משנה ברכות ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ו | >>
זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה,
- צְרִיכִין טְבִילָה.
- וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר:
זב שראה קרי,
- ונידה שפלטה שכבת זרע,
- והמשמשת שראת נידה - צריכין טבילה.
- רבי יהודה פוטר.
הזב והנדה טומאתם חמורה, ואי אפשר להיטהר ממנה ביום אחד, כמו שנבאר עניינו במקומו.
ופירוש משמשת - היא כינוי לאשה בשעת הבעילה. ומנהג האשה כשתבעל ונכנסה הטיפה במקום תחנותה, שיקפה כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר, כמו שהתבאר בחכמת הטבע. ואם יקרה בבית הרחם מדווים ולא ינהג ענייני העובר כראוי, תהיה הטיפה ההיא נופלת מן האשה. ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו, ויש עת שהוא נופל ולא נשתנה, ויהיה זה כשתהיה פולטת בתוך שלושה ימים, כמו שיתבאר בזולת המקום הזה. ותיקרא האשה כשתיפול ממנה הטיפה ההיא, פולטת שכבת זרע. וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע, כן תתחייב האשה אשר נבעלה, או אשר הפילה הטיפה קודם שינויה, ואף על פי שטהרה תכף הבעילה, והפילה אותו ליום או לשני ימים.
ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי, והאשה הנידה כשתיפול ממנה הטיפה כאשר זכרנו, או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נידה, כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע ואחר כך יתפללו, ואף על פי שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע, רוצה לומר הזיבות והנדות.
ורבי יהודה אומר, אחר שהם בטומאה חמורה, לא יטהרו מטומאה הקלה.
ואין הלכה כרבי יהודה.
וכל זה יהיה בזמן הראשון, שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל. וכאשר הביאו אחר כך בתלמוד, זכר ביטלוה לטבילותא, ביטלו כל זה. אבל יחוייב הרחיצה בלבד קודם התפילה, מפני שנהגו בה בני אדם. אבל זב ונדה אינם חייבי טבילה, שלא נהגו בה. ועל כן תתבונן בזה העניין, שהוא אמת:
זב שראה קרי - אע"פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל ופולטת שכבת זרע הרי היא כבעל קרי. ושכבת זרע מטמא האשה בפליטתו כל שלשה ימים לאחר תשמיש. ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו. והכי פירושו נדה שפלטה עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה והמשמשת מטתה שראתה נדה אחר ששמשה צריכין טבילה:
ורבי יהודה פוטר - אף במשמשת שראתה נדה פטר ר' יהודה, ואף על גב דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא פקעא חובת טבילה מינה. וכבר כתבנו לעיל דבטלוה לטבילותא מפני שהיתה תקנה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
שפלטה שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו'. ומ"ש כל ג' ימים כ"כ הרמב"ם וכמתני' ג' פ"ט דשבת ואינה הלכה כמו שכתבו שם ובפ"ח דמקואות ובחיבורו פ"ה מהלכות אבות הטומאות:
והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הרמב"ם. ומטעם דלעיל. ועוד כל דתקון כעין דאורייתא תקון וכתיב (ויקרא טו יח) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'. ומהאי טעמא אצטריך למתניה ולא אצטריך למתני בעל קרי שראה זיבה ועוד משום דלא פסיקא ליה דתוך מעת לעת לקריו אינו נעשה זב כדאיתא סוף נזיר (דף סד) ובפ' ב' דזבים (משנה ג):
[צריכין טבילה. עמ"ש בסוף פ' ג' דמקואות]:
ורבי יהודה פוטר. לדבריו דתנא קמא קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה כדלעיל במ"ד אי נמי בדברי תורה מיירי דמודה בה ר' יהודה שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם כמ"ש ר' יונה לעיל:
(יא) (על המשנה) שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן, ותתקיים שלא יהיו מצויים כו':
(יב) (על המשנה) והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הר"מ, מטעם דלעיל, ועוד, דכל דתקון כעין דאורייתא תקון כו'. תוי"ט:
(יג) (על המשנה) ורבי יהודה פוטר. לדבריו דת"ק קאמר, דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה, כדלעיל במשנה ד. אי נמי בתלמוד תורה מיירי, דמודה בה ר"י שאין לו להוציא בשפתיו, מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם. תוי"ט:
זב שראה כו': טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכין טבילה, הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה שכבת זרע קורין ומתפללין ואין צריך טבילה, וכן פסקו רב אלפס ור"ח והרא"ש ז"ל. ודע דדוקא הפולטת שכבת זרע בתוך ג' ימים לשמושה הוי כאילו היא עצמה ראתה קרי וטמאה יום א' כאיש הרואה קרי, אבל אם פולטת אותו לאחר ג' ימים לשמושה אינה טמאה שכבר נסרח הזרע במעיה ואינו אלא כפירשא בעלמא, ונרמז בפירוש ר"ע ז"ל.
וברמב"ם פ"ד דהלכות תפלה סימן ה' וז"ל לפיכך היו אומרים בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקרית שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאים, וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזרה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד ע"כ. ורבותא דכולה מתניתין מבוארת שאף על פי שהם בטומאה חמורה יותר משכבת זרע דלא מהניא להו טבילה השתא, אפילו הכי מחייבינן להו טבילה קודם ביטול התקנה. ותו דאף על גב דלא שייך השתא בנדה שפלטה וכו' טעמא דשלא יהיו מצויין אצל נשותיהן שהרי כיון שנטמאת ודאי לא אתו לידי תשמיש, אף על פי כן אצרכוה טבילה לתפלתה.
ור"י פוטר: פירש ר"ע ז"ל אף במשמשת שראתה נדה כו'. אמר המלקט פירוש אף על פי שהשמוש דהיינו הקרי קדם לדם הנדות.
וכן גם כן תני ר"ח בעל קרי שראה זיבה צריך טבילה ור"י פוטר. ולאו דוקא נקט רישא זב שראה קרי דאפילו איפכא בעל קרי שראה זוב פטר ר"י, אלא נראה דנקט ברישא זב שראה קרי להודיעך כוחן דרבנן דאפילו שקדמתו טומאת הזיבה אפילו הכי מחייבי ליה רבנן טבילה לקרויו לדברי תורה, וסיפא נקט משמשת שראתה דם להודיעך כחו דר"י דאף על פי שהקרי קדם פוטרו ר"י כדכתיבנא.
ומוכח ממתניתין דבעל קרי גרידא אפילו ר"י מחייב ליה טבילה לדברי תורה, אלא שלעניין ברכת המזון הקל כדכתיבנא לעיל בסימן ד':
יכין
זב שראה קרי: ר"ל אף דטבילת קרי אינו מטהר לזב קודם ז"נ. וכ"כ טבילת פולטת אינה מטהר לנדה:
ונדה שפלטה שכבת זרע: תוך ג"י לשימושה. דדינה כרואה קרי דאסור בתורה ולקרות ק"ש ותפלה או לברך שום ברכה. ונקט הנך וה"ה טמא מת דטמא טו"ז וראה קרי: רק נקט הנך לרבותא. אף דזוב וקרי מקור משחת א' לשניהן וכ"כ באשה. ועוד דהרי איירי אפילו בשעה שהזב רר בשרו מזובו עדיין. והנדה בשעה שפי' התחתון מלא דם וסד"א דהו"ל כטובל ושרץ בידו. קמ"ל דאפ"ה מהני ליה טבילה. וכ"ש טמא מת שבשעה שטובל אינו נוגע במת:
והמשמשת שראתה נדה: אף שלא פלטה. ולרבותא דר"י נקטה. דלת"ק. ק"ו מהנך דרישא הוא. דהכא חיוב טבילה רמי עליה מקודם. וה"ה בעל קרי שראה זיבה. רק אגב אורחא קמ"ל דמשמשת דינה כרואה קרי. כך נ"ל:
צריכין טבילה: לתורה ולתפלה ואע"ג דנשים אינן בעסק התורה [כתו' ברכות ד"כ ע"ב ד"ה נשים] עכ"פ הרי שייכים בלימוד תורה במצות דידהו [כי"ד רמ"ו ס"ו]. והרי מה"ט ג"כ מברכין ברכת התורה [א"ח ססמ"ז] ונקט הכא דאסורות בק"ש אע"ג דבל"ז פטורות מק"ש [כמ"ג] אפ"ה קמ"ל דאם קורין צריכין טבילה:
ורבי יהודה פוטר: אכולהו פליג. ואף דלר"י בל"ז בעל קרי א"צ טבילה כמ"ח. זהו דוקא לברכות אבל לתורה מודה. [כש"ס דכ"ב א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
זב שראה – דווקא שראה קרי; אבל זב וזבה ונדה ויולדת, כולם לומדים תורה.