פרי עץ חיים שער תפילות ראש השנה פרק ד

אלהי יצחק - בכאן יכוין דרך ירידת מקיפי אימא בקו שמאל, שהוא מקיף מוח בינה דאמא, ג"כ נרמז בציור אותיות אלהי, בדרך זה - א דאלהי בציור יו"י, ומהם נעשה ב' יודין וגוף דנוקבא שהם חג"ת שלה, הנעשה ממקיף עטרא דגבורה, שלקח מקיף בינה, בעברו דרך ת"ת דאימא, כמ"ש לעיל. הל' דאלהי, הוא סוד קו שמאל דז"א, סוד ג' יודי"ן שלקח מקיף זה דבינה, ונתפשטו בקו שמאל דז"א. ה' של אלהי, הוא סוד ג' ווי"ן שלקח מקיף זה, בהכנסו במוחין פנימים כמ"ש לעיל, ומתפשט תחלה עד חוטם ז"א משמאלו. והבן השינוים בין זה למקיף הראשון. הי' הוא אור היוצא במצח ז"א, ממקיף זה דבינה, והוא ציור י' כמ"ש לעיל:

ואלהי יעקב - כאן יכוין דרך ירידת מקיפי אימא בקו אמצעי, שהוא מקיף מוח דעת דאימא בציור אותיות אלהי ג"כ ע"ד הנזכר, רק השנוי ביניהם הוא זה, א' צורתה יו"י, הוא סוד ב' ירכין ורחם דנוקבא, סוד נה"י שלה. ל' סוד דעת ת"ת יסוד, קו אמצעי דז"א. ה' מתפשטת תחלה עד חוטמא דז"א באמצעו, הכל כמ"ש לעיל. והרי נבנית עתה הנוקבא, בג' אלפין בסוד אב"א, והבן זה:

והנה נשאר עדיין לבאר, מתחלה כשבאין אלו המקיפין בת"ת דאימא, שבו שם ס"ג, למה אין לוקחין רק א"ל. כי הלא האמת הוא, כי כל מלוי שם ס"ג לוקחין, שהוא גי' הב"ל, לפי שסוד הבל הוא א"מ. אך הטעם הוא, דע, כי לעולם באלו הד' מוחין של ז"א, ובכל פרטי מקיפיהם, יש בהם סוד ב' דעות, וז"ס כי אל דעות ה', והם - דעת א' להכריע בין ב' מוחין חו"ב, הב' בין חו"ג. וכבר ידעת, כי הדעת של הבינה מתפשט בו"ק דז"א, ונחלק לו' חלקים, וסוד הדעת הוא אות ו' כנודע, ונחלק שם לו' ווין, והם סוד ו' יתירה של מלוי הב"ל שבו על סוד א"ל שבו, שהוא אות ו' מסוד הדעת, לכן סוד ב' ווי"ן שלוקחין המקיפין, מב' שמות ס"ג שבחו"ב בת"ת של הבינה כמ"ש לעיל, הם נשארים בסוד הדעת שמכריע ביניהם, ונעשים ו' אחת מסוד הדעת, כי הלא כל שרשם אינו כ"א ו' אחת, לכן הם עצמן אין נשארים רק בסוד א"ל א"ל מן הב"ל. וכן זה הענין עצמו, במקיף הג' הכולל חו"ג, נשאר בו ו' אחת בסוד הדעת שביניהם, ונשאר הוא בסוד א"ל לבד:

והנה כל אלו הב' דעות, נכללות בו' דואלהי יעקב, והטעם, כי אלהי יעקב הוא סוד מוח הג' הכולל חו"ג, והוא בכללו נקרא דעת, לכן אלו הווי"ן שהם בסוד דעת, כולם נכללים בו, וז"ס ואלהי יעקב בתוספת הו', כי הלא עיקרם אינם כ"א ו' אחת של דעת הבינה, שנחלק לו"ק שלה. גם ו' זו רומזת לד' מוחין וב' דעות, הם ו':

והנה כבר ביארנו, איך נחלקים היודי"ן והאלפי"ן של א"ל, אמנם סוד הדעת שנשאר, שהוא סוד ו' שנשאר מסוד הבל דס"ג, הנה הוא מתפשט ויורד עד פה דז"א, ושם יורדין הג' ווי"ן, שהם ג' מלואים של ג' שמות ס"ג, אשר מהם נתפשטו ג' א"ל, ונשארו ג' ווי"ן, והם נעשו אח"כ סוד נה"י שבפה, שהם ב' שפתיים והלשון, והבן זה מאוד:

העולה מזה הדרוש, שצריך לכוין בו' דואלהי, הוא מספר ו"ק דז"א, שדעת אימא מתפשט בו. וגם ו' זו רומזת לד' מוחין ולב' דעות שיש לו כמ"ש לעיל:

ועוד יכוין, כי ז' נשאר בכל מלוי, שלא לקחו המקיפים כ"א ג' א"ל כמ"ש, ונשארו ג' ווי"ן מג' מקיפים והם נכללו בדעת דבינה, ומשם ירדו בפה דז"א והבן זה:

הרי לפניך, שנכנסו כל מקיפי אמא, וגם מקיפים אבא נכנסים בעמידה זו, וצריך לכוין בשניהם. והנה כוונת מקיפים אלו, לא תכוין רק בשחרית דר"ה, ולא בערבית, כי עדיין בערבית אין נכנסים המקיפים כנודע. אח"כ גומר ברכת אבות עד מלך עוזר וכו':

מלך עוזר ומושיע ומגן - כאן אנו מחזירין את לאה פב"פ, וכשבאה פב"פ אז ג"כ לוקחת אור הט' יודי"ן בג' אלפין שלה, כי ג' אלפין שלה הם ט' אותיות, כי כל א' צורתו יו"י, הרי ט' בט', והיא מאירה יותר, ונחלקים הט' יודין בט"ס שלה. וכשלוקח הט' יודי"ן בג' אלפין שלה, אז היא בסוד ג"פ א"ל, שהם גי' מג"ן:

גם אלו הג' אלפין שהם בציור יו"י, סוד ג' הויות שהם גי' ע"ח, והם סוד לח"ם, כי עתה היא ראויה לזיוג בסוד כ"א הלחם אשר הוא אוכל. אמנם אחר כ"ז, מתעלים אלו הג"פ אל שבה, וכולם מאירים בפניה, א"ל א' בפן א', וא"ל ב' בפן ב', ואל ג' בחוטם שלה. והנה א"ל במלוי, הוא גי' קפ"ה, נמצא כי ב' אל שבב' פנים שלה, הם גי' ש"ע, כי יש לה עתה אור כל הש"ע רבוי נהורין שבפנים דא"א כנודע, ועתה הז"א אין לו רק ק"נ רבוא באנפוי, נמצא כי עתה גדול אור המלכות מן הז"א. וז"ס אדם, אשר לא יכול להסתכל בפני חוה, וזה גרם לה, לפי שלקחה סוד כל היודין וכל האלפין כנ"ל. אמנם אל הג' דחוטם, הוא סוד א"ל דאלהי יעקב, שהוא סוד הדעת שמכריע בין ב' הפנים, לכן יש בו כח הב' א"ל, לכן יש בו סוד ש"ע רבוא אורך החוטם כנודע. והנה ב' נוקבין אית בחוטמא, וכ"א ארכו ש"ע שהם ב' א"ל הכולל א"ל זה כמ"ש, והנה היותן שע"ה, הוא עם הה' שיש בנוקבא דפרדשקא, כי יש ב' ההי"ן בב' נוקבין, שהם נמשכין מג' ההין שבג' אלהי אברהם וכו' כמ"ש לעיל:

ואמנם דע, כי סוד ג' אלפים אלו, הם סוד וידבר ג' אלפים משל, כי מג' אלפין הנ"ל, נמשכו פניה לש"ע רבוא כמנין משל. וז"ס לשלג יאמר הוי ארץ, כי ג"פ אלף הוא גי' שלג, ומג' אלפין אלו נעשית המלכות כמ"ש לעיל, והיא נקראת ארץ כנודע. וכשנעשה פב"פ, נעשה בסוד שג"ל לימינך, שהוא סוד חזרת פב"פ. וכשעונות גורמים ח"ו, אז אובדת כל אורות אלו. וזהו ותרד פלאים, אותיות אלפים והבן זה:

אח"כ חתימת הברכה מגן אברהם - והענין, כבר נתבאר לעיל, כי בברוך הכריעה ו' לגבי ה', ובאתה י' לגבי ה', והענין, כי ע"י הורדת ו' גבי ה', הוא נתינת הארה בחג"ת שלה, מחג"ת שלו, שהוא סוד ו' כמ"ש לעיל. וע"י הורדת י' לגבי ה', נמשך בהכרח הארה גדולה יותר, עד למטה בנה"י שלה. ובהוי"ה בזקיפה, אז אנו נותנין הארה במוחין שלה, ואז אנו זוקפין ג' א"ל הנזכרים שהם גי' מג"ן, המתפשטים בכל גופא, הם מתקבצים כולם, ומאירים בפנים כמש"ל, בסוד מגן א', וזה נעשה ע"י החסד, בסוד והוכן בחסד כסאו, סוד אברהם, לכן חותמין מגן אברהם, כמבואר בעמידה דחול:

ויכוין בברכה זו, א"ל שדי. ובברכה ב', אכדט"ם. ובברכה ג', כוז"ו. ובג' אחרונות - בראשונה, השתפ"א. בשנית, ב"ם. בשלישית במוכ"ן. סוד נה"י. ובחזרת עמידה דשחרית, עולים שניהם בעטרא דגבורה ודעת שלו. ודע, כי לעולם חזרת העמידה הוא בחג"ת, וחג"ת עולין לחב"ד, והוא סוד הקדושה, כנודע במקומו: