פתיחת התפריט הראשי

במדבר רבה יא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה יאעריכה

במדבר רבה פרשה יא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח


א. עריכה

"כה תברכו את בנ"י וגו'" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ג, לא): "אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו":


"איש חמס" - זה עשו הרשע: "איש" - כמה דתימא (בראשית כה, כז): "ויהי עשו איש יודע ציד", "חמס" - כמה דתימא (עובדיה א, י): "מחמס אחיך יעקב".

  • ומהו שאמר "אל תקנא"? - לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם ועתידים ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג, יד): "אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'" (שם, טו) "ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו", לפיכך אמר רוח הקודש על ידי שלמה "אל תקנא באיש חמס", אל תקנאו בשלום עשו הרשע;
  • "ואל תבחר בכל דרכיו" - שלא תעשו כמעשיהם.
  • למה? - הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (לב): "כי תועבת ה' נלוז", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (תהלים ה, ז): "איש דמים ומרמה יתעב ה'".
  • אבל מי שמישר ארחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "ואת ישרים סודו", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב וגו'", ואומר (תהלים כה, יד): "סוד ה' ליראיו וגו'", ואומר (מלאכי ג, יח): "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו".
  • (לג): "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע" - זה עשו הרשע, כמה דתימא (מלאכי א, ד): "רֻשַּׁשְׁנוּ ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו'"
  • "וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ" - אלו ישראל, שכתוב בהם (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" "ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו'".
  • (לד): "אם ללצים הוא יליץ" - אלו אדומים שנקראו לצים שנאמר (משלי כא, כד): "זד יהיר לץ שמו" והם נקראו זדים כמה דתימא "ועתה אנחנו מאשרים זדים". ומנין שבאדומים הכתוב מדבר שכן כתוב "גם נבנו עושי רשעה" אלו אדומים כמה דתימא "וקראו להם גבול רשעה", והם מתלוצצים בכל יום על ישראל על הצרות הבאות עליהם כמה דתימא (יחזקאל לה, יג): "ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי". (לד): "הוא יליץ" שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם כמה דתימא (עובדיה א, טו): "כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך".
  • "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן" - אלו ישראל שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקדוש ברוך הוא שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהן כמה דתימא (ישעיה ל, יח): "ולכן יחכה ה' לחננכם" ואומר "ויספו ענוים בה' שמחה" ואומר "כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה".
  • (משלי ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו" - אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהם עושים את התורה ואת המצות שנא' (דברים ד, ו): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו'", ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקדוש ברוך הוא להנחילם כסא כבוד כמה דתימא (ש"א ב, ח): "וכסא כבוד ינחלם", שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות כמה דתימא (דניאל ז, כז): "ומלכותא ושלטונא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'".
  • "וכסילים מרים קלון" - אלו אדומים, כמה דתימא (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו" ואומר (ירמיה מט, ז): "האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם". מהו "מרים קלון" - שהם ירימו בחלקם קלון, שסופם ילכו לאש; ואין קלון אלא שריפה, כמה דתימא (שם כט, כב) "אשר קלם מלך בבל באש", ואומר (ויקרא ב, יד): "אביב קלוי באש", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק "ובית יוסף להבה וגו'", ואומר (דניאל ז, יא): "חזי הוית עד דקטילה חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדא וגו'"; הוי "וכסילים מרום קלון".


ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תקנא באיש" - מדבר בנואף, שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברה ממנו הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס.

  • מהו "אל תקנא"? שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חבירו והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלוותו ואל יבחר בכל דרכיו.
  • למה? כי הנואף נקרא תועבה: (משלי ו, טז): "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו ומשלח מדנים בין אחים" היא מן התועבה, זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דתימא "ועבר עליו רוח קנאה וגו'", לכך נאמר "כי תועבת ה' נלוז", זה הנואף שכתב בו "ונלוזים במעגלותם".
  • "ואת ישרים סודו" - זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין כדי ליישר ארחותיו, כמה דתימא (משלי ט, טו): "המישרים ארחותם".
  • מהו "סודו" - שהקדוש ברוך הוא מלמדו האיך ינצל ממנה, כמה דתימא (שם ד, יא) "בדרך חכמה הוריתיך". היין עולה חשבונו ע' והסוד ע', הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע' - זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'; נכנס יין יצא סוד, יצא יין נכנס סוד, הוי "ואת ישרים סודו".
  • "מארת ה' בבית רשע" - זה הנואף. מה היא המארה? שהמים המרים המאררים בודקין אותו כשם שבודקין אותה, הוי מארת ה', כמה דתימא "יתן ה' אותך לאלה וגו'".
  • "ונוה צדיקים יבורך" - זה נזיר ונזירה, שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים, שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים, הוי "ונוה צדיקים יבורך", כמה דתימא "יברכך ה' וישמרך".
  • "אם ללצים" זה הנואף הטועה ביין שנקרא לץ כמה דתימא (שם, א) "לץ היין הומה שכר וגו'" הוא יליץ שהכל מתלוצצים על הנואף שהוא לאלה ולשבועה לבחירי ולענוים יתן חן אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן כמו שכתוב בברכת כהנים "ויחנך".
  • "כבוד חכמים ינחלו" - לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים, כמה דתימא (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה יראת ה'", ואומר "איוב כח"; נוחלים כבוד, שהקדוש ברוך הוא נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום, שבעת שאדם יושב בשלום בביתו הוא כבודו, וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק "הכבד ושב בביתך"; שכן כתיב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים, שכתוב בה "וישם לך שלום".
  • "וכסילים מרים קלון" אלו נואף ונואפת, והם נקראו כסילים. נואף מנין - (משלי ט, טז): "מי פתי יסור הנה"; הנואפת - דכתיב (שם, יג) "אשת כסילות הומיה". "מרים קלון" - "ופרע את ראש האשה", ואומר "וצבתה בטנה וגו'" יש לך קלון יותר מזה? הוי "מרים קלון".

לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר, שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים - זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים. מנין? כמה שאומר בענין "כה תברכו וגו'":

<< · במדבר רבה · יא · ב · >>


ב. עריכה

דומה דודי לצבי או לעפר האילים וגו' (שיר השירים ב, ט), אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים אן את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מדלג כך היה הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ ממצרים לים, ומן ים לסיני. במצרים (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים וגו'. בים, שנאמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. לסיני (דברים לג, ב): ויאמר ה' מסיני בא. או לעפר האילים, רבי יוסי בן רבי חנינא אמר לאורזילא דאילתא. (שיר השירים ב, ט): הנה זה עומד אחר כתלנו, זה מדבר סיני. (שיר השירים ב, ט): משגיח מן החלנות (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני וגו'. (שיר השירים ב, ט): מציץ מן החרכים. (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים וגו'. (שיר השירים ב, י): ענה דודי ואמר לי (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. דבר אחר, דומה דודי לצבי, אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים את אמרת לנו את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר שלשה חדשים, הדא הוא דכתיב (שמות ה, כ): ויפגעו את משה ואת אהרן וגו', אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה יהא נכסה מהם, אמר רבי תנחומא בשם רבי חמא ברבי הושעיא ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יא): ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים, וכתיב (דניאל יב, יב): אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, אלין מותריה כמה אינון, ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן, וחוזר ונגלה להם. ולהיכן מעלה אותן, אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים, הדא הוא דכתיב (איוב ל, ד): הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאמות העולם, ובסוף אמות העולם הורגין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון לסוף ארבעים וחמשה ימים הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן, הדא הוא דכתיב (הושע יב, י): עד אושיבך באהלים כימי מועד. ואומר (דברים טז, ו): מועד צאתך ממצרים, או לעפר האילים, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לאורזילא דאילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, זה כתל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, למה, שהשכינה במערב. משגיח מן החלנות בזכות אבות. מציץ מן החרכים בזכות אמהות. כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות. ענה דודי ואמר לי, מה אמר (ישעיה מט, יח): חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. דבר אחר, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מקפץ ממקום למקום ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומסכה לסכה, כך הקדוש ברוך הוא מדלג ומקפץ מכנסת זו לכנסת זו, כל כך למה בשביל לברך את ישראל, שנאמר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', באי זו זכות בזכות של אברהם אבינו, דכתיב: כה תברכו, כמה דתימא (בראשית טו, ה): כה יהיה זרעך. או לעפר האילים, רבי יוסי אומר לאורזילא דאילתא, הנה זה עומד אחר כתלנו, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבקר אברהם אבינו ביום שלישי למילה, כמה דתימא (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב וגו', ישב כתיב, בא לעמד אמר לו הקדוש ברוך הוא שב אברהם, אתה סימן לבניך שבשעה שבניך נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין את שמע ויושבים וכבודי עומד, ומה טעם (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. אמר רבי חגאי בשם רבי יצחק אלהים עומד אין כתיב כאן, אלא אלהים נצב, אטימוס, הא כמה דתימא (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו ואני אענה, לכך נאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלנות, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו: כה תברכו וגו', אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, לכהנים את אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכים אלא לברכותיך, ולהיותינו מתברכים מפיך, הדא הוא דכתיב (דברים כו, טו): השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אמר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו, ולכך הוא אומר: משגיח מן החלנות, מבין כתפותיהם של כהנים. מציץ מן החרכים, מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי (במדבר ו, כז): ואני אברכם. כה תברכו, הדא הוא דכתיב (בראשית יב, ב): ואעשך לגוי גדול וגו'. אמר רבי פינחס בן יאיר שבע ברכות ברך הקדוש ברוך הוא את אברהם, ואלו הן: ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב): ואברכך (בראשית יב, ב): ואגדלה שמך (בראשית יב, ב): והיה ברכה (בראשית יב, ג): ואברכה מברכיך (בראשית יב, ג): ומקללך אאר (בראשית יב, ג): ונברכו בך. כנגד שבעה פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב. רבי לוי בר חיתא ורבי אבא בריה דרבי חיא בר אבא אמר שלש גדלות וארבע ברכות כתיב כאן. בשר שהן שלשה אבות וארבע אמהות. והלוא גדלות אינן אלא שתים, ואעשך, גדלה היא, דכתיב (שמואל א יב, ו): ה' אשר עשה את משה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ואעשך לגוי גדול, זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך, זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין ואומרים מגן אברהם, ואין חותמין בכלן. אמר רבי חיא בר זעירא והיה ברכה, ברכתך קודמת לברכתי, שמשהם אומרים מגן אברהם, אחר כך אומרים מחיה המתים. דבר אחר, והיה ברכה, והיה ברכה, מה הברכה הזו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה. ואעשך לגוי גדול, אמר רבי ברכיה, אתנך, אשימך, אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאברא אותך בריה חדשה, וכשם שנאמר (בראשית א, ז): ויעש אלהים את הרקיע, את פרה ורבה. לגוי גדול, אמר אברהם לפניו רבונו של עולם, מנח לא העמדת שבעים אמות, אמר לו אותה אמה שכתוב בה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם לגוי גדול, כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לארץ ישראל, הביט בהם משה ואמר הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקדוש ברוך הוא לזקן, שנאמר (דברים ד, ח): ומי גוי גדול. דבר אחר, לגוי גדול, שאתן לבניך את התורה וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר (דברים ד, ו): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואברכך, אמר רבי ברכיה לפי שהדרך גורמת לאדם לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, ממעטת את היציאה, וממעטת את השם, לכך נאמר לו: ואעשך לגוי גדול, שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה. ואברכך, שלא תמעט לך הדרך את היציאה. ואגדלה שמך, שלא תמעט לך את השם. אמרי אינשי במתלא מביתא לביתא חלוק, מאתר לאתר נפש. ברם את לא נפש חסר ולא ממון את חסר. והיה ברכה, כבר כתיב: ואברכך, מה תלמוד לומר: והיה ברכה, אמר רבי אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא משבראתי עולמי ועד עכשו הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים וגו', ואומר (בראשית ט, א): ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל מכאן ואילך הרי ברכות מסורות לך, למאן דהני לך למברכה ברך. ואף על פי כן לא ברך אברהם לבניו, למה כן, משל למלך שהיה לו פרדס נתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות, אמר האריס אני אעבד ואשלים ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדסו יעשה. כך המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפרדס זה העולם, מסרו לאברהם, שאמר לו: והיה ברכה, מה עשה אברהם היו לו שני בנים אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל, אמר אברהם אם מברך אני את יצחק הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע, אלא עבד אני, בשר ודם אני, למחר אפטר מן העולם ומה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות בעולמו, יעשה. כשנפטר אברהם נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו, שנאמר (בראשית כה, א): ויהי אחרי מות אברהם וגו', ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר: כה תברכו וגו'.

