בעל הטורים על התורה/דברים/כו
פרשת כי תבוא
עריכהדברים פרק-כו
(א) כי תבוא. כתיב לעיל מיניה תמחה את זכר עמלק וסמיך ליה והיה כי תבוא אל הארץ, שנצטוו למחות את זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ על זה שרצה לעכב ביאתם לארץ, שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם. וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב. וע"כ סמך לו פרשת ביכורים שמזכיר בה ארמי אובד אבי. כי תבוא. כי עולה למנין ל'. תבוא. אותיות אבות. וזהו שדרשו בגיד הנשה שאין בא"י פחות מל' צדיקים שחשובים כאבות:
(ב) ולקחת. בגימ' בשבעה המינין:
מראשית. ולא כל ראשית. ראשית דגנך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו ראשית ירימו חרם לה' קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה:
(ד) טנא. בגימ' ס'. רמז לבכורים אחד מס'. ולכך נעלם סי' בפ' בכורים:
(ט) ויבאנו אל המקום הזה. ויבאנו חסר יו"ד. שנסינו אותו עשר נסיונות, והביאנו לארץ:
(יא) ושמחת בכל הטוב. וסמיך ליה כי תכלה לעשר, שבשביל המעשר תשמח בכל הטוב. כמו שדרשו עשר, בשביל שתתעשר:
הטוב. עולה כ"ב. בשביל התורה שנתנה בכ"ב אותיות:
(יב) תכלה לעשר את כל מעשר. ר"ת בגימ' בחג של פסח:
(יג) לא עברתי ממצותיך. בגימ' לא מן התלושים על המחוברים:
(יד) ולא נתתי. ב'. דין. ואידך ולא נתתי לחטוא חכי. זה הוא שדרשו בספרי לא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ומלברכך. פי' בדבורי לא חטאתי בו:
למת. ב'. דין. ואידך על תבכו למת ואל תנודו לו. כלו' לא נתתי ממנו לצורך מת, לא למבכות, ולא למקוננות:
(טו) השקיפה. עולה בגימ' ת"ק. כלומר השקיפה ממהלך ת"ק שנה שמשמים לארץ. ותגין על הקו"ף, לומר בזכות אברהם שהוליד למאה שנה:
וברך. ג'. דין. ואידך וברך את נחלתך. הואל וברך את בית עבדך. זהו שדורש בספרי וברך את עמך את ישראל. בבנים ובבנות. והיינו הואיל וברך את בית עבדך. ואת האדמה בטל ומטר. והיינו וברך את נחלתך:
זבת חלב ודבש. וסמיך ליה:
(טז) היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. רמז למה שנאמר ויתן להם ארצות גוים, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:
בכל לבבך ובכל נפשך. וסמיך ליה את ה' האמרת. דבכל לבבך ובכל נפשך היינו ק"ש, דכתיב ביה בכל לבבך ובכל נפשך. והיינו דאמרינן אתם עשיתוני חטיבה אחת בארץ, היינו ק"ש:
(יז) את ה' האמרת היום. גימ' זה בקריאת שמע:
את ה' האמרת. כאן רמז ו' סדרים. להיות לך לאלהים, זה סדר זרעים. שמתחיל בק"ש. ועוד שיש בו תרומות ומעשרות שהם יראת השם. דברים שבינינו לבין השם. וללכת בדרכיו, זה סדר מועד. דכתיב אם תשיב משבת רגלך. ולשמור חקיו, זה סדר נשים. שמדבר בעריות שנא' בהם ושמרתם את חקותי. ומצותיו, זה סדר קדשים. שמדבר בקרבנות דכתיב בהו אלה המצות. ומשפטיו, זה סדר נזיקין. ולשמוע בקולו, זה סדר טהרות. דכתיב ביה אמרות ה' אמרות טהורות. וכנגדם אמר ו' דברים. להיות לו לעם סגולה, ולתתך עליון. לתהלה. ולשם. ולתפארת. ולהיותך עם קדוש:
(יט) ולתתו עליון. רמז לטוטפות דקוב"ה דכתיב ביה אשריך ישראל:
לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם, הוא להם לתפארת. והיינו דאמרינן עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם מחזירה להם. אבל מי ששח שיחת חולין בבהכ"נ מקיפין לו כל גופו בקוצים. לכך שיר השירים לית. וכנגדו כקול הסירים:
אשר עשה. בגימט' שבעים אומות:
ולהיתך. חסר ו'. שאין הוויית קדושתן ניכרת כל כך בעה"ז:
קדש. חסר וי"ו. לו' קדש עצמך מעט למטה ויקדשו אותך למעלה. וכן ו"פ קדוש ישראל בקרייה:
ולהיותך עם קדוש. וסמיך ליה (א) ויצו משה. אזהרה לב"ד שיעשוך לקדש עצמך: