פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אדני יהוה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גׇּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
יְיָ אֱלֹהִים אַתְּ שָׁרִיתָא לְאַחְזָאָה יָת עַבְדָּךְ יָת רְבוּתָךְ וְיָת יְדָךְ תַּקִּיפְתָא דְּאַתְּ הוּא אֱלָהָא דִּשְׁכִינְתָךְ בִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא וְשַׁלִּיט בְּאַרְעָא לֵית דְּיַעֲבֵיד כְּעוּבָדָךְ וּכְגִבָּרְוָתָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ אֱלהִים אַנְתְּ שָׁרִיתָ לְאַחֲזָאָה יַת עַבְדָךְ יַת רְבוּתָךְ וְיַת גְּבוּרַת יְדָךְ תַּקִיפְתָּא דְאַתְּ הוּא אֱלָהָא וְלָא אִית בַּר מִינָךְ דִּשְׁכִינְתָּךְ שַׁרְיָא בִּשְׁמַיָא מִלְעֵילָא וְשַׁלִּיט בְּאַרְעָא לָא דְיַעֲבֵיד כְּעוֹבָדָךְ וְכִגְבוּרָתָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' אלהים" - רחום בדין

"אתה החלות להראות את עבדך" - (שם) פתח להיות עומד ומתפלל אע"פ שנגזרה גזירה אמר לו ממך למדתי שאמרת לי (שמות לב) ועתה הניחה לי וכי תופס הייתי בך אלא לפתוח פתח שבי היה תלוי להתפלל עליהם כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו

"את גדלך" - זו מדת טובך וכן הוא או' (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה'

"ואת ידך" - זו ימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם

"החזקה" - שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה

"אשר מי אל וגו'" - אינך דומה למלך בשר ודם שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזירתך ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג כדכתיב (דברים ב) ראה החלותי תת לפניך הראני מלחמת ל"א מלכים

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' אלהים" - רחום בדין לשון רש"י ולא השגיח הרב כי השם הראשון הוא כתוב באל"ף דל"ת והשני הוא כתוב ביו"ד ה"א שבו אמרו כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים אלהים זו מדת הדין אבל השמות הנזכרים כאן אדון במדת רחמים וכך אמרו בילמדנו אמר לו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי כשם שאמר אברהם ה' אלהים מה תתן לי וגו' וגם באברהם כך הם כתובים הראשון אל"ף דל"ת והשני יו"ד ה"א וענין הפרשה יובן בזה כי אמר "ואתחנן" ולא אמר "ואתפלל" כי ידבר בתחנה ואמר אדון אשר בך הרחמים אתה החלות להראות את עבדך כך היא תחלת נבואתי שהראית לי כבודך דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג ו) עם הגדולה והגבורה והראיתי לדעת מי אל בשמים ובארץ שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורותיך החזקות ומכאן תבין עוד במה התאנף בו השם הנכבד אבל לשון ספרי (ואתחנן כד) כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר ה' אל רחום וחנון אלהים זו היא מדת הדין שנאמר עד האלהים יבוא דבר שניהם והכוונה לפרש כי השם השני בכאן הוא מדת הרחמים והוא השם המיוחד ושאר השמות כולן מדת הדין כמו אלהים שהוא שם גם לדיינים וכל שכן אל"ף דל"ת שהוא לשון אדונים והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם שגרמו אבותיהם רעה על עצמם וגם עליו גרמו עונש שלא יעברו לארץ אבל הם הבנים יעברו ויירשו אותה אם לא יהיו כאבותם דור סורר ומורה ולכך יתחיל עתה להזהירם בכללי המצות שלא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, שנא' שמות לד ה' אל רחום וחנון. כל מקום שנא' אלהים זו מדת הדין, שנא' שמות כב עד האלהים יבוא דבר שניהם. ואומר שמות כב אלהים לא תקלל:

ה' אלהים אתה החלות - אתה התרת לי נדרי: בשעה שאמרת לי לך הוצא את בני ישראל מארץ מצרים, אמרתי לפניך איני יכול, שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנא' שמות ב ויואל משה לשבת את האיש, ואין הואלה אלא שבועה שנא' שמואל א יז ויואל שאול את העם.

ד"א אתה החלות - אתה פתחת לי פתח, שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל, שנא' דברים ט הרף ממני ואשמידם. וכי משה תופס היה בהקב"ה? אלא כך אמר לפניו: רבש"ע אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך - עמדתי והתפללתי עליהם, ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם. הייתי סבור שאני עמהם בתפילה, והם לא התפללו עלי! והלא דברים ק"ו: ואם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד עאכ"ו:

להראות את עבדך - ישראל נקראו עצמם עבדים, והקב"ה קראם עבדים; ויש שקראו עצמם עבדים, והקב"ה לא קראם עבדים; ויש שלא קראו עצמם עבדים, והקב"ה קראם עבדים: אברהם קרא עצמו עבד, שנא' בראשית יח אל נא תעבור מעל עבדך, והקב"ה קראו עבד, שנא' בראשית כו בעבור אברהם עבדי; יעקב קרא עצמו עבד, שנ' בראשית לב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, והקב"ה קראו עבד, שנא' ישעיה מא ואתה עבדי יעקב; משה קרא עצמו עבד, להראות את עבדך, והקב"ה קראו עבד, שנא' יהושע א משה עבדי מת; דוד קרא עצמו עבד, שנא' תהלים קטז אני עבדך בן אמתך, והקב"ה קראו עבד, שנאמר מלכים א יא למען דוד עבדי; ישעיה קרא עצמו עבד, שנ' ישעיה מט יוצרי מבטן לעבד לו, והקב"ה קראו עבד, שנ' ישעיה כ עבדי ישעיהו; שמואל קרא עצמו עבד, שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר שופטים טו אתה נתת ביד עבדך, והקב"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנ' מלכים א ג אתה נתת ביד עבדך, והקב"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנ' מלכים א ג ונתת לעבדך לב לשמוע, והקב"ה לא קראו עבד, אלא תלאו בדוד אביו, שנ' מלכים א יא למען דוד עבדי; איוב לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנ' איוב א השמת לבך אל עבדי איוב. יהושע לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנ' במדבר יד ועבדי כלב; אליקים לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנא' ישעיה כב לעבדי לאליקים; זרובבל לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנא' חגי ב זרובבל בן שלתיאל עבדי; דניאל לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד, שנ' דניאל ג שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא חייא; נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים, והקב"ה קראן עבדים, שנא' עמוס ג כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:

את גדלך - זה בנין אב לכל גדלך שבתורה:

ואת ידך החזקה - אלו י' מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, שנא' נטה ידך:

אשר מי אל בשמים ובארץ - שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה. מדת ב"ו, אפרכוס יושב על הפרכיא שלו, מתיירא הוא מן סקנתודרים שלו, שלא יחזירנו. אתה שאין לך סקנתודרים, מפני מה אי אתה מוחל לי? מלך ב"ו יושב על בימה שלו, מתיירא הוא מפני ריתיכוס שלו שלא יחזירנו. אתה, שאין לך ריתיכוס, מפני מה אי אתה מוחל לי?

אשר יעשה כמעשיך - במצרים: וכגבורותיך - על הים. ד"א כמעשיך - במצרים; וכגבורותיך - על הירדן:


<< · מ"ג דברים · ג · כד · >>