שולחן ערוך אורח חיים שכו א

אסור לרחוץ כל גופו אפילו כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו:

הגה: או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו (בית יוסף בשם הרא"ש פרק תינוקות)

והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(א) או שאר איברים. זה מבואר בברייתא פרק כירה חמין שהוחמו בערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר משמע דאבר אחד בפ"ע איזה שיהי' מותר ולא ידענא למה הוצרך ב"י ללמוד דבר זה מדברי הרא"ש:

מגן אברהם

עריכה

(א) אסור לרחוץ: גזיר' שמא יבאו להחם בשבת:

(ב) כל גופו: וה"ה רוב גופו (כ"ג עיין שם):

(ג) או שאר איברים: כ' מ"ב סי' ה' וכמדומה לי שלא נהגו הנשים ללבוש לבנים בשבת ויום טוב ואפשר משום שאין יודעים ליזהר ברחיצה ובמקו' שאין מנהג יש להתי' רק שלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיט' עכ"ל, ועיין סי' ש"א סמ"ח:

באר היטב

עריכה

(א) כל גופו: ה"ה רוב גופו כנה"ג. וכתב מ"ב סי' ה' וכמדומה לי שלא נהגו הנשים ללבוש לבנים בשבת ויו"ט ואפשר משום שאין יודעים ליזהר ברחיצה ומקום שאין מנהג יש להתיר רק שלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיטה עכ"ל.

משנה ברורה

עריכה

(א) אסור לרחוץ וכו' - גזירה שמא יבואו עי"ז להחם בשבת:

(ב) כל גופו - וה"ה רוב גופו דרובו ככולו:

(ג) לבד - וכ"ש אם רוחץ כדרך הרחיצה כל הגוף ביחד:

(ד) ואפילו לשפוך וכו' - היינו אפילו ממים שהוחמו מע"ש ואפילו הם בקרקע:

(ה) בהם - היינו בחמין שהוחמו מע"ש אבל בחמין שהוחמו בשבת אסור אפילו ידיו לבד:

(ו) או שאר אברים - ואשה שלובשת לבנים בשבת ויו"ט מותרת לרחוץ במקומות המטונפים בחמין שהוחמו מע"ש ויו"ט רק שתזהר לרחוץ בידים ולא בבגד כדי שלא תבא לידי סחיטה ויש נשים נוהגות שאין לובשות לבנים בשבת ויו"ט ובמקום שאין מנהג ידוע יש להתיר [אחרונים]:

(ז) בחמי האור - לפיכך במקום שנוהגין להחם המקוה צריך ליזהר שלא יהיה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בו [ח"א] ועיין בקרבן נתנאל פרק במה מדליקין סי' כ"ד ובתשו' נו"ב מ"ת סי' כ"ד:

(ח) אבל בחמי טבריא - וה"ה שארי מעינות חמין לא גזרו עליהן איסור רחיצה ועיין לקמן בסימן שכ"ח במ"א סקמ"ט דבמקום שאין דרך לרחוץ בהם אלא לרפואה אסור לרחוץ בהן בשבת וע"ש מה שכתבנו בזה:

(ט) בצוננין - ועיין לקמן במ"ב סקכ"א שנהגו שלא לרחוץ בנהר:

ביאור הלכה

עריכה

(*) במים שהוחמו מע"ש: ומצטער אע"פ שאינו חולי כל הגוף י"ל דמותר לרחוץ [חידושי רע"א]:.

כף החיים

עריכה

א) סעי' א. אסור לרחוץ וכו' והטעם משום דגזרינן שלא יבא לידי איסור סקילה להחם חמין בשבת. עו"ש או' א' מ"א סק"א. תו"ש או' א':

ב) שם. אסור לרחוץ כל גופו וכו׳ וה׳׳ה רוב גופו. כנה"ג בהגב״י. מ״א סק׳׳ב. א״ר או׳ א׳ תו"ש או׳ א׳ א״א או׳ ב׳ ר״ז או׳ א׳:

ג) שם. אפי׳ במים שהוחמו מע״ש. מה שהשווה הטור יו״ט לשבת בזה עיין לקמן בש״ע סי׳ תקי״א סעי׳ ב׳ שפסק להתיר לרחוץ ביו״ט במים שהוחמו מערב יו״ט יעו"ש:

ד) שם. אפי׳ במים שהוחמו מע״ש. ומצטער אף שאינו חולה כל הגוף י״ל דמותר לרחוץ. חידושי רע״א:

ה) שם. בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע. המחבר נקט בכאן בסדר לא זו אף זו כלומר ל״מ בכלי דפשיטא דאסור דהרואה יאמר שהוחם היום בשבת דאין דרך הכלי לשמור החום כ״כ ואתי למשרי להחם חמין בשבת אלא אפי׳ בקרקע כגון אמבטאות של מרחצאות דדרכם לשמור חומם יום שלם ויותר אפ״ה אסרו חז״ל משום גזירה. עו׳׳ש או׳ ב׳:

ו) שם. ואפי' לשפוך המים על גופו וכו׳ כלומר דרחיצה הוא להכניס גופו או איבריו בתוך המים ולרחוץ שם אבל שטיפה הוא ששופך על גופו או על איבריו דלאו דרך רחיצה הוא ואפ״ה אסור והטעם כתב הר״ן משום דכן דרך הרוחצין לאחר שהזיעו נוטלים המים בכלי ושופכין על גביהן ואתי למחשדי שהוחמו היום. ומשמע מדברי המחבר דאפי׳ שטיפת אבר אבר אסור כל ששוטף כל הגוף. עו"ש או׳ ג׳ וכ״כ המש״ז או׳ א׳ דשטיפת אבר אבר כל הגוף אסור יעו״ש וצריך להזהיר הנשים בימות החורף שטובלין בליל שבת ודרכם כשיוצאין מן המעין שופכין עליהן מים חמין שישפכו רק עד חצי גופם דוקא וה״ה לאבי הבן שטובל בבקר ביום שבת. בן א"ח פ׳ תצוה או׳ יו״ד. ועיין לקמן או׳ ל"ב:

ז) שם. ואפי׳ לשפוך המים על גופו וכו׳ וה"ה לרחוץ מת אפי׳ במקום שיש לחוש להסריח ואפי׳ לרחצו ע"י עכו״ם אסור אלא א״כ קצץ עם העכו״ם מע״ש הרד״ך בית כ"כ חדר א׳ כנה״ג בהגה"ט. עו״ש או׳ ד׳ ומה שתמה בגדי ישע על דברי הרד״ך הנז׳ דמשנה שלימה שנינו סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר כבר יישב הפתה״ד או׳ א׳ וכתב דשם מיירי בצונן והכא מה שאוסר הרד"ך הוא בחמין ואדרבא כתב דצריך ישוב לדברי הבגדי ישע יעו״ש:

ח) שם. אבל מותר לרחוץ בהם פניו וכו׳ ואם הוחמו בשבת אף לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו אסור. מ"א סק"ו. ועיין לקמן או׳ ח״י:

ט) שם. הגה. או שאר איברים וכו׳ כתב מ״ב סי׳ ה׳ וכמדומה לי שלא נהגו הנשים ללבוש לבנים בשבת ויו"ט ואפשר משום שאין יודעים ליזהר ברחיצה (לחלק בין חמין שהוחמו מע״ש ויו׳׳ט או הוחמו בשבת ויו״ט מחה״ש) ובמקום שאין מנהג יש להתיר רק שלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיטה עכ״ל מ״א סק״ג א"ר או׳ א׳ א״א או׳ ג׳ ר״ז או' א׳ ח״א כלל ע׳ או׳ א׳ ועיין לעיל סי׳ ש״א סעי' מ״ח. ואם מותר לטבול במים חמין בשבת ית׳ לקמן או׳ ל״ב:

י) שם אבל בחמי טבריה מותר וכו׳ מה שרוחצין לרפואה באמבטאות ובמרחצאות שהם כחמי טבריא אסור לרחוץ בשבת. שו״ת מים רבים א״ח סי' כ"ה כ"ו ז"ך יעוש״ב. ברכ״י או׳ א׳ שע״ת. ועיין עוד לקמן סי' שכ״ח או׳ רמ״ז ורמ״ט:

יא) שם. אבל בחמי טבריא מותר וכו׳ כתב ב״י דהיינו אפי׳ לרחוץ בתוכו כסתם רחיצה דמיירי שנכנס לתוכו אלא שהמרדכי אוסר אף בצונן לרחוץ בתוכו ולא התיר אלא להשתטף (פי׳ לשפוך על איבריו) ופסק כאן דלא כמרדכי. תו"ש או׳ ג' וכ״פ הר״ז או׳ א׳ דאפי׳ לרחוץ בתוכו שרי:

יב) שם. אבל בכלי לא וכו׳ דכל שהיא בכלי לא מינכר בין חמי האור לחמי טבריא. ב״י. ואתי לאחלופי לרחוץ בחמי האור. לבוש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}