ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/תהלים/קמד


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד
ר' הביאור במהדורה הרגילה
תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים קמד)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לְדָוִד!
בָּרוּךְ יְהוָה - צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה.
חַסְדִּי הקב"ה הוא החסד שלי, כלומר: העושה עמי חסד, ולוקח אותי תחת חסותו וּמְצוּדָתִי הרשת שלי. מצודה היא רשת לתפיסת דגים או ציפורים, מִשְׂגַּבִּי המרים אותי והופך אותי לשגיב או שגיא וּמְפַלְטִי והמציל... 'פליטה' - בריחה, ניצול ממלחמה לִי אותי,
מָגִנִּי! - וּבוֹ חָסִיתִי הסתתרתי, ור' בהגיגי לשון להלן, הָרוֹדֵד עַמִּי הגורם לירידת עמים, וחז"ל לימדו שמדובר כאן על אויביו מבית תַחְתָּי.
יְהוָה! מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ? בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ?
אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה! יָמָיו - כְּצֵל עוֹבֵר.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


יְהוָה! הַט שָׁמֶיךָ הטה את השמים כדי שהמים שבהם יוכלו ליפול - וְתֵרֵד מי השמים יפלו לארץ! גַּע בֶּהָרִים - וְיֶעֱשָׁנוּ יתפרצו הרי הגעש!
בְּרוֹק בָּרָק - וּתְפִיצֵם תגרום להם נפץ, כלומר קול חזק יצא מהברק, שְׁלַח חִצֶּיךָ ברד, מלשון אבני חצץ. וראה הגיגי לשון להלן - וּתְהֻמֵּם ותגרום להם המיה, רעש חזק הנובע מנפילת הברד. ואולי גם קולות השריקה הנלווים לברד גדול.
שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם! פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים, - מִיַּד בְּנֵי נֵכָר עזור לי עם מזג האויר על מנת שאנצל מהקרב!
אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא, וִימִינָם אולי במשמעות: המלים שלהם. ור' הגיגי לשון - יְמִין שָׁקֶר.


אֱ‍לֹהִים! שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ,
בְּנֵבֶל כלי נגינה עשוי חרס: בעמוס - פורטים על פיו, כלומר מדובר בכלי מיתר ללא קשת, בישעיה - הוא משמיע המיה, ותמיד - מתנגן עם כינור. עָשׂוֹר נבל עשור - בעל עשרה "נימים" - מיתרים. סביר שהמיתר האחרון שימש לאוקטבה הבאה, ומכאן שהיה להם סולם בן שמונה תווים אשר בעליה שונה בחצי צליל (כלומר חצי "טון") מהשמונה שבירידה אֲזַמְּרָה לָּךְ!
הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים, הַפּוֹצֶה פודה, מציל. מצליח להבריח. משחק מלים עם ברוק ברק ותפיצם. ור' הגיגי לשון להלן אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה.
פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי במאמר מוסגר, כאשר מזכיר את הצלתו מיד בני נכר, חוזר ומבקש הצלה ומזכיר את תכונותיהם הרעות מִיַּד בְּנֵי נֵכָר -
אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר.
אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים כמו שתילים, כבר עברו את שלב הזרע - מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם כבר בנעוריהם הם גבוהים
בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת כמו עץ הזית החזק והרחב. ולפי חז"ל זבות - מפיקות נוזל (דם), על פי השוואה לכתוב וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ מְחֻטָּבוֹת אשר חטבו אותם. כלומר: ניסרו אותם והם מוכנים כבר - תַּבְנִית הֵיכָל כדי לבנות מהם ארמון או אולם גדול.
מְזָוֵינוּ מחסני המזון, או מאגרי המיץ מְלֵאִים - מְפִיקִים מוציאים מהם מִזַּן אֶל זַן סוג אחד של מזון או: מזון מעונה אחת, כי כבר יש מספיק מהסוג האחר או מספיקים להפקה מעונת מזון (תבואה) אחת לעונת מזון הבאה. !
צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת האילים הזכרים מוציאים קרניים - מְרֻבָּבוֹת מרובות, כלומר: מִתְּרַבּוֹת. או: מגיעים לעדרים גדולים של רבבות 'ראשי צאן'. ביטוי לריבוי בְּחוּצוֹתֵינוּ בדירי הצאן שלנו, המוקפים מחיצה החוצצת. ר' הגיגי לשון.
אַלּוּפֵינוּ השוורים או אילי הצאן הזכרים - נקרא אלוף או אלף כי הוא המוביל והגדול. והאות אלף במקורה היא ציור שור או איל בעל קרניים ᗄ או ᗉ מְסֻבָּלִים מולבש על גבם סַבָּל המאפשר להם למשוך מחרשה או עגלה אֵין פֶּרֶץ אין בהמות בורחות מהעדר, טוב להן וְאֵין יוֹצֵאת,
וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ ברחבה שם מכנסים את הצאן והבקר.
אַשְׁרֵי הָעָם - שֶׁכָּכָה לּוֹ! אַשְׁרֵי הָעָם - שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו!