שולחן ערוך אורח חיים תעו א

מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו.

הגה: ולא יאכל ולא ישתה הרבה יותר מדאי שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה או ישתכר וישן מיד (מהרי"ל):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שלא לאכול צלי. עמ"ש בסי' תע"ג סעי' ד' לענין שני תבשילין. וכתב טור בשם אבי עזרי דאשכנז מקום שאין אוכלין צלי הוא:

מגן אברהם

עריכה

(א) לאכול צלי: ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי (לבוש) ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא:

(ב) אכילה גסה: אפי' שאינו מתאו' לאכול אף על גב שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי' שיהא מתאוה לאכול (ב"ח ריש סי' תע"א): כתב ב"י סי' תע"ז בשם הרוקח אל יהי אכילת האפיקומן עליו לטורח דאמרינן בנזיר אכלה לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם: ואם קץ במזונו לא יצא כלל כמ"ש סי' תרי"ב ס"ו:

באר היטב

עריכה

(א) שנהגו: ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי לבוש. וצלאו ואח"כ בישלו מותר. אבל בישלו ואח"כ צלאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה מ"א וכ"כ הח"י אבל הפר"ח אוסר בין צלאו ואח"כ בישלו בין בישלו ואח"כ צלאו ע"ש.

משנה ברורה

עריכה

(א) שלא לאכול וכו' - ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי בשני הלילות ואפילו צלי קדר [פי' שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו] אע"פ שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אפ"ה יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בישלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה ואם היה צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל:

(ב) שה - בין שה כשבים או שה עזים:

(ג) כולו כאחד כאחד - דהיינו ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו בפסח:

(ד) ואם היה מחותך או שחסר וכו' - ר"ל שצלה אותו כשהוא מחותך או אפילו כשהוא מחובר אלא שנחתך ממנו אבר אחד קודם הצליה ובשעת צליה הניחו אצלו וצלאו ביחד:

(ה) או שלק וכו' והוא מחובר - ר"ל ואח"כ צלהו כולו כאחד הואיל ואינו דומה לצליית הפסח הרי זה מותר בכל זה:

(ו) אכילה גסה - דהיינו שאינו מתאוה כלל לאכול שאז אינו עושה מצוה מן המובחר שאף שאפיקומן הוא זכר לפסח והפסח נאכל על השובע דהיינו שהוא שבע כבר ולכן אוכלין האפיקומן אחר גמר הסעודה כמו שיתבאר בסימן תע"ז מ"מ צריך שיהא לו קצת תאוה לאכול ואם לאו אין זה מן המובחר ואם שבע כ"כ עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובע אף שדוחק עצמו לאכול אינו יוצא ידי חובתו כלל במצוה זו שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל. כתבו הפוסקים אל יהיה אכילת אפיקומן עליו לטורח דעי"ז אין מתקיים המצוה מן המובחר:

(ז) וישן מיד - ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}