נידה לא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאי קרא (תהלים עא, ו) ממעי אמי אתה גוזי מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב (ירמיהו ז, כט) גזי נזרך והשליכי ואמר רבי אלעזר למה ולד דומה במעי אמו לאגוז מונח בספל של מים אדם נותן אצבעו עליו שוקע לכאן ולכאן
תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור התחתון; אמצעיים ולד דר במדור האמצעי; אחרונים ולד דר במדור העליון, וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא, וזהו חבלי אשה. והיינו דתנן חבלי של נקבה מרובין משל זכר ואמר רבי אלעזר מאי קרא (תהלים קלט, טו) "אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ" -- "דרתי" לא נאמר אלא "רקמתי"
מאי שנא חבלי נקבה מרובין משל זכר? זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו; זו הופכת פניה וזה אין הופך פניו
תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד; אמצעיים -- קשה לאשה ויפה לולד; אחרונים -- יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז
תנא המשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים.
מנא ידע? אלא אמר אביי משמש והולך (תהלים קטז, ו) ושומר פתאים ה'
תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו.
- אביו -- מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין
- אמו -- מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין
- והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל
וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי פוץ מלחא ושדי בשרא לכלבא.
דרש רב חיננא בר פפא מאי דכתיב (איוב ט, י) "עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר"? בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם נותן חפץ בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר ספק אין משתמר ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה פתוחה ופיה למטה ומשתמר. דבר אחר אדם נותן חפציו לכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד למטה ואילו הקב"ה כל זמן שמכביד הולד עולה למעלה.
דרש רבי יוסי הגלילי מאי דכתיב (תהילים, קלט) "אודך (ה') על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד"? בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם נותן זרעונים בערוגה כל אחת ואחת עולה במינו ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה וכולם עולין למין אחד דבר אחר צבע נותן סמנין ליורה כולן עולין לצבע אחד ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה כל אחת ואחת עולה למינו
דרש רב יוסף מאי דכתיב (ישעיהו יב, א) "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"? במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן. התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח. לכך נאמר "ישוב אפך ותנחמני".
והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב (תהלים עב, יח) עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו
דריש רבי חנינא בר פפא מאי דכתיב (תהלים קלט, ג) ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת מלמד שלא נוצר אדם מן כל הטפה אלא מן הברור שבה תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שזורה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת כדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב (שמואל ב כב, מ) ותזרני חיל וכתיב (תהלים יח, לג) האל המאזרני חיל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זיריתני וזרזתני דרש רבי אבהו מאי דכתיב (במדבר כג, י) מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה מיד נסמית עינו דכתיב (במדבר כד, ג) נאם הגבר שתום העין והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב (בראשית ל, טז) וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר (בראשית מט, יד) יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר אמר רבי יצחק אמר רבי אמי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה שנאמר (ויקרא יג, כט) אשה כי תזריע וילדה זכר תנו רבנן בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה ולא פירשו חכמים את הדבר עד שבא רבי צדוק ופירשו (בראשית מו, טו) אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים (דברי הימים א ח, מ) ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים אלא מתוך
רש"י
עריכהמאי קרא - דמשביעין אותו ביום הלידה:
נזרך - לשון נזירות דהיינו נדר דדמי לשבועה: למה ולד דומה:
חבלי - צערה:
רקמתי - היינו יצירה ראשונה וכתיב בתחתיות דהיינו מדור תחתון:
דרך תשמישן - האיש פניו למטה כן זכר נולד פניו למטה ונקבה פניה למעלה הילכך נקבה צריכה להתהפך דהא כשהיא במעי אמה פניה למטה כדאמרינן לעיל [ראשו לו בין ברכיו] אבל זכר אין צריך להתהפך:
קשה לאשה וקשה לולד - מפני שדר במדור התחתון:
קשה לאשה -- לא ידענא למאי:
זרע מלבן את הולד מגיעוליו:
מזורז - חזק ובריא:
ליום תשעים - לשליש ימים הוי חיותו:
מנא ידע - הא לא ידע אימת מעברה:
קלסתר - זיו:
מראה העין - שאע"פ שנבראת העין מן האב והאם אינו רואה תדע שהרי המת יש לו עינים ויש לו שפתים ויש לו אזנים ואינו רואה ולא שומע ולא מדבר:
פוץ מילחא - השלך המלח מן הבשר ושוב אינו ראוי אלא לכלבים כך הנשמה היא מלח לגוף לקיימו כיון שהלכה אז מסריח הגוף:
עולה למעלה - כדתני לעיל אחרונים דר במדור העליון:
כולין עולין למין אחד - זרע האב והאם נעשין בריה אחת:
צבע - כמה סממנין צריך לצבע שחור קליפת עץ וטחינת ריחיים של נפחים וכמה דברים וכולן נעשין שחור ואינו יכול לצובעו ביורה אחת משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות:
כל אחד ואחד עולה למינו - לובן מן האיש ושחור מן האשה:
כי אנפת בי - מפני שכעסת עלי אני מודה לך שלטובתי היה:
ישב לו קוץ ברגלו - לאחד מהם ולא יכול לצאת:
לבדו - הוא לבדו יודע שהוא נס אבל בעל הנס אינו מכירו:
ארחי - תשמיש כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל):
ורבעי - תשמיש לשון לרבעה:
זרית - ביררת בנפה שקורין וו"ן כמו (ישעיהו ל) ברחת ובמזרה:
הברור - קלי"ר בלע"ז:
ותזרני - חסר א' לשון מזרה:
ותאזרני - לשון חגירת כח במתנים:
זיריתני - מן הברור ואח"כ זירזתני:
רביעיותיהם - עונת תשמישן:
הוא - קודשא בריך הוא סייעה שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה ואותו הלילה של האחרות היה:
ולא פירשו - את הדבר מנלן:
זכרים בנקבות - בני לאה:
נקבות בזכרים - ואת דינה בתו משום הך דרשה איש מזריע תחלה יולדת נקבה:
ראשונים נוספים
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק ג (עריכה)
שתום העין. הוא לשון גילוי עין ולשון משנה הוא לשון גילוי ופתיחה ובמס' ע"ז כדי שישתום ויסתום ויגוף והא דדייק דנסתם עינו היינו משום דכתיב סתום לשום יחיד:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה