ביאור:מעומד/מקרא/תורה/שמות/יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ פרק זה במהדורה הרגילה (ללא עימוד) (ומהדורות נוספות של שמות פרק יב)

יציאת מצרים

פתיח (החודש הראשון)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - לֵאמֹר נקודותיים - בעברית התנכית:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה חודש האביב, כלומר ניסן לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים תחילת שנת הלבנה, והחשוב בחודשים - רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:

שמירת השה לקראת ההקרבה, וסדר הקרבתו ואכילתו

בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה בעשירי של החודש המדובר:

וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ - שֶׂה טלה או גדי - בן צאן צעיר, ויש מפרשים: בן צאן - ללא הגדרת גיל או מין, ובהמשך מוגדר השה הנדרש לְבֵית אָבֹת לכל משפחה מורחבת, כלומר..., שֶׂה לַבָּיִת כל איש ייקח שה לביתו.

וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת לא יספיק מִהְיֹת מִשֶּׂה מלאכול שה שלם בארוחה אחת, וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ היוצרים יחד חבורה מספיק גדולה - בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת לפי מספר הנפשות שבכל הבתים יחד,

אִישׁ - לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ תימנו. כלומר: תיספרו לפי יכולת האכילה של המצטרפים עַל הַשֶּׂה.

שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה בשנתו הראשונה יִהְיֶה לָכֶם,

מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן או מן הָעִזִּים תִּקָּחוּ.

וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת שתשמרו על השה עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה,

וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, בֵּין הָעַרְבָּיִם לפנות ערב, מחצי שעה אחרי חצות היום עד שקיעת השמש.

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת קורות זקופות מימין ומשמאל לדלת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף הקורה העליונה שעל שתי המזוזות,

עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם.

וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה:

צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים עם מרורים. וחז"ל נחלקו אם הבשר, המצות והמרור דרושים יחד, או שאפשרי כל שילוב של מרור עם האחרים יֹאכְלֻהוּ.
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא ללא בישול. ויש מפרשים:חצי מבושל וּבָשֵׁל וגם לא מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם - כִּי אִם: צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו עם רגליו וְעַל קִרְבּוֹ ועם קיבתו ומעיו.
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר - בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ:

מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים כאילו מוכנין לצאת לדרך
נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם
וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם,
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן -

פֶּסַח השה הוא קררבן פסח לה' הוּא לַיהוָה!

ההבטחה למכת בכורות ולפסיחה על בתי ישראל

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה,

וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה!

וּבְכָל אֱלֹהֵי ובבהמות ובפסילים הנעבדים מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים נקמות!

אֲנִי יְהוָה!!

וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם

וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי אדלג, אחוס [מכאן בא השם 'פסח' לקורבן ולחג]

להרחבה עֲלֵכֶם,

וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף מגיפה - נפגעים. ויש מפרשים:מכת מוות לְמַשְׁחִית שיגרום לפגיעה. ויש מפרשים: מאת המלאך המשחית - בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

קרבנות חג המצות ופרטי החג

וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן

וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ: חַג לַיהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם - חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ,

אַךְ בדיוק בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ תבערו, שלא יהיה קיים שְּׂאֹר מעט עיסת לחם חמוצה הגורמת לבצק לטפוח, למעשה שמרים מִבָּתֵּיכֶם,

כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ - וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל,

- מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי.

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא: 'קֹדֶשׁ!' הכרזה שזה יום קודש וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא: 'קֹדֶשׁ!' יִהְיֶה לָכֶם, - כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם,

אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ - הוּא לְבַדּוֹ רק הדברים שאתם מבשלים לצורך אכילה יֵעָשֶׂה לָכֶם מותר לעשות ואין זה נחשב "מלאכה" שנאסרה..

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת והסיבה שאתם שומרים את הַמַּצּוֹת מצוות אכילת המצות, כדי שתזכרו... - כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וּשְׁמַרְתֶּם תזכרו לעשותו חג אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם - חֻקַּת עוֹלָם:

בָּרִאשֹׁן בחודש הראשון - חודש ניסן - בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב אוכלים מצות בליל ט"ו בניסן, ומפסיקים לאכול חמץ מהבוקר של י"ד תֹּאכְלוּ מַצֹּת,

עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ, בָּעָרֶב.

שִׁבְעַת יָמִים, שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם,

כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת - וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ הן הגרים - האנשים שאינם תושביה הקבועים של הארץ (כלומר אינם מבני ישראל), והן תושביה הקבועים.

כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת! {פ}

צווי משה: פסח מצרים - הקרבת הקרבן ובשורת ההצלה, ופסח דורות

פסוקים כה-לא עם תירגום לארמית, (מהמאה ה-11, נמצא בגניזה הכורדית)

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:

מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם - וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח!

וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת ענפים קשורים ביחד אֵזוֹב סוג של עשב (מזוהה עם מרווה - 'זעתר')

וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף בכלי לקבל את הדם

וְהִגַּעְתֶּם ותגרמו לכך שהדם יגיע מהכלי אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת העמודים בצידי הדלת המאפשרים את תזוזתה מִן הַדָּם אֲשֶׁר {ב בַּסָּף

להרחבה,

וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ - עַד בֹּקֶר!

וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם

וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת -

וּפָסַח יחוס יְהוָה עַל הַפֶּתַח בהיגוי המקראי האות ס' והאות ת' נהגות באופן דומה, והביטוי פסח על הפתח' הוא משחק מלים , וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לפגיעה. ויש מפרשים: למלאך המשחית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קרבן הפסח לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ - עַד עוֹלָם!

וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם - כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר,

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת!

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:

מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?

וַאֲמַרְתֶּם:

זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה!

-אֲשֶׁר לזיכרון ש פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם - וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל",

וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ.

וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, -

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן - כֵּן עָשׂוּ. {ס}

יציאת מצרים

מכת בכורות וגרוש העם בידי פרעה

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:

וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם -

מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי בכורות הנמצאים במאסר אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר,

וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה בלילה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם

וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת!

וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר:

קוּמוּ ! - צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי ! - גַּם אַתֶּם משה ואהרן גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה - כְּדַבֶּרְכֶם !

גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ - כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם ביקשתם והסברתם - שמדובר בחג, וָלֵכוּ!

וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי ולפי חז"ל - ביקש שיברכו אותו שלא ימות במכת בכורות, שכן גם הוא עצמו היה בכור..

וַתֶּחֱזַק לחצו, זירזו מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ,

כִּי אָמְרוּ:

כֻּלָּנוּ מֵתִים עוד מעט נמות!!

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ המצריים כל כך זירזו אותם, שלא היו אפילו כמה דקות להחמיץ את הבצק,

מִשְׁאֲרֹתָם כלים לבצק צְרֻרֹת קשורות בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם הגב העליון.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כבר קודם לכן כִּדְבַר מֹשֶׁה,

וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.

וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם, וַיַּשְׁאִלוּם -

וַיְנַצְּלוּ הצילו - כלומר לקחו בחזרה את רכושם. ויש מפרשים: ורוקנו אֶת מִצְרָיִם. {פ}

המסע לסוכות ואפיית המצות

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה למקום הנקרא סוכות (על שם הסוכות שבנו שם) - כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף בלי להחשיב את הטף (מתחת לגיל 20).

וְגַם עֵרֶב תערובת עמים שלא היו מבני ישראל שהצטרפו אליהם רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר - מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד!

וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם - עֻגֹת מַצּוֹת עגולי מצה,

כִּי לֹא חָמֵץ כי הבצק לא החמיץ, בגלל התנודות בדרך, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ

וְגַם צֵדָה דגים (בערבית: דיג) או בשר. ולפי המסורת: לא הכינו מזון אחר לדרך לֹא עָשׂוּ לָהֶם.

וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

(ברית בין הבתרים - פר' לֵך לְךָ) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי! - וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה".

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה 430 שנה,

וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

- לֵיל שִׁמֻּרִים שמירה מהמשחית הוּא לַיהוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,

הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה שעליו אנו מדברים לַיהוָה -

שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - לְדֹרֹתָם. {פ}

המותרים לאכול את הפסח

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:

כָּל בֶּן נֵכָר לפי פשוטו: שאינו מבני ישראל. וחז"ל דרשו: בן ישראל מומר, שנתנכרו מעשיו לה' לֹא יֹאכַל בּוֹ.

וְכָל עֶבֶד זכר אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף שבעליו קנה אותו בכסף: וּמַלְתָּה אֹתוֹ - אָז יֹאכַל בּוֹ.

תּוֹשָׁב נוכרי שגר בארץ וְשָׂכִיר ופועל נוכרי שכיר - לֹא יֹאכַל בּוֹ.

בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל:

לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה,

וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.

כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ יתיישב בארצך באופן לא קבוע גֵּר נכרי שאינו תושב קבוע בארץ וְעָשָׂה והוא מעוניין לעשות פֶסַח לַיהוָה:

הִמּוֹל לוֹ לפי חז"ל - זהו דין גר הצדק כָל זָכָר לפי פשוטו: את הכל הזכרים בביתו, כלומר ילדיו ועבדיו - וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ,

וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.

תּוֹרָה אַחַת כלומר יש לכולם אפשרות להצטרף לבני הברית יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר לתושב הקבוע - לבני ישראל, ולתושב הזמני - לנכרים הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן - כֵּן עָשׂוּ. {ס}

סיכום יציאת מצרים

וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצִיא יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,

עַל צִבְאֹתָם! {פ}

הערות

מה פירוש המצוות מפסוק מג ואילך אם בנ"י כבר יצאו ממצרים? ראה במאמר יום ולילה ביציאת מצרים.