פתיחת התפריט הראשי

שמואל ב יז ה: "וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי, וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם: קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי, וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּאעריכה

קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּיעריכה

"קְרָא" - אבשלום פקד ביחיד על איש אחד לקרוא לחושי הארכי. סביר שהוא הצביע על משרת ופקד עליו לעשות זאת: לחפש, למצוא ולהביא את חושי הארכי עליו.
אבשלום לא התיעץ עם החכמים או עם אחיתופל לפני שהוא קרא לחושי. הוא החליט על דעת עצמו, ואולי גם לא רצה שאחיתופל ישמע את דברי חושי.

בהמשך, אבשלום אומר "וְנִשְׁמְעָה" ברבים. לא ברור אם הוא התיחס לעצמו ברבים, כמו הרבה מלכים, או שהיו איתו מספר אנשים שהוא רצה שהם ישמעו יחד איתו. ייתכן שאלו היו אנשי עם ישראל שאחר כך הסכימו איתו, שעצתו של חושי טובה מעצתו של אחיתופל (ביאור:שמואל ב יז יד).

חוּשַׁי הָאַרְכִּיעריכה

אבשלום ידע שחושי הארכי הוא יועצו האישי של דוד ואפילו שאל אותו: "זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ? לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ?" (שמואל ב טז יז). אבשלום לא ידע שחושי עזב את העיר ורצה להצטרף לדוד, אבל דוד שיכנע אותו להשאר בעיר "וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל" (שמואל ב טז לד). חושי הסביר לאבשלום "לֹא, כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לא (לוֹ) אֶהְיֶה, וְאִתּוֹ אֵשֵׁב. וְהַשֵּׁנִית, לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד? הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ, כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ" (שמואל ב טז יח).

נראה שאבשלום קיבל את חושי והאמין לו. אחיתופל לא העיז להזהיר את אבשלום שחושי נשאר כמרגל ויועץ שקר בשרותו של דוד.
או שאחיתופל לא הבין את זה, או שאבשלום לא נתן לא הזדמנות לדבר. ייתכן שהוא חשב שאבשלום לא ישתמש בחושי, ואין צורך להזהר ממנו.

וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּאעריכה

טוב לשמוע דעות שונות. טוב לתת לצדדים להתווכח ולהגן על דעתם, ולהעמיק את ההבנה. כל אדם יכול לתרום לשיפור הפתרון.

אבשלום צדק שהוא בקש מחושי עיצה.
אולם אבשלום היה צריך לבחור ולהחליט מה לקבל בהיפוך ממה שחושי המליץ.

בזבוז זמןעריכה

ניתן לראות שאבשלום לא היה מרוצה מעצתו של אחיתופל, והוא התחיל לבזבז זמן בשאלות נוספות בלי לאשר לאחיתופל להתחיל לרכז את חייליו.
אבשלום היה יכול לפקוד על אחיתופל להכין את הצבא אבל לחכות לפקודתו לצאת במרדף. אבשלום לא עשה זאת, וניתן להבין שהוא לא רצה לעשות זאת.

לא היה סיכון בעצתו של אחיתופל, ולא היתה בושה אם אחיתופל היה נכשל. למה אבשלום לא חשב שזאת עיצה טובה לא כל כך ברור.
הן:

  • הוא היה יכול להשאר בעיר, ולהמשיך לבוא לנשותיו ופלגשיו של דוד לעייני העם.
  • הוא היה יכול לארגן את העיר לחגיגה, הן הוא מלך ישראל.
  • הוא היה יכול להתחיל להוציא חוקים חדשים לטובת העם.
  • הוא היה יכול להתחיל לתכנן את בית המקדש, ולעודד את העם לגדולה בעתיד.
  • הוא לא היה מסתכן בפציעה או מוות במלחמה.
  • הוא היה יכול להתקשר לסבו "תַּלְמַי בֶּן עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (שמואל ב יג לז) ולקבל סיוע.

אחיתופל?עריכה

אבשלום לא הזמין את אחיתופל לשמוע ולהגיב לדברי חושי. אבשלום לא שאל את אחיתופל לאחר דברי חושי. נראה שכבר בשלב הזה אבשלום זרק את אחיתופל וכעס עליו.

קיימת אפשרות שאבשלום כעס על אחיתופל שהמליץ לו "בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ" (שמואל ב טז כא), ואפילו שאחיתופל אמר לו "כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ", רק לאחר שהוא שכב עם הפילגשים הוא הבין שהוא עבר על חוקי התורה, שכב עם אשת אביו, ובעייני אנשים ישרים הוא בן מוות.
ייתכן שגם העובדה שאחיתופל בא עליו ואמר לו: "אֶבְחֲרָה נָּא" (ביאור:שמואל ב יז א) בלי שהוא הזמין אותו לדבר הרגיזה אותו. הוא ראה שאחיתופל מתיחס עליו כאל ילד, רוצה להשאיר אותו בארמון למשמרת, עסוק בזימה, אחיתופל יבנה לעצמו צבא, ואחיתופל יהיה המלך האמיתי.