ביאור:תוספתא/בכורים/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בכורים פרק שני

כוי, חיה ובהמה

(א)

כוי: כיצד דומה לחיה? -

דמו טעון כסוי כמו החיה

ראו משנה ב, ט. לעניין החלב ראו שם משנה י.
מפשיט בו – ראו חולין ט, ג. גיד הנשה – ראו חולין ז, א. עניין הנזירות נמנה במשנה יא כעניין שבו כוי אינו שווה לא לחיה ולא לבהמה, וראו נזיר ה, ז.

רבי אליעזר אומר: חייבין על חלבו אשם תלוי
כיצד שוה לחיה ולבהמה?
מפשיט בו חבור כחיה וכבהמה,
ונוהג בו גיד הנשה כחיה וכבהמה
אם אמר "הריני נזיר שזה חיה" ו"בהמה" – הרי זה נזיר
ר' יוסי אומר: כוי בריה לעצמו, ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם חיה אם בהמה.

אנדרוגינוס איש ואשה

(ב)

אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים, ויש בו דרכים שוה לנשים
ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים, ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים.

(ג)
דרכים ששוה בהן לאנשים: מטמא בלובן כאנשים, נושא אבל לא נישא כאנשים

מטמא בלובן - בעל קרי. נושא ולא נישא – גם בדיעבד, וראו קדושין ב, א. אינו מתייחד – ראו שם ד, יב. ניזון עם הבנות – ראו ב"ב ט, ב. אינו מטמא למתים – אם הוא כהן, וראו סוטה ג, ז. בל תקיף ובל תשחית ושאר המצוות – ראו קדושין א, ז.

ואין מתייחד עם הנשים כאנשים, ואינו ניזון עם הבנות כאנשים
ואין מטמא למתים כאנשים, ועובר על בל תקיף, ועובר על בל תשחית כאנשים
וחייב בכל המצות האמורות בתורה מצוות עשה כאנשים.

(ד)
דרכים ששוה לנשים: מטמא באודם כנשים, ואין מתייחד עם האנשים כנשים

מטמא באודם – ראו זבים ב, א. אינו מתיחד - עם איש אחד, ראו קדושין שם. אינו זוקק ליבום – אם אחיו מת בלי בנים. אינו חולק – ראו ב"ב שם. קדשי קדשים – אפילו אם הוא כהן, ראו זבחים ה, ג-ה. פסול לעדות – ראו ר"ה א, ח. פסול מן הכהונה – ראו יבמות י, א.

ואין זוקק ליבום כנשים, ואין חולק עם הבנים כנשים, ואין חולק בקדשי קדשים כנשים
ופסול לכל עדות שבתורה כנשים, ואם נבעל בעבירה פסול מן הכהונה כנשים.

(ה)
דרכים ששוה בהן לאנשים ולנשים: חייבין על נזקו, בין איש בין אשה

ראו מכילתא נזיקין יד, וכן ב"ק א, ג. אמו יושבת ומביאה קרבן – ראו נדה ג, ה. נוחל – ראו ב"ב ט ב. קדשי הגבול - אם הוא כהן מקבל תרומה, חלה וכו'.

ההורגו במזיד נהרג, בשוגג גולה לערי מקלט
אמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים וכנשים, ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים
ונוחל בכל נחלות כאנשים וכנשים, חולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים
ואם אמר "הריני נזיר שזה איש" ו"אשה" - הרי זה נזיר.

(ו)

דרכים שלא שוה בהן, לא לאנשים ולא לנשים: אין חייבין על טומאתו, אם בא למקדש טמא בלובן ובאודם. ואין שורפין על טומאתו

ואין נערך, לא כאנשים ולא כנשים, אין נמכר לעבד עברי לא כאנשים ולא כנשים

נערך – ראו ערכין א, א. נמכר – בגניבתו או ע"י אביו.
ר' יוסי – השוו לעיל הלכה א.

אם אמר "הריני נזיר שאין זה איש" ו"אשה" הרי זה נזיר
ר' יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה לעצמו,
ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם איש הוא, אם אשה הוא
אבל טומטום אינו כן, אלא: או ספק איש, או ספק אשה.

הפרשת הביכורים, הבאתם ומכירתם

(ז)
כיצד מפרישין את הבכורים?

ראו משנה ג, א.

יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר
קושרן במשיחה ואומר "הרי אלו בכורים"
ר"ש אומר חוזר וקורא אותן "בכורים" מאחר שיתלשו מן הקרקע.

(ח)
מצוה להביאם בשבעה כלים, ואם הביאן בכלי אחד יצא

לפי התוספתא מביאים בכורים גם מהתבואה, אבל ראו לעיל א, ו, שהזכירו חמישה מינים.
עולים פלכים – ראו משנה ג, ב. טעונים עולה – ראו משנה ב, ד. לא מתעסקים בחזרה – אין תהלוכה ביציאה מירושלים.
זמן עצי כהנים - ראו מה שביארנו בתענית ד, ה. הברייתא מזכירה אותם כאן כדי להשוות בין קרבן עצים שבהם לא היו מתעסקים ולא עושים תהלוכה - לבכורים. טעונים לינה – הבכורים, וראו משנה ב, ד. הגיעו להר הבית – ראו משנה ג, ד. הגוזלות – ראו משנה ג, ה.

כיצד הוא עושה? מביא שעורין ונותן למטה, ודבר אחר על גביהן
חטין מלמטן ודבר אחר על גביהן, זיתים על גביהן, תאנים למעלה מכולן
ומקיפין להם אשכולות של ענבים מבחוץ.
לא היו עולין יחידים, אלא פלכים פלכים.
לא היו מהלכים כל היום כולו, אלא שתי ידות ביום
חזני בית הכנסת עולין עמהם.
ולנין ברחובה של עיר. לא היו נכנסים לבתים, מפני אהל טומאה
וטעונה עולה ושלמים.
לא היו מתעסקין בחזרה כדרך שמתעסקין בהליכתן
זמן עצי הכהנים והעם בתשעה באב, וטעונין לינה
לא היו מתעסקין בהן כדרך שמתעסקין בבכורים
כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנן לעבדו או לקרובו, עד שמגיע להר הבית
הגיע להר הבית - אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתיפו ונכנס, עד שמגיע לעזרה
הגיע לעזרה - דברו הלוים בשיר: "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי" (תהילים ל)
הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות, ומה שבידן נותנים לכהנים.

(ט)
תוספת הבכורים - מין במינו, ועיטור הבכורים - מין בשאינו מינו

ראו משנה ג, י.
עיטור בכורים – לפעמים דינו כתוספת, לפעמים כעיטור החייב בדמאי, ולפעמים אין מקבלים אותו כלל.

תוספת הבכורים נאכלת בטהרה, ופטורה מן הודאי, ואין צריך לומר מן הדמאי
עיטור הבכורים ממין על מינו, מדבר שהוא חייב בבכורים דינו כתוספת.
פטור מן הודאי, ואין צריך לומר מן הדמאי
עיטור הבכורים מין בשאינו מינו, דבר שאין חייב - חייב בדמאי, ואין צריך לומר בודאי
עיטור הבכורים ממין על מינו, דבר שאין חייב בבכורים
או מעמון ומואב - אפילו דבר שחייב בבכורים - אין מקבלין הימנו.

(י)
המוכר ספר תורתו אינו רואה סימן ברכה לעולם

ראו משנה ג, יב: הבכורים כספר תורה: ניתן למכרם אבל אין ברכה במכירה זו.

כותבי ספרים תפילין ומזוזות,
הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין שלא לשם שמים - אינן רואין סימן ברכה לעולם
אם היו עוסקין לשם שמים - הרי הן בכלל ברכה
תגרי שמיטה, ומגדלי בהמה דקה, וקוצצי אילנות טובות - אינן רואין סימן ברכה לעולם
העסוקין לגבוה, אם היו עסוקין לשם שמים - הרי הן בכלל ברכה.