משנה מגילה ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ב · משנה ה | >>
כל היום כשר לקריאת המגילהכג, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפילת המוספיןכד, ולמוספיןכה, ולוידוי הפרים, ולוידוי המעשר, ולוידוי יום הכיפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזיה, ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורעכו.
כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה כג, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין כד, וְלַמּוּסָפִין כה, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטָהֳרַת הַמְּצֹרָעכו.
כל היום כשר -
- לקרות את המגילה,
- ולקריאת ההלל,
- ולתקיעת שופר,
- ולנטילת לולב,
- ולתפילת המוספין, ולמוספין,
- ולווידוי הפרים,
- ולווידוי המעשר,
- ולווידוי יום הכיפורים,
- לסמיכה, ולשחיטה, לתנופה,
- להגשה, לקמיצה, ולהקטרה,
- למליקה, לקבלה, ולהזיה,
- להשקאת סוטה,
- ולעריפת העגלה,
- ולטהר את המצורע.
וידוי המעשר - כבר בארתי אותו במסכת מעשר שני (פרק ה הלכה י).
ובאה אחר זאת הפרשה "היום הזה ה' אלהיך"(דברים כו, טז) וגו', ודרשינן סמוכין "היום". נאמר בהלל "זה היום עשה ה'"(תהלים קיח, כד) ובשופר "יום תרועה יהיה לכם"(במדבר כט, א). ובמוספים "דבר יום ביומו"(ויקרא כג, לז). ובתפילת המוספין כמו המוספין.
וידוי פרים - הוא הוידוי הנאמר על פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור, ועוד יתבאר עניינם בהוריות.
ומיני העבודה כולם שזכר לא יהיו אלא ביום, לאמרו "ביום צותו את בני ישראל, להקריב את קרבניהם"(ויקרא ז, לח), ביום ולא בלילה.
וכבר בארנו בשלישי מראש השנה (הלכה א) כי הדינים לא יהיו אלא ביום.
ואמרינן בסוטה "ועשה לה הכהן, את כל התורה הזאת"(במדבר ה, ל), ואמר "על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט"(דברים יז, יא), מה משפט ביום אף השקאת סוטה ביום.
ואמר בעגלה ערופה "ונכפר להם הדם"(דברים כא, ח), ולפי שבא בהם לשון כפרה כקדשים, לא יהיו אלא ביום כמו שהקדשים לא יקרבו אלא ביום כמו שזכרנו.
וטהרת מצורע - הוא בפירוש "ביום טהרתו"(ויקרא יד, ב):
ולוידוי הפרים - פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, שמתודים עליהם חטאם שהביאום עליו:
ולוידוי מעשר - ביערתי הקדש מן הבית:
לסמיכה - וסמך את ידו על ראש העולה:
להגשה - מגיש את המנחה תחלה בקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח"כ קומץ:
ולקמיצה ולהקטרה - בהקטרת קומץ קאמר, שהוא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים, ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואיברים כשר כל הלילה כדתנן במתניתין:
לקבלה - קבלת הדם במזרק:
להזייה - הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות. וזריקת דם על המזבח נמי קרי הזייה:
לקריאת המגילה. דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים. ולקריאת ההלל דכתיב ביה (תהלים קי"ח) זה היום עשה ה'. ולתקיעת שופר דכתיב (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכם. ולנטילת לולב דכתיב (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון. ולתפלת המוספין כמוספין שויוהו רבנן. ולמוספין דכתיב (שם) דבר יום ביומו. [וצ"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדלקמן] [וכ"ה אדהכא נמי בירושלמי]. ולוידוי הפרים דיליף כפרה כפרה מיוה"כ דהא דכתיב (שם ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו. בכפרת דברים הכתוב מדבר. כמו שכתבתי במשנה ח' פ"ג דיומא וכפרה ביממא הוא. דכתיב (שם) ביום הזה יכפר עליכם. ולוידוי המעשר. דכתיב (דברים כ"ו) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש וגו'. וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך. ועיין מ"ש במשנה ו' פ"ה דמעשר שני. לסמיכה לשחיטה. דכתיב וסמך ושחט וכתיב (ויקרא י"ט) ביום זבחכם. ומביום צוותו לא נפקא דשחיטה כשרה בזר. ונמצא שאינה עבודה והתם להקריב כתיב. תוספת. לתנופה. דכתיב (שם כ"ג) וביום הניפכם את העומר. ולהגשה. דאתקש לתנופה דכתיב והניף והקריב. ובתרווייהו נמי א"צ כהן דמקמיצה ואילך מצות כהונה. תוס'. ולקמיצה וכו'. עד ולהזייה דכתיב (שם ז') ביום צוותו. ועיין מ"ש במשנה ח' פ"ק דקדושין [ד"ה] הקבלות בשם התוס'. ולהשקיית סוטה. אתיא תורה תורה כתיב הכא (במדבר ה') ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים י"ז) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט. מה משפט ביום [כדתנן ברפ"ד דסנהדרין [אף כאן ביום]]. ולעריפת העגלה. כפרה כתיב [בה] (שם כ"א) [ונכפר להם הדם] כקדשים. ולטהרת המצורע. זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא י"ד) גמרא. ובסדרא דנקטא מתני' אפשר לי לומר דמשום דהתחיל במגילה דמכילתין היא נקט בתרה הלל דקריאה דכוותה. ותנא בהדייהו שופר ולולב ששוים לענין שבת. ותקיעת שופר דר"ה קדים לנטילת לולב שבט"ו לחדש. וכן סידורם בכתוב. ותפלת המוספים. איידי דאתיא מדרבנן חביבא ליה ואקדמה. ומש"ה סמיך לה המוספים עצמן דלדידהו שויוה. ווידוי פרים דאתיא ליה מדרשא חביב ואקדמיה. וכן נמי וידוי מעשר דמסמוכים דריש. ולפי שוידוי פרים קדשים הן הקדים לוידוי מעשר. והדר תנא וידוי יוה"כ דמיניה אתיא וידוי פרים. וסמיכה אתיא מהיקשא. ועוד דוידוי בשעת סמיכה היא כדתנן בפ"ג דיומא. וסומך שתי ידיו עליו ומתודה הלכך סמיך סמיכה לוידוי יוה"כ. והדר תני שחיטה דמינה יליף לסמיכה. וכמו סמיכה ושחיטה דא"צ כהן ה"נ תנופה והגשה הלכך תני להו בהדייהו. ותנופה היא כעין סמיכה. כדרך השנוי בסוף פ"ט דמנחות. והגשה כעין שחיטתן בצפון. הלכך אע"ג דהגשה מהיקשא אתיא. תני להו כסדר סמיכה ושחיטה. ותניגבייהו קמיצה והקטרה דדיני מנחה נינהו. והדר תני מליקה שהיא במקום שחיטה. דכבר תנא ליה. ואחריו קבלה והזייה כסדרן. והקדים השקיית סוטה לעריפת עגלה דעגלה ערופה אע"ג דכפרה כתיב בה מ"מ לאו קרבן היא והשקיית סוטה כתובה בפרשת נשא. ועגלה [בשופטים] וסיים בטהרת מצורע. אע"ג דקדים בתורה להשקיית סוטה. כדי לצאת בטהרה. כאותה ששנינו בסוף מסכת כלים:
ולמוספין ואע"ג דתמידי השחר קדימי [כדאיתא רפ"י דזבחים] ואין לך מאוחר לתמיד דבין הערבים [כדאיתא רפ"ה דפסחים] אפ"ה כיון שאם הקדימום קודם לתמיד של שחר. או אחרום לתמיד של בין הערבים כשרים. שפיר מצי תני דמצותן כל היום. ותמידין לא תני הכא. דשל שחר זמנו עד ד' שעות או עד חצות [כדאיתא רפ"ד דברכות] ושל הערבים ליתיה אלא מו' שעות ולמעלה [כדאיתא ברפ"ה דפסחים]. הר"ן:
ולטהרת המצורע. בצפרים. ועץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. רש"י:
(כג) (על המשנה) לקריאת כו'. כולהו מקראי יליף להו בגמרא:
(כד) (על המשנה) ולתפלת כו'. כמוספין שווינהו רבנן. גמרא:
(כה) (על המשנה) ולמוספין. דבר יום ביומו. גמרא. וצ"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדיליף מיניה קמיצה וכו' וכ"ה בירושלמי אדהכא ועתוי"ט טעם סידורן זא"ז:
(כו) (על המשנה) ולטהרת המצורע. בצפרים ועשן ארז ואזוב ושני תולעת. רש"י:
כל היום כשר וכו': עד סוף הפרק פ"ד דהלכות מעשה הקרבנות סי' ו' ופי' רש"י ז"ל ואע"ג דקיי"ל זריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר אפילו הכי כשר כל היום כולו:
לקריאת המגלה: נפקא לן בגמ' מקרא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים. ובירושלמי נפקא לן מקרא דכתיב ביום אשר שברו אויבי היהודים וכו' וביד פ"א דהלכות מגלה סי' ג': וכתוב בסמ"ג בהלכות מגלה ושנינו שכל היום כשר לקרות את המגלה וה"ה בקריאת הלילה שכשר כל הלילה ע"כ. וכתב עליו הרב ה"ר אליהו מזרחי ז"ל בחדושיו וז"ל אע"ג דלגבי ק"ש אמרו חכמים עד חצות ולא עד שיעלה עמוד השחר כדיניה כדי להרחיק את האדם מן העבירה הכא לא משום דחביבא להו ולא אתו לזלזולי בה ומהאי טעמא גופיה לא אמרו בה האי צורבא מרבנן לא ליפתח בעידניה באורתא דתליסרי נגהי ארביסר כמו שאמרו גבי בדיקת חמץ ע"כ:
לקריאת ההלל: ביד שם סי' ט' ומפיק ליה ר' יוסי מקרא דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. ואית דמפקי ליה מזה היום עשה ה':
לתקיעת שופר: דכתיב יום תרועה ובטור א"ח סי' תקפ"ח:
ולנטילת הלולב: דכתיב ולקחתם לכם ביום וביד פ"ז דהלכות לולב סי' י':
לתפילת המוספין ולמוספין: ונראה דמתני' דלא כר' יהודה דס"ל דעד שבעה שעות בלבד הוא זמן תפלת המוספין עיין במה שכתבתי בברכות ר"פ תפלת השחר: וכתב הר"ן ז"ל ותמידין לא תני הכא כו' ומש"ה לא תני פסחים ואע"ג דתנן זה הכלל כל שמצותו ביום כשר כל היום הרי אמרו אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בהן חוץ ועוד דאנן לא אמרינן אלא כל דבר שמצותו ביום סתם אבל תמידין ופסחים כבר פירש בהן הכתוב שעה מיוחדת עכ"ל ז"ל:
ולודוי הפרים: ביד ס"פ שני דהלכות עיוה"כ:
ולוידוי המעשר: וכתוב בתוספת י"ט בפ' בתרא דמעשר שני סי' ו' והא דתנן במשנה ה' בפ' שני דמגלה כל היום כשר לוידוי מעשר היינו שאם התודה יצא ידי ודוי אחרי שכבר ביער מעי"ט אבל חכמים התקינו במנחה מהטעם של הירושלמי ע"כ ותמצא דברי הירושלמי שכתבתים שם סי' י'. והר"ן ז"ל נראה דגריס נמי הכא ולודוי הבכורים שפירש ולידוי הבכורים כשמביא בכורים מתודה כדכתיב הגדתי היום לה' אלהיך ע"כ: וביד פי"א דהלכות מעשר שני סי' ד'.
ולוידוי יום הכיפורים: שמתודה כ"ג כדכתיב באחרי מות:
לקמיצה להקטרה למליקה ולקבלה ולהזאה: דכתיב ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ופי' רש"י ז"ל וכל הני הקרבת הקרבן הם דאילו הקטרת קומץ הקרבה היא וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחד והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרבה קרי לה דאמר מר והקרבו זו קבלת הדם א"נ להקריב כל צרכי הקרבה וקמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינם מעכבין. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סי' ה':
ולהשקאת סוטה: ביד פ"ד דהלכות סוטה סי' ב':
ולעריפת העגלה: ביד פ' עשירי דהלכות רוצח ושמירת נפש סי' ה':
ולטהרת מצורע: ביד פי"א דהלכות טומאת צרעת סי' ג':
יכין
כל היום כשר לקריאת המגילה: שחייב לקרותה ביום ובלילה:
ולמוספין: הקרבת קרבן מוסף:
ולוידוי הפרים: פר העלם דבר של צבור כששגגו הסנהדרין והתירו איסור כרת שמביאין הצבור פר, וכ"כ פר כהן המשיח כששגג כנ"ל [עי' ע"א סי' נ'] שמביא פר, שניהן צריכין סמיכה בב' ידים על ראש הקרבן קודם שחיטה, ומתוודין עליהן החטא שחטאו:
ולוידוי המעשר: בערתי הקודש מהבית [עי' מעשר שני פ"ה מ"י]:
ולוידוי יום הכפורים: שסומך כה"ג ידיו על פרו ומתודה עליו חטאותיו. וכ"כ סומך ידיו על שעיר המשתלח ומתוודה חטאות הצבור:
לסמיכה: שכל קרבנות היחיד שיקריב חובה או נדבה, סומך ידיו על ראשו קודם שחיטה [חוץ מבכור מעשר ופסח כמנחות ד"צ ב']. והלכה למשה מסיני דאין סמיכה בקרבנות צבור רק בשעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור, שבאלו הב' ג' מהסנהדרין סומכין עליו זא"ז [שם]. וכל הסומכין מתוודין, על חטאת ואשם החטא שחטאו, ועל עולה עון עשה ול"ת שניתק לעשה [כיומא דל"ו א'], ועל תודה ושלמים אומר דברי שבח להקב"ה:
לשחיטה: של הקרבנות:
לתנופה: שמניף העומר. וכמו כן חזה של שלמים קודם שנותנה לכהן, צריכה תנופה, דהיינו מוליך ומביא, מעלה ומוריד:
להגשה: מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח"כ קומץ [ומ"ש התוי"ט דהגשה כשירה בזר כעין שחיטת קרבן, תמוה מאוד שהוא אחמ"כ נגד גמ' ערוכה [סוטה די"ד ב'] דאמרינן וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן, בהגשה הכ' מדבר וצ"ע]:
לקמיצה: קמיצת המנחה:
ולהקטרה: הקטרת הקומץ:
ולקבלה: קבלת דם הקרבן במזרק:
ולהזייה: הזיית דם הקרבנות על מזבח החיצון. או בפנים לקרבנות שצריכים כך:
ולטהרת המצורע: בב' צפרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת