רמב"ם על ברכות ד

ברכות פרק דעריכה

משנה אעריכה

דברי רבי יהודה עד ארבע שעות - רוצה לומר עד סוף השעה הרביעית הזמנית, והוא שליש היום, כמו שביארנו בתחילת המסכתא.

והלכה כרבי יהודה.

ופירוש פלג - חצי.

המנחה - שֵם נופל על עת מן היום, והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות.

ונקראת התפילה השנית מנחה, מפני היות תחילת זמנה בעת ההיא.

ופלג המנחה - כשיישאר מן היום שעה ורביע שעה זמנית.

ומי שהתפלל עד הערב, והוא עת ביאת השמש, כבר התפלל מנחה. ואינה תפילה גמורה, כי פסק ההלכה במקום זה: מאן דעביד כמר עביד, ומאן דעביד כמר עביד.

ומה שאמר: תפילת הערב אין לה קבע - מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה, אבל היא רשות, רוצה לומר, התנדבו בה בלבד, ועל כן לא הקפידו על תחילת זמנה וסופה, ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש.

ואם עבר שעת תפילה מאלו השלוש תפילות, יוכל להשלימה אחר זמנה עם התפילה הבאה אחריה. אבל יאחר התפילה שעבר זמנה, ויקדים תפילת השעה שהוא בה.

ומה שאמר ושל מוספין כל היום - אין זמנה אלא עד סוף השעה השביעית הזמנית. ואם התפלל אחר שעה שביעית – יצא ידי חובתו, כמו שאמרו: "כל היום", אבל נקרא פושע:

משנה בעריכה

פירוש תארע תקלה - יבוא מכשול על ידי.

והודיה על חלקי - שבח לאל על הטובה שחלק לי.

וכבר ביארנו דברי אלו שתי התפילות. ואמר: בכניסתו מה הוא אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה, ולא אומַר על טהור טמא ועל טמא טהור, ולא על מותר אסור, ולא על אסור מותר, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חבירי, ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם". וביציאתו מהו אומר? "מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי עם יושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי עולם והם רצים לבאר שחת".

ואלה שתי התפילות, חובה לכל מי שיכנס לקרות בבית המדרש, שהרי לא אמרו, בכניסתו מה היה אומר, כדי שיהיה סיפור למה שהיה אומר רבי נחוניא בן הקנה, ואז יהיה רשות בידינו. אבל אמר, "בכניסתו מה הוא אומר", רוצה לומר: כשיכנס לבית המדרש, מה חייב לומר?

ויש לו להתפלל אלה השתי תפילות יושב או עומד או כמו שיזדמן לו, ולא יחזיר פניו למזרח, ולא יברך, ולא יעשה השתחויה בהם ולא נפילת אפים.

וקרא שמה תפילה על מנהג הלשון, שהוא מכנה כל בקשה תפילה:

משנה געריכה

פירוש עין שמונה עשרה - עניין. וביארו זה ואמרו: סוף כל ברכה וברכה, על דמיון שאומר לך: אתה חונן לאדם דעת, סלח לנו אבינו, ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח. וכן עד סופם, לבד משלש ראשונות ושלש אחרונות, לא יוסיף בהם ולא יגרע מהם.

ופירוש שגורה - שלא נתבלבל לשונו, אבל אומר אותה במהירות ורגילות. והלכה כרבי עקיבא:

משנה דעריכה

רוצה לומר בעניין קבע - שישים תפילתו כמי שיש לו עסק שהוא מצווה לעשותו, וישלמהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו.

ומה שאומר, ואומר הושע ה' את עמך וכו', אין הדבר הזה עניין נוסף על תפילה קצרה, אבל הוא ביאור עניין תפילה קצרה מה היא.

ומה שאמר פרשת העבור - ביארו בתלמוד שהוא גזור מעבירה. ועניינו, אפילו בשעת העבירה, הושע ה' את עמך ותרצה אותם ותשלים שאלותיהם.

ואין הלכה כרבי יהושע.

אבל דברי התפילה שיתפלל אדם בשעת טרדת הלב והמרוצה כך היא: "צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גְוִיה וגְוִיה די מחסורו, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפילה". ויכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו, ואין בה השתחויה. וכשיגיע לישוב, ונשאר זמן שאפשר בו למלאת חסרון התפילה, יתפלל אותה כראוי:

משנה העריכה

מה שאמר ירד - אינה הלכה. ואף על פי שיוכל לירד ויהיה לו מי שישמור בהמתו, אינו חייב לרדת מבהמתו. אבל יתפלל והוא רוכב, שמא יהיה לו טרדת לב.

ופירוש יכוון ליבו – יפנה לבו ורעיוניו, ויחשוב בליבו שפניו כנגד קודש הקודשים:

משנה ועריכה

קרון - מין ממיני העגלות.

ואסדה - ספינה קטנה מאד, יעברו בה בנחלים הגדולים. ושמה המפורסם בלשון ערב אצל בני אדם "מעדיה":

משנה זעריכה

חָבֵר - שם תלמיד חכם. ופירוש חֲבֵר עיר – חכם המדינה. והוא כינוי בעד תפילת הקהל, שלא יתקבצו אלא לפני החכם שבהם.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, שתפילת מוסף – לא יתפללו אותה אלא בציבור, ואינה חובה ליחיד בשום פנים.

ורבי יהודה אומר משמו, שהיא חובה ליחיד בזמן שלא יהא שם ציבור מתפלל תפלת מוסף. אבל בזמן שיש ציבור מתפלל תפלת מוסף במדינה ההיא, היחיד פטור מתפלת המוספין, אחר שהקהל התפללו אותה.

והלכה כחכמים: