קטגוריה:בראשית לד יא

שכם לא היה מרוצה מדברי אביו וחשב שזה לא מספיק. הוא קטע את אביו והכריז: "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן".

"שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לד ב) הגר בעיר שכם, הנקראת על שמו, עבר על החוק. ראה חוקי חמורבי מספר 130. לפי החוק עונשו של שכם הוא מוות. אין אפשרות לשלם או להתחתן עם האישה. כמובן מלכים הרשו לעצמם להיות מעל החוק.

שכם מוכן לתת כל דבר שהאחים יבקשו. אולם במשפט הבא הוא מנסה לצמצם למוהר וכסף בלבד, כדבריו: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי" (ביאור:בראשית לד יב).

האחים ידעו את חוקי חמורבי, וכאשר שכם הציע שהוא יתן את כל אשר הם יבקשו, הם החליטו - אתה תתן את חייך ואת רכושך, והנערה תחזור לביתה.

העיר נקראת על שמו ולא שם אביו, חמור. נאמר על שכם שהוא "נְשִׂיא הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לד ב), לעם החוי. כך גם אמרו לאברהם "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (ביאור:בראשית כג ו). שכם השתלט על העיר, קרא לה בשמו והוא הנשיא והשליט בעיר. אביו של חמור לא מוזכר. כאשר לא מזכירים את אביו של איש מפחיתים בערך אביו ובערכו. תוארו של חמור הוא שחמור הוא אביו של שכם (ביאור:בראשית לד ו). רק לצורך נשואין שכם נותן כבוד לאביו לדבר בשבילו, אבל לוקח את זכות הדיבור כרצונו. לכן נאמר "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (ביאור:בראשית לד כד), עירו ביחיד, עירו שלו, של שכם.