פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ארבע שעות תפלת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום. עד חצות ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד השחר ריש פרק ב' דיומא אע"ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש פרק א' ס"ס י' מ"מ אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד ה"ה לכל זמן המוקדם. תפלת המוספין כל היום מן הבקר עד הערב כמו קרבן מוסף שהיה כשר כל היום כולו ואפילו מן הבקר מדאיצטריך קרא ביומא פרק אמר להם הממונה דף לד. דנסכים קודמין למוספין הא אי ליכא קרא מוספין כשרין ליקדם. אע"ג דכתיב בבקר גבי נסכים וכן תפלת המוספין יכול להתפלל בבקר וה"נ אמרינן בפ"א דמסכת עבודה זרה דף ד'. לא ליצלי אינש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד:

גמ' תפלת השחרעד חצות ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא לוותיקין דא"ר יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה אבל כ"ע סברי כרבנן עד חצות ואע"ג דליתא לרבנן דאמרי. עד חצות היכא דטעה וצלי לבתר ד' שעות שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה:

סימן בעריכה

א"ר יצחק טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה ב' וא"ת אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית והא קי"ל דתפלת ערבית רשות והלכתא כרב באיסורי וכן קשה לקמן בשילהי פירקין דף ל: הא דקאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש בלילה הא לאו הכי מחזירין אותו ואמאי הא תפלת ערבית רשות וי"ל דנהי שהיא רשות אין לבטלה אם לא מפני צורך שעה כגון מפני מצוה עוברת ושרי המייניה דלא מטרחינן ליה בפ"ק דשבת דף ט: וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו לירד. תדע שהרי יעקב אבינו עליו השלום תיקנה ואסמכוה אהקטרת אברים ופדרים שמצותם כל הלילה וכמו דאינהו לא מעכבי כפרה ואיהי נמי מצוה בעלמא יש בה ואין לבטלה אם לא מפני צורך שעה ואם תאמר הא דאמרי' בשילהי יומא דף פז: אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית. רב לטעמיה דאמר צלותא יתירה היא וכיון דצלי תו לא צריך ופריך והאמר רב תפלת ערבית רשות כלומר ולמה צריך לפוטרה ומאי קושיא והלא אין לבטלה בחנם אם לא מפני הצורך וי"ל דהתם נמי לא בחנם היא שהרי מצוה להכין לסעודה במוצאי יוה"כ שהוא כעין י"ט דאמרינן במדרש בת קול יוצאה ואומרת לך אכול בשמחה לחמך וגם הוא עיף מן התפלה ומן התענית ואין להטריחו מידי דהוה אשרי המייניה או עלה למטה וכן משמע בירושלמי דפירקין דאין לבטלה בחנם דאמר בירושלמי למ"ד דתפלת ערבית תובה אין תפלת נעילה פוטרת אותה ולמ"ד רשות פוטרת אותה אלמא דאין לבטל אותה אם לא שתפטרנה תפלה אחרת אע"פ שהירושלמי פליג אגמרא דידן אהא דאמרי' ביומא דרב לא איירי אלא לדברי האומר חובה מ"מ יש להביא ראיה משם דאין לבטלה בחנם וה"ג כתב גבי אין מקדשין את החדש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשוי עילויה חובא אי לאו טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה היה צריך לחזור ולהתפלל ולא נהירא דאמרינן בפ"ק דשבת דלמ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי ליה המייניה לא מטרחינן ליה הא אי לא שרי המייניה מטרחינן ליה וצריך שיתפלל קודם שיאכל אע"פ שלא התפלל כלל וכי תימא כיון דהתפלל בשאר לילות שויה עילויה חובה אם כן למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר חובה קאמר אפי' לדברי האומר רשות ניחא כיון דשויה עליה חובא בשאר לילות: מתפלל שחרית שתים פירשב"ם ז"ל דאם לא נזכר עד המנחה כיון שעברו שני זמנים של תפלה עבר יומו בטל קרבנו דלא תקנו חכמים שיחזור ויתפלל כיון שעברו שני זמני תפלות. איבעיא להו טעה ולא התפלל תפלת מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים פרשב"ם אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים דמילתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף כיון שמזכיר בתפלה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף אבל שאר התפלות אע"פ שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהן קרבנות ורחמי נינהו והלואי שיתפלל אדם כל היום ת"ש דאמר רב הונא בריה דרב יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו ודוקא בשכח אבל ביטל במזיד לא ועליו הכתוב אומר מעוות לא יוכל לתקון כתב גאון וזה לשונו ביטל מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי דרשות בעלמא הוא אבל שכר מצוה לית ליה משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה. ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים של שבת טעה ולא התפלל מנחה בשבת יתפלל במ"ש שתים של חול מבדיל בראשונה ואין מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. טעה ולא התפלל מנחה בשבת נראה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבוא במנחה בראש חדש לא יתפלל במוצאי ר"ח שתים כיון דאין לו להזכיר של ר"ח למה יחזור ויתפלל י"ח כיון שכבר התפלל אותה ולא דמיא להא דאמרי' הכא מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת דשאני הכא דאף בשבת ראוי לו להתפלל י"ח אלא מפני הטורח תיקנו שבע ברכות הלכך כשלא התפלל במנחה שבע יצא באותן י"ח ברכות שמתפלל במ"ש דאינון נמי שייכי לשבת וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח ולא הזכיר של שבת אע"פ שלא יצא באותה תפלה ואם היה נזכר מבעוד יום היה צריך להתפלל ז' ברכות אפי' הכי לא יתפלל במ"ש שתים כיון שהתפלל כבר י"ח ברכות וחכמי פרובינצ"א היו אומרים כיון שלא יצא ידי חובתו בזו התפלה הוה ליה כאילו לא התפלל וצריך להתפלל שתים לערב אע"פ שאין מזכיר של ר"ח או של שבת והדבר מוכרע לכך היה אומר רבינו יונה ז"ל שהנכון לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה ואין צריך לחדש בה דבר דכיון שמתפלל אותה על דרך הספק אין לך חדוש גדול מזה כדפרישית לעיל פרק מי שמתו סי' ט"ו. למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא כתב רב האי גאון אע"פ שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה גליא דעתיה דכיון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובה ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית מיהו אם לא הבדיל באחת מהם או שהבדיל בשניהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת דראשונה לתשלומין וכן משמע מדפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי משמע הא אי כמאן דצלי דמי יצא ידי שתים אע"פ שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה ראשונה עלתה לו לשם חובה ושניה לשם תשלומין:

סימן געריכה

איתמר רבי יוסי בר חנינא אומר תפלות אבות תקנום ריב"ל אומר תפלות כנגד תמידים תקנום תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד חצות ר"י אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד הערב היה קרב והולך עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד הערב היה קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום היו קרבים והולכין כל הלילה ומפני מה אמרו ושל קרבן מוסף כל היום שהרי קרבן מוסף קרב והולך כל היום רבי יהודה אומר עד ז' שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות איזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה פלג המנחה אחרונה אחד עשר שעות פחות רביע. ואיכא דאיבעיא להו לר' יהודה עד ועד בכלל או דילמא עד ולא עד בכלל ומסקנא עד ועד בכלל דיקא נמי דקתני העיד רבי יהודה בן בבא על תמיד השחר שקרב בארבע שעות אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנא בבחירתא כוותיה: תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה א"ל רב חסדא לרבי יצחק התם קאמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנא בבחירתא כוותיה הכא מאי אישתיק ולא א"ל ולא מידי ואסקינן דהשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד. כתב הגאון דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כרבי יהודה דאם איתא דרבי יהודה ליתא לדרבנן ואם איתא דרבנן ליתא לדרבי יהודה לכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי לתפלת הערב בפלג המנחה דאי אפשר לו לעשות פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן:

סימן דעריכה

אריב"ל אסור לעבור כנגד המתפללים איני והא רבי אמי ורבי אסי הוו עברי חוץ לארבע אמות של תפלה הוא דעברי:

סימן העריכה

אמר רבי הודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו אבל חוץ לארבע אמות שרי ותניא רבי אליעזר בן חסמא אומר המתפלל אחורי רבו או כנגד רבו והנותן שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שמסתלקת מישראל והנותן שלום לרבו פירש"י כמו לשאר אדם ואינו אומר שלום עליך רבי ובירושלמי משמע דתלמיד אינו נותן שלום לרבו כלל דגרסי' בירושלמי נהיגי גבייהו דלא שייל זעירא בשלמא דרבה ומקיימי בנפשייהו ראוני נערים ונחבאו מיהו בגמרא דידן רפ"ד דנזיר כ: אמרינן תוך כדי דבור כדי שאילת תלמיד לרב והאומר דבר שלא שמע מפי רבו ואומרו מפי רבו:

סימן ועריכה

ואמר רבי חייא בר אבא רב צלי של שבת בערב שבת ר' יאשיה צלי של מוצאי שבת בשבת רב צלי של שבת בע"ש מפלג המנחה ולמעלה ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה ואע"פ שלא היה סומך גאולה לתפלה כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקדש לא חייש לסמיכה. והיה מדליק הנר קודם שיתפלל ומקבל עליו שבת מבעוד יום. והא דאמרינן בפ' במה מדליקין דף כג: גבי הדלקת הנר ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה כי יכול לקבל עליו שבת מבעוד יום ובלבד מפלג המנחה ולמעלה. אמרינן בירושלמי רבי מפקד לאבידן אמוריה אכריז קמיה ציבורא מאן דמצלי ליצלי דרמשא אדיומא קיים וכל הני אמוראי וכן תנאי דלקמן שהתפללו של מוצאי שבת בשבת ואמרו הבדלה על הכוס כרבי יהודה סבירא להו. ואפשר שהיה להם אונס שלא היו יכולין להבדיל במ"ש שהיו צריכין להחשיך על התחום לדבר מצוה כי פשיטא שלא היו ממהרין להבדיל ולהתפלל של מוצאי שבת בשבת אם לא מחמת אונס ונראה אע"ג דסבירא לן כרבי יודא לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה לענין תוספת שבת וי"ה וי"ט דקיימא לן שהוא מן התורה פ"ק דר"ה דף ט. אין צריך כל כך שיעור גדול לתוספת מיהו נראה שצריך שיעור מדאמרינן בביצה בריש פרק המביא דף ל. ובשבת בריש השואל דף קמח: דהא תוספת די"ה דאורייתא והא נשי דידן אכלו ושתו עד אורתא ולא מחינן בידייהו. ומסתמא לא היו אוכלין ממש עד אורתא שאינן יכולות לצמצם אלא פירשו מלאכול קודם הלילה. אלמא קודם אותו הזמן יש תוספת דאורייתא ולא נתברר יפה מה שיעור יש לאותו תוספת. אבל לענין מצה היה אומר ה"ר יעקב מקורביל שאין לאכול מצה עד שתחשך מדאמרינן בתוספתא דפסחים אמרו עליו על הלל שהיה כורך פסח מצה ומרור ואימת אוכלן משתחשך והיינו טעמא משום דכתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה ולילה ממש בעינן. ומצה איתקש לפסח דאם אכלה מבע"י לא יצא ידי חובתו ולא שייך כאן תוספת: רב צלי של שבת בע"ש. א"ל רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת אמר ליה אין בדילנא ומי בדיל והאמר רבי אבין פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ ושנה לנו פרקו ועדיין לא חשכה אמר רבה ההוא להזיע וקודם הגזירה הוה. איני והא רבה שרא ליה לרבא בר ליואי לכברויי סלי בפניא דמעלי שבתא. התם טעותא הוה. וטעותא מי הדרא והאמר אבידן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים וסבורים היו לומר שחשכה ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מו"ש בשבת ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה השמש ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל והתפללו התפללו. שאני צבור דלא מטרחינן להו להתפלל שנית כמו דמטרחינן ליחיד אבל מלאכה בשבת אלו ואלו מותרין. רב צלי של שבת בע"ש איבעיא להו רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס או אין אומר קדושה על הכוס. ת"ש דאמר רב יודא אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס ור' יאשיה מצלי של מו"ש בשבת אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס ת"ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס:

סימן זעריכה

תפלת הערב אין לה קבע מאי אין לה קבע אין לה אינה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות דאמר רב יודא אמר שמואל תפלת ערבית ר"ג אומר חובה ור' יהושע אומר רשות אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וקי"ל הלכה כרבא מיהו ה"מ היכא דלא צלי ליה כלל אבל היכא דצלי ליה תפלת ערבית כבר שוויה עילויה חובא ואי טעי אהדרו לרישא כדקאמר רב סוף פירקין טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום ושמעי' מינה שאם טעה בערבית בראש חודש אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום וש"מ שאם טעה בערבית בשבת או בימים טובים שמחזירין אותו ואמרינן נמי ד' כו.טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים והא ד"ה הוא דליכא מאן דפליג עלה ואפי' למ"ד רשות חובה הוא דלית ליה אבל מצוה איתא והאידנא נהוג עלמא לשוויה חובה:

סימן חעריכה

תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין ר' יודא אומר מתפלל של מוספין ואחר כך מתפלל של מנחה שזו היא מצוה עוברת וזו אינה עוברת. אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין ה"ג וכך היא שנויה בזבחים פ"ק דף יב. ובפרק כל התדיר דף צא. דהלכה כרבנן דהכא ואם כן יש ליזהר כשמאחרים ביום הכפורים תפלת שחרית עד אחר שבע שעות שיש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת המוסף ובירושלמי דפירקין גרסינן רבי חייא בשם רבי יוחנן תפלת המנחה ותפלת המוסף תפלת המנחה קודמת הוו בעו למימר בשאין שהות ביום להתפלל שתיהם. אבל אם יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המוסף קודמת ר' נתן בר טובי אמר אפילו יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת והתניא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוסף יצא בדיעבד אין לכתחלה לא הוא פתר לה בשלא הגיע זמן לתפלה כהא דריב"ל דהוה מפקיד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעי עד דלא סליקתון תסקון לאריסטון תיהוון מצלי דמנחה עד שלא תסקון תשרון משמע שכך א"ל דבשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן המנחה אז יש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף אבל במנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש. ומיהו גמרא דידן לא סבר הכי דאפי' בשעה שביעית פסקינן כרבנן שצריך להקדים תפלת המנחה וי"מ דהא דקאמר היו לפניו שתי תפלות מתפלל של מנחה תחלה היינו דווקא שצריך עתה להתפלל שתיהם כי ההיא דירושל' שרוצה ליכנס לסעודה גדולה ואי אפשר לו להתחיל עד שיתפלל כיון שצריך להתפלל שתיהן תפלת המנחה קודמת שהיא תדירה וגם עיקר זמנה. אבל אם אינו צריך להתפלל תפלת המנחה יכול להקדים תפלת המוספין ולאחר תפלת המנחה עד סמוך לדמדומי החמה:

סימן טעריכה

אמר ר"א כל המתפלל תפלת שחרית לאחר ארבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי וגו' אמר ריב"ל המתפלל תפלת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי וגו' מאי משמע דהאי נוגי ממועד לישנא דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא על תברא ייתי על שנאיהן דישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלם רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה:

סימן יעריכה

א"ר נחמן אסור לאדם שיקדים תפלתו קודם תפלת הצבור ובצבור שנו:

סימן יאעריכה

א"ר הונא אסור לאדם שיטעום קודם תפלת המוספים ולית הלכתא כוותיה ולא כריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה ואפי' התחיל בהיתר צריך להפסיק כדמוכח פ"ק דשבת דף ט: וכן משמע לישנא דאסור לטעום כלום ואין הלכה כן ומותר לאכול כשיגיע זמן תפלת המנחה וכן פסק ר"ת פרק קמא דשבת דמוקי מתניתין דלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ולא לאכול סעודה גדולה ובמנחה גדולה אבל סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה מותר להתחיל וכן נמי סמוך למנחה קטנה דלא חיישינן לאמשוכי כלל בסעודה קטנה דבשל סופרים הלך אחר המיקל וסתמא דגמ' דקאמר התם האי לישנא קמא ולישנא בתרא רב אחא בר יעקב קאמר לה ואע"ג דהאי דמשני גמרא בלישנא קמא אליבא דריב"ל משני ולא קיימא לן כוותיה משמע הא אליבא דידן אין אע צריכין להעמיד המשנה במנחה גדולה. מ"מ כיון דאוקמי הכי ולא קמשני מידי אליבא דידן שמע מינה דהלכתא הכי ורב אלפס ז"ל כתב כלישנא בתרא לחומרא דאפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור:

סימן יבעריכה

מתני' רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי:

גמ ת"ר בכניסתו מהו אומר י"ר מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה ושלא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר ואל יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם וביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי עולם הבא והם רצים לבאר שחת:

סימן יגעריכה

מתני' ר"ג אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו יתפלל מעין י"ח:

גמ' הני תמני סרי תשסרי הוויין אמר רבי לוי ברכת הצדוקים ביבנה תקנוה ת"ר שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה אמר להם ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיתקן ברכה לצדוקים ירד שמואל הקטן ותקנה לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו אמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו טעה בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה ודלמא הדר ביה אלא שאני שמואל הקטן דאתחיל בה דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל ל"ש אלא שלא התחיל בה אבל אם התחיל בה גומרה. ר' יהושע אומר מעין י"ח מאי מעין י"ח רב אמר מעין כל ברכה וברכה ושמואל אמר הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך והנפוצים מארבע כנפות קבץ והתועים בדעתך ישפטו על הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר ואתה תשמע כי אתה הוא העונה בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל בא"י שומע תפלה אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממצ"ש וי"ט מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצ"ל שאלה בברכת השנים וקאמרי רבנן דהני מילי בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מתפלל הביננו:

סימן ידעריכה

אמר רבי תנחום אמר רב אסי טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מיתיבי טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים וגבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ל"ק הא ביחיד והא בצבור בצבור מ"ט משום דשמעה לה מש"צ אי הכי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מפני ששומעה מש"צ מיבעיא ליה אלא אידי ואידי ביחיד אבל בצבור אפי' נזכר אחר שומע תפלה אינו חוזר דהא שמיע ליה מש"ץ וכן כתב בה"ג שאם שכח אדם יעלה ויבא או כל דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש"צ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף ויצא ידי חובתו כדאמרינן בשילהי ר"ה דף לד: כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואע"ג דאמרינן התם דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות אריסי דאניסי וטרידי אבל דעיר לא היינו היכא דלא התפלל כלל אבל היכא שכבר התפלל מוציא את הבקי וכן פי' בשאלתות דרב אחאי פרשת ויצא. ל"ק הא דאדכר מקמיה שומע תפלה הא דאדכר לבתר שומע תפלה ומפרש בירושלמי חוזר לשומע תפלה ואין צריך לחזור לברכת השנים דגרסינן בירושלמי בפרק אין עומדין רבי זירא בשם רב הונא אמר אם לא שאל בברכת השנים אומר בשומע תפלה דכוותיה אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומר בשומע תפלה ומה אם שאלה שהיא מדוחק אומר בשומע תפלה אזכרה שהיא מריוח לכ"ש והא תני אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר בתחיית המתים מחזירין אותו א"ר אבא מרי אחוה דרב יוסף בשלא אמר בשומע תפלה להיכן חוזר ר"ש בר בא בשם רבי יוחנן בר"ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה וכן פסק ה"ר יוסף ז"ל בשם ר"ח שחוזר לשומע תפלה ומיהו בגמ' דידן לא הזכיר לומר גבורת גשמים בשומע תפלה ואפשר דפליג אירושלמי בהא או שמא פשוט היה לו הק"ו כדאיתא בירושלמי מיהו מצאתי ברוב הספרים שכתוב בהן טעה ולא אמר הזכרה בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה וגם רב אלפס ז"ל הביא כן אלמא פליג אירושלמי וא"ת הא אמרינן לקמן בפרק אין עומדין דף לג. בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו אמר להו חוזר לראש פי' שתיקנו הבדלה בתפלה ועל הכוס כשטעה בתפלה אומרה על הכוס וא"צ לחזור ולהתפלל ואי טעה על הכוס חוזר ומתפלל הכא נמי כיון שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה היה לו לחזור לראש לברכת השנים ושמא יש לחלק דשאני הכא די"ח ברכות כולן כתפלה אחת הן ולא אטרחוהו רבנן לחזור לראש כמו גבי הבדלה שנתקנה בתפלה ועל הכוס דתרי עניני נינהו ובה"ג כתב דאי אידכר קמי שומע תפלה אומרה בשומע תפלה ואי לא הדר לראש ומשמע שר"ל אם לא אמרה בשומע תפלה חוזר לברכת השנים דהיינו רישא דידהו ולישנא לא משמע דאיירי כשסיים כל י"ח ברכות ואז חוזר לראש י"ח ונראה דסברי ה"ג דגמ' דידן פליג אירושלמי מההיא דפרק אין עומדין טעה בזו ובזו וכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם וכן כתב הראב"ד ז"ל עוד כתב שם בירושלמי א"ר זירא בשם רבי חנינא היה עומד בטל והזכיר גשם מחזירין אותו בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבוהו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר וקס"ד דהא דקאמר בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו משום דלא הזכיר טל הוא דמחזירין אותו ולהכי פריך כיון דלא חייבוהו חכמים להזכיר אמאי מחזירין אותו ומשני דלא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל כלומר הא דמחזירין לא בשביל שלא הזכיר טל אלא לפי שעומד בשעה שאין מזכירין אלא טל דהיינו בקיץ והזכיר גשם שהוא סימן קללה והיינו דלא דמי ההוא דמצלי ומיקל כלומר שהזכיר גשמים שלא בעונתם לההוא דלא מצלי ולא מיקל פירוש שלא אמר לא טל ולא מטר ותו פריך בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים ולא הזכיר בברכת המתים מחזירין אותו בההוא דלא אידכר לא טל ולא מטר כלומר אם לא הזכיר כלל מחזירין אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו כל זה בהזכרת גבורות גשמים והא דקאמר מטר לאו דוקא דהוה ליה למימר ולא גשם אבל לענין שאלה שהוא תפלה אם לא הזכיר מטר מחזירין אותו:

סימן טועריכה

ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שאומרה על הכוס כתב בעל ה"ג כיון שתלוי הדבר בכוס היכא שאין לו כוס צריך לחזור ולהתפלל וה"ר יונה ז"ל היה אומר אף אם לא היה לו כוס מזומן בלילה אם יודע שימצא כוס למחר אין צריך לחזור ולהתפלל:

סימן טזעריכה

א"ר תנחום א"ר אסי א"ר יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה סיים חוזר לראש וקאמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא דאמרן סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר את רגליו אבל לא עקר את רגליו חוזר לעבודה אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרינן כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא כשהוא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אע"ג דלא עקר את רגליו חוזר לראש וכן הלכתא דלעולם חוזר עד דאיכא תרתי דלא עקר את רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו:

סימן יזעריכה

ונראה דכל אותן דאין מחזירין כגון על הנסים דחנוכה ופורים ויעלה ויבא דראש חדש ועננו וכיוצא בהם כיון דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה אינו חוזר ואם יחזור הוי ברכה לבטלה וה"ר אלחנן ז"ל היה ר"ל כל זמן שלא פתח בברכה שלאחריה חוזר והביא ראיה מהא דאמר לקמן בפ' שלשה שאכלו דף מט: לגבי יעלה ויבא דברכת המזון שאם לא פתח בהטוב והמטיב תקנו ברכה חדשה אע"פ שאם פתח בהטוב והמטיב אין מחזירין אותו א"כ ה"נ אע"ג דכשפתח בברכה אין מחזירין אותו כל זמן שלא פתח יחזור לראש לאותה ברכה עצמה כמו שתקנו שם ברכה חדשה ולאו ראיה היא דשאני התם שכבר סיים ברכת המזון דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ואין שם הפסק באמצע הברכה אבל הכא אם יחזירוהו לאותה. ברכה בדבר שאין לחזור הוי הפסק באמצע תפלתו. וה"ר יונה ז"ל הביא ראיה דאין לחזור מהא דאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה משמע דמיד שסיים ברכת עבודה דיינינן לה בטעות ולכך אמר לשון חוזר ואע"פ שלא התחיל עדיין ברכה אחרת ורבינו יצחק ז"ל ראה לר"ת ז"ל שחזר לאחר מודים בדבר שאסלא אמר אין מחזירין אותו ולא מסתבר כלל דהיכא שאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה ואפשר שהוא היה מפרש אין מחזירין אותו אינו חייב לחזור ואם רוצה חוזר מיהו גם זה יתכן אם סיים תפלתו שיכול לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון דאינו מחויב לחזור נ"ל דהוי הפסק אם הוא חוזר:

מתני' ר"א אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים:

סימן יחעריכה

רבי יהושע אומר המהלך במקום הסכנה יתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך בא"י שומע תפלה:

גמ' מאי קבע אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים פר"ח ז"ל דסברי רבנן אם אמרה בלשון תחנונים אפי' דומה עליו כמשאוי הוי תפלתו תפלה ולא בעי אלא לשון תחנונים בלבד. ת"ר המהלך במקום גדודי חיה וליסטין מתפלל תפלה קצרה מאי תפלה קצרה אחרים אומרים צרכי עמך בית ישראל מרובים ודעתם קצרה יהר"מ ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא"י ש"ת: אריב"ל הלכה כאחרים א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטא לא תרוי ולא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי היא אמר ר' יעקב אמר רב חסדא זו היא תפלת הדרך ואמר ר' יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך שיתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך י"ר מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותחזירני לביתי לשלום בא"י ש"ת. אמר אביי לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא אימת מצלי לה א"ר יעקב אמר רב חסדא משעה שיאחז בדרך ועד כמה עד פרסה. בה"ג כתב מי שיש לו לילך פרסה או יותר יברך אבל פחות מפרסה אינו מברך וי"מ עד כמה נידון אותו באחיזת הדרך ויכול לברך אותו עד פרסה כלומר בתוך פרסה ראשונה יכול לומר אבל לאחר פרסה לא ונראה פי' ה"ג עיקר אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך אבל כשיש לו לילך פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה וא"צ לברך. והיכי מצלי לה. רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר מהלך וכדרב חסדא טפי עדיף דהא רב ששת קאי וקמצלי לה דאמר מהיות טוב אל תקרא רע מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה הביננו בעי תלתא קמייתא ותלתא בתרייתא וכי מטי ליישוב לא בעי לצלויי תפלה קצרה לא בעי לא תלתא קמייתא ולא תלתא בתרייתא וכי מטי ליישוב בעי לצלויי הביננו מעומד תפלה קצרה אפי' מהלך ואע"ג דאמרי' לקמן גבי השכים לצאת לדרך ר"ש בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ולא חייש לתפלה די"ח מעומד הייע טעמא כיון שהם י"ח ברכות והיה צריך להתעכב בהן יהיה לבו טרוד מחמת העיכוב ולא יוכל לכוין אבל הביננו אין בה אריכות דברים כל כך ויכול לכוין מעומד מהא שמעינן דלא מצלי אינש הביננו אלא בשעת הדחק כגון המהלך במדבר וכיוצא בו:

סימן יטעריכה

מתני' היה רוכב על החמור ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר פניו ואם אינו יכול להחזיר פניו יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים היה יושב בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים:

גמ' ת"ר היה רוכב על החמור אם יש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אמר רבא ואיתימא ריב"ל הלכה כרבי ואפי' שלא במקום סכנה כי קשה לו העיכוב ומתפלל במהלך ואין מחזיר פניו לירושלים כיון שרוכב על בהמתו ורוכב לדרכו ולא כמו שפירש הרב ר' יוסף דאיירי במקום סכנה. ת"ר סומא או מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל ה' היה עומד בח"ל יכוין כנגד א"י שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בא"י יכוין כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל העיר הזאת היה עומד בירושלים יכוין כנגד בהמ"ק שנאמר והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבהמ"ק יכוין דעתו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד הכפורת היה עומד אחורי הכפורת הופך פניו לבית הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונים לבם לאביהם שבשמים א"ר אבין ואיתימא רבינא מאי קרא כמגדל דרד צוארך בנוי לתלפיות תל שהכל פונין לו וכהך שמעתתא קי"ל ודלא כהאי שמעתתא דב"ב פ' לא יחפור דף כה דפליגי תנאי ואמוראי התם אם שכינה במזרח או במערב והתם נמי מסיק כשמעתתא דהכא אמר ליה רב חביבא לרב אשי אתון דקיימתון אצפונה דא"י אדרמו אדרומי מהשאנו מכוונים האידנא למזרח מפני שאנו במערבה של א"י:

סימן כעריכה

אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי פי' רש"י קודם היום ולא נהירא דזמן תפלה אינו אלא משיעלה עמוד השחר כמו תמיד הבוקר ור"ח ז"ל פירש מקדימין מעלות השחר דעיקר זמן תפלה הוא מהנץ החמה אבל בעוד לילה אין לו להקדים ולהתפלל. כמאן כהאי תנא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא ר"ש בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומר סבר מיסמך גאולה לתפלה עדיף מרימר ומר זוטרא בשבתא דריגלא הוו מכנפי בי עשרה ומצלו רב אשי מצלי בהדי צבורא מיושב וכי הוה אתא לביתיה הוה קאי ומצלי אמרו ליה רבנן ליעבד מר כמרימר ומר זוטרא אמר להו טריחא לי מילתא אמרו ליה ליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינן להו לרבנן קשישי דעבדי הכי רבינו חננאל ז"ל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא לא חזינן רבנן קשישי קאמר והיינו טעמא דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד. אבל רב אשי היה מתפלל מיושב לכך לא היה רוצה להקדים ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב ובה"ג פסק כר' שמעון בן אלעזר ומסתבר טפי כמו שפסק רבינו חננאל ז"ל כיון דרב אשי לא פליג אדרב ושמואל הלכתא כוותייהו:

סימן כאעריכה

מתני' ר"א בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר רבי יהודה אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין:

גמ' יתיב רבי חנינא קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה שאמר משום ר"א בן עזריה א"ל פוק קרא קראיך לברא אין הלכה כר' יהודה דאמר משום ר"א בן עזריה. א"ר יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי דצלי והדר צלי א"ל ר' ירמיה לר' זירא ודלמא לא כוון דעתיה מעיקרא והשתא כוון דעתיה א"ל תא חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עליה מכאן משמע דמי שלא כוון דעתו לכל הפחות באבות שצריך לחזור ולהתפלל. ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי ר' יצחק בר אבדימי בשם רב אמר הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה. רבינו חננאל ז"ל גורם אין הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה אלא כרבנן דאמרי בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר ולהכי נוהגים להתפלל תפלת מוסף ביחיד ולהכי מייתי נמי להא דר' אמי ור' אסי דלא הוו מצלי אלא ביני עמודי לאשמעינן דאפי' תפלת המוספין היו מתפללים ביחיד כרבנן:

סימן כבעריכה

כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו מאן דאמר כדי שתתחולל דכתיב ויחל משה ומאן דאמר כדי שתתחונן דכתיב ואתחנן אל ה'.

סימן כגעריכה

תניא טעה ולא הזכיר של ר"ח בשחרית אין מחזירי אותו מפני שתפלת המוספין לפניו א"ר יוחנן ובצבור שנו מפני טורח הצבור אבל ביחיד מחזירין אותו ואם לא הזכיר בתפלת מוספין חוזר ולא סמכינן על מה שהזכיר בשחרית דדוקא אתפלה שעדיין לפניו סמכינן ולא על התפלה שהזכיר בה כבר ולא סמכינן נמי על מה שיכול לומר במנחה כי דוקא בשחרית ומוסף שרגילים להתפלל כאחד הוא דסמכינן מתפלה לתפלה אבל לא מתפלת המוסף לתפלת המנחה אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שאין מקדשין את החדש אלא ביום:


הדרן עלך תפלת השחר