ביאור:דברים כו ה
דברים כו ה: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כו ה.
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עריכה
צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב".
פרוש מסורתי עריכה
רש"י על דברים כו ה:
ארמי אובד אבי - מזכיר חסדי המקום: ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה' שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.
וירד מצרימה - ועוד אחרים באו עלינו לכלותנו, שאחרי זאת ירד יעקב למצרים.
אך כיצד זה שלבן עשה מעשה יותר חמור מפרעה שהרג "כל הבן הילוד"? האם לבן שרק חשב לעשות חמור הוא מפרעה שעשה בפועל?
פרעה הוא ללא ספק אויב אכזר, אך דוקא לבן "הלא מסוכן" לכאורה, מתברר כסכנה גדולה בהרבה. לבן מנסה בדרך לא דרך לטשטש את זהותו של יעקב. הוא מצליח לשדל את יעקב להשאר בגלות, כמו שניסה גם לעכב את ביאתה של רבקה לא"י. כעשרים שנה הוא מחזיק את יעקב לצידו: 7 שנים בלאה, 7 שנים ברחל, ועוד 6 שנים ב"ביזנס". הוא איננו נראה כאויב. להיפך, הוא מתחזה לגוי הנחמד הרוצה בחברתו של יעקב, אך בזה בדיוק טמונה הסכנה. הסכנה בלבן היא שמתחת לחזותו החביבה מתחללת שואה שקטה ואיומה ביותר; עד כדי כך שקטה שיעקב אינו ער דיו להנצל ממנה.
...וההשלכה לסכנת ההתבוללות בגלות בימינו ברורה מאליה. (על פי הרב רונן נויברט, עלון צוהר, בשלח, תשס"ח)
אֲרַמִּי עריכה
לאחר שבית המקדש חרב וקורבן הפסח פסק, כתחליף, הרבנים ארגנו את סדר הפסח, וריכזו, חיברו וכתבו את ההגדה של לפסח. בתקופה הזאת בני ישראל היו תחת שלטון רודני רומאי שנוא, שהביא אסונות גדולים על עם ישראל.
הרבנים לא יכלו להאשים את הרומאים ברוע לב ורצון להשמיד את כל עם ישראל, פן הרומאים יענישו אותם ויעשו זאת. לכן הם מצאו דרך כאילו להאשים את לבן הארמי, שהוא החלפת אותיות וניקוד: "לָבָן הָאֲרַמִּי" במקום 'לבן ('הֲבֵן'-הילד/האיש/המושל) הרומאי'.
פרשנות על פי פשוטו של מקרא עריכה
בתקופה ההיא (תקופת עריכת נוסח ההגדה), ברור היה לכולם שמדובר ברומאים, ואין צורך לעוות את הכתוב ולהמציא רוע לב ללבן. צריך להבין שעל פי פשוטו של מקרא, לבן העניק ליעקב את כל בנותיו ועוד את שתי שפחותיו האישיות, העניק ליעקב מחסה מעשו במשך עשרים שנה, עזר ליעקב להתעשר מאוד בחרן ולא הגביל את שכרו, שמר עליו ממלכים זרים בברחו מחרן כאשר הוא היה בעורפו, קבע שאלוהים אסר עליו לפגוע ביעקב, וכך הגן עליו מפני בניו שרצו לקחת מיעקב את הצאן חזרה לחרן ולהרוג את יעקב כגנב, ואסר על בניו לנסות לרדוף אחרי יעקב בכנען ולגזול ממנו את הרכוש.
מה הפרוש של "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עריכה
"אֹבֵד" - היה ואיננו, נאבד, נעלם (ברח?), נהרס, נשמד, נחרב (מילוג). בהקשר כאן נראה שהכוונה למשוטט, נווד. יעקב הסתובב הרבה, הוא יצא מכנען, גר בחרן, חזר לכנען, וירד למצרים.
המשפט אינו ברור.
- מי הוא אבי? . . . סביר שמדובר ביעקב, שירד עם בניו למצרים במתי מעט והיה שם לגוי גדול.
- מי הוא הארמי? . ייתכן שהארמי הוא יעקב; הן כל המשפחה: אברם, שרי, רבקה, רחל, לאה, ובני יעקב, חוץ מבנימין, נולדו בארם, אולם האבות לא קראו לעצמם ארמים אלא "עִבְרִים". אולם ניתן לקרוא את הפסוק ש'הארמי' הוא לבן הארמי, ככתוב: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי, עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא" (ביאור:בראשית לא כ), ויתכן שהוא רדף אחרי יעקב לאבדו.
- מה זה אֹבֵד? . . ברח? נמצא בסכנת מוות?
ניתן להבין שיעקב אבינו, שירד למצרים במתי מעט נעשה במצרים לגוי גדול, ברח מלבן הארמי וחשש שלבן יגזול ויעקור את משפחתו ממנו, ככתוב: "כִּי יָרֵאתִי, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי" (ביאור:בראשית לא לא).
אֹבֵד או עֹבֵד עריכה
במקור סיפורי התורה סופרו בעל פה ולא נכתבו אלא מאוחר יותר. שיבושים וטעיות הוכנסו כאשר לא היה ברור לעורך מה נאמר.
יש מספר מקומות שהאותיות א' וע' הוחלפו, ושני הפירושים ביחד מסבירים את כוונת הסיפור:
- השם "אֶסְתֵּר" הוא לכבודה של האלה הבבלית: עשתר, אלת האהבה, הפריון והמלחמה, כשם שמרדכי הוא לכבוד האל הבבלי: מרדוק. מרדכי שינה את שמה של הדסה לאסתר כדי שהיא תופיע כאלה עשתר לפני המלך ותזכה במלכות.
- המן אמר: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (ביאור:אסתר ג ט), ואסתר הבינה שהמן בילבל את המלך לחשוב שמדובר בעבדים, לעבדם, לשעבדם, כדבריה: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי" (ביאור:אסתר ז ד).
- הנשים קראו לבנם של בועז ורות - "עוֹבֵד" (ביאור:רות ד יז) - וזה בכפילות: אוֹבֵד/עוֹבֵד - מאוֹבֵד לעוֹבֵד - בזכות עבודתה של רות בשדות בועז, משפחות אבימלך ובועז שכמעט אבדו, נגאלו.
במידה והמשפט היה צריך להיות "אֲרַמִּי עֹבֵד אָבִי" - אז הפרוש הוא יותר פשוט - לבן הארמי שיעבד את יעקב בעבודה קשה במשך עשרים שנה, עד שיעקב רכש את נשותיו ורכושו, ומעוני גדול הוא הגיע למתי מעט שירדו מצרימה, ושם הם נעשו לגוי גדול ועצום. מעבדות לבעלי רכוש.