<< · במדבר רבה · יא · ג · >>


ג. עריכה

כה תברכו, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, ז): הנה מטתו שלשלמה וגו', רבי שמעון בן יוחאי פתר ליה בשלמה: הנה מטתו שלשלמה זה שלמה המלך, (שיר השירים ג, ז): ששים גברים סביב לה שהיו ששים גבורים סובבים מטתו בלילה, והן היו (שיר השירים ג, ז): מגברי ישראל. (שיר השירים ג, ח): כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, למה היה עושה כן (שיר השירים ג, ח): מפחד בלילות, שהיה מתירא מן הרוחות שלא יזיקוהו. אמר רבי שמעון בן יוחאי עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור ועומד על רגליו ויכול לעמד בו, משחטא היה שומע קול הדבור ומתחבא, שנאמר (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו וגו'. אמר רבי אבין עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול אימרון, משחטא היה שומע את הקול אגריאון. עד שלא חטאו ישראל (שמות כד, יז): ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר. אמר רבי אבא בר כהנא, שבע מחצות של אש היו כוססות זו בזו, והיו ישראל רואים ולא מתיראים ולא מתפחדים, וכיון שחטאו אפלו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל (שמות לד, ל): וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו', רבי פינחס בן רבי אבין אמר רבי חנין אף הסרסור הרגיש עמהם מן שעה לשעה, שלשעבר (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון. רבי יודן בשם רבי איבו מלכי צבאות, מלכיהון דמלאכיא, אפלו מיכאל אפלו גבריאל היו מתיראים מפני משה, וכיון שחטאו בגולירין שלהם, לא היה משה יכול להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. עד שלא חטא שאול, ושאול לקח את המלוכה אין כתיב כאן, אלא (שמואל א יד, מז): ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו'. מהו (שמואל א יד, מז): ובכל אשר יפנה ירשיע, נצח. באיזו זכות, בזכות מצוות ומעשים טובים שהיו בידו, שהיה עני ואוכל חלין בטהרה, ומבזבז את ממונו וחס על ממונן של ישראל, וששקל כבוד עבדו לכבוד עצמו. רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש אמר ושהיה בן תורה, דכתיב (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו וגו', וכיון שחטא (שמואל א כח, ה): וירא שאול את מחנה פלשתים וירא וגו'. עד שלא חטא דוד באותו מעשה (תהלים כז, א): ה' אורי וישעי ממי אירא וגו', וכיון שבא אותו מעשה (שמואל ב יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשירים ובשירות והיה מושל על השדים, שנאמר (קהלת ב, ח): עשיתי לי שרים ושרות וגו', משוררים זכרים ומשוררות נקבות, (קהלת ב, ח): ותענגות בני האדם, פרובטיה. (קהלת ב, ח): שדה ושדות, שדה ושדתין, דהוו אזין בהון. כיון שבנה בית המקדש, וכל המעשה של אשמדאי, וכיון שחטא טרדו אשמדאי, ולאחר שחזר למלכותו היה פחדו עליו, והביא ששים גבורים שהיו משמרים את מטתו, הדא הוא דכתיב: מפחד בלילות, שהיה מתפחד מן הרוחות. הנה מטתו שלשלמה וגו' (שיר השירים ג, ז): רבנין פתרין קריה ביוצאי מצרים. הנה מטתו, מטותיו שבטיו, כמה דתימא (חבקוק ג, ט): שבעות מטות. שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה. מגברי ישראל, להביא טף ונשים. כלם אחזי חרב (שמות יג, יח): וחמשים עלו בני ישראל. מלמדי מלחמה, ממי למדו, מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה. איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא סינטומוס (שמות יב, מח): וכל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד ואחד נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו. מי מלן, רבי ברכיה תני לה בשם רבי שמעון בן יוחאי, משה מוהל, ואהרן פורע, ויהושע משקה. ויש אומרים יהושע מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה, ב): ושוב מל את בני ישראל שנית, הרי מכאן שמלן ראשונה (יהושע ה, ג): וימל את בני ישראל וגו'. מהו (יהושע ה, ג): אל גבעת הערלות, אמר רבי לוי מקום שעשו אותו גבעה בערלות. הרי איש חרבו על ירכו. מהו מפחד בלילות, שלא היו יכולין לעשות פסח, דכתיב: וכל ערל לא יאכל בו, ואם לא יעשו ישראל פסח היו מתים בלילי הפסח כאשר מתו בכורי מצרים, שנאמר (שמות יב, יג): וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים. הוי: מפחד בלילות. הנה מטתו וגו', רבי יונתן פתר קריה בסנהדריות. הנה מטתו שבטיו, כמה דתימא שבעות מטות. שלשלמה של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים עם הארץ, שנאמר (מלכים ב כה, יט): וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר, מגברי ישראל, להביא אחד עשר איש, הרי שבעים ואחד סנהדרין. ומאי נינהו אחד עשר איש, דכתיב (מלכים ב כה, יח): ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלשת שמרי הסף, הרי חמשה, (מלכים ב, כה, יט): ומן העיר לקח סריס אחד זה מפלא של בית דין, הרי ששה, (מלכים ב כה, יט): וחמשה אנשים מראי פני המלך, הרי אחד עשר איש. כתוב אחד אומר: וחמשה אנשים, וכתוב אחד אומר (ירמיה נב, כה): ושבעה אנשים מראי פני המלך, מאי נינהו השנים יתרים, להוסיף עליהם שני סופרי הדינין. (ירמיה נב, כה): ואת ספר שר הצבא המצבא זה שליח בית דין. כלם אחזי חרב, רבי מאיר ורבי יוסי, רבי מאיר אומר כלם היו משננין את ההלכה כחרב, שאם בא מעשה לתוך ידיהם שלא תהא הלכה קורא להם. רבי יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאים ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמתו, והיו רואין כאלו חרב מנחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם, הוי: מפחד בלילות, היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם. רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר ברבי אבינה אם באה אשה אצלך לבית המדרש לשאל לך על הדין או על השאלה, תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך, לא תתן בה עין, ותהא מפחד מדינה של גיהנם הדומה ללילה. הנה הנה מטתו וגו', רבי שמלאי פתר קריה במשמרות, הנה מטתו מטותיו שבטיו, היאך מה דתימא שבעות מטות, שלשלמה, של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו עשרים וארבעה משמרות כהנה ועשרים וארבעה משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות. מגברי ישראל, להביא שאר העם שהיו עומדים בירושלים, סנהדרין ובתי דינין ותלמידים. כלם אחזי חרב, כמה דתימא (תהלים קמט, ו): וחרב פיפיות בידם. מלמדי מלחמה, זו מלחמתה של תורה, כמה דתימא (במדבר כא, יד): בספר מלחמת ה'. רבי זעירא ורבי יהודה בשם רבי שמואל תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים הלכות שחיטה, וקבלה, וזריקה, וקמיצה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יצחק ברבי רדיפה בשם רב אמי מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב אחא ורבי תנחום ברבי חתניה דרבי שמלאי מגיהי ספר העזרה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. גדל בר בנימין בשם רבי אמי שני דיני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב הונא אמר פרכת היתה באה מבדק הבית. שמואל אמר נשים האורגות את הפרוכת היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, הוי: מלמדי מלחמה, שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, היו מזהירין אותן בעת ששוחטין שלא לפגל הזבחים ושלא לפסל אחד מן הקרבנות בנותרות. הנה מטתו וגו', רבי ביבי בשם רבי אלעזר פתר קריה בברכת כהנים: הנה מטתו, זה בית המקדש, כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בבית המקדש היה פרה ורבה, שנאמר (מלכים א ח, ח): ויארכו הבדים, ואומר (דברי הימים ב ג, ו): והזהב זהב פרוים, מהו פרוים, שהיה עושה פרות. ואומר (מלכים א ז, ב): בית יער הלבנון, למה נקרא בית המקדש יער הלבנון, לומר לך מה יער עושה פרות אף בית המקדש, הצורות שהיו בקירותיו של זהב, שהיו מצירין שם כל מיני אילנות, היו עושים פרות. שלשלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. מגברי ישראל, שהם מגברים את ישראל. אמר רבי עזריה דברים שהם נזכרים בגבורה, ששמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בכל אחת ואחת (במדבר ו, כא כו): יברכך ה' וישמרך, יאר ה', ישא ה'. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, שהם נלחמים כנגד כל פרעניות שבתורה. איש חרבו על ירכו, שאפלו אדם רואה בחלומו כאלו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ישכים לבית הכנסת ויעמד לפני הכהנים וישמע בברכת כהנים, ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את הכהנים ואומר להם: כה תברכו וגו'.

