ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ביצה/פרק שני

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת ביצה

פרק שני – יום טוב עריכה

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה א עריכה

מתני’: יום טוב שחל להיות ערב שבת, ב_אלא יבשל בתחילה מיום טוב לשבת. אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. °בית שמאי בית שמאי אומרים שני תבשילים, ו°בית הלל בית הלל אומרים תבשיל אחד. ומודין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין. ב_באכלו או שאבד, לא יבשל עליו בתחילה. שייר הימינו כל שהוא. סומך עליו לשבת:

גמ’: כתיב (שמות בשלח טז כג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אופין על האפוי ומבשלין על המבושל. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, ב_גאופין ומבשלין על המבושל. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס  ? דכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. מאי טעמא ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה? את אשר תאפו ואת אשר תבשלו בשלו ו’ מוסיף על עניין ראשון . אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , אתיא כמאן דאמר, במרה ניתנה השבת דכתיב (שמות בשלח טו כה) שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו . אם כך למה היה צריך באלוש לחזור ולצוות על השבת? כדכתיב (שמות בשלח טו כג) הוא אשר דיבר ה’ שבתון שבת קדש לה’ מחר, את אשר תאפו וכ”ו. כנראה כדי ללמד על עירוב תבשילים . ברם כמאן דאמר באלוש ניתנה השבת, עומדין באלוש ומזהירין באלוש על הלכות שבת. ואין מקור לעירוב תבשילין . איתא חמי יש מקום לעיין, לבשל מיום טוב לשבת מדבר תורה הוא אסור, ועירובי תבשילין שהוא מדרבנן והפסוק רק אסמכתא מתירין? אמר רבי אבהו רבי אבהו°, ב_דבדין היה שיהו אופין ומבשלין מיום טוב לשבת, שלא אסרה תורה אלא להכין מיום טוב לחול? ולמה אסרו חכמים לבשל ללא עירוב תבשילים? דאם אומר את כן, אף הוא אופה ומבשל מיום טוב לחול. איתא חמי יש מקום לעיין מציעין את המיטות מיום טוב לשבת, ואין אופין ומבשלין מיום טוב לשבת? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, ולמה מציעין מיום טוב לשבת ולא חששו שיזלזלו ביום טוב? שהרי ב_המציעין את המיטות מלילי שבת לשבת. וכיוון שאף בשבת מותר, אם יראו שמותר להציע את המיטה ביום טוב לצורך שבת לא יבואו לזלזל ביום טוב. ולא התירו שיאפו או יבשלו מיום טוב לשבת, שכן אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת. ואם יראו שמותר לבשל מיום טוב לשבת, יזלזלו ביום טוב. תנן, אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. אמר רבי כהנא בריה דרבי חייה בר אבא רבי כהנא בריה דרבי חייה בר אבא° , ב_וובלבד שלא יערים. תנן התם. עיסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלין ממנה, חייבת בחלה, ומערבין בה, ומשתתפין בה, ומברכין עליה, ומזמנין עליה, ונעשית ביום טוב. וכי מפני שאוכל ממנה מעט מותר לאפותה ביום טוב אף שרובה לכלבים ? ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר היא, דתני

-----------------------------------דף י עריכה

ירושלמי מאיר ביצה י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] אין עושין מיום טוב למוצאי יום טוב, אבל ב_זממלא היא אשה קדירה בשר אף על פי שאינו אוכל ממנו אלא חתיכה אחת. קומקום של חמין, אף על פי שאינו שותה ממנו אלא כוס אחד. אבל פת אינה אופה אלא צורכה. ותני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, ב_חממלאה היא אשה את התנור פת, מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. דרש רב חונה רב הונא° כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. דרש רבי יוחנן רבי יוחנן° לטיבראי כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. הוה דרש להון להלכה ואינון סברין לעובדא והם חשבו שהורה להם הלכה למעשה. אית דבעי מימר לעובדא דרש להון יש אומרים שהורה להם הלכה למעשה. אתון ושאלון ליה ודרש להון שזה רק להלכה באו ושאלו אותו ואמר שזה רק להלכה ולא למעשה. חזר ודרש להון ולא ידעין אין להלכה אין לעובדא להלכה או למעשה. אמר רבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא°, הורי רבי אבהו רבי אבהו° כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, המניח עירוב תבשילים ב_טצריך לומר עלי ועל מי שלא עירב. הרי שלא עירב, אחרים שעירבו מותרים לעשות לו משלו. אמר רבי זריקן רבי זריקא° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, דווקא ב_יבמזכה להן משלו. דאי לא כן, נמצאו עושין לו משלו. לא עירב ולא עירבו לו אחרים מה יעשה'? °רבי יצחק רבי יצחק אומר, צולה לו דגה. רב חונה רב הונא° אמר מחמם לו חמין. שמואל שמואל (אמורא)° אמר מדליק לו את הנר. תני רבי חייה רבי חייא רבה° , ממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר. מעשה באחד ב_יאשהדיר את בנו לתלמוד תורה שנדר שלא ישתמש בו כדי שיהיה פנוי ללמוד, ובא מעשה לפני °רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא והתיר לו לבן למלאות לאביו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. רבי חייה רבה רבי חייא רבה° עלה לביתו, אמרין ליה, אנשינן מערבה שכחנו לערב. אמר לון, אית הכא טלופחין מן איתמל נשארו עדשים מאתמול? אמרין ליה אין. וסמך עלהם משום עירוב . הדא אמרה זה אומר שהלכה כ°בית הלל בית הלל שלעירוב די אפילו מין אחד. אין מכאן ראיה אית הוה בהון תרדין. הדא אמרה זה אומר אף על פי שאין בהן כזית. דקא סלקא דעתין שהיו עדשים בודדות. אחד. אין מכאן ראיה אית הוה בהון שיעורה. הדא אמרה זה אומר שאינו צריך להתנות כשמבשל ולאמר שתבשיל זה יהיה לעירוב . אמר רב חסדא רב חסדא°, אין מכאן ראיה לפי שיתכן שתניי קבוע היה לו לרבי חייה הגדול רבי חייה הגדול° שאם לא יניחו בני ביתו עירוב תבשילין יוכל לסמוך על כל תבשיל שימצא משום עירוב. תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים שני תבשילים, ו°בית הלל בית הלל אומרים תבשיל אחד. ומודין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין . תני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר, מודין °בית שמאי בית שמאי ל°בית הלל בית הלל שצריך שני תבשילין. על מה נחלקו? על הדגה ועל הביצה שיש עליה. ש°בית שמאי בית שמאי אומרים, תבשיל אחד, ו°בית הלל בית הלל אומרים שני תבשילין. הכל מודין שאם פירפר ביצה על גבי המליח, או שחיתך קפלוט תחת הדג, או שבישל שני מינין בקדירה, שהן שני תבשילין. והלכה כדברי התלמיד °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר בשיטת °בית הלל בית הלל. רב רב (אמורא)° אמר, אומר אני, ב_יבאין פחות מכזית. קא סלקא דעתין כזית לכל אחד ואחד . לית הדא פליגא האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, עלי ועל מי שלא עירב. ולא יתכן שיהיה בעירוב שעשה כזית לכל אחד . מתני' מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן , עירוב, תחילתו וסופו אין לו שיעור. יום טוב שחל להיות בערב שבת, ב_יגאין מערבין לצורך שבת, לא בחצירות ולא בתחומין דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, מערבין בחצירות ואין מערבין בתחומין. מערבין בחצירות שכן את מתיר לו דבר שהוא מותר לו. ואין מערבין בתחומין שכן את מתיר לו דבר שהוא אסור לו. אית תניי תני ומחלף, שעירוב תחומין מותר שכולו מדרבנן, ועירוב חצרות אסור שעיקרו הינו הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים מהתורה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, הואיל והן תנייא ומחלף והבריתות הללו מחליפות, צריכין אנן מיחוש. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי זעירה רבי זעירא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] מאן דעבד טבאות מי שרוצה לנהוג כהלכה, מערב גם עירוב חצרות מן איתמל. אמר רבי יודן רבי יודן°, הדא דאת אמר, בשלא עשה לו עירובי תבשילין. אבל אם עשה לו עירובי תבשילין, מותר לערב כמו שמותר לבשל . רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בעי, ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות?

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ב עריכה

מתני’: מצווה להטהר ברגל חל יום טוב להיות אחר שבת, °בית שמאי בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת. ב_ידו°בית הלל בית הלל אומרים כלים מלפני השבת, ב_טוואדם בשבת דמחזי כמקר:
גמ’: ' מתני' בכלים גדולים שאין דרך לשאוב בהם . אבל בכלים קטנים, מערים עליהן ומטבילן. כדתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור, ב_טזומערים עליו ומטבילו. תני, נפל דליו לתוך הבור, מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין חלקו במה התירו להערים, חד אמר, ב_יזבכלים שניטמאו באב הטומאה. וחורנה אמר, בכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב הקשה מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה, בשלמא אם נטמא בולד הטומאה שאינו צריך הערב שמש, מטבילו ומשתמש בו והוי צורך יום טוב. אבל אם נטמא באב הטומאה, הרי אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. ואינו יכול להשתמש בו ביום טוב. נמצא מכין מיום טוב לחול ולמה התירו ? אמר לו, ברוצה לישתמש בהן חולין בטהרה. כל מחוייבי טבילות ב_יחטובלין כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים. אמר °רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים. כדיי הוא ביתו של אלקינו שיאבדו עליו טבילה אחת. דרש רבי לוי רבי לוי°, כהדא ד°רבי חנניה סגן הכהנים רבי חנניה סגן הכהנים: תנן , ואדם בשבת, שכן אדם טובל לקירויו שנראה כטובל להתקרר בשבת

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ג עריכה

מתני’: ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרה, אבל לא מטבילין. מטבילין מגב לגב, ומחבורה לחבורה ביום טוב:

גמ’: מתניתה דלא כ°רבי רבי יהודה הנשיא , דתני, אין מטבילין כלי על גב מימיו ביום טוב, ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים, ב_יטמטבילין כלי על גבי מימיו ביום טוב, ב_כומשיקין את המים בכלי אבן לטהרה בשבת. לא אמר אלא בשל אבן, הא בשל

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 ב_ז מיי' פ"א מהל' יום טוב הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תק"ג סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תק"ג סעיף ב':

8 ב_ח מיי' פ"א מהל' יום טוב הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תק"ז סעיף ו':

9 ב_ט מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף ז':

10 ב_י מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף כ':

11 ב_יא מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ג סעיף א':

12 ב_יב מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף ג':

13 ב_יג מיי' פ"ח מהל' עירובין הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ח סעיף ב':


[ע"ב]

14 ב_יד מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ח':

15 ב_טו מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ו סעיף ח':

16 ב_טז מיי' פ"ד מהל' יום טוב הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ג סעיף ז':

17 ב_יז מיי' פ"ד מהל' יום טוב הלכה י"ח:

18 ב_יח מיי' פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף ח':

19 ב_יט מיי' פ"ד מהל' יום טוב הלכה י"ז:

20 ב_כ מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה ח':


-----------------------------------דף יא עריכה

ירושלמי מאיר ביצה יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] עץ לא שכלי עץ נטמא מהמים וכשמשיקו נטהר ואסור. כיצד ב_כאמגב לגב? רצה לעשות עיסתו בטהרה והטביל כליו לצורך כך, ונמלך ורוצה להשתמש בהם על גבי גיתו, לצורך שימוש בגת, או גיתו על גבי עיסתו, מטביל את כליו. כיצד מחבורה לחבורה? היה אוכל עם חבורה זו, ונמלך לוכל עם חבורה אחרת, טובל.

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ד עריכה

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ב_כבמביאין שלמים ועולות ב_כגוסומכין עליהן:

גמ’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, הותרה סמיכה שלא כדרכה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ב_כדלא הותרה סמיכה שלא כדרכה. איזו היא שלא כדרכה? מאתמול. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, שהרי לא הגיעה זמנו וגם עדיין היה טמא ולא ראוי להיכנס לעזרה. שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא, שכל יום הוא זמנם . מה פליגין? בשלמי חגיגה. °בית שמאי בית שמאי עבדין לון עשו אותם כשלמי נדבה, °בית הלל בית הלל עבדין לון עשו אותם כאשם מצורע. אמר רבי יסי רבי יסי°, הן דאת אמר זה שאמרתה, אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, זה דווקא כשהקריבו בזמנו, שיום קדם לא היה ראוי וגם היה טמא ולא ראוי להיכנס לעזרה. אבל אם עבר זמנו נעשה כשלמי נדבה. תני , אמרו °בית הלל בית הלל ל°בית שמאי בית שמאי, מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט בשבת, הרי אני מתיר לגבוה שמקריבים בשבת. בשעה שהוא מותר להדיוט יום טוב, אינו דין שנתיר לגבוה? ולמה אתם אוסרים להביא עולת ראיה ? אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, והרי נדרים ונדבות יוכיחו, שיום טוב מותר להדיוט, ואף אתם מודים שהם נדרים ונדבות אסורין שהם לגבוה. אמרו להן °בית הלל בית הלל, לא אם אמרתם בנדרים ונדבות, שאין זמנן קבוע. תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע? אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, אף חגיגה אין זמנה קבוע, ב_כהשאם לא חג בראשון חוגג בשני, לא חג בשני חוגג בשלישי. אמרו להן °בית הלל בית הלל, חגיגה זמנה קבוע. ב_כושאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל. אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, והלא כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא עולות שאינם אוכל נפש . אמרו להן °בית הלל בית הלל, משם ראייה? לכם אם אינו אוכל נפש אינו נעשה, אבל נעשה הוא לגבוה. אבא שאול אומרו טעם אחר. מה אם בשעה שכירתך סתומה, כירת רבך פתוחה. בשעה שכירתך פתוחה, אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה? דבר אחר, אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° הוה עבר קומי סדרא עבר לפני הבית מדרש, ושמע קלהון קראיי ההן פסוקא קוראים פסוק זה (דברי הימים א כ"ט, כ"א) ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי' למחרת היום ההוא פרים אלף . אמר. מאן דמפסק לה ואומר ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי' . זבחים ועולות בחג השבועות. למחרת היום ההוא פרים אלף. כ°בית הלל בית הלל שבחג הקריבו עולות .מאן דקרי כולה, כ°בית שמאי בית שמאי שהכל קרב למחרת החג . ניחא עולות למחרת היום, ושלמים למחרת היום? וכי אין שלמים באין ביום טוב כ°בית שמאי בית שמאי? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, דוד מת באותה שנה בעצרת , והיו כל ישראל אוננין, והקריבו למחר. מעשה ב°הלל הזקן הלל הזקן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וחברו עליו תלמידי °שמאי שמאי הזקן, התחיל מכשכש בזנבה, אמר לון ראו נקיבה היא ושלמים הבאתיה, והפליגן בדברים והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן של °בית שמאי בית שמאי ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן. והיה שם °בבא בן בוטי בבא בן בוטי, מתלמידי °בית שמאי בית שמאי, שהיה יודע שהלכה כ°בית הלל בית הלל. פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת. אמר ישמו בתיהן של אלו שהשימו בית אלהינו. מה עשה? שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר, וביקרו ממומין והעמידן בהר הבית. אמר להן שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות, יביא ויסמוך. יביא שלמים, יביא ויסמוך. באותה שעה נקבעה הלכה כ°בית הלל בית הלל, ולא אמר אדם דבר. אמר רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר°, הדא כסא, בשירותא בעייא מוליי קסמא כוס זה כדי לחמם אותו בתחילה צריך הרבה עצים דקיסה מיניה וביה אחר שהוא כבר חם די במעט עצים כדי לשמר חומו./sub>, כך °בבא בן בוטא בבא בן בוטא פעל מיד אבל אם כבר היתה נקבעת ההלכה כ°בית שמאי בית שמאי היה קשה לשנות . כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה כל גחלת שלא שורפת בתחילתה שוב אינה שורפת שהחום הולך ופוחת לכן °בבא בן בוטא בבא בן בוטא פעל מיד. שוב מעשה באחד מתלמידי °הלל הלל הזקן, שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וראהו אחד מתלמידי °שמאי שמאי הזקן. אמר לו מה זו סמיכה? אמר לו מה זו שתיקה? שיתקו בנזיפה והלך לו

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ה עריכה

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה. ו°בית הלל בית הלל ב_כזמתירין. ב_כחועושה מדורה ומתחמם כנגדה:

גמ’: תנן, ועושה מדורה ומתחמם כנגדה . פתר לה תרין פתרין העמיד את המשנה בשני אופנים, אם נפרש דעל דעתין ד°בית שמאי בית שמאי מה שנאמר ברישא לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה, הכוונה והוא ששתה מהן. ומה שנאמר ש°בית הלל בית הלל מתירים, הכוונה שעל דעתין ד°בית הלל בית הלל והן שיהו ראויין לשתייה אבל אינו חייב לשתות . אם כך מה שנאמר בסיפא ועושה מדורה ומתחמם כנגדה, דברי הכל, והוא שיהא קומקום כנגד המדורה. פתר לה פתר אוחרן העמיד את המשנה באופן אחר, אם נפרש ברישא כפשוטו של°בית שמאי בית שמאי לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה אבל לא צריך שישתה ממנו. אם כך מה שנאמר בסיפא ועושה מדורה ומתחמם כנגדה , על דעתהון ד°בית שמאי בית שמאי והוא שיהא קומקום כנגד המדורה, על דעתון ד°בית הלל בית הלל אפילו אין הקומקום כנגד המדורה. חמין שהוחמו ביום טוב, וכן המים שהוחמו מערב שבת לשבת, רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°, חד אמר ב_כטמרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. וחורנה אמר, מרחיץ בהן גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא ולא יודעים מי אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דתני שמואל שמואל (אמורא)°, מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו, הוי רב רב (אמורא)° דו אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברים. חד פיליסופיס שאל לבר קפרא בר קפרא°, ויש אומרים שאבלט שאל ללוי סריסא לוי סריסא° כך שמו, מותר לשתות ואסור לרחוץ? אמר לו אם תראה סריס מתחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו, אין. אמר לו ומכי הוא לך כלום האם הוא פוגע בך? אמר לו שלא תתפרץ תתרגל ותלך גם למי שאינו סריס. אמר לו, והכא אף הכא שלא יתפרצו ויחממו מים סתם. כיון שיצא, אמרו לו תלמידיו, רבנו, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להן, והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם.

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ו עריכה

מתני’: שלשה דברים °רבן גמליאל רבן גמליאל מחמיר כדברי °בית שמאי בית שמאי. אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב, ואין אופין פיתן

-----------------------------------דף יב עריכה

ירושלמי מאיר ביצה יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] גריצות אלא רקיקין. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל, מימיהן של בית אבא לא היו אופין פיתן גריצות, אלא רקיקין. אמרו לו, מה נעשה לבית אביך, שהיו מחמירין על עצמן, ב_לומקילין על כל ישראל להיות אופין פיתן גריצות וחרי:

גמ’: תנן, אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת . אבא בר רב חונה אבא בר רב חונה° אמר, הדא דתימר בשלא עשה לו עירובי תבשילין. אבל אם עשה לו עירובי תבשילין, מותר. דמה בין תבשיל ומה בין חמין? מסתמא כמו שתבשיל מותר על ידי עירוב אף חמין יהיה מותר. תבשיל דרכו לוכל ממנו לטעום כשמבשל נמצא נהנה ביום טוב והוי קצת צורך יום טוב. חמין אין דרכו לשתות מהן: תנן, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. הדא דאת אמר, במנורה של פרקים. ש°בית שמאי בית שמאי סוברים יש בנין בכלים, ו°בית הלל בית הלל סוברים אין בנין בכלים. אבל במנורה שאינה של פרקים, לא בדא. כהדא, תלמידוי דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הוון יתיבין, נפלת מנרתא קומיהון, והוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק השתמט וברח, שלא רצו להורות לא להיתר ולא לאיסור. תנן , אין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין. מאי טעמא? מתוך שאת מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צורכו. תנן, אמרו לו, מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין על כל ישראל להיות אופין פיתן גריצות וחרי. מאי משמע דהיי חרי לישנה דגדלות ? רבי אחא רב אחא° שמע לה מן הדא דכתיב (דברים נצבים כט כג) מה חרי האף הגדול הזה. ורבנן שמעין לה מן הדא דכתיב (בראשית וישב מ טז) והנה שלשה סלי חורי על ראשי

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ז עריכה

מתני’: אף הוא אמר ג' דברים להקל. מכבדין בין המיטות, ומניחין את המוגמר ביום טוב, ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. ב_לאוחכמים אוסרין:

גמ’: של בית °רבן גמליאל רבן גמליאל היו מכבדין בין המיטות. אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק, פעמים הרבה אכלתי אצל °רבן גמליאל רבן גמליאל, ולא היו מכבדין בין המיטות. אלא סדינים היו פורשין על גבי הארץ, וכיון שהיו האורחין נכנסים , היו קופלין אותן. אמרו לו, אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן. של בית °רבן גמליאל רבן גמליאל היו מכניסין את המגמר במגופה. אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק, פעמים הרבה אכלתי אצל °רבן גמליאל רבן גמליאל, ולא היו מכניסין את המגמר במגופה. אלא פרדיסקים בקבוקי ברזל עם פקק היו מעשנין מערב יום טוב, וכיון שהיו האורחין נכנסים, היו פותחין אותן. אמרו לו, אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן. תנן , ועושין גדי מקולס בלילי פסחים, וחכמים אוסרין. ב_לבאי זהו גדי מקולס? כולו צלי, ראשו על כרעיו ועל קרבו. שלק מקצת ובישל מקצת, אין זה גדי מקולס. מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון של חג סוכות, ובלילי יום טוב האחרון של פסח. מכניסין עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח, אבל לא גדי מקולס. תני, אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא, תודוס איש רומי הנהיג על אנשי רומי, שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו חכמים ואמרו לו, אילולא שאת תודוס לא היינו מנדין אותך? מהו תודוס מה חשיבותו? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, דהוה משלח פרנסתהון דרבנן, לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ? ב_לגשכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ, צריך נידוי

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ח עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] מתני’: ג' דברים °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אוסרין. פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה, ב_לדומקרדין את הבהמה ביום טוב, ושוחקין את הפילפלין בריחים שלהן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין מקרדין את הבהמה מפני שהוא עושה חבורה, אבל מקרצפין. וחכמים אומרים, אין מקרדין אף לא מקרצפין:

גמ’: תנן, פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה. רבי אבא רבי אבא° ושמואל שמואל (אמורא)° תריהון אמרין. לדברי חכמים, רצועה בין קרניה אפילו ב_להלהמשיך בה אסור שמא יפול. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אם היתה קרנה קדוחה, מותר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. קשייתה קומי שאלתי את רבי אבא רבי אבא° והרי זו שמירה יתרה, ומר לא תנינן לא למדתנו אלא הנאקה בחטם. שרק לה התירו לצאת בחתם, ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור? אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. ב_לושור שעיסקו רע, יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ורבי יהודה רבי יהודה° אמרו בשם רבי שמעון ברבי חייה רבי שמעון ברבי חייה°. כלב יוצא בסוגר שלו סביב פיו . אם לחכות בו שלא יאכל אסור שאין זה שמירה . אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר תנן, פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה וכ”ו . גניבה אמר. הלכה היה מלמד ובא אבל לא עשה כך . רבי יונה בוצרייה רבי יונה בוצרייה° בעי, אם הלכה היה מלמד ובא וכי על הדא היא דתנינן שלא ברצון חכמים? די היה לאמר שחכמים חולקים עליו . תנא רבי יודה בר פזי דברדלייה רבי יודה בר פזי דברדלייה°. אמרו לו. או עמוד מבינותינו, או העביר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אף שרק הורה, שיך לאמר שלא ברצון חכמים, לפי שהיה מתריס כנגדן. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר, לא היה מתריס אלא פעם אחת יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות ומן התענית. אמורא|רבי אידי דחוטרא}} אמר, לא פרתו אלא אשתו הוות, שיצאה במה שאסרו חכמים . ומניין שאשתו קרויה עגלה? דכתיב (שופטים י"ד, י"ח) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן בבל אמרין פרת שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו? אמר רבי קיריס דאירמה רבי קיריס דאירמה°, ללמדך ב_לזשכל מי שיש ספיקה בידו למחות ואינו ממחה, קלקלה תלויה בו. אי זהו הקירוד? אלו הקטנים שהשינים שלהם צפופים ועשוים ברזל שהן עושין חבורה. אי זהו קירצוף? אלו הגדולים שהשינים שלהם עשויות עץ שאינן עושין חבורה. וחכמים אומרים, אין מקרדין אף לא מקרצפין. אין מקרדין, שלא יבואו לידי חבורה. ולא מקרצפין, שלא יבואו לידי תלישה. של בית °רבן גמליאל רבן גמליאל היו שוחקין את הפילפלין בריחיים שלהן. אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק, פעם אחת אכל אבא אצל °רבן גמליאל רבן גמליאל, והביאו לפניו אניגרין מי סלק ובתוכן פילפלין שחוקים. כיון שטעמן, ב_לחמשך ידו מהן. אמר לו °רבן גמליאל רבן גמליאל, אל תחוש להם, מערב יום טוב הן שחוקין. ויעשה °רבי צדוק רבי צדוק כשוגג אצל °רבן גמליאל רבן גמליאל ויאכל. שהרי °רבן גמליאל רבן גמליאל מתיר, וזה לא יותר גרוע ממי שעשה בשוגג שמותר. אלא שלא להתיר מלאכה על ידי °רבן גמליאל רבן גמליאל. שאם יראו שאוכל, יחשבו שהלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל שמותר

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ט עריכה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

30 ב_ל מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה ח':

31 ב_לא מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ג', מיי' פ"ד מהל' יום טוב הלכה ו', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' של"ז סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' תק"כ, טור ושו"ע או"ח סי' תקי"א סעיף ד', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ו סעיף א':

32 ב_לב מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ו סעיף א':

33 ב_לג מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:


[ע"ב]

34 ב_לד מיי' פ"ד מהל' יום טוב הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ג סעיף א':

35 ב_לה מיי' פ"כ מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף י"ז:

36 ב_לו טור ושו"ע או"ח סי' ש"ה סעיף ד':

37 ב_לז מיי' פ"ו מהל' דעות הלכה ז':

38 ב_לח מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תק"ד סעיף א':


-----------------------------------דף יג עריכה

ירושלמי מאיר ביצה יג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] מתני' הריחיים של פילפלין ב_לטטמאה משום ג' כלים, משום כלי קיבול, ומשום כלי מתכות, ומשום כברה:

גמ’: התחתון משום כלי קיבול, והעליון משום כלי מתכות, והאמצעית משום כברה

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה י עריכה

מתני’: עגלה של קטן, ב_מטמאה מדרס, ניטלת בשבת, ואינה נגררת על גבי הכלים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כל הכלים אינן נגררין, חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת:

גמ’: תני, לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ב_מאמתיר דדבר שאינו מתכוון מותר. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב חונה רב הונא° ורבי חגי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. מודין חכמים ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. שאין הגומא מתקיימת בעפר תיחוח . כמה דאת אמר מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. שאין החריץ שעושה בעפר תיחוח נחשב חריץ. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אוף אנן תנינן. ב_מבפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים וכבו, אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת. אף שמזיז עפר כיוון שהגומא לא מתקימת . אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר. שאפשר שהמשנה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא דאמר דבר שאינו מתכוון מותר . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מתניתין אמרה שאסור אף בעפר תיחוח. דתנן , כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח .

הדרן עלך פרק יום טוב

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_ביצה/פרק_שני&oldid=2808407"