ביאור:ישעיהו סא - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

מהדורות נוספות של ישעיהו: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא :: המהדורה המבוארת


'פרקים' אלו, 61 ו-62 - לפי החלוקה הנוצרית הם נבואה אחת נמשכת המתייחסת במילותיה בין חלקיה

מורי צדק לעולם - עם גאולת שבויי ירושלים

רוּחַ אֲדֹנָי האדונים - השרים האחראים עלי, אשר שמם (הכולל) הוא: יְהוִה - עָלָי:
יַעַן מָשַׁח רחיצה בשמן ריחני - הפעולה הטקסית של קבלת תפקיד חשוב, ומקורו בצליל השכשוך הנשמע בעת משיחת השמן יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר לכסות בבשר, לתת מזון, או: להודיע מלשון הכרזת שרים, או מלשון הודעת השמחה שלאחר ציד הבשר - עֲנָוִים לאנשים המעונים או: לרעבים עקב העוני, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לרפא - לכסות את הפצעים - לְנִשְׁבְּרֵי לֵב,
לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם: "דְּרוֹר!!" וְלַאֲסוּרִים: "פְּקַח קוֹחַ!!"
לִקְרֹא: "שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה!" וְ-"יוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ!!"
לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים.
לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן... לָתֵת לָהֶם:
פְּאֵר כובע יפה, משחק מלים עם אפר - תַּחַת אֵפֶר! שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן חומר שגורם לצחוק - אולי כינוי "נקי" ליין - תַּחַת אֵבֶל!
מַעֲטֵה תְהִלָּה תספורת מעוררת התפעלות (על המצורע לעומת זאת נאמר: "על שפם יעטה" - תַּחַת רוּחַ כֵּהָה נשימה חלושה - כלומר דיכאון
וְקֹרָא לָהֶם: "אֵילֵי הַצֶּדֶק!" - "מַטַּע תוצרת הנטיעות של יְהוָה - לְהִתְפָּאֵר להתפעל. מלשון צליל פררר - המושמע. ומשחק מלים עם המצנפת הגבוהה המוזכרת לעיל ובהמשך, והנקראת כך גם היא בגלל צליל ההתפעלות ממנה!"
וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם! שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים - יְקוֹמֵמוּ!
וְחִדְּשׁוּ עָרֵים{ב|חֹרֶב|חריבות}}! שֹׁמְמוֹת את המקומות השוממים והנטושים. מצליל השיממון המושתק ללא דיבור אנושי - דּוֹר וָדוֹר יחודש ויעמוד דור אחר דור, למשך שנים רבות, הרבה אחרי חייהם הם!
וְעָמְדוּ זָרִים אנשים מעמים אחרים - וְרָעוּ צֹאנְכֶם עובר לפתע ללשון נוכח, נוגע לקהל השומעים ומרגש יותר, וּבְנֵי נֵכָר - אִכָּרֵיכֶם המטפלים בשדות התבואה - כָּרֵי החיטה והשעורה וְכֹרְמֵיכֶם המטפלים בעצי הזית ובשיחי הגפן!
וְאַתֶּם ואילו אתם, הפנויים מעבודה עקב הטיפול המסור של אחרים, אמנם בשכר הוגן: "כֹּהֲנֵי יְהוָה" - תִּקָּרֵאוּ! "מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ" - יֵאָמֵר לָכֶם!
חֵיל תוצרת מזון גּוֹיִם - תֹּאכֵלוּ! וּבִכְבוֹדָם בתוצרת הכבדה - צמר, בשר או פירות - תִּתְיַמָּרוּ תצמחו לגובה!
תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה הבושה הכפולה - מלשון: פי שניים, כלומר הבושה הגדולה שלכם וּכְלִמָּה אדם שאינו מדבר, מלשון 'אילם' שמקורו בשני המילים'אי' או 'אין' ו'לם' שפירושה 'אמירה, לאמר'? - יָרֹנּוּ ישמיעו קולות שמחה ושירה, ובימינו: טרי טררה ניי ניי נה נה חֶלְקָם על העושר שאתם (הם) מחלקים ביניכם!
לָכֵן בְּאַרְצָם במקום שבארץ שלהם - מִשְׁנֶה פי שניים יִירָשׁוּ יהיו עניים, כלומר: במקום שהם היו העניים ביותר בארצם? שִׂמְחַת עוֹלָם שמחה תמידית תִּהְיֶה לָהֶם!
כִּי אֲנִי, יְהוָה: אֹהֵב מִשְׁפָּט! שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה שוד על ידי עוולות!
וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם - בֶּאֱמֶת! וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם!
וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם - בְּתוֹךְ הָעַמִּים,
כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע שהם אותם הצאצאצים אשר אותם בֵּרַךְ הבטיח להם, מלשון: כריעת ברכיים יְהוָה! {ס}

שמחת הנביא עם קבלת נבואת הגאולה

שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה! תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי!
כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע:
מְעִיל צְדָקָה - יְעָטָנִי משחק מלים עם "מעטה תהילה" לעיל, כֶּחָתָן - יְכַהֵן ילבש לקראת תפקידו פְּאֵר כובע גבוה ומעורר התפעלות - ומשחק מלים עם הכתובים לעיל "פאר תחת אפר" וכן "מטע ד' להתפאר", וְכַכַּלָּה מלשון כליל - צלילי ההלל "לו לו לו" המושמעים לכבודה - תַּעְדֶּה תשים באופן בולט, מלשון עדות - אמירה בקול רם ומהדהד, ולכן קישוטי לבוש נקראים "עדי" כֵלֶיהָ הקישוטים היפים של הכלה - ונקראים כלים גם הם על שם כליל - צלילי ההלל "לו לו לו" בעת התפעלות מהם. ובעברית תלמודית (אולי ארמית): כלים הם בגדים
כִּי כָאָרֶץ - תּוֹצִיא צִמְחָהּ? וּכְגַנָּה - זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ?
כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה - נֶגֶד לעומת, כלומר: לעיניהם של כָּל הַגּוֹיִם כלומר: בפרסום גדול, גלוי וברור.

המשך הנבואה ב'פרק' הבא לפי החלוקה הנוצרית, פרק 62