<< · במדבר רבה · יא · ד · >>


ד. עריכה

דבר אל אהרן וגו' (במדבר ו, כג), לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן ואת בניו לכלל דבור, שזה כלל, כל זמן שהמעשה בכהנים הדבור לכהנים, המעשה לישראל, הדבור לישראל. כה תברכו, רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שמפי הקדוש ברוך הוא נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל, תלמוד לומר: כה תברכו את בני ישראל. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקדש. אתה אומר בלשון הקדש או אינו אלא בכל לשון, נאמר כאן כה תברכו, ונאמר להלן (דברים כז, יב): אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. רבי יהודה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר. כה, עד שיאמרו בלשון הזה, שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וכה, בלשון הקדש. כה תברכו, בעמידה. אתה אומר בעמידה, או שלא בעמידה, תלמוד לומר: אלה יעמדו לברך את העם, נאמר כאן ברכה, ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה, אף ברכה האמורה כאן בעמידה. רבי נתן אומר אינו צריך, שכבר נאמר (דברים י, ח): לשרתו ולברך בשמו, מקיש ברכה לשרות, מה שרות בעמידה, דכתיב: לעמד לשרת, אף ברכה בעמידה. כה תברכו בנשיאות כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא בנשיאות כפים ושלא בנשיאות כפים, תלמוד לומר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. רבי יונתן אומר אי מה להלן ראש חדש וקרבן צבור וכהן גדול, אף כאן ראש חדש וקרבן צבור וכהן גדול. תלמוד לומר (דברים כז, יב): כי בו בחר ה' וגו' הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים, וכתיב (דברים כז, יב): כל הימים, ואתקש ברכה לשרות. כה תברכו, בשם המפרש, אתה אומר בשם המפרש או אינו אלא בכנוי, תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם בשם המיחד לי. יכול אף בגבולין, נאמר כאן: ושמו את שמי, ונאמר להלן (דברים יב, ה): לשום את שמו, מה להלן בית המקדש, אף כאן בית המקדש. מכאן אמרו במקדש בשם המפרש ובמדינה בכנוי, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר הרי הוא אומר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', זה מקרא מסרס, שבכל מקום שאני אבוא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי, והיכן אני נגלה אליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תהא מזכיר את שמי אלא בבית הבחירה, מכאן אמרו שם המפרש אסור לומר בגבולין. כה תברכו וגו', אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לגרים, לנשים ולעבדים משחררים מנין, תלמוד לומר (במדבר ו, כג): אמור להם לכלן. כה תברכו את בני ישראל, פנים כנגד פנים. או ערף מול פנים, תלמוד לומר: אמור להם, פנים כנגד פנים, כאדם שאומר לחברו. אמור להם, מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו, אם שני כהנים הם שיעלו לדוכן, צריך שיאמר להם החזן: כהנים ברכו. ואם אינו אלא כהן אחד, אינו צריך לומר, שנאמר: אמור להם לשנים. אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלש עשה: כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי. אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עוקר את רגליו לעלות אצל התבה בברכת עבודה, שוב אינו עולה, שנאמר (ויקרא יט, כב): וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה. אמר רבי שמלאי בית הכנסת שכלם כהנים, כלם עולים לדוכן, והוא דאשתירו עשרה ישראל שעונין אמן. בית הכנסת שכלה כהנים, מקצתן עולים לדוכן, מקצתם עונים אמן. העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה, ולכך היו הכהנים עולים אל הארון כדי שיהיו כל העם בפניהם. אמר רבי שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנאמר (תהלים קלד, ב): שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קדש, ולא נשאתי את כפי בלא ברכה. מאי מברך אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן מאי אמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל, שלא יהא בה מכשל ועון. וכי מסים לברך ומחזיר פניו מן הצבור מאי אמר, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאים לכף קשרי אצבעות ידם עד שיחזירו פניהם מן הצבור, ואין הקורא רשאי לקרות ברכת כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום, ואינם רשאין לעקר רגליהם ולילך עד שיגמר שליח צבור שים שלום. בזמן שהכהנים מברכין העם מה הצבור אומרים, אמר רבי זירא (תהלים קג, כ כב): ברכו ה' מלאכיו וגו', ברכו ה' כל צבאיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו וגו'. היכן אומר אותן, רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה. רב אמר בהזכרת השם. פליגי בה רב מארי ורב זביד, חד אמר פסוק כנגד פסוק, וחד אמר בכל פסוק אומר לכל שלשת הפסוקים. במוסף של שבת כשהכהנים מברכים מה הצבור אומרים, אמר רב אסי (תהלים קלד, א ב): שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו' שאו ידיכם וגו' (תהלים קלה, כא): ברוך ה' מציון וגו'. ולמה אינו אומר (תהלים קלד, ג): יברכך ה' מציון וגו', שכתוב בההוא ענין, אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, מסים בברכותיו של הקדוש ברוך הוא. במנחה של תעניות מאי אמרי, אמר רב אחא בר יעקב (ירמיה יד, ז ט): אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו. מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון. למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא. בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי (תהלים קכח, ד ו): הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. אמר רבי חיא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה, אמר רבי חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא לבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין. אמר רב אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים. אמר רבי אבהו מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומרין אותו בגבולין. במדינה אומרים ברכת כהנים שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת, כל כך למה, שאין עונין אמן במקדש. תני מנין שאין עונין אמן במקדש, שנאמר (נחמיה ט, ה): קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. מנין שעל כל ברכה תהלה, שנאמר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. במדינה נושאין כפיהם כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. אמור להם, מלא. אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין בכונת הלב, כדי שתשלם הברכה בהן, לכך נאמר אמור להם.

