פרק יט עריכה

פסוק א עריכה


"בחדש השלישי לצאת בני ישראל" מלמד שהיו מונים לחדשים ליציאתן ממצרים.
אין לי אלא לחדשים; לשנים מנין? תלמוד לומר "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית (במדבר א, א)
אין לי אלא באותו הפרק; שלא באותו הפרק מנין? תלמוד לומר "ויעל אהרן הכהן... בשנת הארבעים" (במדבר לג, לח)
אין לי אלא עד שלא נכנסו ישראל לארץ; משנכנסו ישראל לארץ מנין?
תלמוד לומר "ויהי מקץ שמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל" (מלכים א ו, א)
כיון שנבנה המקדש - התחילו מונים לשני מלכים ולבנין בתים
שנאמר "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים" (מלכים א ט, י)
ואומר "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו" (ישעיה לו, א)
לא זכו למנות לבינינו - ומנו לחורבנו, שנאמר "בעשרים וחמש שנה לגלותינו" (יחזקאל מ, א)
לא זכו למנות לעצמן - ומנו למלכיות אחרות, שנאמר "בשנת שתים למלכות נבוכדנצר" (דניאל ב, א)
ואומר "בשנת שתים לדריוש" (חגי א, א) ואומר "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך" (שיר השירים א, ח)
ואומר "יען וביען" (ויקרא כו, מג); אין יען וביען אלא עין בעין, מידה במידה!
שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך... ועבדת את אויבך" (דברים כח, מח)
"ביום הזה באו מדבר סיני", מלמד שהוא ראש חודש! נאמר כן "ביום הזה" ונאמר להלן "החודש הזה" (שמות יב, ב)
מה 'הזה' האמור להלן, ראש חדש - אף 'הזה' האמור כן, ראש חודש!
ר' יוסי בן דורמסקית אומר: הרי הוא אומר "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים" (שמות ב, כה)
ראה בהם שעשו, תשובה והן לא ראו זה את זה, "וידע אלקים" - ידע בהם שעשו תשובה, והם לא ידעו זה את זה
ר' יהודה בן לקיש אומר: הרי הוא אומר "וירא אלקים את בני ישראל" - שעתידין להכעיס, "וידע אלקים" - שעתידין לנאץ
ר' יוסי אומר: הרי הוא אומר "לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך, לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני" (ישעיה מה, יט)
כשנתתי תורה לישראל, לא נתתיה לא בסתר ולא בארץ חשך! לא אמרתי לזרע יעקב שלכם הוא תהו בקשוני
לא עשיתיה הפותיקי אלא נתתי מתן שכרה בצדה; "אני ה' דובר צדק" (שם) דובר אני צדקתן שלישראל
"מגיד מישרים" (שם) - מגיד אני שעשו לפני מאהבה!
"לא עשה כן לכל גוי" (תהלים קמז, כ), מה יעשו אומות העולם, והלא לא למדו תורה! "ומשפטים בל ידעום" (שם)
שבע מצות נתתי להם, ולא היו יכולין לעמוד בהן!

פסוק ב עריכה


"ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני", מה אני צריך? והלא כבר מפורש במסעות נסיעתן מרפידים וחנייתן במדבר סיני!
ומה תלמוד לומר "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני"? אלא מקיש נסיעתן מרפידים לחנייתן במדבר סיני
מה נסיעתן מרפידים, בני מסה ובני מריבה, "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות יז, ז)
אף חנייתן במדבר סיני, בני מסה ובני מריבה, "היש ה' בקרבנו אם אין."
להודיעך כמה הוא כוחה שלתשובה, שבשעה קלה שעשו ישראל תשובה - מיד נתקבלו!
"ויחנו במדבר" בדמסיון שלעולם בשטח הפקר בינלאומי מגיד שבדמסיון שלעולם ניתנה להם תורה לישראל.
שאלו נתנה בארץ ישראל - היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא
ואלו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אומרין שלנו היא
לפיכך ניתנה להם בדמסיון שלעולם, כל הרוצה ליטול - יבוא ויטול.
"ויחן שם ישראל נגד ההר", להלן "ויסעו בני ישראל" "ויחנו בני ישראל", נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת
וכאן הוא אומר "ויחן שם", חנייה אחת ניתן בלבם, כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה.
דבר אחר "ויחן שם" אמר להם: שהות הרבה אתם שוהין שם! וכן מצינו באחרונה ששהו שנים עשר חדש חסר עשרת ימים
"ויחן שם ישראל נגד ההר" אמר להם אף על פי שאתם נוסעים מצפון לדרום ומדרום לצפון
לעולם תהיו הופכים פנים למזרח! וכן הוא אומר בשכינה "והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה" (ויקרא טז, יד), לימד שפני שכינה למזרח!

פסוק ג עריכה



הדרשה ממשיכה בחישוב הימים בחודש סיוון כדי להראות שמתן תורה היה בו' סיוון. היא מיישבת את ספור הר סיני שבפרק יט-כ עם זה שבפרק כד, שם משה אינו עולה להר לבדו אלא בלוויית 70 זקנים וכוהנים, ובעקבות הזמנה של הקב"ה.
בניגוד למכילתא בחדש ב, כאן אין הפרדה מגדרית בין בית יעקב לבני ישראל, אלא מציגים התפתחות מיעקב לישראל.



"ומשה עלה אל האלקים" - זה היום השני. יכול עלה שלא על פי גבורה? תלמוד לומר "ואל משה אמר עלה אל ה'" (שמות כד, א)
ואומר "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה" (שמות כד, יב), מלמד שלא עלה אלא על פי גבורה.
ומניין אף אחר קריאה? תלמוד לומר "ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר".
ומנין אף ב"משה משה"? נאמרה כאן קריאה ונאמרה קריאה בסנה. מה להלן ב"משה משה" אף כאן ב"משה משה"
מה להלן, משה אומר "הנני" אף כאן, משה אומר "הנני".
"כה" - בלשון הקודש, "כה" - כענין הזה, "כה" - כסדר הזה, "כה" - כפסיקות הללו, "כה" - כפרשיות הללו
"כה" - לא לפחות ולא להוסיף.
"כה תאמר לבית יעקב" - הכל בזכות יעקב, "ותגד לבני ישראל" הכל בזכות ישראל.
דבר אחר "כה תאמר לבית יעקב" - יעקב נקרא שמו מתחלה
עכשו זכה ליטול שם הגדול ישראל "כי שרית עם אלקים" (בראשית לב, כט)

פסוק ד עריכה


"אתם ראיתם", ולא מפי עדים ולא מפי כתב ולא מפי מסורת אני אומר לכם.
"אשר עשיתי למצרים" אף על פי שמצרים עובדי עבדה זרה מגלי עריות ושופכי דמים, לא נפרעתי מהם אלא בשבילכם
וכן הוא אומר "ואומר להם איש שיקוצי עיניו השליכו... וימרו בי... ואעש למען שמי" (יחזקאל כ, ז)
"ואשא אתכם על כנפי נשרים" ר' אליעזר אומר: זה יום הר סיני! "ואביא אתכם אלי" - זה בית העולמים



 הדרשה על הנשר הנמנע מלהבעית את בניו – ראו ספרי דברים שיד.
משל הנשר ובניו מתאר את הנכונות של מלאך ה' לספוג את החיצים שנורו על ישראל, וראו מכילתא ויהי ד.
העליה המהירה בעקבות התשובה של ישראל כוללת גם נפילה מהירה לא פחות, המעלה הרהורים על טיב התשובה שעשו ישראל, ראו מכילתא בחדש א.



ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר "כנשר יעיר קינו" (דברים לב, יא)
דרך הנשר להיות מסופף על בניו בכנפיו כדי שלא יהיו מתבעתין
כך כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא ניגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות
שנאמר "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" (דברים לג, ב) איזו היא רוח רביעית?
"אלוה מתימן יבא" (חבקוק ג, ג)
דבר אחר "על כנפי נשרים" דרך עוף להיות מניח בניו בין ברכיו מפני שמתירא מפני מי שחזק ממנו
אבל נשר, שאין מתירא מפני מי שחזק ממנו - מניחן על כתיפיו.
ויניחן בין רגליו? מתירא הוא מאבני קלע ומן החצים שבני אדם מזרקין בו, לפיכך עושה עצמו מחיצה בין בניו לבני אדם.
כך עשה המקום מלאכי שרת - מחיצה בין ישראל למצרים, שנאמר "ויסע מלאך האלקים... וילך מאחריהם" (שמות יד, יט)
דבר אחר מה נשר זה מפריש בכנפיו, ומחזירן לפי שעה
כך ישראל היו הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר
וכן הוא אומר "ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה" (יחזקאל טז, יג).
דבר אחר מה נשר זה, עולה ממטה למעלה בשעה קצרה - כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה.
ומה עלייתן, עלו שלא כדרך ארץ - אף ירידתם, ירדו שלא כדרך ארץ
וכן הוא אומר "כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם" (הושע ז, יב).

פסוק ה עריכה

"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" כל אלה "כל אשר עשיתי למצרים" - למפרע
והלא דברים קל וחומר: ומה אם בשעה שלא קיבלו את התורה ולא עשו כל המצות עשיתי להן כל הנסים הללו
לכשיקבלו את התורה ויעשו כל המצות - על אחת כמה וכמה.



ראו מכילתא בחדש ב. שם יש זיהוי שונה של הברית.



דבר אחר "ועתה אם שמע תשמעו בקולי" מלמד שכל תחלות קשות: התחיל אדם לשמוע - הכל נוח לו.
שמע אדם קמעה - משמיעין אותו הרבה; שמע אדם דברי תורה - משמיעין אותו דברי סופרים.
"ושמרתם את בריתי" ר' אליעזר אומר: זו ברית מילה! ר' עקיבה אומר: זו ברית שבת! וחכמים אומרים: זו ברית עבודה זרה!
"והייתם לי" - מיוחדין לי: עסיקין בתורתי, עסיקין במצותי! וכן הוא אומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ, כו)
בזמן שאתם בדילין מן העמים - אתם לי, ואם לאו - הרי אתם לנבוכדנצר הרשע וחביריו!
"סגלה מכל העמים", מה סגולתו קמיע של אדם מרצה עליו - כך ישראל מרצין עלי
מה סגלתו שלאדם חביבה עליו - כך ישראל חביבין עלי.



לב"ה יש מערכת יחסים מיוחדת עם ישראל, למרות שהוא אל אוניברסלי.



מושלין אותו: משל למה הדבר דומה? לאחד שנפלו לו שדות הרבה בירושה, ועמד וקנה אחת משלו –
ואותה היה מחבב יותר מכולן, למה? שקנייה משלו.
כך, אף על פי שכל העולם כולו למי שאמר והיה העולם –
אינו מחבב אלא ישראל, ולמה? שלקחם ממצרים, ופדאם מבית עבדים. לכך נאמר "והייתם לי סגלה מכל העמים."
ר' יהושע בן קרחה אומר: "סגולה" שלא להפקיעך אוזן.


או כשם שהאשה מסתגלת מאחר בעלה, ובן מסתגל מאחרי אביו - כך ישראל יסתגלו מאומות העולם?
תלמוד לומר "כי לי כל הארץ".

פסוק ו עריכה



ראו מכילתא בחדש ב. כאן נוספה ראיה לאחדות ישראל מסיפור עכן.



"ואתם תהיו לי" - מיוחדין לי: עסיקין בתורתי, עסיקין במצותי!
"ממלכת", ר' אליעזר בנו שלר' יוסי הגלילי אומר: לעתיד לבוא אין לך כל אחד ואחד שאין הווין לו בנים כיוצאי מצרים
שנאמר "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה, יז)
יכול יהיו בני אדם עניים? תלמוד לומר "תשיתימו לשרים בכל הארץ"!
יכול שרים בעלי פרקמטאות? תלמוד לומר "ממלכת"; יכול מלכים בעלי מלחמות? תלמוד לומר "כהנים"
או כהנים, יכול בטלנים, כענין שנאמר "ובני דוד כהנים היו" (שמואל ב ח, יח)? תלמוד לומר "וגוי קדוש"!
מיכאן אמרו: ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל; ומשעשו את העגל - ניטל מהן וניתן לכהנים.
"וגוי", מלמד שהן כגוף אחד ונפש אחת! וכן הוא אומר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"
חטא אחד מהן - כולן נענשין, שנאמר "הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו" (יהושע כב, כ)
לקה אחד מהן - כולן מרגישין, וכן הוא אומר "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז)
מה רחל זו, לקה אחד מאבריה, כולן מרגישין - כך ישראל: לקה אחד מהן - כולן מרגישין.
אבל גוים - שמחים כולן זה על זה.
"קדוש" מה תלמוד לומר? מכלל שנאמר "כי עם קדוש אתה לה'" (דברים יד, ב) הא כיצד?
זו קדושת מצות, שכל זמן שהקדוש ברוך הוא מוסיף להם מצוה לישראל - הוא מוסיף להם קדושה.
"אלה" - בלשון הקדש, "אלה" - כענין הזה, "אלה" - כסדר הזה, "אלה" כפסיקות הללו
"אלה" - כפרשיות הללו, "אלה" - לא לפחות ולא להוסיף!


"אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" מה הן הדברים?
אלו שלשה כתרים שנכתרו בהן ישראל כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. ר' נתן אומר: וכתר שם טוב עולה על גביהן!

פסוק ז עריכה



שלא הלך לביתו – ראו לקמן פס' יד. שאר הדרשה - ראו מכילתא בחדש ב.



"ויבא משה" מלמד שלא הלך לביתו, ולא פנה לעסקים אחרים!
"ויקרא לזקני העם" מלמד שנהג משה כבוד בזקנים; מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל; מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו.
"וישם לפניהם" - מסדירן לפניהם. "וישם לפניהם" מאיר עיניהם בהן.
דבר אחר "וישם לפניהם" אמור על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
"את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'" - אף לנשים.

פסוק ח עריכה


"ויענו כל העם יחדו" לא בחנופה ענו, ולא נטלו עצה זה מזה, אלא השוו לב אחד.
"ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה." מקבלין אנו עלינו.
"וישב משה את דברי העם אל ה'" - זה יום שלישי.
דבר אחר "וישב משה" ליתן שכר למשה על כל עלייה ועלייה ועל כל ירידה וירידה.
דבר אחר "וישב משה את דברי העם אל ה'". בא הכתוב ללמדך דרך ארץ
שאף על פי ששמע שולחו של אדם את השליחות - צריך הוא שיחזיר את שליחותו.

פסוק ט עריכה



ראו מכילתא בחדש ב. ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא חולקים מתי היו ששת ימי הענן: ר' יוסי אומר שהם היו בז-יב סיוון, לאחר מתן תורה, ור' עקיבא טוען שהיו בא-ו סיוון. שניהם מסכימים שמשה עלה להר בז סיוון, ושהה שם 40 יום. וראו גם לעיל פס' ג.



"ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן" אין ענן אלא ערפל קשה, שנאמר "וענן כבד על ההר."
ר' יוסי הגלילי אומר: משה נתקדש בענן שבעה
שנאמר "ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שמות כד, טז)
זה היה אחר דברות, והוא תחלת ארבעים יום!
ר' עקיבה אומר: "ויכסהו הענן ששת ימים" - בראש חדש קרא למשה לטהרו,
"ויקרא אל משה ביום השביעי" זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום!
"בעבור ישמע העם בדברי עמך"
ר' יהודה אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הריני אומר לך דבר ואתה משיבני והריני חוזר ומודה לדבריך!



רבי מתנגד לטענת הקונספירציה של ר' יהודה, כי כבוד משה אינו יכול לבוא על חשבון כבוד הקב"ה (ראו מכילתא ב) הוא מפרש "בעבור ישמע" – ששמעו מה שהכירו כבר – את מצוות השבת.



ר' אומר: לא מפני כבודו שלמשה הודה המקום לדבריו, אלא כך אמר לו: מצות שנתתי לך במרה - הריני חוזר ושונה אותן אני לך כאן!
אינו אומר 'אשר צוה ה', אלא "אשר צוהו ה'"; מלמד ששומעין מפיך כשומעין מפי הקודש
ולא מפיך, אלא מפי זקנים העתידים לבוא אחריך, ומפי הנביאים! לכך נאמר "וגם בך יאמינו לעולם."



לדברי ר' יוסי ראו מכילתא בחדש ב; לדברי רבי ראו דברי ר' אלעזר בן פרטא שם, ולדבר אחר ראו דברי רבי שם.



"ויגד משה", וכי מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, שיאמר להן לישראל? ומה אמרו ישראל למשה שיאמר לפני המקום?
הרי הוא אומר "והגבלת את העם סביב לאמר..." (פס' כ), דברי ר' יוסי ביר' יהודה.
ר' אומר: לפי שאמר להן מתן שכר אם שמעו (פס' ה-ו); ומנין שאם לא ישמעו שאומר להם כל עונשין?
תלמוד לומר "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים. ויען כל העם קול אחד" (שמות כד, ג),
מלמד שאחד קולו שלגדול ואחד קולו שלקטן - שווים לפני המקום.
דבר אחר "ויגד משה" וכי מה אמרו ישראל למשה לומר לפני המקום? ומה אמר המקום למשה לומר להן לישראל?
אמרו רצונינו לשמוע מן מלכינו! שאינו דומה שומע מפי פדגוג לשומע מפי המלך!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני אתן להן מה ששאלו, "בעבור ישמע העם בדברי עמך"!
אמרו לו: רצונינו לראות מלכינו, שאינו דומה שומע ורואה לשומע ואינו רואה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אתן להם מה שביקשו! "ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם"!
אף לעתיד לבוא, עתידין ישראל לראות פני שכינה עין בעין
שנאמר "כי עין בעין יראו" (ישעיה נב, ח) ואומר "זה ה' קוינו לו" (ישעיה כה, ט)

פסוק י עריכה


"ויאמר ה' אל משה: לך אל העם וקדשתם היום" - זה יום הרביעי. "ומחר וכבסו שמלתם" - ושיטבלו ביום החמישי.
והלא אם יטבלו ביום החמישי הרי הן עריבי שמש לששי! מה תלמוד לומר "וקדשתם היום"? - שיטבלו ביום הרביעי!



במכילתא שם משה קורא את התורה בה' סיוון לפני בני ישראל, וכאן הוא כותב אותה. ברית האגנות (שמות כד ד-י) מתוארכת שם לה' סיוון, וכאן לו' בו – הוא יום מתן תורה.



ומה היו עושין בחמישי? היה משה כותב את הדברים כאדם שכותבן בסמפונות.
בששי מהוא אומר? "וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה" (שמות כד, ד)
למי היו מצבות האלו? ר' יהודה אומר: "לשנים עשר שבטי ישראל", וחכמים אומרין: לכל ישראל.



ראו לעיל פס' ו'



וכן הוא אומר "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלות" (שמות כד, ה) - על ידי כל ישראל הקריבום.

פסוק יא עריכה



דורש "והיו נכונים" – בבית המדרש. וראו מכילתא בחודש ג. ר' שמעון דורש בזכותם של ישראל.



"והיו נכונים ליום השלישי" - מלמד שקבעו להן בית ועד.
"כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", מלמד שלא היו בהן סומין.
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר: מנין אתה אומר שאם היו יוצאי מצרים חסירין אפלו אחד לא היתה תורה ניתנת להן?
תלמוד לומר "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", מיכאן שלא עמד דור ולא עתיד דור לעמוד הראויין לקבל את התורה כאלו.
ועליהם הוא אומר "יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום" (משלי ב, ז)

פסוק יב עריכה



דרשת המשך ל"מלמד שקבעו להם בית ועד" – ראו פס' יא. מקבלי התורה מעוצבים בדמותם של חז"ל. האיסור כולל אזהרה ועונש, וראו מכילתא בחודש ג.



"והגבלת את העם סביב לאמר" מלמד שקבעו להן תחומין
לפי שהוא אומר "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא" (שמות לד, ג)
אין לי אלא למזרחו; לצפונו ולדרומו ולמערבו מנין? תלמוד לומר "סביב". סביב מכל מקום.
"השמרו לכם עלות בהר" - הרי זו אזהרה. יכול לא יעלה אבל יהא מותר ליגע? תלמוד לומר "ונגע בקצהו".
יכול יעלה בגלוגתקא כסא נישא, אפיריון? תלמוד לומר "עלות בהר" בכל מקום. "כל הנוגע בהר מות יומת" - עונש.

פסוק יג עריכה


"לא תגע בו יד" אין בית עולמים בשום מגע. "לא תגע בו יד" ולא שנגע בו בדבר אחר.
"כי סקול יסקל" אין לי אלא נסקל; מנין אפלו נדחה? תלמוד לומר "או ירה יירה".
מנין שאם נסקל הרי הוא נדחה? תלמוד לומר "או ירה יירה", כל חייבי סקילות נדחין!
מנין שאם מת בדחייה אחת יצא? תלמוד לומר "או ירה - יירה".
"בהמה" אין לי אלא בהמה; חיה מנין? תלמוד לומר "אם בהמה."
"איש" אין לי אלא איש; אשה מנין? תלמוד לומר "אם איש".
"לא יחיה" - הרי זה עונש.
"במשך היובל המה יעלו בהר" כשיפסוק השופר; וכן הוא אומר "והיה במשך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר" (יהושע ו, ה).
ר' יוסי אומר: לא מקומו שלאדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו
שכל זמן שהשכינה על גבי הר סיני העולה לראשו חיב מיתה. נסתלקה שכינה - זבין ובעלי מומין מותרין לעלות] לשם
וכל זמן שאהל מועד נטוי הנכנס לתוכו חיב מיתה. ניסתלק אהל מועד - טמאין ובעלי מומין מותרין ליכנס!

פסוק יד עריכה


("וירד משה מן ההר אל העם", מלמד שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים
מנין' שכשהיה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר? תלמוד לומר "ויפסל שני לוחות אבנים כראשונים
וישכם משה בבקר" (שמות לד, ד)
זה הכלל לכל שנצטוה. מה תלמוד לומר "כאשר צוה ה' אתו"? (שם) אלא זה בנין אב
 שכשהיה משה מחזיר את השליחות - לא היה מחזירה אלא בבקר
"ויקדש את העם ויכבסו שמלותם" - זה כיבוס בגדים. אין לי אלא כיבוס בגדים; מנין שהן טעונין טבילה?
דין הוא: ומה אם בשעה שאין טעונין כיבוס בגדים, טעונין טבילה; כאן שטעונין כיבוס בגדים דין הוא שיהו טעונין טבילה!

פסוק טו עריכה



ראו מכילתא בחודש ג. את איסור יחסי המין בשלושת ימי ההגבלה אמר הקב"ה למשה, ולא מפי עצמו של משה.



"ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים" יכול משה אמר דבר זה מפי עצמו? תלמוד לומר "והיו נכונים ליום השלישי"
וכאן "היו נכונים לשלשת ימים", נכונים נכונים לגזירה שווה: מה "והיו נכונים" האמור להלן, קודש שאמר למשה
אף "היו נכונים" האמור כאן, קודש שאמר למשה.
ר' אומר: ממקומו מוכרע: "וקדשתם... היום" שיטבלו ביום הרביעי.
ר' אלעזר בן עזריה אומר: מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה? שנאמר "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה".
ר' ישמעאל אומר: פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש.
ר' עקיבה אומר: לעולם חמש.

פסוק טז עריכה



מתן תורה היה מצב מיוחד, אבל הוא נתמך בזמן רגיל ובעלית הבוקר הרגילה.
מתן תורה היה כרוך בסערת ברקים ובירידת גשמי ברכה.דורש את הריבויים של קולות וברקים, וקושר לכאן את תהלים יט ואת שופטים ה.
להתכנסות אצל בלעם ראו מכילתא בחדש א.



"ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" בזמן שנאמר לו; מלמד שהזמן והמעשה מסייעין את השעה שחיים ניתנין בה לכל באי העולם.
יכול ניתנה בלילה? תלמוד לומר "ביום" ביום ולא בלילה. יכול ניתנה בשתיקה? תלמוד לומר "ויהי קולות וברקים"
קולות וקולי קולות, ברקים וברקי ברקים, קולות משונין זה מזה, וברקים משונין זה מזה!
וכן הוא אומר "קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים, קול ה' בכוח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים
קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחולל אילות ויחשף יערות, ובהיכלו כולו אומר כבוד" (תהלים כ"ט, ג'-ט')
מגיד הכתוב שביום מתן תורה היו עננים וברקים וירידת גשמים,
וכן הוא אומר "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים" (שופטים ה, ד)
ואומר "קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל" (תהלים עז, יט)
נתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם בן בעור, אמרו לו: דומה שהמקום מאבד את עולמו במים, כענין שנאמר "ה' למבול ישב" (תהלים כט, י)
אמר להן: שוטים שבעולם! כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם
כענין שנאמר "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד, ט).
אמרו לו: ודאי מבול שלמים אינו מביא, אבל מביא הוא מבול שלאש! אמר להם אינו מביא לא מבול שלמים ולא מבול שלאש!
אמרו לו והקול הזה למה? אמר להם: תורה הוא נותן לעמו, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט, יא)
ואין עוז אלא תורה, שנאמר "עמו עוז ותושיה" (איוב יב, טז). אמרו לו: אם כן "ה' יברך את עמו בשלום"! (תהלים כט, יא).



ישראל, שידעו מראש שניתנת התורה, הזדעזעו, קל וחומר הגויים שלא התכוננו לחווייה שכזאת.



"ויחרד כל העם אשר במחנה" - נזדעזעו. והלא דברים קל וחומר: ומה ישראל, שעתידין ומעותדין לפני הר סיני, נזדעזעו
אומות העולם - על אחת כמה וכמה! וכן הוא אומר "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" (תהלים עו, ט).

פסוק יז עריכה



היוצא מכבד בכך את הצד השני. כאן שני הצדדים יצאו זה לקראת זה, ה' בא וישראל יצאו לקראתו.



"ויוצא משה את העם לקראת האלקים" אמר ר' יוסי: יודן ברבי היה אומר "ה' מסיני בא" (דברים לג, ב) - על סיני נגלה
ואני אומר "מסיני בא" - לקבל בניו בשמחה! מושלו משל: למה הדבר דומה? לחתן שיצא לקראת כלה
מכבודו שליוצא אתה למד מה כבודו שלנכנס
לכך נאמר "ויוצא משה את העם לקראת האלקים".



לדרשות על שיר השירים ראו מכילתא בחדש סוף ג.



"ויתיצבו בתחתית ההר" נצפפו, ועליהם מפורש בקבלה "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה"
(שיר השירים ב, יד). ר' אליעזר אומר: אין דבר זה אמור אלא על הים: "הראיני את מראיך" כענין שנאמר "התיצבו וראו את ישועת ה'" (שמות יד, יג)
"השמיעיני את קולך" כענין שנאמר "ופרעה הקריב... ויצעקו בני ישראל אל ה'" (שמות יד, י)
"כי קולך ערב" – "ותעל שועתם אל האלקים" (שמות ב, כג) "ומראך נאוה" – "ויאמן העם" (שמות ד, לא).
ר' עקיבה אומר: אין דבר זה אמור אלא לפני הר סיני: "הראיני את מראיך" כעינין שנאמר "וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר"
"השמיעיני את קולך" - כעינין שנאמר "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה"
"כי קולך ערב" – "הטיבו כל אשר דברו" (דברים ה, כה); "ומראך נאוה" - באהל מועד "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'" (ויקרא ט, ה)
ר' אומר: אין דבר זה אמור אלא לדורות הבאים: לעולם הבא "יונתי בחגוי הסלע" - כעינין שנאמר "היושב על חוג הארץ" (ישעיה מ, כב).
"בסתר המדרגה" אלו ישראל, שיושבין בצד צרתן שלמלכיות עד שיגיע זמנן
"הראיני את מראיך" - זה מעשה; "השמיעיני את קולך" - זה תלמוד
"כי קולך ערב ומראך נאוה" להודיע כמה מעלות בין תלמוד למעשה.



אין אפשרות לישראל שלא לקבל את התורה, כי אם לא יקבלו אותה יחזור העולם לתוהו ובוהו; וראו ירמיה לג כה.
הערבים לברית התורה הם הילדים שמתחנכים לתורה.



דבר אחר "ויתיצבו בתחתית ההר" מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגגית
ואמר: אם מקבלין אתם עליכם את התורה מוטב, ואם לאו - כאן תהא קבורתכם!
באותה שעה געו כולם ושפכו לבם כמים בתשובה, ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
אמר הקדוש ברוך הוא: ערבים אני צריך! אמרו: הרי שמים וארץ יערבונו! אמר להן: בטילין הן! אמרו: אבותינו יערבונו! אמר להן עסיקין הן!
אמרו: בנינו יערבונו! אמר: הרי ערבים טובים! וכן הוא אומר "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג)
ואומר "ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני." (הושע ד, ו)

פסוק יח עריכה


"והר סיני עשן כולו" יכול מקום הקדוש ברוך הוא? תלמוד לומר "כלו" ולא מקום הקדוש ברוך הוא
מפני מה? "מפני אשר ירד עליו ה' באש", מלמד שהאש ליחכה את הרקיע וירדה לה על הר סיני.
ונעשה כלבת אש לרמוז בו, וכן הוא אומר "כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך" (ישעיה סד, א).
"באש", מלמד שנמשלו דברי תורה באש: מה אש, חיים לעולם - אף דברי תורה, חיים לעולם
מה אש, קרב לה אדם נכוה, רחק ממנה צנן - כך דברי תורה, קרב לה אדם נכוה, רחק ממנה צנן
מה אש, קטן מדליק את הגדול, וגדול מדליק מן הקטן - כך דברי תורה, קטן למד מן הגדול, וגדול למד מן הקטן
כל המפרפר מפלפל באש בעולם הזה - זוכה ומפרפר לעולם הבא!
וכי מה יש לנו? "הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות" (ישעיה לג, טו)



ראו אבות ג ה. המלכויות נמשלו כאש אוכלת שאינה חיים לעולם ביחזקאל. הדרשה רואה את הציבור הנתון להן באור שלילי, שלא קיבלו עליהם עול תורה.



דבר אחר כל המקבל עליו עול תורה שנמשלה באש - פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו באש
וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלה באש נותנין עליו עול מלכיות שנמשלו באש
וכן הוא אומר "ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז)
מה אש, בני אדם העמלין בה ניכרין בין הבריות - כך תלמידי חכמים ניכרין בדיבורן ובהילוכן ובעטיפתן בשוק.



הכבשן משמש גם הוא כמשל לדברי התורה, כמו האש דלעיל. הוא בודק וממיין את תלמידי החכמים לפי אופיים, ומאפשר להתאים לכל אחד מהם את תורתו שלו: כיין או כשמן.



"ויעל עשנו כעשן הכבשן" מה כבשן זה, בודק את החביות: מהן יוצאות ליין, ומהן יוצאות לשמן, ומהן יוצאות חרוזות
כך דברי תורה בודקין את בני אדם! וכן הוא אומר "אמרת ה' צרופה" (תהלים יח, לא)
הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן את הבריות!



ראו מכילתא בחדש ד. כאן מובאות עוד דוגמאות ל"משמיעין את האוזן וכו'".



"כעשן הכבשן" יכול כעשן הכבשן ודאי? ותו לא תלמוד לומר "וההר בוער באש" ומה תלמוד לומר "כעשן"
משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע.
כיוצא בו אתה אומר "והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים" (יחזקאל מג, ב) אפשר לבריותיו כמותו?
אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע.
כיוצא בו אתה אומר "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה" (תהלים כד, ח) אפשר לבריותיו כמותו?
אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע.
כיוצא בו אתה אומר "אריה שאג מי לא יירא ה' אלקים דבר" (עמוס ג, ח) אפשר לבריותיו כמותו?
אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע.
כיוצא בו אתה אומר "יערף כמטר לקחי" (דברים לב, ב) אפשר שהגשמים גדולים מן התורה, שהוא מושלה בהן?
אלא משמיעין את האזן מה שיכולה לשמע



דורש תרצדון-מרצים דינכם, גבנונים – גיבנים, בעלי מום. וראו מכילתא בחדש ד. בסוף הדרשה מרמז לניגוד בין הר סיני להר הבית.



"ויחרד כל ההר מאד" – נזדעזע, וכן הוא אומר "למה תרצדון הרים גבנונים" (תהלים סח, יז)
היכן אתם מרצים דינכם? הרי אתם כבעלי מומין "או גבן או דק" (ויקרא כא, כ)
"ההר חמד אלוקים לשבתו" - זה הר סיני "אף ה' ישכון לנצח" - זה בית העולמים!

פסוק יט עריכה



ראו מכילתא בחדש ד. כאן נוסף עניין ת"ח שמזדקנים ודעתם מתישבת.



"ויהי קול השופר" בנוהג שבעולם, כל זמן שהקול הוליך הוא תושש, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן
אלא כל זמן שהקול הוליך הוא מתגביר!
כל זמן שבני תורה הולכין דעתן מתישבת וכן הוא אומר "בישישים חכמה" (איוב יב, יב)
"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" ר' לעזר המודעי אומר: כבוד גדול חלק לו הקדוש ברוך הוא למשה
שלא היה הקדוש ברוך הוא מדבר עד שמשה אומר לו: דבר, כבר קיבלו בניך את דבריך עליהם בשמחה
ר' עקיבה אומר: מנין שבקול ובכח ובנעימה שהיה משה שומע - בו היה משמיע את ישראל?
תלמוד לומר "משה ידבר והאלוקים יעננו" ודאי מה תלמוד לומר "בקול"? מלמד שבקול ובכח ובנעימה שהיה משה שומע - בו היה משמיע את ישראל

פסוק כ עריכה


"וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר" יכול ירד ודאי? תלמוד לומר "כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ, יט)
יכול לא ירד ודאי? תלמוד לומר "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר" אמור מעתה: נבקעו שמי השמים העליונים ונתנה רשות לאש ללהט את המים!
וכן הוא אומר "כקדוח אש המסים מים תבעה אש" (ישעיה סד, א) ירד לו היציע העליון ועמד לו על גבי הר סיני
מה תלמוד לומר "אתם ראיתם כי מן השמים" (שמות כ, יט) אלו שמים שעל גבי הר סיני
ר' יוסי אומר מעולם לא עלה משה למרום ולא ירדה שכינה על הר סיני וכן הוא אומר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז)
אלא מלמד שאמר לו המקום למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר "ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה".

פסוק כא עריכה



גם למי שעלו בברית האגנות, שבעים הזקנים והכהנים – אסור לראות. להמשך הדרשה ראו מכילתא בחדש ד.



"ויאמר ה' אל משה רד העד בעם" מי שעלה - זרזו שלא יראה, ומי שלא עלה - זרזו שלא יעלה.
"פן יהרסו אל ה' לראות" שלא יפגרו את התחומין. "ונפל ממנו רב" אין רב אלא אכלוסין
מגיד שאם נפל אחד מהן לארץ - מעלה עליו כאלו אכלוסין לפניו.
דבר אחר "ונפל ממנו רב" ממי שמיעוטו מעכב את רובו.

פסוק כב עריכה



פירוט לדרשה על פס' כא. וראו גם מכילתא בחדש ד.



"וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו" ר' יהושע בן קרחה אומר: אלו בכורות. ר' אומר: זה נדב ואביהוא.
"פן יפרץ בהם ה'" שלא יעשה בהם פרצה יגרום למותם.
דבר אחר "פן יפרץ בהם ה'" שלא יפרוצו. דורש יפרוץ בהם-יפרצו בעצמם אל ה'

פסוק כג עריכה



ראו מכילתא בחדש ד, ולעיל פס' ט.



"ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני" זו היא שר' יהודה אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
הריני אומר לך דבר, ואתה משיבני, והריני חוזר ומודה לדבריך "כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר"
אמר לו: כבר עשו להן תחומין ונזדרזו.

פסוק כד עריכה


"ויאמר אליו ה' לך רד ועלית" יכול הכל עלו עמו? תלמוד לומר "והעם אל יהרסו לעלות"!
יכול הכהנים עלו עמו? תלמוד לומר "ועלית אתה ואהרן עמך", ואין הכהנים עמך.
יכול אהרן היה עמו במחיצה? תלמוד לומר "ונגש משה לבדו אל ה'" אמור מעתה: משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו.

פסוק כה עריכה



ראו לעיל פס' יד, וכן מכילתא בחדש ג.



"וירד משה אל העם ויאמר אליהם" מלמד שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים.
אין לי אלא דברות הר סיני, שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים.
מנין אף דברות אהל מועד, שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים? תלמוד לומר "ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה" (שמות לד, לד).