פתיחת התפריט הראשי

במדבר רבה יא ד

ד. עריכה

דבר אל אהרן וגו' (במדבר ו, כג), לפי שכל מעשה הפרשה באהרן, הביא את אהרן ואת בניו לכלל דבור, שזה כלל, כל זמן שהמעשה בכהנים הדבור לכהנים, המעשה לישראל, הדבור לישראל. כה תברכו, רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שמפי הקדוש ברוך הוא נאמר למשה באיזה סדר יברכו את ישראל, תלמוד לומר: כה תברכו את בני ישראל. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקדש. אתה אומר בלשון הקדש או אינו אלא בכל לשון, נאמר כאן כה תברכו, ונאמר להלן (דברים כז, יב): אלה יעמדו לברך את העם, מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. רבי יהודה אומר אינו צריך, הרי הוא אומר. כה, עד שיאמרו בלשון הזה, שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וכה, בלשון הקדש. כה תברכו, בעמידה. אתה אומר בעמידה, או שלא בעמידה, תלמוד לומר: אלה יעמדו לברך את העם, נאמר כאן ברכה, ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה, אף ברכה האמורה כאן בעמידה. רבי נתן אומר אינו צריך, שכבר נאמר (דברים י, ח): לשרתו ולברך בשמו, מקיש ברכה לשרות, מה שרות בעמידה, דכתיב: לעמד לשרת, אף ברכה בעמידה. כה תברכו בנשיאות כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא בנשיאות כפים ושלא בנשיאות כפים, תלמוד לומר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. רבי יונתן אומר אי מה להלן ראש חדש וקרבן צבור וכהן גדול, אף כאן ראש חדש וקרבן צבור וכהן גדול. תלמוד לומר (דברים כז, יב): כי בו בחר ה' וגו' הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים, וכתיב (דברים כז, יב): כל הימים, ואתקש ברכה לשרות. כה תברכו, בשם המפרש, אתה אומר בשם המפרש או אינו אלא בכנוי, תלמוד לומר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם בשם המיחד לי. יכול אף בגבולין, נאמר כאן: ושמו את שמי, ונאמר להלן (דברים יב, ה): לשום את שמו, מה להלן בית המקדש, אף כאן בית המקדש. מכאן אמרו במקדש בשם המפרש ובמדינה בכנוי, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר הרי הוא אומר (שמות כ, כד): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', זה מקרא מסרס, שבכל מקום שאני אבוא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי, והיכן אני נגלה אליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תהא מזכיר את שמי אלא בבית הבחירה, מכאן אמרו שם המפרש אסור לומר בגבולין. כה תברכו וגו', אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לגרים, לנשים ולעבדים משחררים מנין, תלמוד לומר (במדבר ו, כג): אמור להם לכלן. כה תברכו את בני ישראל, פנים כנגד פנים. או ערף מול פנים, תלמוד לומר: אמור להם, פנים כנגד פנים, כאדם שאומר לחברו. אמור להם, מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו, אם שני כהנים הם שיעלו לדוכן, צריך שיאמר להם החזן: כהנים ברכו. ואם אינו אלא כהן אחד, אינו צריך לומר, שנאמר: אמור להם לשנים. אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלש עשה: כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי. אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עוקר את רגליו לעלות אצל התבה בברכת עבודה, שוב אינו עולה, שנאמר (ויקרא יט, כב): וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה. אמר רבי שמלאי בית הכנסת שכלם כהנים, כלם עולים לדוכן, והוא דאשתירו עשרה ישראל שעונין אמן. בית הכנסת שכלה כהנים, מקצתן עולים לדוכן, מקצתם עונים אמן. העם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה, ולכך היו הכהנים עולים אל הארון כדי שיהיו כל העם בפניהם. אמר רבי שמעון בן פזי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנאמר (תהלים קלד, ב): שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קדש, ולא נשאתי את כפי בלא ברכה. מאי מברך אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר הכהן רגליו לעלות לדוכן מאי אמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל, שלא יהא בה מכשל ועון. וכי מסים לברך ומחזיר פניו מן הצבור מאי אמר, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאים לכף קשרי אצבעות ידם עד שיחזירו פניהם מן הצבור, ואין הקורא רשאי לקרות ברכת כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום, ואינם רשאין לעקר רגליהם ולילך עד שיגמר שליח צבור שים שלום. בזמן שהכהנים מברכין העם מה הצבור אומרים, אמר רבי זירא (תהלים קג, כ כב): ברכו ה' מלאכיו וגו', ברכו ה' כל צבאיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו וגו'. היכן אומר אותן, רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה. רב אמר בהזכרת השם. פליגי בה רב מארי ורב זביד, חד אמר פסוק כנגד פסוק, וחד אמר בכל פסוק אומר לכל שלשת הפסוקים. במוסף של שבת כשהכהנים מברכים מה הצבור אומרים, אמר רב אסי (תהלים קלד, א ב): שיר המעלות הנה ברכו את ה' וגו' שאו ידיכם וגו' (תהלים קלה, כא): ברוך ה' מציון וגו'. ולמה אינו אומר (תהלים קלד, ג): יברכך ה' מציון וגו', שכתוב בההוא ענין, אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, מסים בברכותיו של הקדוש ברוך הוא. במנחה של תעניות מאי אמרי, אמר רב אחא בר יעקב (ירמיה יד, ז ט): אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו. מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון. למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא. בנעילה של יום הכפורים מאי אמרי (תהלים קכח, ד ו): הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. אמר רבי חיא בר אבא כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה, אמר רבי חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא לבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין. אמר רב אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מבעי לממרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים. אמר רבי אבהו מריש הוה אמינא להני קראי, כיון דחזינא לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומרין אותו בגבולין. במדינה אומרים ברכת כהנים שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת, כל כך למה, שאין עונין אמן במקדש. תני מנין שאין עונין אמן במקדש, שנאמר (נחמיה ט, ה): קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. מנין שעל כל ברכה תהלה, שנאמר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. במדינה נושאין כפיהם כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. אמור להם, מלא. אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין בכונת הלב, כדי שתשלם הברכה בהן, לכך נאמר אמור להם.