משנה ברכות ד א

(הופנה מהדף ברכות פרק ד משנה א)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ד · משנה א | >>

תפילת השחר, עד חצות.

רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.

תפילת המנחהא עד הערבב.

רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה.

תפילת הערב אין לה קבע.

ושל מוספין כל היוםג.

(רבי יהודה אומר, עד שבע שעות)ד.

תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.

תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, עַד הָעֶרֶב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.

תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע.

וְשֶׁל מוּסָפִין, כָּל הַיּוֹם.

(רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:)

תפילת השחר - עד חצות.

רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות.
תפילת המנחה - עד הערב.
רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה.
תפילת הערב - אין לה קבע.
ושל-מוספין - כל היום.

דברי רבי יהודה עד ארבע שעות - רוצה לומר עד סוף השעה הרביעית הזמנית, והוא שליש היום, כמו שביארנו בתחילת המסכתא.

והלכה כרבי יהודה.

ופירוש פלג - חצי.

המנחה - שֵם נופל על עת מן היום, והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות.

ונקראת התפילה השנית מנחה, מפני היות תחילת זמנה בעת ההיא.

ופלג המנחה - כשיישאר מן היום שעה ורביע שעה זמנית.

ומי שהתפלל עד הערב, והוא עת ביאת השמש, כבר התפלל מנחה. ואינה תפילה גמורה, כי פסק ההלכה במקום זה: מאן דעביד כמר עביד, ומאן דעביד כמר עביד.

ומה שאמר: תפילת הערב אין לה קבע - מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה, אבל היא רשות, רוצה לומר, התנדבו בה בלבד, ועל כן לא הקפידו על תחילת זמנה וסופה, ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש.

ואם עבר שעת תפילה מאלו השלוש תפילות, יוכל להשלימה אחר זמנה עם התפילה הבאה אחריה. אבל יאחר התפילה שעבר זמנה, ויקדים תפילת השעה שהוא בה.

ומה שאמר ושל מוספין כל היום - אין זמנה אלא עד סוף השעה השביעית הזמנית. ואם התפלל אחר שעה שביעית – יצא ידי חובתו, כמו שאמרו: "כל היום", אבל נקרא פושע:


תפלת השחר עד חצות - שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן, ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ארבע שעות ביום. ועד ד' שעות היינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י"ב שעות, וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי אורך הימים וקטנן כדכתבינן לעיל גבי ק"ש. והלכה כרבי יהודה:

תפלת המנחה עד הערב - עד שתחשך:

עד פלג המנחה - זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד הלילה, שהם שתי שעות ומחצה, נמצא פלג המנחה שהוא חצי שיעור זה שעה ורביע. ופסק ההלכה בזה, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה, ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה, שכיון שמחשיב אותו יום לענין שמתפלל בו מנחה אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית. ואם בא לעשות כדברי רבי יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית:

אין לה קבע - זמנה כל הלילה. והא דתני אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה, לאשמעינן דתפלת ערבית רשות, לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה, והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן אף על פי שנטמאו איברים ופדרים או שאבדו. ומיהו האידנא קבלוה עליהם כחובה:

ושל מוספין כל היום - אם אחרה אחר שבע יצא, אבל נקרא פושע וכן הלכה:

תפלת השחר. עיין בפ"ק משנה ד' ופירוש השעות שם משנה ב':

תפלת המנחה עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה. הכי מפורש בברייתא בגמרא. ותימה שהר"ב פירש בדרבי יהודה דזמן מנחה עד הלילה. [ובברייתא אפלג המנחה דלרבנן מהדר]. וכתבו התוס' בריש פרק בתרא דפסחים (דף קז.) תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה. וי"ל בשחרית יש שם אחר שחרית. ועוד י"ל משום דשעת רצון הוא בשעת הקרבת המנחה שאליהו נענה כעלות המנחה. [והרמב"ם בפירושו כתב מנחה שם נופל על עת מן היום והוא כשישאר מן היום ב' שעות ומחצה זמניות ונקראת התפלת השניה מנחה מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא עכ"ל. ולא נתן טעם על השם של זמן ההוא. ומצאתי בפירוש החומש להרמב"ן בפרשת בא בפסוק בין הערבים שהביא שם פסוקים שכתב בהם מנחת בוקר מנחת ערב וכתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדול' ומנחה קטנה שהזכירו חכמים עכ"ל]:

כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה קודם שש ומחצה כדתנן ריש פרק ה' דפסחים. ומ"מ משום דמנחה תדיר הקדימה מתניתין. ולשון הרר"י דזמן מוספין כל היום אלא שיש להקדים תפלת יוצר תחילה שהוא דבר יום ביומו וכו' ע"כ. ה"ק שתמיד של שחר שכנגדו היא התפלת יוצר קודם לקרבן מוסף לפי שהוא דבר יום ביומו ותדיר קודם לשאינו תדיר כמ"ש הר"ב בריש פרק י' דזבחים. ומ"ש הר"ב להלכה דנקרא פושע עיין במשנה ה' פרק ב' דמגילה:

רבי יהודה אומר עד ז' שעות. בנ"א ל"ג [וכן בסדר משנה דירושלמי ל"ג]. וכן העידו התוספות שבכל הספרים ישנים אינו במשנה ואע"פ שהוא בברייתא רבי לא שנאו במשנה דלא ס"ל כותיה [וכן במשנה ה' פרק ב' דמגילה סתם לה כת"ק] אבל בשל שחר ס"ל כותיה דבבחירתא (ר"ל בעדיות) תנן כותיה ובשל מנחה נמי קי"ל דעבד כמר עבד וכו':

(א) (על המשנה) המנחה. הרמב"ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים:

(ב) (על המשנה) עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:

(ג) (על המשנה) כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ"ה דפסחים. ומ"מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין:

(ד) (על המשנה) שבע שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס"ל כותיה:

עד ד' שעות:    פירוש לכולי עלמא, אבל לותיקין עם הנץ החמה. וכתב הרא"ש ז"ל ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר, אף על גב דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש, ומכל מקום אם התפלל בזו השעה יצא. ותנא לא חש לפרשו דמלתא דפשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הוא הדין נמי לכל זמן המוקדם ע"כ:

עד הערב:    הכריח ה"ר יונה ז"ל דעד הערב האמור כאן אינו אלא עד שקיעת החמה, מדאמרינן בזבחים מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה, רוצה לומר דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים, ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים ועיקר התמיד הוא זריקת הדם, וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה הכי נמי תפלת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד ע"כ.

והקשו תוספות ז"ל ואם תאמר אמאי לא קתני גבי תפלת המנחה כל היום כמו גבי תפלת המוספין. ותרצו דיש לומר דזמן מוספין הוא כל היום אפילו משחרית שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד אם כן גם תפלת המוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר, מה שאין כן במנחה אלא משש שעות ומחצה. והכי נמי בפרקא קמא דעבודה זרה לא ליצלי אינש תפלת המוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', אלמא בשאר ימות השנה יכול להתפלל. ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום אף על פי שתפלת המוספין קודמת ע"כ. וכן תירץ הר"ר יונה ז"ל. (אך מה שכתב שם כדאמרינן בברכות מניין לנסכים שקריבין בבוקר כו' איני יודע היכן הוא בא בזה הלשון. ומכל מקום בתמורה רפ"ב גרסינן מניין לנסכים הבאין עם הזבח שאין קרבין אלא ביום תלמוד לומר ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום ע"כ. ושמא צ"ל בקרבנות).

מצאתי בספר כתיבת יד ישן פירוש לה"ר יהונתן ז"ל וז"ל תפלת המנחה עד הערב פירוש עד חשיכה, שהרי תמיד של בין הערבים אף על פי שמצותו בששה ומחצה אם לא עשה קרב והולך עד הערב. ולר"י אינו קרב אלא עד פלג המנחה שהוא י"א שעות חסר רביע דזהו פלג של מנחה קטנה שהיא מתשע שעות ומחצה, ומנחה גדולה נקראת שש שעות ומחצה, ומפלג מנחה קטנה ולמעלה לילה מיקרי ואסור לשוחטו מכאן ואילך או לזרוק דמו, ואינו כשר אלא להדליק בהם את הנרות שהן גמר עבודת היום ע"כ. ועיין בספר לבוש תכלת סימן רל"ב.

עד פלג המנחה:    תימה מנא ליה הא, דבשלמא עד ט' שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה קטנה, אבל הא מנא ליה. ויש לומר דר"י סבירא ליה דתפלת המנחה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך. תוספות ז"ל.

וקשה לעניות דעתי דהיכן מצינו שהקטרת הוא מפלג המנחה. וכי תאמר שרוצה לומר סמוך לזמן הקטרת, הא בברייתא בגמרא קאמר בהדיא רי"א עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה, ולעניות דעתי צריך עיון. או שמא צריך לומר דתפלת ערבית כנגד קטרת תקנוה, ודייקי לה מסיפיה דקרא דכתיב מנחת ערב ערב היינו ערבית, ואף על פי כן זמנה כל הלילה כנגד אברים ופדרים כדקתני בברייתא בגמרא. דו"ק.

עד פלג המנחה:    שהוא שעה ורביע קודם הלילה. והכריח בספר לבוש החור סימן רס"ז ובמקומות אחרות שרוצהלומר שעה ורביע קודם שתשקע החמה ושכן הוא משמעות הגמרא בכ"מ שהוזכר שעות כגון ד' שעות דחמץ וד' שעות דר"י בתפלת השחר כולהו משמע דד' שעות מעת הזריחה קאמר ואם כן ממילא שהוא כן בתפלת מנחה וערבית דקודם השקיעה ע"כ בקיצור.

בפירוש ר"ע ז"ל אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית וכו'. כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נראה לי לקרוא בו קרית שמע של ערבית, וכן לקמן בסוף לשון ר"ע ז"ל דקאמר ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית, רוצה לומר קרית שמע של ערבית, שהרי בתפלה אמרו מתפלל אדם של שבת בערב שבת וכו', ויש מחלוקת בדבר ע"כ.

אין לה קבע:    פירש ר"ע ז"ל והאי דקתני וכו' לאשמעינן דתפלת ערבית רשות ע"כ. אמר המלקט כר' יהושע ודלא כר"ג.

וזה לשון הרשב"א ז"ל בתשובותיו סימן רס"ט ומה שהקשית תפלת הערב אין לה קבע, דבמקום אחד פירשו שאין לה זמן קבוע שהרי אברים ופדרים קריבים כל הלילה, ובמקום אחר פירשו אין לה קבע שאינה חובה אלא רשות דאי לא ליתני תפלת הערב כל הלילה. זה אינו קשה בעיני כלל, דמלשון אין לה קבע תרתי שמעינן מינה, דמדאמר אין לה קבע משמע שאין לה זמן קבוע, ומדאמר אין לה קבע ולא קאמר תפלת הערב כל הלילה משמע שלא עשאוה קבועה, כלומר לעשותה חובה כתפלות הקבועות, וכדאמרינן בעלמא תקנות קבועות שנו כאן ע"כ.

ושל מוספין כל היום:    והכי סתם לן תנא בפ"ב דמגילה. והא דנקט גבי מוסף גרידא לשון רבים, נראה לעניות דעתי משום דזימנין דמתרמו תרי או תלתא מוספי בהדי הדדי.

ר"י אומר עד ז' שעות:    יש ספרים דלא גרסי ליה, עיין בתוספות בפירקין דף כ"ח. וגם בירושלמי ליתיה, וכן הרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבוהו. וכבר דיבר בזה החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נר"ו בסימן כ"ב דספרו, וגם החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב שברוב הספרים לא גרסינן ליה:

יכין

תפלת השחר עד חצות:    דתפלות נגד תמידים תקנום. ופליגי בזמן הקרבתן:

רבי יהודה אומר עד ארבע שעות:    זמניות. מעהש"ח עד צאת הכוכבים. והוא שליש היום. וה"ה לת"ק וי"ו זמניות. וקי"ל (שו"ע או"ח, פט) דמצוה מן המובחר להתפלל מיד אחר הנץ החמה. דהיינו סמוך לק"ש שקרא עם הנץ החמה. וכדי שיסמוך גאולה לתפלה. ולכתחלה כר"י ובדיעבד כת"ק. ובעבר חצות. יתפלל מנחה ואחר כך תשלומי שחרית:

תפלת המנחה:    עת מנוחת השמש:

עד הערב:    ר"ל עד שקיעת החמה לא עד צאת הכוכבים [תר"י] וכן משמע בש"ע (שו"ע או"ח, רלג) [אב"י ועי' רמ"א שם דכתב דבדיעבד או בשעת הדחק יצא עד צה"כ]:

רבי יהודה אומר עד פלג המנחה:    מנחה קטנה הוא ב' שעות ומחצה זמניות (זמניות דמנחה חשבי' מנץ החמה. כמג"א) קודם צאת הכוכבים. והו"ל פלג המנחה שעה ורביע קודם צאת הכוכבים. וקיי"ל (שו"ע או"ח, רלג) דהרשות לעשות כמי שירצה. רק לא יעשה פעם כת"ק ופעם כר"י. ומכ"ש שלא יתפלל מנחה אחר פלג כרבנן. ומעריב סמוך לה. קודם צאת הכוכבים כר"י:

תפלת הערב אין לה קבע:    ר"ל אינה חובה. מדהיא נגד אברים ופדרים דלא מעכבים. מיהו אנן קבלוה חובה. וזמנה כל הלילה כאברים ופדרים:

ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות:    ר"ל עד סוף ז' שעות וקיי"ל דגם אח"כ יצא רק נקרא פושע:

בועז

פירושים נוספים




תוספות יום טוב

רבי יהודה אומר: עד שבע שעות – בנ"א לא גרסינן [*וכן בסדר משנה בירושלמי לא גרסינן]. וכן העידו התוספות שבכל הספרים ישנים – אינו במשנה. ואף על פי שהוא בברייתא – רבי לא שנאו במשנה, דלא סבירא ליה כותיה [וכן במשנה ה' פרק ב' דמגילה סתם לה כתנא קמא]. אבל בשל שחר – סבירא ליה כותיה, דבבחירתא (רוצה לומר: בעדיות) תנן כותיה. ובשל מנחה נמי קיימא לן דעבד כמר – עבד, וכו'.

מלאכת שלמה

רבי יהודה אומר: עד שבע שעות – יש ספרי דלא גרסי ליה, עיין בתוספות בפירקין דף כ"ח. וגם בירושלמי ליתיה, וכן הרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבוהו. וכבר דבר בזה החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נר"ו בסימן כ"ג דספרו, וגם החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב שברוב הספרים לא גרסינן ליה.

קיצור שנות אליהו

תפילת המנחה עד הערב - היינו עד שקיעת החמה. אבל אחר שקיעת החמה, לא היה תמיד של בין הערביים קרב. ואז התחלת זמן הקטרת איברים ופדרים.

ומה שקראו לתפילה זו "מנחה", נראה מהכא שזמנה בשעת הקרבת מנחה של תמיד בין הערביים. ולכן זמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה, שכן זמן תמיד של בין הערביים היה משמונה ומחצה עד תשע ומחצה, ואחריו הייתה המנחה קרבה. והיינו מפני שכתוב (תהלים עב, ה): "ייראוך עם שמש", וקאי על שחרית ומנחה, כמו שכתוב בגמרא (ברכות כט ב). ותפילות כנגד תמידים תיקנום, והיינו עם כל השייך לקרבן התמיד. לכן בבוקר, כדי לקיים "עם שמש", הקדימו וקבעוה בזמן שחיטת התמיד; ובערב, כדי להסמיכה ככל האפשר ל"עם שמש", קבעוה בזמן הקרבת המנחה שהיא סוף התמיד.

וצריך להיזהר בתפילת המנחה יותר מכל התפילות, כי היא נקבעה בזמן הקרבת המנחה, והמנחה היא רצוייה מכל הקרבנות, כמו שכתוב: "נפש כי תקריב", מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו. וכן באליהו כתיב: "ויהי כעלות המנחה", פירוש, בזמן הקרבת המנחה, שאז הוא עת רצון. ולכך אמרו (ברכות ו ב) שלעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה.

עד פלג המנחה - פירוש, דרבי יהודה סבר, דהרי על כרחך לא היתה המנחה קריבה אלא עד פלג המנחה, שהרי היו צריכים להקריב אחריה את הנסכים, והלויים אמרו שירה, ואחר כך הדליקו את הנרות. לכן גם תפילת המנחה אינה אלא עד פלג המנחה.

אין לה קבע - פירוש, אין לה זמן בפני עצמו; אלא זמנה בזמן שאין יכולין להתפלל שאר תפילות, דהיינו בין מנחה לשחרית. ולרבי יהודה, שמתפלל מנחה עד פלג המנחה, מתחיל זמן מעריב מפלג המנחה ואילך; ולרבנן, שזמן תפילת המנחה עד הערב, מתחיל זמן תפילת ערבית מהערב.

ולפי זה אתי שפיר מה שהביאו בגמרא ראייה מהא דרב צלי של שבת בערב שבת, שמע מינה דהלכה כרבי יהודה. דלכאורה מאי תלי זמן מנחה במעריב? ובמעריב לא מצאנו שנחלקו רבי יהודה ורבנן! אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר.

ושל מוספין כל היום - היינו משהאיר היום עד הערב, כמו שקרבן מוסף היו יכולים להקריב משהאיר היום עד הערב. ומה שאמרו להקריב תמיד של שחר לפני המוספין ותמיד של בין הערביים לאחריהן, היינו למצווה ולא לעכב. ומה שאמרו בתוספתא דפסולין, היינו מדרבנן. וכן פירשו התוספות (ברכות כח א ד"ה "ושל מוספין כל היום"; פסחים נח א ד"ה "רבי ישמעאל סבר מוספין קודמין לבזיכין"; זבחים פט א ד"ה "כל התדיר").