שולחן ערוך אורח חיים שלז ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אסור לכבד הבית אלא אם כן הקרקע מרוצף ויש מתירין אפילו אינו מרוצף:

הגה: ויש מחמירין אפילו במרוצף (טור בשם ר"י ומרדכי ריש פרק כל הכלים ורבינו ירוחם חלק י"ג וסמ"ג וסה"ת) וכן נוהגין ואין לשנות מיהו על ידי עכו"ם מותר (רבינו ירוחם נתיב י"ג) וכן על ידי בגד או מטלית או כנף אווז הקלים ואינו משוה גומות (אגור). ואסור לכבד הבגדים על ידי מכבדות העשויים מקיסמים שלא ישתברו קיסמיהם (הגהות אלפסי פרק הזורק).

מפרשים

ט"ז

הקרקע מרוצף. דאז לא חיישי' לאשויי גומות ויש מתירין ס"ל דאפי' באינו מרוצף לא הוי פסיק רישיה לאשויי גומות ויש מחמירין ס"ל דבאינו מרוצף ה"ל פסיק רישיה וגזרי' מרוצף אטו שאינו מרוצף:

שלא ישברו קסמיהן. תמוה לי הא אפי' משבר אינו אלא מקלקל ופטור:

מגן אברהם

(ב) אסור לכבד:    דמזיז עפר ומשוה גומות ויש מתירין דה"ל דבר שאינו מתכוין:

(ג) מרוצף באבנים:    וכ"ש בקרשים (ב"ז ר"ה):

(ד) ע"י עכו"ם מותר:    וביש"ש אוסר אפי' ע"י עכו"ם אלא שנהגו להקל וגם ע"י כנף אוסר ע"ש פ"ב דביצה סל"ג, כ' ב"י דאפי' יש בבית קליפי אגוזים דמוקצים הם מותר לכבדם דה"ל לדידיה כגרף של רעי עיין סי' ש"ח סכ"ז:

(ה) שלא ישברו:    ובודאי אפי' הם נשברים ליכא אסור דאורייתא כמ"ש סי' שי"ח סי"ב אפ"ה אסור בפסיק רישיה ולפ"ז אסור לכבד אפי' במרוצף אא"כ בשל תמרה ולא כאותן העשוי' מענפי אילן עמ"ש ס"א:

באר היטב

(ב) מרוצף:    באבנים וכ"ש בקרשים. מ"א.

(ג) ע"י עכו"ם:    וביש"ש אוסר אפי' ע"י עכו"ם אלא שנהגו להקל וגם ע"י כנף אוסר ע"ש פ"ב דביצה סל"ג. כתב ב"י דאפי' יש בבית קליפי אגוזים דמוקצים הם מותר לכבדם דה"ל לדידיה כגרף של רעי.

(ד) ישתברו:    ובודאי אפי' הם נשברים ליכא איסור דאורייתא אפ"ה אסור בפסיק רישיה ולפ"ז אסור לכבד אפי' במרוצף אא"כ בשל תמרה ולא באותם העשוים מענפי אילן עמ"ש ס"א. מ"א.


משנה ברורה

(ו) לכבד הבית - דמזיז עפר ממקומו גם משוה הגומות בכיבודו שמתמלאין הגומות שבבית מהעפר והוי בנין ואע"ג דאינו מתכוין לאשויי גומות אפ"ה אסור דפסיק רישא הוא ויש אומרים דחיישינן שמא מתוך טרדתו לכבד וליפות הקרקע ישכח וישוה הגומות במתכוין:

(ז) אלא א"כ מרוצף - בין באבנים ובין בקרשים:

(ח) אפילו אינו מרוצף - דס"ל דגם בזה אינו ודאי שישוה גומות ולא גרע מריבוץ דשרי בס"א וגם למזיז עפר ממקומו ג"כ לא חייש שכשאדם מכבד את הבית אינו מכבד אלא עפר תיחוח ובזה ליכא משום חופר גומא:

(ט) אפילו במרוצף - בין באבנים ובין בקרשים דס"ל דבאין מרוצף הוי פ"ר וגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף ועיין בבאור הלכה:

(י) ע"י א"י מותר - היינו אפילו בשאינו מרוצף דהא הוא אינו מתכוין רק לכבד הבית ואף דהוא פ"ר לענין הגומות מותר ע"י א"י דבאמירה לא"י לא קפדינן כולי האי כמ"ש בסימן רנ"ג ס"ה בהג"ה ע"ש במ"ב:

(יא) הקלים וכו' - ר"ל דכיון שהם קלים אינו נוטל בהם רק האבק שלמעלה ולא אתי לאשויי גומות כ"כ בד"מ ומוכח מזה שאם רוצה לכבד בהם היטב את כל העפרוריות הנמצאות בארץ שאסור:

(יב) ואינו וכו' - וע"כ מותר אפילו אינו מרוצף. ואפילו יש בבית קליפי אגוזים וכיוצא בהם מדברים האסורים בטלטול אפ"ה מותר לכבד דהו"ל לדידיה כגרף של רעי [אחרונים]. כתב בספר כלכלת שבת דה"ה במה שקורין בארש"ט הרכים דינו ג"כ ככנף אווז ועיין בבאור הלכה דאין כדאי להקל בזה אלא במרוצף:

(יג) לכבד הבגדים - היינו אפילו באופן שמצד הכיבוד בעצמם אין בהם איסור כגון בבגד ישן שאין מקפיד עליו וכדומה וכמבואר לעיל בסימן ש"ב ס"א בהג"ה ולפ"ז ה"ה שאסור בהם לכבד את השלחן אע"פ שכיבוד השלחן מותר מצד עצמו (כמבואר בש"ס):

(יד) שלא ישתברו קיסמיהם - ולפ"ז ה"ה שאסור לכבד הבית [אפילו במרוצף למאן דשרי] במכבדות העשויות מענפי אילן יבשים שאינם נכפפים דבודאי נשברים כשמכבדין בהם וטעם כ"ז דהוי כמו סותר כלי ואף שמקלקל פטור מ"מ אסור לכתחלה [אחרונים]:

ביאור הלכה

(*) אסור לכבד וכו':    ויש בזה משום שבות [ברייתא שם בדף צ"ה] ואי מכוין בזה לאשויי גומות משמע בתוספות שם דיש בזה חיוב חטאת וכן משמע מפשטיה דלישניה דהרמב"ם פכ"א ודעת הרמב"ן בפרק כל הכלים דהוא רק בנין כלאחר יד כ"ז שלא נעשה בידים ממש ע"ש:.

(*) ויש מחמירין אפילו במרוצף:    עיין במ"ב דהטעם הוא משום דגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף הוא מסה"ת והעתיקו בט"ז והנה לפ"ז אם כל בתי העיר או עכ"פ רובם [ריב"ש] מרוצפים באבנים או בלבנים [וכ"ש אם הם מכוסים בקרשים] אפשר דמותר לכבד דלא גזרו על רובה מפני מיעוטה ולא על עיר זו מפני עיר אחרת וכמו שכתבו בסה"ת וכן התוס' בדף כ"ט ע"ב ד"ה גזירה וגם רש"י סובר כן ורמז לזה בדף צ"ה ע"א ד"ה זילחא והעתיק דין זה גם הגר"א בבאורו בשם סה"ת אולם יש עוד סברא אחרת בסה"ת שם דבין הרובדים [היינו בין השורות שבין אבן לאבן] יש חשש דאשויי גומות אף במרוצפין וסברא זו נזכרת ג"כ לחד תירוצא בתוס' צ"ה ד"ה שרא זילחא לענין הדחה [אך לא נזכר בדבריהם לענין כיבוד] ולא אדע מה יענו בסוגיא דדף קנ"א ע"ב דמשני התם קרקע בקרקע מיחלף דמוכח משם דבמרוצף לא שייך כלל אשויי גומות ורק מצד מיחלף ואולי י"ל דשם התקרה של מרחץ נעשה מקרשים שמהודקין היטב זה לזה ומשא"כ באבנים [ומרש"י שם והרמב"ם בפכ"ג מוכח דגם באבנים במרוצף לא שייך אשויי גומות] ולפ"ז כשבתי העיר כולם או רובם מרוצפים בקרשים אין להחמיר במרוצפים ובפרט אם נתכבד מע"ש יש לצרף לזה ג"כ סברת הראב"ד המובא בב"י דס"ל דאפילו באינו מרוצף לאו פ"ר הוא אך מ"מ אין דבר זה ברור עדיין דאפשר דהמנהג שהביא הרמ"א שנוהגין להחמיר בזה באיסור כיבוד נתיסד מימי קדמונים משום דחששו לאיסור טלטול מוקצה שמצוי להיות על הקרקע עצמות וקליפין שאינם ראויים למאכל בהמה וכן משמע קצת ברי"ו חי"ג ובב"ח ע"ש ולפ"ז בכל גווני אסור אולם מדסיים הרמ"א הטעם להקל בכנף אווז משום דהוא דבר קל ואינו משוה גומות משמע מיניה דהטעם של המנהג שנהגו להחמיר הוא משום אשויי גומות ולפ"ז אין להחמיר בשכל בתי העיר מרוצף ובפרט אם נתכבד הבית מע"ש וכנ"ל וגם לאיסור מוקצה אין לחוש אחד משום מה דכתב הרשב"א דמותר לפנותם משום דהוי כגרף של רעי ועוד דהו"ל טלטול מהצד ע"י ד"א לצורך שבת וכמו שכתבו האחרונים. והנה כ"ז שייך רק לענין איסור אשויי גומות או מוקצה דלית בזה אבל יש עוד חשש אחר משום מה שכתב השה"ג והובא ברמ"א דמשתבר הקסמים וכן ה"ה ענפי האילנות שבזמנינו [שקורין בעזע"ם] ואין להתיר אלא במכבדת של ענפי תמרה הרכים שנכפפים ואין משתברים כמו שכתב בשה"ג וה"ה במה שקורין [בארש"ט] שהוא ג"כ דבר רך אבל בענפי האילנות יש חשש שבירה אכן לפי מה שפקפקו כמה אחרונים על דברי השה"ג שהביא הרמ"א גם בענפי אילנות אין להחמיר בשכל בתי העיר מרוצף. היוצא מכל זה דאם כל בתי העיר או עכ"פ רובם מרוצפים בקרשים ובפרט אם נתכבד הבית ג"כ מע"ש ורוצה עתה לכבד הבית בענפי תמרה הרכים או במה שאנו קורין בארש"ט בודאי אין להחמיר [ומספר כלכלת שבת משמע דבבארש"ט מותר אפילו באינו מרוצף שמשוה בארש"ט לכנף אווז ועיין מה שכתבנו לקמי'] ובענפי האילן שבזמנינו אין ההיתר ברור כ"כ משום חשש שבירת הקיסמים וכמש"כ הרמ"א ומ"מ מי שמיקל בזה אין למחות בידו דכמה אחרונים מפקפקין ע"ז וכנ"ל:.

(*) וכן ע"י בגד וכו' או כנף אווז וכו':    המגן אברהם הביא בשם רש"ל שמחמיר בכנף אווז וסברתו דע"י זה יכול ג"כ לבוא לאשויי גומות כמו ע"י שאר מכבדת וכן הא"ר מצדד דיש להחמיר בכנף אווז כוותיה ובבאור הגר"א משמע עוד שמפקפק על כל ההיתר זה אפילו ע"י בגד שכתב דמדברי רש"י [היינו בדף קכ"ד ע"ב ד"ה של מילת] משמע דאסור והיינו מה דמשמע שם מרש"י דבמכבדת של מילת אסור לכבד ע"ג קרקע ומ"מ מסתברא דבמרוצף יש להקל בכל זה דבלא"ה הרבה פוסקים מקילין במרוצף אפילו במכבדת ממש ואף בשאינו מרוצף מי שנוהג להקל כוותיה דהרמ"א בודאי אין למחות בידו דנוכל לצרף בזה דעת הראשונים שסוברין דכיבוד אינו פ"ר:.

(*) הקלים וכו':    עיין במ"ב מה שכתבנו בשם כלכלת שבת דה"ה ע"י בארש"ט הרכים ובאמת עיקר ההיתר דבגד או כנף אווז ג"כ אינו היתר ברור דכמה פוסקים פקפקו ע"ז וכנ"ל וע"כ נלענ"ד דאין להתיר אלא באותו שפרט הרמ"א ומשום דהוי שינוי גדול ג"כ שאין דרכו לכבד בזה בחול משא"כ בבארש"ט שדרכו לכבד בזה בימות החול ג"כ והוי זילותא דשבת וכן משמע לשון הלבוש שז"ל וכן ע"י בגד או מטלית או כנף אווזא הקלים ואינו מזיז עפר ממקומו ואינו משוה גומות והוי שינוי גדול מותר עכ"ל ושמשמע מזה דאי לא היה שינוי לא היו מתירין בזה אך אם הבית היה מרוצף יש לסמוך ע"ז דכמה ראשונים סוברין דאפילו במכבדת ממש מותר לכבד במרוצף ועיין מה שכתבנו לעיל סוף ד"ה אסור לכבד:.

(*) שלא ישתברו קיסמיהם:    עיין בספר ברכי יוסף בשם מהר"י קשטר"ו ובספר בית מאיר שמפקפקין בזה וגם בספר מאמר מרדכי מצדד דלאו פסיק רישא הוא ומ"מ נראה שאין כדאי להקל בזה דמחזי כעובדא דחול וכמזלזל באיסור שבת וכמו שכתב בב"ח ע"ש:.


כף החיים

ח) סעי' ב'. אסור לכבד הבית וכו' דמזיז עפר ומשוה גומות. והיש מתירין ס"ל דהו"ל דבר שאין מתכוין. ב"י מ"א סק"ב, והאוסרים ס"ל דהוי פ"ר מחה"ש:

ט)    שם אלא א"כ הקרקע מרוצף. דאז לא חיישינן לאשוויי גומות. ויש מתירין ס"ל דאפי' באינו מרוצף לא הוי פסיק רישיה לאשווי גומות. ט"ז סק"ב:

י)       שם אלא א"כ הקרקע מרוצף, וזהו ברצוף אבנים וכ"ש ברצוף בקרשים. בנימין זאב ס' ר"ה. כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ג:

יא)   שם. אלא א"כ הקרקע מרוצף. ואפי' היכא שיש בו דברים האסורים שרי לכבד מידי דהוה אגרף של רעי כ"כ הר"ן פ' המצניע והמ"מ פכ"א בשם הרשב"א וכתב שם המ"מ דכן נהגו במקומנו. והב"ד ב"י ומ"א סק"ד וכ"כ האחרונים להתיר ולא כסברת הראב"ד שהביא הר"ן שם דאוסר. וה"ד בחדר שדר שם אבל אם אין דר שם אסור. א"א או' ד':

יב)   שם. ויש מתירין וכו' ולענין הלכה כתב ב"י כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לאסור לכבד קרקע שאינו מרוצף הכי נקטינן אלא א"כ הוא מקום שפשט המנהג להתיר דכיון דמידי דרבנן הוא ויש להם גדולים על מי שיסמוכו אין מוחין בידם. וקרקע מרוצף נקטינן להורות לכתחלה להתיר בו כיבוד כיון דלהרי"ף והרמב"ם שרי עכ"ל מיהו מנהג בני אשכנז להחמיר אפי' במרוצף כמ"ש מור"ם ז"ל לקמן בהגה:

יג) שם הגה. ויש מחמירין אפי' במרוצף. משום דבמרוצף נמי איכא משום אשוויי גומות בין הרובדין או גזירה אטו מקום שאינו מרוצף. ב"י:

יד) שם בהגה. מיהו ע"י עכו"ם מותר. דפ"ר שרי ע"י עכו"ם, תו"ש או' ו' ר"ז או' ב' ועיין לעיל סי' רנ"ג או' פ"ח:

טו) שם בהגה. מיהו ע"י עכו"ם מותר. וביש"ש פ"ב דביצה סי' ל"ג אוסר אפי' ע"י עכו"ם במקום שנוהגין איסור אלא שכתב שבעו"ה רגילין עתה להקל בזה יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' מ"א סק"ד אבל הא"ר או' ג' כתב דהעיקר כדברי מור"ם ז"ל ודלא כרש"ל. וכ"פ בח"א כלל מ' או' ג' וכ"כ באו' הקודם:

טז) שם בהגה. וכן ע"י בגד וכו' כ"כ ב"י בשם האגור אלא שכתב עליו ולא ידענא מאי שנא שהרי הוא מזיז עפר ממקומו וגם משוה גומות כשמכבד בבגד כמו שמכבד במכבדות עכ"ל נמצא לדעת מר"ן ז"ל דבקרקע שאינו מרוצף אסור לכבד בבגד כמו שאסור לכבד במכבדות וכן מהרי"ל בדרשותיו אסר הכיבוד אפי' בחתיכת בגד כדברי ב"י גם רש"ל בפ"ב דביצה סי' ל"ג כתב שמה שהקשה ב"י על האגור יפה הקשה אלא הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו אמנם כתב שיש מקומות שנוהגין לכבד בכנף של אווזא והוא טעות גדול דנהי דשינוי הוי מ"מ לענין משוה גומות הוא ממש כמו מכבדות יעו"ש. והב"ד שכנה"ג שם או' א' מ"א שם. וכ"כ א"ר או' ג' להחמיר בכנף אווז כרש"ל אבל הר"ז או' ב' כתב דנוהגין להקל וכ"פ בח"א שם ולכבד השלחן לכ"ע מותר א"ר שם ואי שרי לטלטל המכבדות מחמה לצל עיין לעיל סי' ש"ח סעי' מ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

טוב) שם בהגה. שלא ישברו קסמיהם. לא חש לזה אדם דשבירת קסמין אינה מלאכה גם אינו מתכוין לשוברו מהריק"ש בהגהו' ברכ"י או' א' והמ"א סק"ה כתב אעפ"י שאפי' הם נשברים ליכא איסור דאו' אפ"ה אסור בפ"ר ולפ"ז אסור לכבד אפי' במרוצף (היינו לדעת הש"ע דמתיר לכבד במרוצף) אלא א"כ בשל תמרה (דנכפפין ואינן נשברין) ולא באותן העושין מענפי אילן עכ"ל וכ"כ הר"ז או' ג' וכ"כ לעיל או' ד' דפ"ר אפי' באיסור דרבנן אסור יעו"ש:

חי) שם בהגה. שלא ישברו קסמיהם. והיינו אפי' בעניין שמותר לנער הבגד כגון שאין מקפיד עליו כמ"ש לעיל רס"י ש"ב אפ"ה משום שלא ישברו קסמיהם אסור. ולפ"ז ה"ה לכבד בהם השלחן או דבר אחר נמי אסור:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש