רש"י על הש"ס/ברכות/פרק ד





אקמטרא - ארגז של ספרים ובמגילה (מגילה כו ב) קמטרי דספרי וכן תרגם יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כז) אלמין דזהירין מחתין בקמטרין וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב י) לדעל קמטרא:

ככלי בתוך כלי דמי - דהא גלימא לאו כליין הוא:

מחיצה עשרה - ואם לאו לא ישמש:

לדוכתיה - במקום מטתו:

לאו אדעתאי - לא נתתי לבי:

כנגד בית הכסא - ברחוק ארבע אמות:

דלית בה צואה - שפינו אותה:

בית המרחץ - אסור להרהר בו:

דפרסאי - בחפירה היו ופיהם ברחוק מן הגומא והוא בשיפוע והרעי מתגלגל ונופל לגומא:

מתני' זב שראה קרי - אע"פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו אפ"ה צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי וכן נדה אם באה להתפלל י"ח:

שפלטה שכבת זרע - הרי היא כבעל קרי כדאשכחן בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט) לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להזריע להיות עוד ולד נוצר הימנה וה"פ נדה שפלטה עתה התשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה:

ורבי יהודה פוטר - קא סלקא דעתך השתא הואיל וטומאת זיבה קודמת והרי הוא טמא טומאה חמורה ואינו אוסרתו בדברי תורה כדאמרינן בפרקין הזבים והמצורעים מותרים תו לא אתיא טומאת קרי דקילא ואסרה ליה:

גמ' לאו בר טבילה הוא - לדברי תורה ואע"פ שטומאתו חמורה ותו לא אתי קרי ומצריך ליה:

הדרן עלך מי שמתו


פרק רביעי - תפלת השחר

עד הערב - עד חשכה:

עד פלג המנחה - בגמרא מפרש לה:

אין לה קבע - כל הלילה זמנה ובגמרא מפרש מאי לשון אין לה קבע:

גמ' מצותה - של קריאת שמע:

לותיקין - המקדימין למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתני' למאחרים שלא יאחר יותר מחצות שמשם ואילך עבר הזמן:

וכולי עלמא - שאר המתפללין המאחרין עד חצות יכולין לאחר ותו לא:

במנחה - היינו אחר חצות:

אם תימצי לומר - כלומר אם תשיבני בשאלתי ממה שאמרנו טעה ולא התפלל ערבית וכו':

וכיון דעבר יומו בטל קרבנו - ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע כגון מוספים של כל יום ויום:



מבדיל בראשונה - פעם ראשונה מתפלל בשביל תפלה של עכשיו לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת והשניה היא בשביל תשלומי תפלת שבת אינו מבדיל בה:

שניה עלתה לו - בשביל תפלת מ"ש וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית:

אבות תקנום - כדקתני בברייתא לקמיה:

כנגד תמידים תקנום - אנשי כנסת הגדולה:

רבי יהודה - ס"ל שאין תמיד של שחר קרב אלא עד ארבע שעות:

אברים - של עולות:

ופדרים - של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה וכנגדן תקנו תפלת ערבית:

מנחה גדולה - אם בא להקדים תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה דבין הערבים כתיב ביה מכי ינטו צללי ערב משהחמה נוטה למערב דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה דאמר מר חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם באמצע הרקיע (פסחים דף צד.):

מנחה קטנה - זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה כדתנן בתמיד נשחט (ד' נח.) נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה והתם מפרש טעמא:

פלג מנחה אחרונה - חלק את ב' שעות ומחצה הנותרים ביום ותמצא פלג אחרון של מנחה מי"א שעות חסר רביע ולמעלה:

דאי לא תימא הכי - דמודה רבי יוסי ברבי חנינא דרבנן אסמכינהו אקרבנות:

תפלת המוספין מאן תקנה - אלא ע"כ רבנן אסמכינהו אקרבנות וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה עמדו הם ותקנוה:

עד ועד בכלל - לרבי יהודה הוא דקא בעי דאילו לרבנן עד ולא עד בכלל:



היינו רבנן - דקס"ד רבי יהודה פלג אחרון של מנחה אחרונה קאמר:

מתפלל של מנחה וכו' - רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספים כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ור' יהודה לטעמיה דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא והויא לה מצוה עוברת ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:

שתי תפלות בהדי הדדי - חצי האחרון של שעה שביעית הוא זמן לשתיהן דהא אמר מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה:

היכי משכחת לה - הרי עבר זמן המוספים משעברה שעה ששית:

פלג ראשונה - של מנחה אחרונה ועד בכלל ואף על גב דתנא יהב סימנא לפלג אחרונה דקתני איזו פלג מנחה מי"א שעות חסר רביע ה"ק כו':

אף אנן נמי תנינא - לרבי יהודה עד ועד בכלל:

שממאנין את הקטנה - קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה דמדאורייתא אין קדושיה כלום שהרי קטנה אינה בת דעת ואת אמה לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה אלא לאב שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה (דברי' כב) ומיהו רבנן תקינו לה קדושין להצריכה מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות לפיכך אם מיאנה לאחר זמן ואמרה אי אפשי בו יוצאת ומותרת לכל אדם ואינה צריכה הימנו גט והעיד ר' יהודה בן בבא שפעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן בו כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה ואחת קטנה שאין קדושיה. אלא מדרבנן ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום ונמצאת זקוקה לו מן התורה וזיקה זו אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שהיא כאחות אשתו וא"ר אליעזר במסכת יבמות (דף קט.) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה ותעקור קדושיה למפרע ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה (יבמות דף צז.) והעיד רבי יהודה בן בבא ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א:

ע"פ עד אחד - שאמר לה מת בעליך במדינת הים (יבמות דף קכב.):

שנסקל תרנגול - שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את מוחו וסקלוהו כמשפט שור שנגח את האדם דכתיב (שמות כא) השור יסקל וגמרינן בג"ש שור שור משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור (ב"ק ד' נד: מכלל יין מגתו ובא לכלל יין גמור וקרינן ביה נסך שכר (במדבר כח):

בארבע שעות - ותו לא אלמא כרבי יהודה ס"ל וקאמר בארבע שעות אלמא לרבי יהודה עד ועד בכלל:

הלכה כרבי יהודה - דמתני' דאין תמיד של שחר קרב לאחר ארבע שעות וה"ה לתפלה:

בבחירתא - עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות:

כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור - כלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום ולא אמר כחום השמש אלא היום משמע כל המקומות חמין בין חמה בין צל הוא מדבר בשעה ששית:

הא מה אני מקיים וחם השמש - דמשמע השמש חם והצל צונן:

בארבע שעות - דאילו קודם ארבע שעות אף השמש צונן:

מני - הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר ומדמוקי ונמס בארבע שעות מכלל דלאו זמן לקיטה הוא ולאו בקר מיקרי:

ארבע שעות נמי צפרא הוא - דהא אמרת עד ועד בכלל וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר:

לשני בקרים - שלא היו לוקטים אלא בשלש שעות ראשונות שהוא בקר ראשון:

התם אמר רב כהנא - גבי תפלת השחר:

של שבת בערב שבת - שקבל עליו שבת מבעוד יום:

שמע מינה - כרבי יהודה ס"ל דאמר מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה זמן תפלת ערבית:

ולא פסקיה לצלותיה - כלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו אלא עמד על עמדו:



כנגד רבו אצל רבו ומראה כאילו הם שוים: אחורי רבו - נמי יוהרא הוא:

שלום לרבו - כשאר כל אדם שלום עליך ולא אמר לו שלום עליך רבי:

והיינו דקאמר ליה - אותו היום שהתפלל רב של שבת בערב שבת אמר ליה רבי. ירמיה מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת בתפלתך:

ולא אמר ליה מי בדיל מר - שמע מינה תלמיד חבר הוי ליה:

לבית המרחץ - סלקא דעתך לאחר שגזרו על הזיעה ועל הרחיצה בשבת כדאמרי' במסכת שבת בפרק כירה שהסיקוה (ד' מ.) אלמא אע"ג דצלי לא בדיל מאיסורי שבת:

אמר רבא להזיע - נכנס להזיע מחמת חום בית המרחץ ולא נתן עליו מים:

וקודם גזרה - עד שלא גזרו על הזיעה ובכל דוכתא דאמרינן כדאמר רבא להזיע כו' מהכא אמרינן:

לכברויי סלי - לעשן אותן בגפרית לאחר שהתפלל של שבת בערב שבת:

טעותא הואי - לא קבל עליו תוספת שבת משעת תפלה מדעת אלא יום המעונן היה וכסבור חשכה ואחר כך זרחה חמה:

הואיל והתפללו התפללו - ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפלה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם הוא דלא לעבור על ד"ת אבל לענין תוספת אע"ג דבטעות הוה תוספת הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא:

בעלי תריסין - חכמים המנצחים זה את זה בהלכה:

היאך יכול החי להכחיש את החי - על כרחי אני צריך להודות שאמרתי לו רשות:

התורגמן - שהיה עומד לפני רבן גמליאל ומשמיע לרבים את הדרשה מפי רבן גמליאל:

עמוד - שתוק:

אשתקד - שנה שעברה:

בראש השנה - במסכת ראש השנה (דף כה.) שאמר לו גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך:

בבכורות - במסכת בכורות (דף לו.):

במעשה דרבי צדוק - בבכורות הוא ר' צדוק הוה ליה בוכרא ואמר ליה רבן גמליאל לר' יהושע עמוד על רגליך כו' כי הכא:

תא ונעבריה - בואו ונעביר אותו מן הנשיאות:

בעל מעשה הוא - והוה ליה לרבן גמליאל צערא טפי:

לית ליה זכות אבות - ודילמא עניש ליה רבן גמליאל:

מעברין לך - יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר:



ה"ג דלמא מעברין לך אמר לה יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר ול"ג מעלין בקדש: כסא דמוקרא - כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א ואומרים בני אדם במשל הדיוט יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו ואם ישבר ישבר:

לית לך חיורתא - אין לך שערות לבנות של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן:

י"ח דרי חיורתא - י"ח שורות של זקנה:

קא חלשא דעתיה דר"ג - כשראה שנתוספו היום תלמידים רבים והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא:

דמליין קטמא - כלומר אף אלו אינם ראויים:

תלויה - בספק שלא פירשוה מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול:

לאשיתא דביתיה דמשחרן - כותלי ביתו של ר' יהושע שהיו שחורות:

שפחמי אתה - עושה פחמים וי"א נפח:

נעניתי לך - דברתי למולך יותר מן הראוי:

דלביש מדא - הרגיל ללבוש המעיל ילבש כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא:

מזה בן מזה - כהן בן כהן יזה את מי חטאת:

אפר מקלה - אפר הקלוי בתנורים ובכירות כלומר אפר סתם:

שבת של מי היתה - במסכת חגיגה:

ואותו תלמיד - ששאל תפלת ערבית רשות או חובה רשב"י הוא:

ונקרא פושע - המאחר כ"כ:

מתפלל של מנחה - מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה:

ואח"כ של מוספין - הואיל ואיחר זמנה אינו עובר דהא אמרי רבנן ושל מוספים כל היום:

שזו מצוה עוברת - ר' יהודה לטעמיה דאמר עד שבע שעות ותו לא:

כי חלפי רבנן - תלמידים היוצאים מבית ר' נתן:

מאן אמר הלכה בי מדרשא - מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כר' יהודה:

חדא היא לך או חדת היא לך - אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של ר' יוחנן אלא זו בלבד לכך חביבה היא לך או חדשה היא לך שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה:

ה"ג א"ל חדת היא לי דמספקא לי בר' יהושע בן לוי - סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה:

אמר ריב"ל - גרסי' ול"ג דאמר:

ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים:



לא על לפרקא דרב יוסף - שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין ולאחר הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין:

בצבור שנו - אם הוא בבהכ"נ עם הצבור לא יקדים להתפלל:

מתני' מה מקום - כלומר מה טיבה:

גמ' ולא אכשל - וישמחו חברי על כשלוני הרי רעות שתים שיבאו על ידי שאגרום להם שיענשו:

מיושבי קרנות - חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה.

מההגיון - לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא. לשון אחר משיחת ילדים:

דעו לפני מי וכו' - כדי שתתפללו ביראה ובכוונה:

עמוד הימיני - שני עמודים העמיד שלמה באולם שם הימני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א ז) הימיני לעולם חשוב:

פטיש - המפוצץ פי"ק (מעדר) בלע"ז:

אוסרני - חובש אותי:

מיתת עולם - לעוה"ב:

הייתי בוכה - מאימת משפטו אם לדין מוליכין אותי לפניו:

עד כאן - בתמיה כלומר ולא יותר ממורא בשר ודם:

ולואי - שיהא כמורא בשר ודם שאם כן תחדלו מעבירות הרבה:

עבירה - בסתר ממורא הבריות ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך:

מפני הטומאה - טומאת אהל המת בכל הבית:

לחזקיהו שבא - אלי ללוותי:

מתני' מעין שמנה עשרה - בגמרא מפרש:

הושע ה' וכו' - זו תפלה קצרה:

בכל פרשת העבור כו' - מפרש בגמרא:

אם אינו יכול לירד - שאין לו מי שיאחז את חמורו:

יחזיר את פניו - לצד ירושלים:

באסדא - כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג) בית הסהר שקורין ציפ"ש (צי"ף: סד שבו נעלו רגלי אסירים) בלע"ז. לשון אחר עצים הקשורים זה עם זה הרבה יחד ובלשון מקרא קורא אותם רפסודות (ד"ה ב) ובלע"ז רדיי"ל (רי"ד: רפסודה) ובלשון אשכנז ולו"ס (רפסודה - בגרמנית) ומשיטן בנהר להוליכן ממקום למקום ויכולין להלך עליהן כמו בספינה:

גמ' הבו לה' בני אלים - שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם כדאמרינן בראש השנה (דף לב.) מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לה' בני אלים כו':

שיתפקקו - שיראו הפקקים הם הקשרים כמו ששנינו (ב"ב פ:) בקנים ובגפנים מן הפקק שלמעלה והיא הקשר שחלל הקנה פקוק וסתום שם:

איסר - שני קמטים אחד מלמטה ואחד מלמעלה וכאיסר רוחב בשר באמצע:

דמצער נפשיה - שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער:

ביבנה תקנוה - לאחר זמן מרובה:

הפקולי - מוכר פקולי צמר גפן שקורין קיטו"ן (קוטו"ן: כותנה) :



והשקיף - חשב לזכור אותה לשון סוכה כדמתרגמינן וישקף ואסתכי (בראשית יט):

רשע מעיקרו - ושב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע:

הוא ינאי - ששנינו בקידושין (פ"ג דף סו.) שהרג חכמי ישראל:

ינאי רשע מעיקרו - ונעשה צדיק וחזר לרשעתו:

דאתחיל בה - התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה:

לא שנו - הא דאמר רב יהודה מעלין אותו:

שבעה קולות - במזמור קול ה' על המים (תהלים כט):

שאמרה חנה - בפרשת עלץ לבי (שמואל א ב):

כ"ד רננות - בפרשת ויעמוד שלמה (מלכים א ח) רנה תפלה תחנה כלהון כ"ד איכא:

ביומא דרחמי - שהוצרך לבקש רחמים שדבקו שערים זה בזה ולא היו מניחין להכניס ארון לבית קדשי הקדשים כדאמרי' במועד קטן (דף ט.):

מעין כל ברכה - אומר בקוצר ומברך על כל אחת ואחת:

הביננו - ואינו מברך אלא שומע תפלה בכל הברכות שבין שלש ראשונות לשלש אחרונות הביננו כנגד אתה חונן ומול את לבבנו כנגד השיבנו לסלוח לנו כנגד סלח לנו להיות גאולים כנגד גאולה וכן כולם:

בנאות ארצך - לשון נוה כמו בנאות דשא ירביצני (תהלים כג) והוא כנגד ברכת השנים:

והתועים על דעתך - העוברים על דבריך:

ישפטו - כנגד צדקה ומשפט לשון אחר והתועים במשפט על דעתך ישפטו השיבם ללמדם לשפוט כדבריך וכן עיקר נראה לי וכן בה"ג:

לייט עלה אביי - לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת:

כל השנה מי עבדינן כר' עקיבא - כלומר כשאנו מתפללין י"ח שלמות מי עבדינן כר' עקיבא לומר ברכה רביעית בפני עצמה דהשתא כשמתפללין הביננו נעביד כותיה:

שבע תקון - שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו:

ונכללה - להבדלה:

מכלל - בתוך הביננו כדרך שהוא כוללה בחונן הדעת ויאמר הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול לדעת דרכיך:

לאטרודי - לטעות:

בתחלת - התפלה יכול אדם לכוין דעתו יותר מן האמצע:

גבורות גשמים - הזכרה בעלמא היא לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בשומע תפלה:

ביחיד - מחזירין אותו:

בצבור - יחיד המתפלל עם הצבור:

דאדכר קודם ש"ת - אין מחזירין אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה:



תחנונים - כגון אלהי נצור לשוני מרע שאנו אומרים בעמידה אחר תפלה:

אבל אם אינו רגיל - הויא סיום תפלתו כעקירה אפילו לא עקר:

כמשוי - והיינו לשון קבע חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי:

מי שאינו יכול - לכוין לבו לשאול צרכיו:

לחדש בה דבר - בבקשתו והיינו לשון קבע כיום כן אתמול כן מחר:

דילמא מטרידנא - שמא אטעה ולא אדע לחזור למקום שהפסקתי:

שאינו מתפלל עם דמדומי חמה - והיינו לשון קבע. תפלתו עליו חוק קבוע לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר אחר שעת מצוה ועת רצון:

עם דמדומי חמה - תפלת יוצר עם הנץ החמה ותפלת המנחה עם שקיעת החמה:

ייראוך עם שמש - זו תפלת יוצר:

ולפני ירח - זו מנחה:

לייטי במערבא - על מי שמשהה תפילת המנחה עד דמדומי חמה שמא תטרף לו השעה ע"י אונס ועבר הזמן:

בכל פרשת העבור וכו' - כמו פרישת העבור:

אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה - והכי משמע בכל עניני פרישת העבור כגון עברה בעברה:

יהיו כל צרכיהם - גלוים לפניך לרחם עליהם:

אפי' בשעה שהם עוברים - ולשון פרשת העבור שהן פורשין לעבירה:

עשה רצונך בשמים - שאין שם חטא ואין רצונך עליהם אלא לטוב ועבור לתחתונים על רצונך:

ותן - להם ליראיך:

נחת רוח - שלא יתערבב רוחם על ידי הבריות כגון ע"י חיות ולסטים:

והטוב בעיניך עשה - אתה להם ודוגמא זו מצינו בספר שופטים (י) ויאמרו בני ישראל חטאנו עשה אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך אך הצילנו וגו':

שועת - לשון גניחה יותר מתפלה:

ודעתם קצרה - ואינם יודעים לפרש צרכיהם:

לא תרתח ולא תחטי - לא תכעוס שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא:

לא תרוי - לא תשתכר ביין:

המלך - טול רשות:



לישתף נפשיה - אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת:

עד כמה - זמנה להתפלל:

עד פרסה - אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד. כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו:

רב ששת - מאור עינים הוה:

מהיות טוב אל תקרא רע - הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פ שמותר:

וכי מטי לביתיה בעי מהדר לצלויי - שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח:

שאין דעתו מיושבת עליו - שקשה עליו עכוב הדרך: לכוין את הרוחות לצד ארץ ישראל כדבעינן למימר תל שהכל פונים בו:

אחורי בית הכפורת - במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח:

הוו מקדמי - קודם היום:

בקרון ובספינה - איכא בעתותא דמיא:

קורא ק"ש - ימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקראנה ואח"כ יתפלל:

תפלה מעומד עדיף - שיכול לכוין את לבו לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך:

בשבתא דרגלא - שלפני פסח ועצרת וסוכות ומרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין והדרשן דורש והעם נשמטים ומתפללים איש איש לבדו ולכך הם היו מאספין להם י' שחרית קודם שילכו לבית המדרש וקורין ק"ש ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה והדר נפקי לפרקא ודרשי:

ומצלי בהדי צבורא - ל"ג:

רב אשי - היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו:

בהדי צבורא - בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין אי נמי בהדי צבורא כמו שהוא יושב בתוך הצבור כלומר שאינו יוצא וכי הוה אתי לביתי' חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו:

טריחא לי מילתא - לאחר בית המדרש עד שאתפלל:

ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי - שמתפללין קודם היום בביתם מעומד ולא תצטרך לב' תפלות ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי:

לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי - שיקדימו תפלה לקריאת שמע הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה לפיכך מתפלל מיושב במקומו ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו:

מתני' אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר - לא תקנוה אלא בצבור. חבר עיר חבורת העיר אבל לא ליחיד:

משמו - של ראב"ע:

כל מקום כו' - ובגמ' פריך היינו ת"ק. אליבא דראב"ע:

גמ' יחיד שלא בחבר עיר - יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה לת"ק אליבא דרבי אלעזר דאמר לא תקנוה אלא בעשרה יחיד זה פטור ולרבי יהודה אין יחיד פטור אלא במקום עשרה ששליח צבור פוטרו:



בנהרדעא - לפי שיש שם צבור והשליח פוטרני:

פולמוסא - חיל:

דצלי והדר צלי - ולמה ליה ב' תפלות אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין ש"מ לית ליה דראב"ע:

ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה - ותרווייהו דשחרית:

מאן גברא רבא דקמסהיד עליה - רבי יוחנן שהעיד על הדבר יפה דקדק שבשביל תפלת המוספין היתה:

משום רבינו - רב:

בצבור שנו - דאין מחזירין משום דשמע ליה מש"צ ואיכא מקצת הזכרה אבל ביחיד צריך לחזור ובה"ג מפרש לה בש"צ משום טירחא דצבורא אבל יחיד הדר:

טעה ולא הזכיר במוספין - שהתפלל אתה חונן:

כמה ישהה בין תפלה לתפלה - מי שיש עליו לחזור ולהתפלל או משום דטעה או משום מוספין כמה ישהה בין זו לזו:

שתתחונן - שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה:

שתתחולל - לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי:

בחדש מלא - כשהחדש שעבר מלא עושין ר"ח ב' ימים הלכך יכול לאומרה למחר דערבית של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון:

מכדי טעמא קאמר - שאין מקדשין את החדש בלילה:

הדרן עלך תפלת השחר


פרק חמישי - אין עומדין

כובד ראש - הכנעה:

שוהין שעה אחת - במקום שבאו להתפלל:

גמרא

אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך - מתוך יראה:

מציין נפשיה - מקשט עצמו בבגדיו:

עבדו את ה' ביראה - תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה:

בכל עצב יהיה מותר - כשאדם מראה את עצמו עצב יהיה לו שכר:

דהוה קא בדח טובא - יותר מדאי ונראה כפורק עול:

תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי: