' ואמת, והם בב' תפוחין דעתיקא, הנקרא ואמת, והוא מדה ז' מן הי"ג מדות:

ורב חסד. כבר נתבאר שהוא סוד הגבורה מן המקיף, ואנו רואין שנקרא ורב חסד. והענין הוא, כי הנה י" ס הפנימים הם מלמעלה למטה כסדרן, והמקיפין להיפך. ואם תמנה הפנימית בסוד י"ג מדות, יהיה תיקון ורב חסד סוד ספירת הוד, וגם הוא דין. אמנם הוא דין ממותק, לכן נקרא ורב חסד, והוא כי ורב חסד גי' פ"ר, כמנין מנצפך שהם ה"ג, ונקרא בלשון זה, להורות על המיתוק:

ואמת. כבר בארנו, כי ואמת הם ז' שמות ס"ג דבב' תפוחין, ג' מימין וג' משמאל וא' באמצע כנגד המשך החוטם, והנה זהו תיקון ז' והוא ספירת יסוד:

נוצר חסד

נוצר חסד. כבר בארנו שהוא בינה דחכמה נוצר, ויסוד של כתר חסד, ושניהן תיקון א' הם. אמנם נקרא רצון כנודע, ומשם נשמת משה, שהוא גי' נוצר, אותיות רצון כנודע. גם מצח רצון הוא בינה, לכן אותיות מתגלים במצח, לכן נ' של נוצר חסד, גדולה, כי היא הבינה מאלפא ביתא גדולה. והוא סוד אחוריים דחכמה, העולה קפ"ד. ופנים דאמא שהוא קס"א, אהיה דיודין, ושניהם גי' נוצר, נגד יסוד שבכתר. וכבר ידעת, כי חסד מתגלה בפומא דאמה, כנזכר באדרא. ופי', כי ה' חסדים עומדים ביסוד, לתת אל הנוקבא, ולכן נקרא חסד. והנה לטעם זה, נקרא זה תיקון ח', מזלא עלאה, כי הוא סוד יסוד הכתר, המזיל טללי ברכה וחסדים טובים, לכן תיקון זה הוא של ע"ב, כמנין חסד. ומיניה יונק אבא, כי הוא דכורא:

אמנם תיקון הי"ג, הוא ונקה, וגם הוא נקרא מזלא כנודע, כי הוא החסד שבכתר, והוא ג"כ נוזל ויורד בפומא דאמה, כנודע. והוא אהיה דיודין, גי' ונקה, לכן מזה המזל הי"ג, יונקת אמא שהיא סוד אהיה, לכן אמרו בזוהר, דאבא טמיר וגניז יתיר מאמא. להיותו יונק ממזל הראשון הח' דע"ב דיודי"ן דהויה, ואמא מהתחתון, מאהיה דיודין. (ג):

הגהה (ג) מע"ח - תיקון א' נוצר חסד, ואחריו לאלפים. והנה חסד גי' ע"ב דיודי"ן, ובדיקנא א"א, יש ג' הויות דיודין, ובהם י"ב אותיות, (פי' אחר, הנה יסוד אבא ע"ב, גי' חסד, ואחוריים קפ"ד, והיא תוך יסוד אמא שהוא אהיה. והנה קפ"ד וקס"א, גי' נוצר. וכן בינה נקרא, ע"ש ששומר ונוצר בתוכה יסוד אבא, שהוא חסד.) והמזל הי"ג כוללן, והשם ע"ב דיודי"ן גי' חסד, וז"א הוא מ"ה באלפין, ולא יש בו כי אם ט' ת"ד. וכדי להמשיך לו עד מנין י"ג, צריך לכוין להמשיך לו הארה מאותן ד' יודין דע"ב, והוא חסד נוצר חסד לאלפים, כי הויה ד' יודי"ן שהוא ע"ב, נותן הארה לז"א שם מ"ה דאלפין, מד' יודין הנ"ל, ועם זה נשלמו לו י"ג. פירוש אחר, ע"ב דיודין שהוא יסוד אבא העולה חסד, הוא תוך יסוד בינה הנקרא נוצר, וביסוד בינה יש אהיה דיודין קס"א, גי' לאלפים, וזהו נוצר חסד לאלפים, ע"כ:

לאלפים

לאלפים. הוא ספירת הוד דכתר, ולפי שנ"ה חברים ורעים זה לזה, כמארז"ל, קול שני רעים אני שומע תהום אל תהום קורא, כי הם סוד תרי פלגי דגופא, לכן נכללין יחד. לאלפים, הם ב' אלפים נ"ה. והנה הנצח הוא בכלל ההוד למתקו, לכן נרמז הנצח בהוד בסוד לאלפים, ולא הוד בנצח שהוא נושא עון. אמנם ביאור הענין של לאלפים, בארתיו במקום אחר שיש לאדם השולטין עליו מצולת ים, ומתגבר עליו יצה"ר ע"ש:

נֹשא עון

הוא תיקון י' והוא נגד ספירת נצח שבכתר. נֹשא-- גי' שכ"ה ניצוצין הממותקין בשם הויה, והויה ושכ"ה גי' נשא. וז"ס הנזכר באדרא, חזי הוינא נהורא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר וכו', וחד חשיך הוי מסתחי וכו', פתחי ואמרי נֹשא עון, חמיתא שהוא סוד שכ"ה דינין שהם חשך, והם נרחצים ונמתקין ע"י שם הויה, ושניהם גי' נשא. (ד):

(ד) צמח - ולא הוד בנצח, היינו תיקון נושא עון, כי בו נצח דכתר מקיף, וכיון שהוא נצח ונושא עון לשון יחיד, לזה לא נרמז אתו הוד כמו לאלפים שנים. והוד מקיף וגבורה פנימי, הם אלו הדינין, ובנושא עון נצח, שניהם חסד ורחמים:

וחטאה

וחטאה. תיקון י"ב הוא הפה בהיותו פנוי משערות, כדי שלא יתעכב יציאת ההבל מן הפה כשהוא בחי' א"מ, אל הדיקנא. וז"ס הפסוק אמרתי שגם זה הבל, כי תיקון י"ב שהוא גי' זה, הוא כדי לתקן מקום לצאת ההבל, כי הוא תיקון בלי שערות כנודע, וזהו ש"גם זה הבל":

סוד ויעבור

סוד ויעבור. כבר נתבאר אצלינו ג' כוונת כנ"ל, שיש בויעבר כנ"ל. אמנם בב' שמות אלו י"י י"י, כבר נתבאר אצלינו ששם א' הוא בקוצי דשערי דאריך אנפין, והוא תחתון, וקורא לשם עליון של ד' תיקונים קדמאין דדיקנא דא"א, וזהו ויקרא י"י י"י, ופסיק טעמא בגוייהו. והנה השם הא' שהוא תחתון, יכוין בו כי י' שבו הוא הויה א' דמלוי דאלפין, וה' אהיה דמלוי אלפין, וו' הויה דאלפין, וה' שניה אדני פשוט. והויה זו על סדר הזה, קורא להוי"ה אחרת עליונה ממנה, והוא השם הב'. ותכוין בו, כי י' שבו הוא הויה דע"ב דיודי"ן, הה' אהיה דיודי"ן, הו' הוי"ה דס"ג, הה' אדני במלוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד שיש בו י"ב אותיות.

תיקון א' אל, וכבר נתבאר אצלינו בביאור הזוהר מאמר פרשה נשא באדרא דף קל"א. ובארנו, כי ג' אל הם: אל שדי, אל הויה, אל אדני; ושלשתן נכללין ב"אל" הראשון הנקרא "אל שדי" כי הוא בבריאה ובו שורש יצירה ועשיה בסוד הג' אלהים שבויכולו. והיות שם "אל שדי" בבריאה, לפי שהוא בסוד הבינה שהוא סוף ג"ר, ושם אמר לעולמו די, כי משם ולמטה הם בחינה אחרת של ז"ת, וכך שם שדי זה נזכר בכל מקום, אשר שם נאמר בחינה זו, להבדיל בינה ובין המדריגה התחתונה הימנה, אעפ"י שכולם בקדושה.   וגם כל ג' "אל" הנ"ל, הם שרשם בבריאה שהוא הבינה הנקראת "ארץ אדום", ולכן שלשתן רמוזים בשם אהי"ה דאלפין [אל"ף ה"א יו"ד ה"א] באופן זה:

• כי אות ראשונה אל"ף, הוא שם "אל" הראשון, שהוא לשון אל"ף עלמין.
• "אל הויה" גי' ז"ן, והוא ב' אותיות ראשונים שהם "אל" מן אלף, ו-"ה" מן ה' ראשונה, ו-"יו" מן יו"ד, ו-"ה" מן ה' תתאה, הרי ז"ן.
• "אל אדני", גי' צ"ו, הוא באותיות הנשאר מן אהי"ה הנ"ל, שהם "פ" מן אל"ף, "א" מן ה"א, "ד" מן יוד, "א" מן ה"א אחרונה, גי' צ"ו עם כללות י' אותיות ממלוי אהי"ה כנ"ל.

וענין נוצר חסד הוא, נוצר - הוא בינה דחכמה, וחסד - יסוד הכתר כמבואר אצלינו, ושניהם אינם אלא תיקון אחד. והטעם, כי הבינה הוא שמינית מתתא לעילא, ויסוד שמיני מעילא לתתא, לכן הם שווים בבחינה זו.

ראוי לכוין באל מלך יושב, כי אל מלך, סודו בינה דעתיק, וגם מלך, גי' עתיק בא"ב דאי"ק בכ"ר. ויושב על כסא רחמים, הוא א"א.

ואח"כ מפרש והולך כל הז' תיקונים: "ומתנהג בחסידות" - הוא חסד עלאה, תקונא דגולגלתא חוורתא. "מוחל עונות עמו" - טלא דבדולחא, דאיהו במוחא סתימאה, המבטל כח עונות. "מעביר ראשון ראשון" - הוא קרומא דאוירא, שהוא כח המפסיק בין א' לא'. "מרבה" - לשון עמר נקי, כשלג ילבינו. "וסליחה לפושעים" - לזה צריך כח גדול רעוא דרעוין. "עושה צדקות" - אשגחא תדירא, "לא כרעתם תגמול" - חוטמא דא"א, ואחר שזוכר הז' שבחים האלו, חוזר ואומר "אל הורית לנו לומר וכו":

מע"ח:    אחר עמידה, אל מלך יושב על כסא רחמים. כבר כתבנו שהקדושת שבת מתחלת משעה ו' מיום ו', והם ז' שעות עד הלילה, וכ"ד שעות של יום שבת עצמו, הרי ל"א, נגד "חסד אל כל היום", והם ל"א שעות, וזה אל מלך יושב על כסא רחמים, שכל שעות אלו יושב על כסא רחמים, וזהו יום הששי ויכולו, ר"ל מסוף שעה ה', דהיינו מתחלת שעה ו' מתחלת קדושת שבת, ובחול יושב על כסא דין. וצ"ל "ומתנהג בחסידות", בוי"ו. ר"ת כרוב, בסוד "וירכב על כרוב":

אחר חזרת שץ העמידה, יאמר וידוי בפרטות חטאיו עם הקהל קודם ויעבור, ואח"כ יאמר הי"ג מדות. וביום ב' וה', יאמר וידוי ויעבור ונפילת אפים תיכף, כדי לסמוך תיכף אחר הורדת הטפה בשים שלום את הוידוי, שלא יהיו חטאיו מעכבין את החסדים, כמ"ש בעז"ה. ואח"כ ויעבור זיוג לאה, משום שהאור גדול בהם צריך להתפשט, כדי שיקבלו אור התחתונות. ואח"כ נפילת אפים, הורדת הטפה מיעקב אל רחל. ואח"כ חוזר ומתחיל, אנשי אמנה ויעבור וכו' אל תעש וכו' מה נאמר ויעבור וכו', ואעפ"י שכבר נעשה הזיוג אין חשש, כי זה סוד שהוא בועל ושונה זיווג כפול, והוא דבר עמוק. אח"כ והוא רחום מעומד.

גם נהג מורי זלה"ה לומר ולפרט הוידוי כולו, אפילו שלא היה בו חטא, והיה אומר כי כל האדם אעפ"י שלא ימצאו בו, צריך להתוודות עליהם בפרטות, ולזה נתקן בלשון רבים, וכן צ"ל בלשון רבים, חטאנו וכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, כי זהו הערבות שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ"י שאין בו אותו עון, עכ"ז ראוי הוא להתוודות עליו, כי כשעשוהו חבירו הרי כאלו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון רבים. אפילו אם האדם מתוודה בביתו ביחיד לומר, כי מה שחטא נחשב כאלו עשינו אני והוא, חטאנו אותו ביחד, מצד ערבות הנשמות.

אמנם כבר בארנו, כי אחר חזרת ש"ץ עמידה, יאמר כל הקהל ביחד וידוי, אח"כ י"ג מדות אח"כ נפילת אפים. אמנם סוד הוידוי, בסוד "ונשא השעיר עליו את כל עונתם", והוא נפרש מן הקדושה, ע"י אותו החלק שלוקח בעת הוידוי, ואחר שהלך לו, אז אנו עושין אלו הב' זיווגים, ולא יתערב זר בתוכינו. והנה י"ג מדות, גורם להתמלאות זקן ז"א בי"ג תיקונים, וגם להזדווג ז"א עם לאה מהחזה ולמעלה, ואח"כ בנפילת אפים אז הוא זיוג יעקב עם רחל:

והנה כשתאמר הוידוי, אז על כל מלה ומלה שתאמר אשמנו בגדנו, תכה באגרופך על הלב. וסוד הדבר, כי לעולם הלא האדם ע"י חטאיו, הוא גורם שיסתלק המוחין ויחזרו למעלה במקום הסתום. ואמנם כבר בארנו סוד הלב של אדם שהוא בחזה, ונעשה כשיוצאין הארת חו"ג היוצאין מיסוד אמא הנפסק בחזה, אשר שם הוא בחינת הלב, כי בתחלת יציאת המאורות נעשה שם הארות גדולות, והוא בחינת הלב. לכן צריך אדם להכות בלבו, להורות כי הוא גורם להעלות החסדים למקום הסתום, ומנען מן המקום מגולה מן הלב, לכן יכוין כי ע"י הוידוי שאומר, מתכפרין עונותיו, ועם זה החסדים יורדין ומתגלין בחזה, כי שם מקום גלוין, ואז הם מתגלין שם במקום הלב. ולפי שסוד היד ימנית, הוא סוד ה"ח בשרשן העליון, לכן יכה ביד ימינא שם, ויכוין לנענע החסדים ממקומן, ולהורידן במקום הגלוי:

ענין ע"ב רי"ו האמורים בכל מקום, הוא סוד ויעבור (וגם סוד תב"ל, שהוא בסוד ב' רי"ו) ענינם הם - כי הנה רי"ו אחד יש בהויות, ורי"ו אחד באהיה.

• והנה בהוי"ה יש ד' אותיות, ונגד י', הוא הוי"ה דיודין-- ע"ב. ונגד הה', הויה דס"ג ועם י' אותיותיה-- ע"ג, שהוא ע"ב שני. ונגד הו', שם מ"ה דאלפין ועם מספר ד' אותיות של הויה שהוא כ"ו-- הם ע"ב עם הכולל. ונגד הה' אחרונה, הוא הב"ן דההין, ואין בו ע"ב רק בסוד רבוע, כי אות ה' זו היא רביעית שבשם, ולכן הוא ברבוע, הרי ד' פעמים ע"ב.

אמנם הוי"ה דיודין הראשונה, הוא כמנין חסד ממש, כי כל שאר הג' אינם רק ע"י חיבור וצירוף, ולכן הוא לעולם סוד ע"ב של ויעבור; וג' ע"ב אחרים גי' רי"ו, כמנין גבורה, גם ראיה. (פירוש: כי השני הוא ע"ג, והשלישי ע"א, ובין שניהן הוא כל אחד ע"ב. וזהו לשון 'גע', כלומר שאינו בפ"ע כראשונה, רק נוגעת עם השלישי, ובין שניהן נעשין ע"ב ע"ב).    נמצא, כי ג' אחרונים הם רי"ו. וז"ס ע"ב רי"ו לעולם. והרי בארנו רי"ו של הויות.

• עוד יש רי"ו של אהי"ה, כי הם ג' שמות אהי"ה, דיודי"ן דההין דאלפין. והנה יש מלוי המלוי, באהיה דיודין דההין דאלפין:
  • ודיודין ודאלפין-- כל אחד יש בו כ"ז אותיות במלוי המלוי; וכשתרבענה יהיה מ"ד. מ"ד עם הכ"ז הם ע"א.
  • אמנם אהי"ה דההין, אין בו רק כ"ה אותיות, ועם רבוע מ"ד, הרי ס"ט; תצרף עמו ד' אותיות דאהיה, הרי ע"ב, וזה האחת המיותרת כאן, תצרפנו עם כל א' מע"א הנ"ל, יהיה ג"כ ע"ב-- הרי ג"פ ע"ב הם רי"ו.

הרי ב"פ רי"ו של הויה ושל אהיה, הם כמנין תב"ל. והמלכות הלוקחת ב' רי"ו הנ"ל נקראת תבל, המלכות נקראת תבל, הכינוי זה נקרא כך, בשעה שהמלכות מתחברים בה הרי"ו העליון בסוד מזלא קדישא, ורי"ו התחתון שבה בסוד ע"ב קד"ם כנ"ל, וכמבואר אצלי בכוונת הק"ש בעת השכיבה. והנה ב' פעמים רי"ו, גי' תבל, ואז נקראת כך:

סדר והוא רחום

מהחברים - בסדר והוא רחום, מתחלה עד "כי אל טוב וסלח אתה"-- שי"ב תיבין, נגד י"ב הויות. מן "אנא מלך" עד "אין כמוך", ק"ל תיבין, נגד ה"ח ה' הויות. מן "הפותח" עד סוף, פ' תיבין, כמנין יסוד, וכולם יחד גי' "ראשך (עם כולל) עליך ככרמל", וכמספר המלוין של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג, ואמר שזה החשבון צ"ע. אח"כ התחנה, שלפני ה' שארית ישראל פליטת אריאל, יש בהם פ' תיבין, כמנין יסוד:

מהאר"י

מהאר"י זלה"ה. כשאדם מתפלל עם הצבור, אומר ויעבור י"י וכו', וכשהוא מתפלל ביחיד, יאמר י"ג מדות בא"ת ב"ש, מצפ"ץ מצפ"ץ ת"ך וכו'. (א):

(א) ונלע"ד שצ"ע, שבמ"א אומר להיפך:

מע"ח - לא יפסיק בין חזרת הש"ץ ובין נ"א, אלא צ"ל הוידוי פעם א', וי"ג מדות פעם א', ואח"כ יאמר נ"א, עד למען שמך. ואח"כ יאמר הסליחות. ולא כמו שאומרים ב"פ או ג' פעמים הוידוי, כי הוא כמו הכלב השב על קיאו, וכשארז"ל עבירות שהתוודה עליהן ביה"כ זה, אל יתוודה ביה"כ אחר. וזהו בשאר ימי השבוע, אבל בב' וה' יעשה כסדר הזה, שיאמר פעם א' וידוי, וי"ג מדות פ"א, ואח"כ נ"א, ואח"כ אל מלך וכו', ואח"כ ויעבור וכו', תמהנו וכו', אל תעש עמנו וכו', אח"כ מה נאמר עד שמע ישראל, אח"כ והוא רחום. ואע"פ שחוזרים אחר נ"א ואומרים ויעבור ב' או ג"פ, הוי כמארז"ל הבועל ושונה הויין לו בנים זכרים וד"ל, כי אז הוא זיוג לאה וישראל כנ"ל: