תוספות הרא"ש על הש"ס/ברכות/פרק ד

על ש"ס: תוספות הרא"ש | ראשונים | אחרונים

פרק רביעי

דף כ"ו

דף כו. - המשך

לצורת הדף ראה כאן

תפלת השחר. בתר דאסיק כל מילי דק"ש מפרש בהאי פירקא דיני תפלה.

עד חצות. ותחלת זמנה נ"ל משיעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד הבקר אף ע"ג, דעיקר מצותה (עד) [עם] הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש מ"מ אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה, הוא בזמן התמיד ה"ה בזמן המוקדם.

תפלת המנחה עד הערב. לא שייך לומר כל היום (כלו) [כמו] לגבי מוספין שהרי תפלת המנחה אינו יכול להתפלל אלא משש שעות ומחצה ולמעלה כמו תמיד הערב אבל קרבן מוסף כשר כל היום ואפילו מן הבקר מדאצטריך קרא ביומא פ' אמר להם הממונה, {דף לד.} דנסכים קודמין למוספים הא אי ליכא קרא מוספין כשרין לקדם אע"ג דכתיב בבקר גבי נסכים, וכן תפלת המוספין יכול להתפלל בבקר, והכי נמי אמרינן בפ"ק דעבודת כוכבים {דף ד.} לא ליצלי אינש צלותא דמוספין בתלת שעי א קמייתא בריש שתא ביחיד.

ושל מוספין כל היום. בתר דתנא ג' תפלות של היום תנא בתר הכי תפלת מוסף.

טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וא"ת אמאי צריך להתפלל שתים הא קיי"ל תפלת ערבית רשות דהלכתא כרב באיסורי, וכן קשה לקמן {דף ל:} בסוף פרקין הא דקאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש בלילה הא לאו הכי מחזירין אותו ואמאי והא תפלת ערבית רשות, וי"ל דנהי שהיא רשות אין לבטלה אם לא מפני צורך השעה כגון מפני מצוה עוברת או שרי המייניה דפ"ק דשבת {דף ט:} דלא מטרחינן ליה וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו שירד, תדע שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכה אהקטרת אברים ופדרים שמצותן כל הלילה וכמו דהנהו לא (מעברי) [מעכבי] כפרה איהי נמי מצוה בעלמא אית בה, וא"ת הא דאמרינן בשילהי יומא {דף פז:} אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירא היא וכיון דצליתו לא צריך ופריך והאמר רב תפלת ערבית רשות כלומר למה מצריך רב תפלה לפוטרה, ומאי קושיא והלא אין לבטלה בחנם אם לא מפני צורך שעה וי"ל דהתם נמי לאו בחנם שהרי מצוה להכין צרכי סעודה למוצאי יום הכפורים שהוא כעין יום טוב דאמרינן במדרש דבת קול יוצאה ואומרת לך אכול בשמחה לחמך, וכן משמע נמי בירושלמי דפרקין דאין לבטל תפלת ערבית בחנם דאמרינן בירושלמי דלמ"ד תפלת ערבית חובה אין תפלת נעילה פוטרת אותה ולמ"ד רשות פוטרת אותה אלמא דאין לבטל אותה אם לא שתפטרנה תפלה אחרת, אע"פ שהירושלמי פליג אתלמודא דידן אהא דקאמר ביומא דרב לא איירי אלא לדברי האומר חובה מ"מ יש להביא ראי' משם שאין לבטל אותה בחנם, ובה"ג כתב גבי אין מקדשין החדש בלילה אע"ג דתפלת ערבית רשות כיון דשויה עילויה חובה אי לאו טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה היה צריך לחזור ולהתפלל, ולא נהירא דהא אמרינן בפ"ק דשבת דלמ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי ליה המייניה לא מטריחינן ליה הא אי לא שרי המייניה מטריחין ליה וצריך להתפלל קודם שיאכל אע"פ שלא התפלל כלל, וכי תימא כיון דהתפלל בשאר לילות שויה עילויה חובה א"כ למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר חובה קאמר הא אפילו לדברי האומר רשות ניחא כיון דשוויה עליה חובה בשאר לילות.

מתפלל שחרית שתים. פרשב"ם אם לא נזכר עד המנחה כיון שעברו שני זמנים תפלה עבר יומו בטל קרבנו דלא תקנו חכמים שיחזור ויתפלל כיון שעברו שני זמני תפלות.

טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים. אבל לא מבעיא ליה אם טעה ולא התפלל של מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים דנראה דמילתא דפשיטא הוא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף כיון שמזכיר בתפלת המוסף קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף אבל שאר התפלות אע"פ שנתקנו כנגד הקרבנות מ"מ אינו מזכיר בהן קרבנות ורחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, רשב"ם.

דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה. כתב הגאון ז"ל בטל מעוות שלא יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי דרשות בעלמא הוא אבל שכר תפלת מצוה לית ליה, משמע דאם רצה לחזור ולהתפלל בערבית שתים לתשלומי מנחה שבטל רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה.

דף כו:

לצורת הדף ראה כאן

טעה ולא התפלל מנחה בשבת. נראה דאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה בר"ח לא יתפלל במוצאי ר"ח שתים כיון שאין לו להזכיר של ר"ח למה יחזור ויתפלל י"ח ברכות כיון שכבר התפלל אותם, ולא דמי להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויצא בה בשל שבת דשאני הכא דאף בשבת ראוי להתפלל י"ח אלא שמפני הטורח תקנו ז' ברכות הילכך כשלא התפלל במנחה ז' יוצא באותם י"ח ברכות שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי בשבת, וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח ולא הזכיר של שבת אע"פ שלא יצא באותה תפלה ואם היה נזכר מבעוד יום היה צריך להתפלל שבע ברכות אפי' הכי לא יתפלל במוצאי שבת שתים כיון שהתפלל כבר י"ח.

מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא. וא"ת אמאי לא משני הך ברייתא דשוכח קודם שהעשירו וקבעוה על הכוס כדאיתא לקמן בפ' אין עומדין {דף לג.}, וי"ל דלא מצינו ברייתא שנשנית באותם ימים בין שתי התקנות בתפלה ועל הכוס, אע"ג דאותה ברייתא דשניה עלתה לו נשארה בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לא משבשתא היא כך כתב רב האי גאון, וטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה גלי אדעתיה דכיון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובתו ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית, ומיהו אם לא הבדיל באחת מהן או שהבדיל בשתיהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת דראשונה לתשלומין, וכן משמע דפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי וכו' דמשמע דבעי למימר אע"פ שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה ראשונה עלתה לו לשם חובה ושניה עלתה לו לשם תשלומין.

יצחק תקן תפלת המנחה. וא"ת והא אמרינן ביומא {דף כח:} בפ' אמר להם הממונה דצלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי, וי"ל דלאחר דתקנה יצחק היה אברהם אומרה, אי נמי גם מתחלה אמרה דאפילו עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו כדאיתא בפ' אמר להם הממונה אלא שלא עשה קבע לכל בני ביתו עד שתקנה יצחק.

ואין שחה אלא תפלה שנאמר ולפני ה' ישפוך שיחו. וא"ת והא בפ"ק דעבודת כוכבים {דף ז.} אמרי' איפכא דמייתי קרא דלפני ה' ישפוך שיחו וקאמר אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, וי"ל דתרוייהו ילפי מהדדי דהכא ילפי דויצא יצחק לשוח זו הוא תפלה ולא נימא שיצא לטייל או לדבר עם איש או לתקן אילנות כמו תחת [אחד] השיחים {בראשית כ"א, ט"ו} ומ"מ אותו פסוק דלפני ה' ישפוך שיחו לא משמע תפלה קבוע אי לאו דשמעינן ליה מקרא דויצא, ומיהו כיוצא בזה במגלה {דף יג.} גבי ויהי אומן את הדסה דקאמר אין הדסה אלא צדיקים שנאמר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ובאגדת חלק {סנהדרין דף צג.} קאמר על קרא דוהוא עומד בין ההדסים אין הדסים אלא צדיקים וכו' שבא זה ולמד על זה וזה על זה.

שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות. תימא אמאי נקט שבע הוה ליה למימר שש או שש ומחצה דאין זמן המוספין אלא עד שש ומחצה שהוא עצומו של יום כדמוכח בפסחים בריש תמיד נשחט, וי"ל לפי שאין העולם בקיאין לכוין חצי שעה להכי נקט שבע. א"נ חצי שעה היו שוהין להתפלל על הקרבן אחר שהקריבו שיתקבל ברצון.

דף כ"ז

דף כז.

לצורת הדף ראה כאן

אלא מאי עד ועד בכלל ת"ש ושל מוספין כל היום ר' יהודה אומר עד ז' שעות. ול"ג אימא סיפא שדברי רבי יהודה אינן שנויין במשנה בספרים ישנים, ומה שלא הזכיר רבי דבריו במשנה משום דרבי לא סבר כותיה אלא בהך דארבע שעות הואיל דתנן בבחירתא כותיה וכן ההיא דעד פלג המנחה דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.

ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. בירושלמי מפרש שהי' בימי מלכות יון שהיו משלשלין להם בכל יום שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני טלאים יום אחד העלו להם שני חזירים באותה שעה האיר עיניהם הקב"ה ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים ועל אותה שעה העיד ר' יהודה בן (בתירא) [בבא] על תמיד של שחר שקרב בד' שעות, ובמדרש פסיקתא יש כשנשא שלמה בת פרעה והכניסה לו חלף מיני זמר והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו וישן עד ד' שעות ביום ואז הקריבו התמיד.

דרב צלי של שבת בערב שבת. והיה מקבל עליו שבת מבעוד יום, והא דאמרינן בפרק במה מדליקין {שבת דף כ"ג} גבי הדלקת הנר ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר, אין זו הקדמה מאחר שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה, ובירושלמי אמרינן ר' מפקד לאבידן אמוריה אכריז קמיה צבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים, וכל הני אמוראי וכן תנאי דלקמן שהתפללו של מוצאי שבת בשבת ואמרו הבדלה על הכוס (דר') [כר'] יהודא סבירא להו, ואפשר שהי' להם אונס ולא היו יכולין להבדיל במוצאי שבת כגון שלא היה להם יין או אונס אחר כי פשיטא שלא היו ממהרין להבדיל ולהתפלל של מוצאי שבת בשבת אם לא מחמת אונס, ונראה אע"ג דסבירא לן כר' יהודה ענין תפלת הערב שהוא שעה ורביע קודם הלילה לענין תוספת שבת (וימים טובים) ויום הכפורים דקיי"ל שהוא מן התורה בפ"ק דר"ה {דף ט.} ובכמה דוכתא שאין צריך כל כך שיעור גדול לתוספת. מיהו נראה שצריך שיעור מדאמרי' בביצה בריש פ' המביא {דף ל.} ובשבת בפרק השואל {דף קמח:} דהא תוספת די"ה דאורייתא (והני) [והא] נשי דידן אכלי ושתי עד אורתא ולא מחינן בידייהו ומסתמא לא היו אוכלין ממש עד חשיכה שאינן יכולות לצמצם אלא פורשות מלאכול קודם הלילה אלמא קודם אותו שיעור יש זמן תוספת דאורייתא ולא נתברר יפה מה שיעור יש לו לאותו תוספת, אבל לענין מצה היה אומר הר' יעקב מקורבי"ל שאין לו לאכול מצה עד שתחשך מדאמרי' בתוספתא דפסחים אמרו עליו על הלל שהיה כורך פסח מצה ומרור ואימת אוכלן משתחשך והיינו טעמא משום דכתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה ולילה ממש בעינן ומצה איתקיש לפסח דאם אכלה מבעוד יום לא יצא ידי חובתו ולא שייך כאן תוספת.

מאן דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד. כתב הגאון דמאן דמקדים ומצלי [ערבית] מפלג המנחה ולמעלה כר' יהודה תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כרבי יהודה דאם איתא לדר' יהודה ליתא לדרבנן ואם איתא לדרבנן ליתא לדרבי יהודה וכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי ולצלויי תפלת הערב בפלג המנחה דאי אפשר לו לעשות פעם כר' יהודה ופעם כרבנן.

דף כז:

לצורת הדף ראה כאן

ולא אחורי רבו משום יוהרא. יש מפרשים משום שנראה כמשתחוה לרבו.

הנותן שלום לרבו. פרש"י כמו לשאר אדם שאומר שלום עליך ואינו אומר שלום עליך רבי, בירושלמי משמע שתלמיד אינו נותן שלום לרבו דגרסי' נהוגי גבייהו דלא שאיל זעירא בשלמא דרבא ומקיימי בנפשייהו ראוני נערים ונחבאו.

שאני צבור דלא טרחינן להו. פי' להתפלל אבל יחיד צריך לחזור ולהתפלל אבל לענין מלאכה אלו ואלו מותרין.

אומר קדושה על הכוס או אינו אומר וכו'. קס"ד משום דקדושה מן התורה הוא אין לו לאומרו מבעוד יום ומסיק שהיה אומר גם קדושה על הכוס משום דכתיב זכור את יום השבת דמשמע סמוך לכניסתו מדלא כתיב זכור ביום השבת.

רב אמר תפלת ערבית רשות. פסק ר"ח דהלכתא כרב באיסורי ותפלה איסורא הוא ולהכי תקנו פסוקים ויראו עינינו וקדיש בין השכיבנו לתפלת ערבית להודיענו שהיא רשות, ומ"מ בחנם אין לבטלה כדפי' לעיל וגם אין להפסיק בין גאולה לתפלה אלא מה א שתקנו לומר.

בעלי תריסין. ת"ח הממונים על הדור.

דף כ"ח

דף כח.

לצורת הדף ראה כאן

ה"ג אמרה ליה דילמא מעבירין לך אמר לה גמירי מעלין בקודש ולא מורידין. שאם יעלוני לא יורידוני אם לא בפשיעתי, והכא נמי הות ליה שלא העבירוהו אלא גם הוא היה נשיא עמו ודילמ' עניש לך אמר לה יומא חדא לשתמש בכסא דמוקרא ולמחר לתבר, ואין צריך למחקו כמו שמחקו רש"י.

כל שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. משום דאמרינן כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס ור' אלעזר בן עזריה ה"מ היכא דקים לן דאינו הגון.

אמר ר' יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף. ה"ג וכך היא שנוייה בזבחים פ"ק {דף יב.} ובפ' כל התדיר {דף צא.} והלכה כרבנן דר' יהודה דהכא וא"כ יש ליזהר כשמאחרין בי"ה תפלת יוצר עד לאחר ז' שעות שיש להתפלל תפלת המנח' קוד' תפלת מוסף ובירושלמי דפירקין גריס ר' חייא בשם ר' יוחנן תפלת המנחה ותפלת המוסף תפלת המנחה קודמת הוון בעין מימר בשאין שהות ביום להתפלל שתיהן אבל יש שהות ביום להתפלל שתיהן תפלת מוסף קודמת ר' נתן, בר טובי אמר אמר אפילו יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המנחה קודמת והא תניא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוסף יצא לשעבר אין לכתחלה לא הוא פתר לה בשלא הגיע זמן התפלה כהדא דריב"ל הוה מפקד לתלמידיו אי הוו לכו אריסטון ומטי יומא (לתשע) [לשית] שעי ועד כאן לא סליקתון תהון מצלין המנחה עד דלא תשרון, משמע שכך ר"ל דבשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן המנחה אז יש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת מוסף אבל מנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש. ומיהו תלמודא דידן לא סבר הכי דאפילו בשעה שביעית פסקינן כרבנן שצריך להקדים תפלת המנחה, ויש מפרשים דהא דקאמר היו לפניו ב' תפלות מתפלל של מנחה תחלה היינו (כגון שרוצה להתפלל שתיהן) (דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהם] כי ההיא דירושלמי שרוצה ליכנס לסעודה גדולה ואי אפשר לו להתחיל עד שיתפלל הילכך כיון שצריך להתפלל שתיהן תפלת המנחה קודמת שהיא תדירה וגם עיקר זמנה אבל אם אינו צריך להתפלל תפלת המנחה יכול להקדים תפלת המוסף ולאחר תפלת המנחה עד סמוך לדמדומי חמה.

כל המתפלל תפלת שחרית אחר ד' שעות לר' יהודה. אליבא דר' יהודה נקט משום דקיי"ל כותיה

כל המתפלל תפלת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה. אבל לרבנן אע"פ שנקרא פושע אינו נענש על כך.

דף כח:

לצורת הדף ראה כאן

אסור [לו] לאדם שיטעום כלום. ואפילו התחיל בהתר צריך להפסיק כדמשמע בפ"ק דשבת {דף ט:} וכן משמע לישנא דאסור לטעום כלום.

ולית הלכתא כריב"ל ומותר לאכול כשיגיע זמן תפלת מנחה. וכן פסק ר"ת בפ"ק דשבת דמוקי מתניתין דלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה גדולה ולא לאכול בסעודה גדולה ובמנחה [גדולה] אבל סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה מותר להתחיל וכן נמי סמוך למנחה קטנה דלא חיישינן לאמשוכי כלל בסעודה קטנה דבשל סופרים הלך אחר המקל וסתמא דתלמודא דקאמר התם האי לישנא קמא ולישנא בתרא דרב אחא בר יעקב קאמר לה אע"ג דהאי דקא משני תלמודא בלישנא קמא אליבא דריב"ל קא משני ולא קיי"ל כותיה משמע הא אליבא דידן [אין אנו צריכין להעמיד המשנה במנחה גדולה מ"מ כיון דאוקמי הכי ולא קא משני מידי אליבא דידן] ש"מ דהלכתא הכי.

שלא תארע תקלה על ידי. שלא יטעו תלמידי בדברי לעשות מעשה שלא כהלכה. ולא אומר אפילו אמירה בעלמא.

עד שיראה איסר, כנגד לבו. פי' רב האי גאון שיכוף את ראשו כאגמון שאז רואה איסר שהוא מונח כנגד לבו ולא שישחה גופו וראשו זקוף.

אמר רבא והוא דמצער נפשיה. כגון חולה וזקן וכרבא קיי"ל דהוא בתראי כנגד אל הכבוד הרעים. ומתחלה לא קבעו כנגדו לפי שאינו שם המיוחד.

דף כ"ט

דף כט.

לצורת הדף ראה כאן

כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. והם במזמור הבו לה', ובמתן תורה היו קולות, ומזמור זה נמי איירי במתן תורה דכתיב ביה קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש, ותורה ניתנה בשבת כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה. וכתיב ביה ה' ידין אפסי ארץ והיינו בר"ה.

אלא אידי ואידי ביחיד אבל בצבור אפילו נזכר אחר שומע תפלה אינו חוזר דהא שמע ליה מש"ץ. וכן כתב בה"ג שאם שכח אדם יעלה ויבא או דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש"ץ כל י"ח מראש ועד סוף ויצא ידי חובתו כדאמרי' בשילהי ר"ה {דף לד:} כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואע"ג דאמרי' התם דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי וטרידי אבל בעיר לא היינו היכא שלא התפלל (כבר) [כלל] אבל (הכא) [היכא] שכבר התפלל מוציא אף את הבקי, וכן פי' בשאלתות דרב אחאי פרשת ויצא.

דף כט:

לצורת הדף ראה כאן

הא דאדכר לאחר שומע תפלה. ומפרש בירושלמי דחוזר לשומע [תפלה] ואינו צריך לחזור לברכת השנים דגרסי', בירושלמי דפ' אין עומדין ר' זירא בשם רב הונא אמר אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה דכוותי' אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה ומה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה אזכרה שהיא מריוח לא כ"ש והא תנא אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר בתחיית המתים מחזירין אותו א"ר אבא [מרי] אחויה דרב יוסף בשלא אמרה שומע תפלה להיכן הוא חוזר ר' שמעון [בר בא] בשם ר' יוחנן בר"ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה וכן פסק ה"ר יוסף ז"ל בשם ר"ח שחוזר לשומע תפלה, ומיהו תלמוד דידן לא הזכיר לומר גבורת גשמים בשומע תפלה, ואפשר דפליג על ירושלמי בהא או שמא פשוט היה לו מכ"ש כדאיתא בירושלמי ומיהו מצאתי ברוב ספרים שכתוב בהן טעה ולא אמר הזכרה בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה אלמא פליג בהדיא בהא אירושלמי, וא"ת הא אמרינן לקמן פ' אין עומדין {דף לג.} בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו א"ל חוזר לראש, פי' שתקנו הבדלה בתפלה ועל הכום וכשטעה בתפלה אומרה על הכוס ואין צריך לחזור ולהתפלל ואם טעה על הכוס חוזר ומתפלל הכא נמי כיון שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה היה לו לחזור [לראש] ברכת השנים, ושמא יש לחלק דשאני הכא די"ח ברכות כלם תפלה אחת היא ולא אטרחוהו לחזור לראש כמו גבי הבדלה שנתקנה בתפלה ועל הכוס דתרי ענייני נינהו. ובה"ג כתב דאי אדכר קודם שומע תפלה אומרה בשומע תפלה ואי לא הדר לרישא, משמע שר"ל אם לא אמרה בשומע תפלה חוזר לברכת השנים דהיינו רישא דידיה, דלישנא לא משמע דאיירי בשסיים כל י"ח ברכות (ואינו) [ואז] חוזר לראש י"ח, ונראה דסברי ה"ג דתלמוד דידן פליג אירושלמי מההוא דפ' אין עומדין טעה בזו ובזו וכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם וכן כתב הראב"ד, עוד כתוב שם בירושלמי א"ר זעירא בשם ר' חנינא היה עומד בטל והזכיר גשם מחזירין אותו בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר גשם מחזירין [אותו] והתניא בטל וברוחות לא חייבוהו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר וקס"ד דהא דקאמר בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו דמשום דלא הזכיר טל הוא דמחזירין אותו להכי פריך כיון דלא חייבוהו חכמים להזכיר אמאי מחזירין אותו ומשני דלא דמי ההוא מצלי ומקל לההוא דלא מ ולא מקל כלומר הא דמחזירין אותו לא בשביל שלא הזכיר טל אלא לפי שעומד בשעה שאין מזכירין [אלא] טל דהיינו בקיץ והזכיר גשם שהוא סימן קללה, והיינו דלא דמי ההוא דמצלי ומקל כלומר שהזכיר גשמים שלא בעונתן לההוא דלא מצלי ולא מקל פי' שלא אמר לא טל ולא מטר. ותו פריך בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או לא הזכיר בתחיית המתים מחזירין אותו ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר כלומר אם לא הזכיר כלל מחזירין אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו וכל זה בהזכרת גבורות גשמים והא דקאמר מטר לאו דוקא (הוא) (דהוה] ליה למימר ולא גשם אבל לענין שאלה שהיא תפלה אם לא הזכיר מטר מחזירין אותו.

איכא דאמרי [וכו'] כי לא עקר רגליו וכו'. והלכתא כלישנא בתרא דלעולם חוזר לראש אי לאו דאיכא תרתי דלא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, ונראה דכל אותם דאין מחזירין אותו כגון על הנסים דחנוכה ופורים ויעלה ויבא דליל ר"ח ועננו וכיוצא בו כיון דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה של אחריה אינו חוזר ואם יחזור הויא ברכה לבטלה, וה"ר אלחנן היה ר"ל דכיון שלא פתח ברכה שלאחריה חוזר וראיה מהא דאמרו בפ"ג שאכלו {דף מט.} גבי יעלה ויבא דברכת המזון שאם לא פתח בהטוב והמטיב תקנו ברכה חדשה אע"פ שאם פתח בהטוב והמטיב אין מחזירין אותו [א"כ] הכא נמי אע"פ שאם פתח בברכה אין מחזירין אותו כל זמן שלא פתח יחזור באותו ברכה עצמה כמו שתקנו שם ברכה חדשה, ולאו ראיה היא דשאני, התם שכבר סיים ברכת המזון דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ואין שם הפסק באמצע הברכה אבל הכא אם יחזירוהו לאותה ברכה בדבר שאין לו לחזור הוי הפסק באמצע תפלתו ועוד אם אתה אומר כן על הנסים אם סיים ברכת הודאה הוי צריך לחזור לרצה דטעה בשלש אחרונות חוזר לעבודה, ולא דמי לההיא דיעלה ויבא דהתם תקנו ברכה חדשה ומזה היינו יכולין ללמוד דכל זמן שלא פתח בברכה שלאחריה שיחזור לאותה ברכה שסיים אבל שיחזור לראש ב' ברכות אין ללמוד משם הילכך לא דמיא להך דהכא כלל, ור"י ראה לר"ת שחזר לאחר מודים בדבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו ולא מסתבר כלל דכל היכא שאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה. ואפשר שהוא היה מפרש אין מחזירין אותו אינו חייב לחזור אבל אם רצה יחזור. ומיהו גם זה יתכן אם סיום תפלתו שיכול לחזור [לראש, דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון דאינו מחוייב לחזור] נראה לי דהוי הפסק אם [הוא] חוזר.

ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. פר"ח דסברי רבנן דאם אמר בלשון תחנונים אפילו הוי עליו כמשאוי הויא תפלה מעליא דלא בעיא אלא לשון תחנונים לבד.

זו תפלת הדרך. ולאו היינו תפלה קצרה דמתניתין דהתם מיירי במקום סכנה ומתפלל אותה במקום י"ח ברכות אבל הכא ביישוב איירי ובאדם שרוצה לצאת לדרך ואפילו התפלל י"ח ברכות צ"ל תפלה זאת.

דף ל'

דף ל.

לצורת הדף ראה כאן

רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר מהלך. פסק רב אלפס כרב חסדא דהא רב ששת נמי קאי ומצלי.

מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. מסקנא דמלתא אין תפלה קצרה אלא במקום סכנה והביננו בדרך שלא במקום סכנה והיא מעומד, אע"ג דאמרינן לקמן גבי השכים לצאת לדרך ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ולא חייש לתפלה די"ח מעומד היינו טעמא כיון שהם י"ח ברכות היה צריך להתעכב בהם והיה לבו טרוד עליו מחמת העיכוב ולא יוכל לכוין אבל הביננו אין בו אריכות דברים כל כך ויוכל לכוין מעומד.

היה רוכב על החמור וכו' היה יושב בספינה או באסדא. בירושלמי משמע כלשון שני של רש"י [במתניתין] דקאמר היא אסדא היא אסקריא של ספינה היא רפסודות [דכתיב] ונביאם לך רפסודות אל ים יפו, פסוק הוא גבי חירם בד"ה.

הלכה כר'. שאינו צריך לירד למטה לפי שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא מהלך בדרך ואפי' שלא במקום סכנה טורח הוא להתעכב מתפלל במהלך ואינו מחזיר פניו לירושלים כיון שרוכב על בהמתו והולך כדרכו, ולא כמו שפי' הר' יוסף דאיירי במקום סכנה.

היה עומד בחוצה לארץ יכוין כנגד ארץ ישראל. ל"ג לבו דאפניו קאי כדקתני בסיפא היה עומד במזרח מחזיר פניו. ה"ר יוסף.

תל שכל פיות פונות לשם. זהו לבית קדשי הקדשים וכהך שמעתא קיי"ל ולא כי ההיא שמעתא דבבא בתרא פרק לא יחפור {דף כה:} דפליגי אמוראי התם אי שכינה במזרח או במערב ומסקנא דהתם כשמעתין דהכא דא"ל ר' חנינא לרב אשי אתון דקיימיתו לצפונא דארעא דישראל אדרימו אדרומו, ומה שאנו מכוונין עכשיו למזרח לפי שאנו במערבה של ארץ ישראל.

אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי. פרש"י קודם היום, ולא נהירא דזמן תפלה אינו אלא משיעלה עמוד השחר כמו תמיד הבוקר, ור"ח פי' מקדמי מעלות השחר דעיקר זמן תפלה היא מהנץ החמה אבל מבעוד לילה אין לו להקדים ולהתפלל, ופסק ר"ח כאבוה דשמואל ולוי דאפילו רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא [לא] חזינן לרבנן קשישי הוא דקאמר, והיינו טעמא דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הילכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי היה מתפלל מיושב ומכוין ולכך לא היה רוצה להקדים ובה"ג פוסק כרשב"א.

מר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף. אבל מעומד אינו צריך להתפלל כיון שהוא בדרך וה"ה שאינו צריך לכוין הרוחות כנגד ירושלם כדפי' לעיל.

אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. כיון שאינה תחנונים לפיכך לא קבעוה אלא בצבור.

הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה. יש ספרים דגרסי ואין הלכה כר' יהודה שאמר משום רבי אלעזר ב"ע וכן פסק רבינו חננאל דהלכה כרבנן הילכך מצלינן תפלת מוסף בין ביחיד בין בצבור ולהכי מייתי נמי להא דר' אמי ור' אסי הכא (היכא) דלא הוו מצלי אלא ביני עמודא היכא דגרסי לאשמועינן דאפילו תפלת מוסף היו מתפללין ביחיד כרבנן.

דף ל:

לצורת הדף ראה כאן

אני ראיתי את ר' ינאי דצלי והדר צלי אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא דילמא לא כיון דעתיה מעיקרא. מכאן משמע שמי שלא כיון דעתו לכל הפחות באבות שצריך לחזור ולהתפלל.

טעה ולא התפלל של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית. ה"ה דהוה מצי למיתלי טעמא משום דאין מקדשין את החודש בלילה כדאיתא בסמוך אלא אגב אחריני נקטיה.

כמה ישהה בין תפלה לתפלה. אדם שטעה ורוצה לחזור ולהתפלל. כדי שתתחונן דעתו עליו, ומפרש בירושלמי דהיינו כדי הילוך ד' אמות.

אין מקדשין את החודש בלילה. וא"ת ליל שלשים ואחד אין (הטעם) תלוי בקידוש ב"ד שכבר קדשוהו שמים ולמה לא יחזור ליל שלשים ואחד, וי"ל כיון שאין ראוי לקדש את החדש בלילה הילכך אין מחזירין אפילו ליל שלשים ואחד. הדרן עלך פרק תפלת השחר פרק חמישי אין עומדין חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת. שע"י כן היו מכוונין בלבם ומחשבין ביראת שמים כדי שתתחונן דעתם עליהם.

סליק פרקין הדרן עלך תפלת השחר