ביאור:דברים כה יח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דברים כה יח: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."
ביאורים לפסוק
עריכהראו שמות יז ח
סיכום דברי הפרשנים
עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אשר קרך
עריכהקיימים פירושים שונים למילים "קרך בדרך". ואולי אפשר לפרש: הקשה עליך בדרך, "קרך" מלשון קושי. אנו למדים זאת מהפסוק: "אם תלכו עמי קרי" (ויקרא כו, כא), אונקלוס מפרש את המילה "בקרי" – "בקשיו", כלומר: ללכת נגד ה' בקשיות עורף.
ביאור מאת: משתמש:Ilan Sendowski
עריכה
האם זו היתה התקפה חד פעמית?
עריכההפסוק לא מראה על מקום אחד או מאורע אחד, אלא מאז יציאת מצרים, כאשר בני ישראל נמצאו "בַּדֶּרֶךְ", עמלק זינב בבני ישראל ופגע בנחשלים.
ניתן להבין את המילה "בַּדֶּרֶךְ" בצורה 'צרה' שנגמרה כאשר בני ישראל הגיעו לכנען. אולם ההגדה של פסח מראה שמחברי ההגדה חשבו ש"בַּדֶּרֶךְ" נמשך לתמיד, ככתוב: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" (ביאור:הגדה של פסח - בכל דור ודור), ובשיר "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם" (הגדה של פסח). וכך אנשים רעים באופים, כמו העמלקים, ממשיכים לזנב ולפגוע בבני ישראל בכל דור.
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ
עריכהבמשך המסע במדבר חלק מהעם תמיד היה עיף ויגע, מספר רב של פעמים העם התלונן למשה על סבלותם.
וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים
עריכה"לֹא יָרֵא אֱלֹהִים" - אברהם הסביר לאבימלך מלך גרר מדוע הוא סיפר ששרה היא אחותו: "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ יא). כלומר עם או אדם אשר אינו ירא אלוהים, לא מכבד את אלוהים, ולא מקפיד על החוק והמוסר, פוגע וגוזל אנשים, נשים וטף, כשם שעשו העמלקים לדוד ואנשיו בצקלג כאשר דוד היה עסוק במלחמה, ככתוב על העמלקים: "וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם" (שמואל א ל ב).
במי מדובר? מי הוא נושא הפסוק לחלקיו?
עריכה- "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים"
- 'עם ישראל, יזכור (ביחיד) את אשר עשה לו עמלק (ביחיד), בדרך, בצאת עם ישראל ממצרים ובהיותו בדרך, ויזנב עמלק בבני ישראל הנחשלים מאחורי עם ישראל, כאשר עם ישראל היה עיף ויגע.
מי הוא זה שלא ירא את אלוהים:
- 'עמלק' לא ירא מאלוהים כאשר עמלק פגע בבני ישראל.
- 'ואתה, בני ישראל, העייפים ויגעים, מרוב חולשה נחשלו ולא יראו את אלוהים.
שניהם: גם העמלקים וגם הנחשלים. כאשר אדם מרגיש חולשה, וכהגנה עצמית, הוא נוטה ליצר הרע ומפסיק לירוא את אלוהים ואת החוק והמוסר, וכך אנו חוזרים לשאלה: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד ז).
הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ
עריכה"אַחַרֶיךָ" - נכשלים מאחורי אלוהים ומשה. כך נאמר על אשת לוט, ככתוב: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית יט כו). כך אמרה רות לנעומי חמותה: "וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א טז).
הנחשלים אלו אנשים שנחלשו ונכשלו בדרך. אפשרי שהכוונה שהם:
- נכשלו מחוסר יכולת גופנית ללכת בקצב עמוד הענן. לחלשים האלה לבטח בני משפחתם ואנשי שבטם עזרו במסע, כמיטב יכולתם.
- או שהנחשלים מאחריך סרבו בכוונה ללכת בתורת משה, לא קיבלו את דברי אדוני, לא יראו את אלוהים, רצו לחזור למצרים ורצו להפרד מעם ישראל.
עורך התורה היה מודע שעמלק היה רע ומגיע לו עונש, אבל גם הנכשלים מאחורי אלוהים ומשה היה מגיע להם עונש.
וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ
עריכהמשה (או עם ישראל) היה "עָיֵף וְיָגֵעַ", ומשה פעל בניגוד למוסר ולחוק המחיב עזרה לנחשלים ולסובלים, ככתוב: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג ה) (רש"י מפרש: עזור תעזור עימו). משה לא שמר על כל העם. משה הזניח את הנחשלים מאחור. משה היה יכול להציב עגלות וחילים בעורף ולעזור לנחשלים: נשים, זקנים, נכים או חולים להתקדם, כשם שיוסף שלח עגלות להביא את יעקב למצרים (ביאור:בראשית מה כז), ומשה לא עשה זאת.
למה?
- אלוהים קבע את מהירות התנועה וכמות הנחשלים, ומשה לא התלונן לאלוהים להוריד את קצב ההליכה במסע הקשה במדבר, ככתוב: "וַיהוָה הֹלֵךְ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ" (שמות יג כא). כאשר אלוהים רצה להגן על בני ישראל מחייל פרעה, עמוד הענן נעמד מאחורי המחנה והפריד בין המצרים לבני ישראל (שמות יד יט). ניתן להבין שמשה לא היה מעוניין לעזור לנחשלים האלה.
- אם משה היה עוזר לנחשלים, כל יום יותר ויותר אנשים היו מתעצלים לקום בזמן והיו מחכים שמשה יעזור להם במסע.
- אלוהים יצר את חוקי הטבע ואת חוקי האבולוציה. תהליך הפגיעה בנחשלים חישל ושיפר את איכות וחוזק העם כהכנה לכניסה לכנען, כשם שזאבים תוקפים את האילים החלשים והחולים וכך הם משפרים את איכות העדר כולו.
העמלקים היו מכשיר בידי אדוני. לאחר שאלוהים סגר את הים כדי למנוע מבני ישראל לשוב למצרים, נראה שמשה השתמש בעמלקים ואופים הרע לצרכיו כדי להכריח את העם להמשיך במסע הקשה במדבר. גם מרדכי השתמש בהמן האגגי ואנשיו כדי לגרום ליהודים לחזור לחיק היהדות ולקבל את התורה שמרדכי כתב להם (ביאור:אסתר ט כג).
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק
עריכהמשה איפשר לעמלקים לתקוף, אולם זה לא פוטר את העמלקים מחטאם. העמלקים ראו את הנחשלים כשללם לבוז ועטו עליהם (אסתר ג יג). העמלקים התנדבו להיות הפושעים שיזנבו בעם ישראל. לכן אחריתם כליה כפי שבלעם קילל אותם: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד כ).[1]
- ^ מעניין שמילת המפתח בנבואה של בלעם 'אבד', היא מילת המפתח במגילת אסתר.