ביאור:משלי כז א
משלי כז א: "אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם."
תרגום מצודות: אל תתהלל (תשתבח עצמך) במה שתבטיח לעשות ביום מחר, כי לא תדע מה דבר יקרה, כי פן יקרה דבר אשר לא תוכל עשוהו -
תרגום ויקיטקסט: אל תהלל את עצמך על תוצאות המעשים שתעשה מחר, כי אינך יודע מה יקרה עד מחר, אילו בעיות לא-צפויות יילד (ייצור) היום הנוכחי שימנעו ממך לעשות את מה שהתפארת בו -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כז א.
דקויות עריכה
הפסוק מזהיר אותנו שלא להבטיח הבטחות-שווא. לפעמים אנחנו מבטיחים כי אנחנו רוצים לזכות כבר היום בכבוד ובשבח על המעשים שנעשה מחר. אבל השבח הזה לא מגיע לנו: אל ניתן לעצמנו תהילה, כבוד ושבח על תוצאות המעשים שנעשה בעתיד, כי איננו יודעים אילו מצבים חדשים ייוולדו (ייווצרו) בזמן שיעבור עד אז.
האם אסור להבטיח הבטחות? עריכה
הפסוק אינו אוסר להבטיח הבטחות. הרי החברה האנושית מסתמכת על הבטחות שאנשים מבטיחים זה לזה ועל הסכמים שאנשים עושים ביניהם. האיסור הוא רק להתהלל - לקבל שבח ותהילה על דברים שנעשה בעתיד. ישנן כמה דרכים להבטיח מבלי להתהלל:
א. לדבר רק על מעשים, לא על תוצאות. למשל: מותר לקבלן להבטיח ללקוחותיו שיבנה דירה ע"פ התוכנית שהסכימו ביניהם, אך אסור לו להבטיח "אני אבנה לכם דירה שתעשה אתכם מאושרים". מותר לפוליטיקאי להבטיח "אצביע בעד הגדלת הקצבאות לנזקקים", אך אסור לו להבטיח "אגדיל את הקצבאות לנזקקים" (ייתכן שלא יהיה לו רוב), ובוודאי שאסור לו להבטיח "אפתור את בעיית העוני במדינה".
ב. לדבר רק על טוב, לא על הכי טוב. המשמעות המדוייקת של המילה תהילה היא שבח ומחמאה שנותנים לטוב ביותר. אסור לאדם להתפאר שהמעשים שהוא מתכוון לעשות מחר הם הטובים ביותר, כי איננו יכול לדעת מה יעשו האחרים עד מחר. למשל: מותר לקבלן להבטיח ללקוחותיו שיבנה דירה, אך אסור לו להבטיח שהדירה שהוא בונה תהיה הטובה ביותר או המשתלמת ביותר בשוק. מותר לפוליטיקאי להבטיח "אצביע בעד הגדלת הקצבאות לנזקקים", אך אסור לו להבטיח "אדאג לעניים יותר מכל שאר הפוליטיקאים".
ג. לצרף לכל הבטחה את הביטוי "אם ירצה ה'". כך נוהגים אנשים רבים, וייתכן שהמקור למנהג זה הוא בפסוקנו: כיוון שהאדם אינו יודע אם יוכל לקיים את הבטחותיו - כל שמותר לו להבטיח הוא, שיעשה את מה שה' ירצה.
ד. אולם הכי טוב לא להבטיח בכלל - רק לעשות: "מי שיזדמן לו איזה מעשה טוב לעשות ביום זה, שלא יתהלל לומר אעשה אותו למחר, כי אינו יודע איזה עיכוב אפשר שיתייצב כנגדו ביום אחר, ולא יוכל עוד לעשותו... ושלא יוציא מחשבתו בשפתיו, לפי שהסטרא-אחרא אורבת תמיד לעכב ולמנוע את האדם שלא יתעסק בשום מעשה טוב... לשתוק ולהסתיר כל מעשה טוב שיש בליבו לעשות, כי בכך יעלה בידו לעשותו, ולא ימצא קטרוגים ומונעים" (רמ"ד ואלי).
מה ילד יום עריכה
1. על-פי הפשט, "ילד - ענינו מקרה, וכן "אלה תולדות יעקב" (הדברים שקרו ליעקב). ולפי שהזמן מוליד הקורות, אמר ילד יום" (מצודת ציון).
2. ועל-דרך הדרש, הפסוק מתייחס לצעירים שאומרים "אני רוצה ילדים, אבל לא עכשיו - אולי בעוד שנה, אחרי שאסיים את התואר, אחרי שאקנה דירה גדולה...". אולם הם אינם יודעים מה ילד יום - רמת הפוריות יורדת מיום ליום, וייתכן שביום שירצו ילדים, יגלו שהם כבר לא יכולים להוליד...
הקבלות עריכה
1. בן הדד מלך ארם התפאר שהוא שהוא יכול לרמוס בצבאו את כל ממלכת שומרון, (מלכים א כ י): "וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר 'כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ, אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי'" - "אני הולך להביא עליך צבא כל כך גדול שהוא ימחוק אותך לגמרי, עד שלא יישאר מספיק עפר בשומרון".
אחאב מלך ישראל ענה לו, (מלכים א כ יא): "וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר 'דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ'" - "אל תתהלל היום, כאשר אתה חוגר את כלי מלחמתך ומתכוון לצאת לקרב, כאילו שאתה כבר מחר, מפתח את החגורה אחרי הניצחון".
2. בספר בן סירא מופיע החצי השני של פסוקנו בהקשר הפוך - של צער ודאגה: "אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום, שמא למחר איננו, ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו" (הובא בתלמוד בבלי, סנהדרין ק ב). אי אפשר לדעת מה יקרה מחר, ייתכן שמחר לא נהיה כאן, וכל הצער שלנו, כמו כל ההבטחות שהבטחנו, יהיה לשווא.
3. קהלת מציע דרך אחרת להתמודד עם אי-הוודאות בעתיד, (קהלת יא ב): "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ"*. לגוון את תיק-ההשקעות כדי להקטין את הסיכון.
4. הפסוק הבא, (משלי כז ב): "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ, נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ", מביע רעיון דומה: התהילה של האדם צריכה לבוא מאנשים זרים, שרואים את התוצאות האמיתיות של המעשים שלו, ולא מפיו שלו עצמו, שכן הוא לא יכול להעריך את פעולותיו באופן אובייקטיבי; התהילה של האדם צריכה לבוא מאנשים חיצוניים, שיכולים להשוות את מעשיו של האדם למעשיהם של אחרים ולבחון מי באמת הטוב ביותר, ולא ממנו עצמו, שכן הוא עצמו תמיד יחשוב שהוא הטוב ביותר*. מותר לאדם לקבל תהילה, רק לאחר שהוא עושה מעשים, והתוצאות החיוביות של מעשיו גלויות גם לזרים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/27-01