קטגוריה:בראשית לה יז
ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֥י בְ/הַקְשֹׁתָ֖/הּ בְּ/לִדְתָּ֑/הּ וַ/תֹּ֨אמֶר לָ֤/הּ הַ/מְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖/ךְ בֵּֽן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּקַשָּׁיוּתַהּ בְּמֵילְדַהּ וַאֲמַרַת לַהּ חָיְתָא לָא תִּדְחֲלִין אֲרֵי אַף דֵּין לִיךְ בַּר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּקַשְׁיוּתָהּ בְּמֵילְדָהּ וַאֲמָרַת לָהּ חַיְיתָא לָא תִדְחָלִין אֲרוּם אוּף דֵין לִיךְ בַּר דְכַר: |
רש"י
מפרשי רש"י
אמנם עיקר הדברים מה שהיה לבנימין תאומה יתירה וליוסף לא היתה תאומה כלל הוא מפני כי יוסף הוא הראש ממטתו של יעקב, והוא שאמר עליו (להלן לז, ב) "ואלה תולדות יעקב יוסף" שהוא העיקר של תולדות יעקב (רש"י שם), ולפיכך נולד יחידי כמו כל דבר שהוא שורש הדבר ועיקרו שהוא אחד. ובנימן היו לו שני תאומות בעבור שהוא היה הסוף, וכמו שהראש ראוי שלא יהיה לו תאומה, כך הסוף יש לו רבוי תאומה, בעבור שכל סוף הוא השלמת הכל - יש בזה השלמה מיוחדת יותר מן שלימות החלק, ולפיכך עם בנימין שהוא האחרון ועמו נשלמו שנים עשר שבטים - נולדה נקיבה יתירה; האחת מה שהוא אחד מן השבטים ויש לו זוג, ועוד אחת מה שיש לבנימין השלמה יתירה כמו שאמרנו, לכך נולדה עמו עוד תאומה אחת, שהנקיבה היא השלמת האדם. וכן היה בהבל נולדה עמו תאומה יתירה (רש"י לעיל ד, א) לטעם זה, והבן זה מאד. לכך ב' בחינות יש בבנימין; האחד מצד עצמו כמו שאר השבטים, והבחינה השני מצד שהוא השלמת השבטים, וזה דבר בפני עצמו, ולפיכך נולדו עמו שתי תאומות. [נמצא כי שלשה חילוקים יש; יוסף - שהוא ראש, ואין שייך בראש השלמה כלל, שהרי הוא ראש, לכך לא נולד שום נקבה - שהיא השלמה - עמו. שאר שבטים - שכל אחד יש בו השלמה למי שהוא אחריו, נולד נקבה, שכל נקבה היא השלמת הזכר, לכך נולד השלמתם עמו. אבל האחרון - מפני שיש בו שתי השלמות, שהוא משלים מה שלפניו, ומפני שהוא אחרון - משלים הכל, ויש בו ב' השלמות, נולדו עמו ב' נקבות, שכל נקבה - השלמה. ]:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ב) כי בנימין נולדו עמו ב' תאומות, מה שלא נולדו כן עם יוסף כי אם תאומה אחת. ע"כ. ולזה ״ויהי בהקשותה״ אמרה לה המילדת ״אל תיראי״ ממה שאת מתקשת בלידה שמא תסתכני כי יש לך הריון משונה מהראשון. והוא אומרו ״כי גם״ בתוספת ריבוי, זה לך בן כאילו אמר כי גם בן זה לך:
עוד תרמוז על פי מה שידוע (נידה דף לא.) כי המקשה לילד בבן זכר אינה מסתכנת והמקשה לילד בת היא מסתכנת, לזה אמרה כי ודאי גם זה לך בן ולא תסתכני:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בהקשותה בלדתה. שני תלמידים של ר' יהושע שינו עטיפתם בשעת השמד. פגע בהן איסטרטיגוס [משומד] אחד. אמר להם: אם בניה אתם, תנו נפשכם עליה; ואם אין בניה אתם, למה אתם נהרגים? אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו'[1]. אמר להם: שלוש שאלות אני שואל אתכם; אם אתם משיבין לי מוטב, ואם לאו, אני משמיד אתכם. אמר להם, כתוב אחד אומר: "נצב לריב ה'", וכתוב אחד אומר: "כי שם אשב לשפוט את כל הגוים". אמרו לו: בשעה שהקב"ה דן את ישראל, דן אותם מעומד ומקצר בדין; ובשעה שהוא דן את אומות העולם, דן אותם מיושב ומאריך בדין, ואחר כך פוסק הדין. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא זה וזה באומות העולם: משהוא דן אותם, מדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס כנגדן. אמר להם, מהו דכתיב: "עובד אדמתו ישבע לחם"? אמרו לו: מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם; אלא עובד אדמתו, אלו ישראל; ישבע לחם, ישבע לחמו לעולם הבא וכו'. אמר להם: מהו דכתיב, ויהי בהקשותה בלדתה? אמרו לו, כך משיבין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי, כי בן זכר ילדת. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה יתירה נולדה עם בנימין.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לה יז.
אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן
רחל קיבלה טיפול נאות והיתה לה מילדת לעזור לה. בזמן הלידה נוצרו קשיים שהכתוב לא מתאר.
כִּי גַם זֶה
לרחל היה חשוב לקבל בן נוסף. רחק קראה לבנה הראשון "יוסף", בתקווה שהיא תקבל בן נוסף (בראשית ל כד). השם ישראל כולל את האות "ר" לכבוד רבקה ורחל. לפני בנימין, לרחל היה רק בן אחד, יוסף, וכידוע יוסף היה שנוא על אחיו (ביאור:בראשית לז ד). רחל דאגה שאם יוסף ימות לפני שיהיו לו בנים, זרעה לא יהיה שותף לבני ישראל. כך כאשר בנימין נולד היא ידעה שעתידה הובטח להיות אחת האמהות, והיא היתה שותפה לאות "ר" יחד עם רבקה. ואכן, בהמשך, השבטים אפרים ומנשה, אבדו וזרעו של יוסף לא נשאר כחלק מהיהודים, אבל בנימין הצטרף לשבט יהודה ושרד.
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר
לפי הזמן של המילה "בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ", נראה שבזמן תהליך הלידה הקשה, לפני שהוולד יצא לגמרי, המילדת אמרה לרחל שהתינוק הוא בן. בלידה רגילה, כאשר הראש מוביל ביציאה, כאשר רואים את מין הוולד, הלידה תגמר תוך שניות נוספות כאשר הרגלים יוצאות מצואר הרחם. במקרה הזה נראה שהמילדת ראתה את מינו של הוולד, אבל הלידה המשיכה להיות קשה. אפשרי שבנימין יצא עם רגליו או חלק אחר מגופו נתקע בצואר הרחם וגרם לקשיים. המילדת ידעה שלרחל חשוב שהוולד יהיה בן, ואפילו אם המילדת לא ראתה את מין הוולד, היא אמרה לה שהוולד הוא בן כדי להרגיע את רחל ולהקל עליה בלידה. ייתכן שהמילדת מיהרה להודיע לרחל את מין הוולד כי היא חששה שרחל תמות בזמן הלידה, דבר שיסבך את הלידה עוד יותר.
המשפט הבא מתאר את התהליך "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי" (ביאור:בראשית לה יח) לא עוזר לדעת האם התינוק כבר יצא או לא. אולם מתגובת רחל רואים שהיא שמעה שהתינוק הוא בן, נתנה לו שם חזק, והיא עוד היתה מסוגלת לדבר ברור כדי שאנשים יבינו.
הכל היה תהליך נמשך אחד: לרחל היו קשיים, המילדת דיברה, רחל התחילה להחלש, רחל חשבה שהיא תמות, והיא קראה שם לתינוק "בֶּן אוֹנִי". אין הוכחה ברורוה האם רחל מתה לפני סוף הלידה או מיד אחרי הלידה, או האם המילדת באמת ידעה את מין הנולד כאשר היא אמרה את דבריה. אולם התוספת המיותרת "כִּי מֵתָה" מראה שאחרי שהמילדת אמרה את דברה, רחל בשארית כוחותיה, בצאת נפשה, נתנה את השם לתינוק ומתה, הן הרי לא יכול להיות שהיא דיברה לאחר מותה.
אַל תִּירְאִי
- ממה היה לרחל לירוא כאשר מין התינוק כבר נראה?
- שתולד לה בת?
- שהתינוק לא יצא?
- שהתינוק יהיה מת?
- שהתינוק יהיה פגום?
- שהיא תמות בלידה?
במשפט הקצר הזה, המילדת הודיעה לרחל: התינוק הוא בן, הוא חי, הצלחת, מעכשו הכל יהיה בסדר, אל תראי, ליעקב יהיו 12 בנים, (שזה מספר מעולה, לפחות בתרבות בני קדם שחישבו על בסיס 60, 360) וכל כך רצית להשלים ליעקב בן.
ומה עשה יעקב?
אחרי הטקס בבית-אל, יעקב חשב שהשמירה האישית של אלוהים עליו פקעה, והבטחון של רחל שהתרפים עוזרים לה חדל. שניהם הרגישו חסרי אונים.
לא נאמר שיעקב התפלל בשביל רחל כדי להקל עליה. לא נאמר שרחל קראה לעזרה. השקט המדהים הזה מראה על יחס מרוחק בין יעקב, רחל, ואלוהים בזמן צרתה של רחל.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת. ב"ר
דפים בקטגוריה "בראשית לה יז"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.