מ"ג אסתר ו יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מׇרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
תרגום שני (כל הפרק)
אזל וקם על מרדכי צדיקא עני ואמר ליה קום לך מרדכי צדיקא בר אברהם יצחק ויעקב קדים ליה סקיך וקטמך לעשרה אלפין ככרין כספא דאמרית לאעלא מן בית גינזי דילי לבי גינזי דמלכא ולא איתקבלון מן קדם דאיתיכון חביבין קדם אבוכון דבשמיא דבכל עידן דאתון מצליין קדמוי הוא מקבל צלותכון ופריק יתכון מן יד בעלי דבביכון. השתא קום לך מרדכי צדיקא מן סקך ומן קטמך ולבוש לבושא דמלטתא ורכוב על סוסיא דמלכותא.
עני מרדכי צדיקא ואמר ליה להמן המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק אוריך שעה חדא איכול לחמא דגירין ואישתי מיא מרירין ובתר כן אפיק יתי וצלוב יתי על צליבא.
עני המן ואמר למרדכי קום לך זרעא טבא מן יומיכון ניסין רברבין מתעבדין לכון וצליבא דאתקינית לבישותי אתקינית יתיה. השתא קום לך מרדכי לבוש לבושא דמלכותא ורכיב על סוסיא דמלכותא דפתגמי דמלכא לא תיבטיל.
ענה מרדכי ואמר להמן דאיתוי תלתא יומין ותלתא לילוון בצומא היכדין רכיב על סוסיא דמלכותא.
כד שמע המן ית פיתגמא הדין על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל מיני בוסמנין ומושחנין טבין ומשח יתיה ואסחי יתיה ואלביש יתיה לבושא דמלכותא ותקין יתיה שפיר בכל תיקוני מלכותא ואוכיל יתיה מן סעודתא דשדרת ליה אסתר מלכתא מן קדם דאירכיב על סוסיא דמלכא. אשתדרון ליה מן בית מלכא עשרין ושבעה אלפין עולימי בחירן וכסין דדהבא בימיניהון וברזין דדהבא בשמאליהון ומשבחין קדם מרדכי צדיקא ואמרין כדין יתעבד לגברא דמלכא דברא שמיא וארעא צבי ביקריה.
וכד חזו דבית ישראל אזלו מן ימיניה ומן שמאליה ומעניין ואמרין הכדין יתעבד לגברא דמלכא דברא שמיא וארעא צבי ביקריה.
אודיקת אסתר וחמת ית מרדכי בר אחוי דאבוהא דלביש לבושא דמלכותא וכתרא דמלכותא יהיב ברישיה ורכיב על סוסיא דמלכא אודיאת ושבחת לאלהא דשמיא על פורקנא הדין כד יהיב מרדכי סקא על גושמיה וקטמא יהיב על רישיה לעני מעיקין. ובההיא שעתא דחזיתיה למרדכי בר אחוי דאבוה ענת ואמרת ליה עלך איתקיים כתבא דכתיב בנביאי קדישי מקים מן עפרא מסכינא ומן קיקילתא למכיכי רוחא למותבא יתהון עם שליטין וכורסיא דיקרא מחסין יתהון. ואף מרדכי שבח ואמר הפכת מספידא דידי לחדוותא עברת סקא מיני ואלבישת יתי לבושא דמלכותא. אשבך יתך יי אלקי פרוקי דלא חדית לבהון דבעלי דבביי עלי.תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (מגילה טז.): "אזל, אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן.
- כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה, מירתת; אמר להו לרבנן 'האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו'. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא.
- אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה.
- אמר להו: במאי עסקיתו?
- אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה.
- אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי.
- אמר ליה: רשע, עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי?
- אמר ליה: קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא.
- אמר ליה: לא יכילנא, עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי.
- שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני. עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה.
- בהדי דקא שקיל ליה, אינגד ואיתנח.
- אמר ליה: אמאי קא מיתנחת?
- אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני וספר.
- אמר ליה: רשע, ולאו ספר של כפר קרצום היית? (תנאַ: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה).
- בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב!
- אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא.
- גחין וסליק. כי סליק, בעט ביה.
- אמר ליה: לא כתיב לכו (משלי כד יז) "בנפל אויבך אל תשמח"?
- אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב (דברים לג כט) "ואתה על במותימו תדרוך".
- "ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" - כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא, סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי, שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה, דלי עיניה וחזת דאבוה הוא, נפלה מאיגרא לארעא ומתה...."
- (ירושלמי יומא יד א): "ר' חייא רובה ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל. בקריצתא ראו אילת השחר שבקע אורה. אמר ר' חייא רובה לר"ש בן חלפתא בר ר': "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר". מאי טעמא? (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי. כך, בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב שער המלך", ואח"כ "וישב מרדכי אל שער המלך", ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס...", ואחר כך (אסתר ו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה""
מדרש רבה
אור חדש
פרק ו/פסוק יא
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס (אסתר ו, יא) בגמרא (מגילה דף טז.) אזל ואשכח רבנן דיתבי קמיה מרדכי וקא מחזי להו הלכות קמיצא אמר להו במאי עסיקתו אמר ליה דכי הוה בית מקדשא קיים רחמנא אמר מאן דמנדב מנחה לייתי מליא קומציה ממנה וליקטר על גבי מדבחא וליכפר ליה אמר להו אתי מלא קומצא דקמחא דדכו ודחי עשרת אלפא ככרי כספא דההוא גברא אמרו ליה עבדא דקנה נכסים עבדא דמאן נכסים דמאן, ויש לשאול כי מניין שעשה זה מצות העומר דווקא ולא מצוה אחרת מה שהוא וכך אמרו במדרש (ויקרא רבה כח, ו) ג"כ אמר ר' יוחנן לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י העומר זכה אברהם לירש ארץ כנען הה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך (בראשית יז, ח) על מנת ואתה את בריתי תשמר (שם ט) ואי זה זהו מצות העומר ריש לקיש אמר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו הוי אומר בזכות מנחת קמח שעורים ר' לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן דאמר רבי לוי כיון שראה מרדכי את המן בא נגדו להמיתו אמר דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגוני והוו תלמידיו יתבין קמי אמר להם עמדו וברחו שמא תכוו בגחלתי אמרו ליה בין לקטול בין לחיי אנן עמך ולא נשבקינך מה עשה נתעטף בטליתו ועמד בתפילה לפני הקב"ה ותלמידיו יתבן ועסקין באורייתא אמר להם במה אתם (ספר אור חדש עמוד קפג) עוסקין אמרו לו במצות עומר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה הדין עומרא במאי הוי או דדהב או דכסף אמרו לו דשעורין אמר להון וכמה היא טימיה דידיה בעשרים קנטרין או בעשרה קנטרין אמרו סגי בעשרה מנויהי אמר להון דנצחי עשרתי מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא, ופי' דבר זה הוא דבר מופלג ועמוק וזה כמו שבארנו כי הדבר הזה והנס הזה היה בזמן שלא היו ניסים ונפלאות בעולם אלא עולם היה נהוג כמנהגו כי בזמן בית ראשון היו ניסים ונפלאות בעולם ולפיכך אמר ג"כ שמצות העומר עמדה להם בימי גדעון כי בזמנו ג"כ לא היה נסים נעשה להם כמו שאמר גדעון אל המלאך ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו וגומר (שופטים ו, יג) שתראה מזה כי לא היו ניסים בימים ההם ולפיכך עמדה להם מצות העומר כי העומר מביאין אל הקב"ה בשביל שהוא מנהג הטבע ואין הטבע מעצמו אבל הוא יתברך מנהיג הטבע וכך אמרו במדרש (ויקרא רבה כח, ב ג) אמר ר' בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא של בשר מן השוק כמה יגיעות כמה צער הוא מצער עד שיבשלה והבריות ישינים על מטותיהם והקב"ה משיב ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנין לו רק שכר העומר הה"ד והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג, י) אמר ר' פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות גשמים כמה יגיעות יגע עד שלא נגבה והבריות ישנים על מטותיהן והקב"ה מוציא מעט רוח ומנגב את הארץ, הנה תראה כי מצות העומר בשביל שהוא יתברך מנהיג הטבע משיב הרוח ומגדל צמחים ולפיכך הבאת העומר הוא מן השעורין דווקא כי הטבע הוא חמרי כאשר ידוע ולפיכך שייך בזה דוקא שעורין ולא ענין אחר וכאשר רצה המן לעקור את ישראל לא היה יכול מפני שאנו מביאין העומר שאנו מקבלין הש"י לאלוה שהוא מנהיג את העולם הטבעי כי הוא אדון הטבע ולפיכך אנו מביאין אליו את העומר מצד זה ראוי שיהיה הקב"ה מנהיג עולמו שלא ימסר ישראל להריגה ויהיה נשאר קיים מנהגו של עולם אף כי אין כאן נס נגלה כמו שהיה בקריעת ים סוף ושאר הניסים ולפיכך במגילה הזאת לא תמצא שם קדוש שאינו נמחק כי לא נראה בהנהגה הזאת הטבעית שמו הגדול שמחדש ניסים רק ברמז בלבד נזכר וכל זה בודאי כי הוא יתברך מנהיג את הטבע אף כי האדם חושב כי הטבע מעשה ה' הוא והטבע הוא שליח הקב"ה ומפני כך נס הגאולה הזאת היה כל בטבע מצד שהוא יתברך מנהיג הטבע ועל ידי זה גאלם וזה היה ביום ט"ו לניסן והתענית היה ביום י"ג וביום י"ד וביום ט"ו וביום ט"ז שהוא יום הבאת העומר נתלה המן ולכך אמרה שיבא היום אל המשתה (אסתר ה, ד) שלא יהיה משמעו בלילה כיון שלא בקשה רק שיבא אל הסעודה היה משמע שיבא אל הסעודה בלילה ולכך הוצרכה לומר היום קודם הלילה ואע"ג דמסתמא אסתר ג"כ היתה במשתה עם אחשורוש ועדיין היתה היא בתענית אין זה קשיא אם התחילו מבעוד יום והיא אכלה בלילה או שנאמר כי אסתר קבלה התענית רק עד פלג המנחה של יום השלישי ולא עד צאת הכוכבים וכבר אמרנו למעלה כי יש רמז לזה כי אסתר אמרה גם אני ונערותי אצום כן (שם ד, טז) למה אמרה אצום ולא אמרה נצום אלא אמרה כי אני אצום כן דהיינו מספר ע' שעות כי שלשה ימים ושלשה לילות הם שבעים ושנים שעות והיא הקדימה בשביל הסעודה הזאת של אחשורוש שתי שעות ואין ראוי לומר שלא השלימה התענית רק אם אמרה אצום כן דהיינו ע' שעות שכך קבלה התענית מתחלה ואמרה ובכן אבא אל המלך (שם) ר"ל בשתי שעות אחרונות שהוא מן פלג המנחה שהיא בשעה י"א מן היום אז היא הלכה אל המלך שאז היתה בטוחה שהיא נענה אז דהוא סוף היום ורש"י ז"ל פי' כי ימי התענית יום י"ד ט"ו וט"ז ונדחק רש"י לפרש כך שהיה התענית יום י"ד ט"ו י"ו שהרי בי"ג נכתבו האגרות וא"כ לא היה התענית בי"ג ועל כרחך (ספר אור חדש עמוד קפד) היה התענית יום י"ד ט"ו ט"ז ופי' רש"י כי מה שאמר ויהי ביום הג' (שם ה, א) אינו יום ג' לתענית רק יום ג' לשלוח הספרים ומה שתלה הכתוב ביום ג' לשלוח הספרים מפני שהיו כבר ג' ימים בצרה אע"ג שהתענית התחיל ביום של אחריו מ"מ ביום י"ג נודע להם הצרה והיו ג' ימים בצרה ומ"מ אין זה ראיה כי שפיר נוכל לומר כי התענית היה יום י"ג ויום י"ד וכמו שפרשנו י"ג י"ד ויום ט"ו ונוכל לומר לפי' רש"י ז"ל כי אף אם נתלה המן יום אחד אחר הבאת העומר אין בזה קפידה כי מ"מ התחלת הגאולה היה ביום הבאת העומר כי אע"ג שלא היה נודע בסעודה ראשונה מפלת המן מ"מ התחלת הגאולה היה בסעודה הראשונה כי בסעודה הראשונה אמר המלך מה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך (אסתר רבה י, ד) וזה היה התחלת הגאולה ולפיכך אמר דנצחי עשרתי מנכון עשרת אלפים קנטרי דכספא רק לישנא דקאמר דקריבין ביום הזה משמע שהיה זה ביום שקריבין העומר וביום ט"ז עדיין לא ידע המן מן מפלתו כלל שהיה יום ג' לתענית לפירושו, ולכך צריך לומר כי היה התענית יום י"ג ויום י"ד ויום ט"ו ובט"ז היה קורא לפני מרדכי ככה יעשה לאיש וגו' (שם ו, יא) ובאותו יום אמר נצחי עשרתי מנכון י' אלפי קנטרי כספא דידי ובאותו יום נתלה ועוד יש לומר כי לעולם התענית היה בי"ג ויום י"ד ויום ט"ו ואין קשיא הרי לא נודע להם הדבר עד אחר י"ג כי יש לומר כי בודאי היה נודע להם קודם י"ג כי הדת נתנה קודם י"ג רק כי בי"ג נשלחו הספרים אבל המעשה עצמו שנתן אחשורוש להשמיד ולהרוג היה לפני י"ג ומה שאמר כי מרדכי הראה פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן (אסתר ד, ח) בודאי בשושן היה לפני י"ג רק שלוח הספרים לכל מדינות המלך היה בי"ג וזה שאמר ומרדכי ידע אשר נעשה (שם א) היינו מה שנתן אחשורוש היהודים להמן כך יש לפרש אמנם אשר הוא יותר עיקר הוא המדרש כי לכך כתיב ג' ימים מפני שהפסיקו מבעוד יום ולפי זה הכל כפשוטו כי היה התענית ביום י"ד ובט"ו באתה לפני המלך ונקרא יום ג' לפי שהפסיקו ביום י"ג וביום ט"ו היה הסעודה הראשונה וביום י"ו הסעודה השניה ובו ביום נתלה המן ולדעת הכל היה המן נתלה ביום ט"ו שהוא יום הבאת העומר מטעם אשר אמרנו למעלה כי יום זה שמביאים העומר שהש"י מנהיג את עולמו בטבע וכמנהגו של עולם כראוי להיות ולכך היה שומר את ישראל אף כי באותו זמן לא היו ניסים ונפלאות שיהיה הש"י מחדש להם ניסים ונפלאות שלא בטבע שלא כמנהגו של עולם ולפיכך השם מיוחד בד' אותיות ונקרא בשם אדנות כי שם הכתיבה ממנו הם ניסים ונפלאות בעולם ושם א"ד בו מנהיג עולם הטבע כמו האדון שהוא מושל ומנהג כסדר שלו ולכך אצל שם א"ד כתיב תמיד אדון כל ארץ שכך כתיב (תהלים קיד, ז) מלפני אדון חולי ארץ, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (שם ח, י) כי השם הזה הוא שם א"ד בו מנהיג הטבע ומפני כי לא נעשה כאן נס נגלה רק הכל היה בהנהגת העולם לכך לא נזכר השם המיוחד במגילה הזאת אפילו שם א"ד לא נזכר כי מאחר שהיה הכל בטבע ולא נראה פעל הש"י בנגלה ולכך לא נכתב השם בנגלה במגילה, אמנם בהקדמה פרשנו טעם אחר מה שלא נזכר השם במגילה הזאת ושניהם נכונים והם ענין אחד למבין ואין להאריך ולפיכך אמרו ז"ל במדרש הנזכר (ויקרא רבה כח, ו) אל תהא מצות העומר קלה בעיניך שהרי בזכות העומר ירש אברהם את הארץ שנאמר (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור זהו ברית העומר, ומאי ענין זה אל נתינת הארץ אבל הפירוש כמו שאמרנו למעלה כי העומר מביאין אל הש"י מפני כי הש"י מנהיג העולם כסדר שבראו ואברהם הוא שהיה מקבל אדנותו וקרא אותו אדון כדאיתא בפרק קמא דברכות (דף ז:) עד שבא אברהם לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר (בראשית טו, ב) אדני אלקים מה תתן לי והאדון הוא אדון הארץ ולפיכך נתן הארץ לאברהם בשביל זה שהיה מקבל אדנותו יתברך ומפני (ספר אור חדש עמוד קפה) כי הנהגת העולם בשם אדון וישראל מקבלין אדנות שלו במה שהם מביאים את העומר אל הש"י כמו שאמרנו כי זה עניין הבאת העומר ואין האדון מניח את עבדו להיות כלה ולכך הציל אותם לפי שהם עבדים לו כי כך ראוי לאדון שיהיה שומר את עבדיו ומציל אותם מן ההפסד ולפיכך אמר כי מצות העומר הוא שהצילם, והבן מה שאמר ואתה את ברית תשמור זה מצות העומר כי האדון והעבד יש להם חיבור ביחד שהוא אדון עליו והעבד הוא עבד לו לכך ראוי שיהיה חס עליו והוא תחת צלו, ועוד יש לך להבין דברים עמוקים כי מיום הבאת העומר מונין נ' יום עד העצרת ודבר זה היה גורם מעלת ישראל שהיו גוברים על המן שעשה עצמו ע"ז והיה רוצה להגיע עד המדריגה של נ' כמו שהתבאר למעלה וכאשר ישראל מביאין העומר לפני הקב"ה הם מתעלים עד חמישים שממנה נתנה התורה משער החמשים כמו שבארנו זה במקומות הרבה (תפארת ישראל פרק כה) ולכך מונין הספירה מן יום אחד בעומר עד החמשים הוא יום מתן תורה ומשם היו גוברין על זרע עמלק ע"י שדביקות ישראל לשם ע"י התורה כי בכח ההתחלה שהוא הבאת העומר וממנו מתחילין לספור נ' יום בכח זה הוא הסוף ולכך בכח יום ראשון של עומר הוא יום נ' של מתן תורה שמשם גוברים על כח המן וכאשר תבין דברים אלו אז תבין דברים הרבה שנאמרו במגילה הזאת מה שהיתה הגאולה זאת בפרט ע"י אשה ועוד כמה וכמה דברים.