<< · במדבר רבה · יא · ה · >>


ה. עריכה

יברכך ה' וישמרך (במדבר ו, כד), עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב, טענו יצא לדרך נפלו עליו ליסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו, שמא יכול הוא לשמרו מן הליסטים. לפיכך יברכך ה' בעשר, וישמרך מן הליסטים. דבר אחר, יברכך ה' בממון. וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאס ושלא תבוא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך בעשר וישמרך שתעשה ממנו מצוות. יברכך ה' בברכה המפרשת בתורה (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים וגו', (דברים כח, ג ו): ברוך אתה בעיר וגו' ברוך טנאך וגו' ברוך אתה בבאך וגו', (דברים כח, ב): ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. רבי נתן אומר: יברכך בנכסיך וישמרך בגופך. רבי יצחק אומר והלוא אם מברכים הם שמורים, ואם שמורים הם מברכים, ומה תלמוד לומר: וישמרך מיצר הרע, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא, ו): יומם השמש לא יככה וגו', (תהלים קכא, ד ה): הנה לא ינום וגו' ה' שמרך וגו', (תהלים קכא, ז ח): ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר, וישמרך מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (תהלים צא, ז יא): יפל מצדך אלף וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר, וישמרך ישמר לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר (דברים ז, יב): ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. דבר אחר, וישמרך, ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר (ישעיה כא, יא): משא דומה אלי קרא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך ישמר נפשך בשעת מיתה, וכן הוא אומר (שמואל א כה, כט): והיתה נפש אדני צרורה בצרור וגו', שומע אני את הצדיק ואת הרשע, תלמוד לומר (שמואל א כה, כט): ואת נפש איביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר רגליך מן גיהנם, וכן הוא אומר (שמואל א ב, ט): רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו, הרי הם מברכים ושמורים, ומנין שאף שכינה ביניהם, תלמוד לומר (במדבר ו, כה): יאר ה' פניו וגו', יאר ה' וגו', יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו', ואומר (תהלים לו, י): בארך נראה אור, (תהלים קיח, כז): אל ה' ויאר לנו.יברכך ה' וישמרך (במדבר ו, כד), עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב, טענו יצא לדרך נפלו עליו ליסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו, שמא יכול הוא לשמרו מן הליסטים. לפיכך יברכך ה' בעשר, וישמרך מן הליסטים. דבר אחר, יברכך ה' בממון. וישמרך שלא תהא עשוי במדינה פניאס ושלא תבוא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך בעשר וישמרך שתעשה ממנו מצוות. יברכך ה' בברכה המפרשת בתורה (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים וגו', (דברים כח, ג ו): ברוך אתה בעיר וגו' ברוך טנאך וגו' ברוך אתה בבאך וגו', (דברים כח, ב): ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. רבי נתן אומר: יברכך בנכסיך וישמרך בגופך. רבי יצחק אומר והלוא אם מברכים הם שמורים, ואם שמורים הם מברכים, ומה תלמוד לומר: וישמרך מיצר הרע, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג, כו): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא, ו): יומם השמש לא יככה וגו', (תהלים קכא, ד ה): הנה לא ינום וגו' ה' שמרך וגו', (תהלים קכא, ז ח): ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר, וישמרך מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (תהלים צא, ז יא): יפל מצדך אלף וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר, וישמרך ישמר לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר (דברים ז, יב): ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. דבר אחר, וישמרך, ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר (ישעיה כא, יא): משא דומה אלי קרא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך ישמר נפשך בשעת מיתה, וכן הוא אומר (שמואל א כה, כט): והיתה נפש אדני צרורה בצרור וגו', שומע אני את הצדיק ואת הרשע, תלמוד לומר (שמואל א כה, כט): ואת נפש איביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר רגליך מן גיהנם, וכן הוא אומר (שמואל א ב, ט): רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו, הרי הם מברכים ושמורים, ומנין שאף שכינה ביניהם, תלמוד לומר (במדבר ו, כה): יאר ה' פניו וגו', יאר ה' וגו', יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו', ואומר (תהלים לו, י): בארך נראה אור, (תהלים קיח, כז): אל ה' ויאר לנו.

<< · במדבר רבה · יא · ו · >>


ו. עריכה

יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור עינים.

דבר אחר: יאר ה' וגו', שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות.

דבר אחר, יאר, זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בנים בני תורה, כמה דתימא (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור.

דבר אחר: יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח, כמה דתימא (מלאכי א, ו): ולא תאירו מזבחי חנם, ואומר (ויקרא ו, ה): והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה.


(במדבר ו, כה): ויחנך, הרי הם מברכים ושמורים ושכינה ביניהם, ומנין אף חנוני בדעת ובבינה? תלמוד לומר ויחנך, כמה דמצלינן: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.

דבר אחר, ויחנך, יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר (דברים יג, יח): ונתן לך רחמים וגו'.

דבר אחר, ויחנך, יחון אותך בבנים, כמה דתימא (בראשית לג, ה): הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, ואומר (בראשית מג, כט): אלהים יחנך בני.

דבר אחר, ויחנך, כמה דתימא (תהלים סז, ב): אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.

דבר אחר, ויחנך, יחנך במשאלותיך, וכן הוא אומר (ישעיה ל, יט): חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך.

דבר אחר, ויחנך שנה רבי חיא הגדול יחנה ה' אצלך.

דבר אחר, ויחנך, יעמיד ממך נביאים, כמה דתימא (זכריה יב, י): ושפכתי על בית דויד וגו' רוח חן ותחנונים.

דבר אחר, ויחנך, יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך, כמה דתימא (בראשית לט, כא): ויתן חנו בעיני וגו', (אסתר ב, טו): ותהי אסתר נשאת חן וגו'. [על פי]: (דניאל א, ט) ויתן אלהים את חן דניאל וגו'. (משלי ג, ד): ומצא חן ושכל טוב וגו'.

דבר אחר, ויחנך, בתלמוד תורה, וכן הוא אומר (משלי ד, ט): תתן לראשך לוית חן וגו'. (משלי א, ט): כי לוית חן הם לראשך וגו'.

דבר אחר, ויחנך, במתנת חנם, וכן הוא אומר (תהלים קכג, ג): חננו ה' חננו וגו'. (תהלים קכג, ב): כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו.

דבר אחר, ויחנך, להוציאך משעבוד מלכיות, כמה דתימא (תהלים קכג, ג): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.

דבר אחר, ויחנך, לגאל אותך, כמה דתימא (ישעיה לג, ב): ה' חננו לך וגו'.

<< · במדבר רבה · יא · ז · >>


ז. עריכה

ישא ה' פניו אליך וגו' (במדבר ו, כו), יעביר כעסו ממך, ואין ישא אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ, יט): ישא פרעה את ראשך וגו'. פניו, אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ, ו): ונתתי את פני בנפש ההוא וגו', כלומר אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבוא אליך יסירם ממך. דבר אחר, ישא ה', בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית יט, כא): ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו', הרי דברים קל וחמר, אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך. זהו שנאמר: ישא ה' פניו אליך, כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר (דברים י, יז): אשר לא ישא פנים, כיצד נתקימו שני כתובים הללו, כשישראל עושין רצון המקום: ישא ה' פניו אליך, וכשאין עושין רצון המקום: אשר לא ישא פנים. דבר אחר, ישא ה' פניו, וכי הקדוש ברוך הוא נושא פנים והלא כבר נאמר: אשר לא ישא פנים, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שהם נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים, כיצד כתבתי בתורתי (דברים ח, י): ואכלת ושבעת וברכת, ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאים לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה, לפיכך: ישא ה' פניו וגו'. דבר אחר, ישא ה', כתוב אחד אומר: ישא, וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא, עד שלא נחתם גזר דין ישא ה', וגו', משנחתם גזר דין אשר לא ישא פנים. ודכותיה, כתוב אחד אומר (תהלים סה, ג): שמע תפלה, וכתוב אחד אומר (איכה ג, מד): סכתה בענן לך וגו', עד שלא נחתם גזר דין שמע תפלה, משנחתם גזר דין סכתה בענן לך. כתוב אחד אומר (תהלים קמה, יח): קרוב ה' לכל קראיו, וכתוב אחד אומר (תהלים י, א): למה ה' תעמד ברחוק. עד שלא נחתם גזר דין קרוב ה' לכל קראיו, משנחתם גזר דין למה ה' תעמד ברחוק. כתוב אחד אומר (איכה ג, לח): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וכתוב אחד אומר (דניאל ט, יד): וישקד ה' על הרעה. עד שלא נחתם גזר דין מפי עליון וגו', משנחתם גזר דין וישקד ה' וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ד, יד): כבסי מרעה לבך ירושלים. וכתוב אחד אומר (ירמיה ב, כב): כי אם תכבסי בנתר וגו'. עד שלא נחתם גזר דין, כבסי מרעה וגו', משנחתם גזר דין אם תכבסי וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ג, כב): שובו בנים שובבים. וכתוב אחד אומר (ירמיה ח, ד): אם ישוב ולא ישוב. אלא כאן קדם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (ישעיה נה, ו): דרשו ה' בהמצאו. וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ, לא): חי אני נאם ה' אלהים אם אדרש לכם. כאן קדם גזר דין כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (יחזקאל לג, יא): אם אחפץ במות הרשע. וכתוב אחד אומר (שמואל א ב, כה): כי חפץ ה' להמיתם. כאן קדם גזר דין כאן לאחר גזר דין. דבר אחר, ישא ה' פניו אליך, בעולם הזה. אשר לא ישא פנים, לעולם הבא. דבר אחר, ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים, היה רבי יוסי בן דוסתאי אומר, כיצד יתקימו שתי מקראות הללו, אלא: ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו. אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך ובין חברך. רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר (שמות לד, ז): ונקה, וכתוב אחד אומר (שמות לד, ז): לא ינקה. היאך אפשר לקים שני פסוקים הללו, אלא בדבר שבינך לבינו ונקה, בדבר שבינך לבין חברך לא ינקה. בן עזאי אומר מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. דבר אחר, ישא ה' פניו וגו', יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חברו בתוך פניו כשואל מן הצדדין, אלא: ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו, ט): ופניתי אליכם והפריתי. (במדבר ו, כו): וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. רבי נתן אומר: וישם לך שלום, שלום זה שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט, ו): לםרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי אומר זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום שהקדוש ברוך הוא שנה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח, יג): האף אמנם אלד ואני זקנתי. גדול שלום, ששנה המלאך שדבר עם מנוח מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג, ג): הנה נא את עקרה ולא ילדת, ולא ספר דבר זה למנוח. גדול שלום שהשם שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי אלעזר אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום. רבי שמעון בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם. רבי אלעזר הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום. גדול שלום שנתן לענוים, שנאמר (תהלים לז, יא): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רב שלום. גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל. רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר שאפלו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר בהם (הושע י, ב): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלקת. גדול שלום שאפלו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר וגו', ואומר (דברים ב, כו): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו', ואומר (שופטים יא, יג): השיבה אתהן בשלום, גדול השלום שאפלו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. ואומר (ירמיה לד, ה): בשלום תמות. גדול השלום שנתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז, יט): בורא ניב שפתים שלום שלום. רבי מאיר אומר גדול הוא השלום שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום שנתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום, הראשונה אומרת (ישעיה נז, ב): יבוא שלום. שניה אומרת (ישעיה נז, ב): ינוחו על משכבותם, והשלישית אומרת (ישעיה נז, ב): הולך נכחו. ולא דין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (ישעיה נח, ח): כבוד ה' יאספך. אלא שמקלסים לפניהם בשלום: יבוא שלום. גדול השלום שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה כמו השלום, ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן, הראשונה אומרת (ישעיה מח, כב): אין שלום, השניה אומרת (ישעיה מח, כב): אמר ה' לרשעים. השלישית אומרת (ישעיה נ, יא): למעצבה תשכבון. לא דין לרשעים שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר (איוב לג, כב): ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים. ואומר (איוב יח, יח): יהדפהו מאור אל חשך. ואומר (תהלים לה, ו): יהי דרכם חשך וחלקלקת ומלאך ה' רדפם, אלא שהם מתקנטרים לפניהם ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון. גדול השלום שנתן שכר התורה והמצוות, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ. גדול השלום שנתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קיט, קסה): שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שנתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שנתן לעושי צדקה, שנאמר (ישעיה לב, יז): והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו, כד): ויקרא לו ה' שלום. גדול השלום שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה, ב): עושה שלום במרומיו. והרי דברים קל וחמר ומה אם במקום שאין איבה ושנאה צריכין שלום, קל וחמר למקום שיש בו כל המדות הללו. רבי שמעון היה אומר בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינה כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו, וכתיב אחריו (איוב כה, ג): היש מספר לגדודיו, ואומר (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. ואומר (דניאל ז, י): אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן וגו'. וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי, שנאמר (שמות טו, ג): ה' איש מלחמה וגו', בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע. ואומר (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי וגו'. את מוצא כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית ו, יז): הנני מביא את המבול מים. וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם וגו'. וכן כשפרע מן המצריים, שנאמר (שמות יב, כט): וה' הכה כל בכור וגו'. וכן פרע מן האמוריים יחידי, שנאמר (יהושע י, יא): וה' השליך עליהם אבנים גדלות. וכן מסנחריב פרע יחידי, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו'. כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר: אלף אלפין ישמשונה, משגלו ישראל מארצם, אלף אלפין ישמשונה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי אלף אלפין ישמשונה, גדוד אחד, וכמה הן גדודיו, היש מספר לגדודיו. כתוב אחד אומר (תהלים קמז, ד): מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכתוב אחד אומר (ישעיה מ, כו): המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. כשהקדוש ברוך הוא קורא אותם הוא קורא שמות כלן כאחת והם עונין, מה שאי אפשר לו לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחת. וכן הוא אומר (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדבור אחד, ואומר (תהלים סב, יב): אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים. ואומר (ירמיה כג, כט): הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי מהו לכלם שמות יקרא, שאין שם שנוי לא השם שנקרא עכשו נקרא לאחר זמן, וכן הוא אומר (שופטים יג, יח): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף. כתוב אחד אומר (דברי הימים א כא, כה): ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כד, כד): בכסף שקלים חמשים. כיצד יתקימו שני פסוקים הללו, מקום הגרן בשש מאות, מקום המזבח בחמשים. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי שנים עשר שבטים היו ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים. רבי אלעזר בן שמוע אומר הגורן בשש מאות, אבל (שמואל ב כד, כב): הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים בשקל כסף חמשים. כתוב אחד אומר (דברי הימים ב ט, כה): ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים. וכתוב אחד אומר (מלכים א ה, ו): ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים. כיצד יתקימו שני כתובים הללו, ארבעת אלפים אסטבלאות, ארבעים אלף סוסים. כתוב אחד אומר (דברי הימים ב ד, ה): מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל, וכתוב אחד אומר (מלכים א ז, כו): אלפים בת יכיל. כיצד שני כתובים הללו מתקימים, בלח אלפים, שהם שלשת אלפים ביבש. מכאן אמרו שני כורים בלח שהם שלשת כורים ביבש. חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר (בראשית טו, טו): ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן המקום שלום, שנאמר (בראשית כח, כא): ושבתי בשלום וגו'. וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום, שנאמר (מלאכי ב, ה): בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שנתן שכרו שלום,, שנאמר (במדבר כה, יב): הנני נתן לו את בריתי שלום. וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר (משלי ג, יז): וכל נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה לב, יח): וישב עמי בנוה שלום. וכן לא פרע מן עמון ומואב אלא שמנע מהם שלום, שנאמר (דברים כג, ז): לא תדרש שלמם וטבתם וגו'. וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר: וישם לך שלום.

<< · במדבר רבה · יא · ח · >>


ח. עריכה

ושמו את שמי. מגיד שהם מתברכים בשם המיחד, יכול אף בגבולין יהיו מתברכין בשם המיחד, תלמוד לומר: ושמו את שמי, ונאמר להלן (נחמיה א, ט): לשכן את שמי. מה להלן מקדש אף כאן מקדש, אלא משרבו הפריצים חזרו להיות מוסרים את השם לצנועים שבכהנה. אמר רבי טרפון מעשה והייתי עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתי שאמרו בתוך נעימת הכהנים. או במקדש מברכין, ואין מברכין בגבולין, אמר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אף בגבולין, אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת, במקדש אומר השם ככתבו, בגבולין בכנויו. בגבולין נושאין ידיהם כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם. (במדבר ו, כז): ואני אברכם, למה נאמר, לפי שנאמר (במדבר ו, כג): כה תברכו את בני ישראל, אין לי אלא ברכה לישראל, לגרים לנשים ולעבדים מנין, תלמוד לומר: ואני אברכם. יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הם מברכים ואם לאו אין מברכין, תלמוד לומר: ואני אברכם, שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל, תלמוד לומר: ואני אברכם, אני אברך את עמי, וכן הוא אומר (דברים טו, ו): כי ה' אלהיך ברכך וגו', הכהנים מברכים את ישראל, מי מברך את הכהנים, תלמוד לומר: ואני אברכם. הכהנים מברכים את ישראל ואני אברך אלו ואלו, הוי: ואני אברכם.

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.