מצוה:למחות זרעו של עמלק מן העולם
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
(דברים כה, יט)
היא שצונו להכרית זרע עמלק בלבד משאר זרע עשו, זכרים ונקבות, קטנים וגדולים. והוא אמרו יתעלה "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יט).
וכבר קדם לנו: "שלש מצוות נצטוו בני ישראל בכניסתן לארץ: למנות להם מלך ולבנות בית הבחירה ולמחות זרע עמלק" (סנהדרין כ ב). ומלחמה זו היא מלחמת מצוה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"א מסוטה.
שנצטוינו למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם, זכר ונקבה, גדול וקטן. ועל זה נאמר (דברים כה יט) תמחה את זכר עמלק", שבכלל זכר הוא הכל. וכבר טעה בניקוד תיבה זו גדול הדור, והוא יואב בן צרויה, והשאיר מהם הנקבות, לפי שרבו לא השגיח יפה עליו כשלמדו מקרא זה ונשתבש יואב וקרא זָכָר במקום זֵכֶר, כמו שבא בבבא בתרא, פרק "לא יחפור" (דף כא.).
משרשי המצוה העניין שכתבנו במצוה הקודמת לה.
דיני המצוה קצרים והם מבוארים בפרק שמיני מסוטה.
וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ:) שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם, אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן, אם ימצא אחד מכל זרעם. והעובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש ספק בידו להרגו ולא הרגו, בטל עשה זה.
מתוך סמ"ג עשה קיד:
גרסינן בפרק כהן גדול [דף כ׳] תניא רבי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל: להעמיד להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך; ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק; ולבנות להם בית הבחירה, שנאמר והיה המקום אשר יבחר וגו׳. ואיני יודע איזה מהם תחילה.
כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק, ואין כס אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחילה או לבנות להם בית הבחירה תחילה. כשהוא אומר בפרשת ראה והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, ואחר כך כתוב והיה המקום אשר יבחר וגו׳, הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחילה.
ומאחר שנצטוו להעמיד מלך, למה אמר שמואל הרמתי לישראל שחטאו לשאול להם מלך? תניא [שם] אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר תנה לנו מלך לשפטינו, אבל עמי הארץ קלקלו, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ויצא מלכנו בראשנו ונלחם מלחמותינו, ולא תלו בטחונם בהקב״ה.דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.