ביאור:דברים לב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים לב)
|
פרשת האזינו
|
א
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, {ס} וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי את מה שפי אומר. {ר}
ב
יַעֲרֹף יטפטף כַּמָּטָר לִקְחִי חכמתי שאני מלמד אתכם {ס} תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי {ר}
כִּשְׂעִירִם כגשמים (היורדים בסערה) עֲלֵי דֶשֶׁא {ס} וְכִרְבִיבִים כטיפות גשם חזק עֲלֵי עֵשֶׂב. {ר}
ג
כִּי שֵׁם יְהוָה אֶקְרָא, {ס} הָבוּ גֹדֶל תגדלו, תשבחו לֵאלֹהֵינוּ. {ר}
ד
הַצּוּר ה' (שנמשל כאן לסלע חזק) - תָּמִים פָּעֳלוֹ כל מה שהוא עושה מושלם {ס} כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט לפי מידת משפט צדק, {ר}
אֵל אֱמוּנָה נאמן, המקיים את דבריו וְאֵין עָוֶל אינו עושה עוול (דבר לא מוסרי){ס} צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. {ר}
ה
שִׁחֵת לוֹ לֹא ההשחתה, לא לו היא, איננה באשמתו, בָּנָיו מוּמָם חסרונם של בניו, מעצמם הוא, באשמתם, {ס} דּוֹר עִקֵּשׁ אתם דור עקום וּפְתַלְתֹּל והפכפך. {ר}
ו
הֲלַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת, {ס} עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, {ר}
הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ שאתה רכושו {ס} הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ והכין אותך. {ר}
| תחילת שירת האזינו בספר תורה, בצורת אריח על גבי אריח |
ז
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם ימי קדם, בִּינוּ התבוננו והבינו שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר מה שאירע בדורות קודמים, {ס}
שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ חכמיך הזקנים וְיֹאמְרוּ לָךְ. {ר}
ח
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן כשהנחיל ה' את הארצות ל גּוֹיִם {ס} בְּהַפְרִידוֹ כשקבע גבולות של בְּנֵי אָדָם, {ר}
יַצֵּב הציב גְּבֻלֹת עַמִּים {ס} לְמִסְפַּר בהתאם לצורך של ישראל, לפי מספרם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {ר}
ט
כִּי חֵלֶק יְהֹוָה כביכול החלק של ה' בעולם, הנחלה שלו היא עַמּוֹ, {ס} יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. {ר}
י
יִמְצָאֵהוּ ה' מצא אותו, את ישראל בְּאֶרֶץ מִדְבָּר {ס} וּבְתֹהוּ מקום שומם יְלֵל יְשִׁמֹן שממה וקולות חיות בר, {ר}
יְסֹבְבֶנְהוּ הקיף אותו בהגנה יְבוֹנְנֵהוּ התבונן בו, {ס} יִצְּרֶנְהוּ שמר עליו כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כמו שאדם שומר על האישון של עינו. {ר}
יא
כְּנֶשֶׁר יָעִיר המגן על קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, {ס}
יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ את עם ישראל, את הגוזל עַל אֶבְרָתוֹ על כנפיו. {ר}
יב
יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ הוא היחיד שהוליך אותו במדבר, {ס} וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר זר, של הגויים. {ר}
יג
יַרְכִּבֵהוּ הושיב אותו בכבוד עַל (במותי) בָּמֳתֵי מרומי (מקומות גבוהים ומכובדים) אָרֶץ {ס} וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי מתבואות השדות של ה', {ר}
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע {ס} וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר ושמן זית מעצים שגדלים בקרקע הקשה. {ר}
יד
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן {ס} עִם חֵלֶב שומן של כָּרִים כבשים מפוטמים וְאֵילִים {ר}
בְּנֵי בָשָׁן הרועים באיזור הבשן וְעַתּוּדִים תיישים {ס} עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה חיטה משובחת, {ר}
וְדַם עֵנָב יין אדום כמו דם תִּשְׁתֶּה חָמֶר תשתה ממנו יין טוב. {ס}
טו
וַיִּשְׁמַן אבל השמין יְשֻׁרוּן ישראל וַיִּבְעָט ומרד בתורת ה' {ר}
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ שמנת, {ס}
וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ את ה' שעשה אותו {ר}
וַיְנַבֵּל וביזה צוּר את האבן החזקה (ה') יְשֻׁעָתוֹ המושיע אותו. {ס}
טז
יַקְנִאֻהוּ עוררו את קנאתו בְּזָרִים באלילים, {ר}
בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ. {ס}
יז
יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ במקום האלוהים האמיתי, {ר}
אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם שלא ראו את מעשיהם (כי הם לא קיימים באמת), {ס}
חֲדָשִׁים מִקָּרֹב לא מזמן בָּאוּ {ר}
לֹא שְׂעָרוּם פחדו מהם אֲבֹתֵיכֶם. {ס}
יח
צוּר יְלָדְךָ שילד אותך, שיצר אותך תֶּשִׁי שכחת, {ר}
וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. {ס}
יט
וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ התרגז {ר}
מִכַּעַס ממה שהכעיסו אותו בָּנָיו וּבְנֹתָיו. {ס}
כ
וַיֹּאמֶר: אַסְתִּירָה פָנַי לא אשגיח עליהם מֵהֶם, {ר}
אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם, {ס}
כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת משנים את דעתם ללא מחשבה הֵמָּה {ר}
בָּנִים לֹא אֵמֻן נאמנות בָּם. {ס}
כא
הֵם קִנְאוּנִי העירו את קנאתי, כעסי בְלֹא אֵל באלילים (שאינם אל אמיתי) {ר}
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם, {ס}
וַאֲנִי אַקְנִיאֵם ארגיז אותם בְּלֹא עָם בגוי שפל שלא ראוי לקרוא לו עם, שיתקוף אותם {ר}
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. {ס}
כב
כִּי אֵשׁ קָדְחָה בערה מרוב כעס בְאַפִּי {ר}
וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית עד מעמקי הארץ, {ס}
וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ {ר}
וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי את יסודות הָרִים. {ס}
כג
אַסְפֶּה אוסיף עָלֵימוֹ עליהם רָעוֹת, {ר}
חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם אזרוק עליהם עד שיכלו (יגמרו) החצים. {ס}
כד
מְזֵי רָעָב שרופי רעב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף ואכולי אש {ר}
וְקֶטֶב מְרִירִי ומיתה מרה, {ס}
וְשֶׁן בְּהֵמֹת טורפות אֲשַׁלַּח בָּם {ר}
עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר ארס נחשים. {ס}
כה
מִחוּץ מחוץ לבית תְּשַׁכֶּל חֶרֶב אויבים יכו בכם בחרב, וּמֵחֲדָרִים ובתוך הבית אֵימָה יהיה פחד,
גַּם בָּחוּר {ר} גַּם בְּתוּלָה, יוֹנֵק גם תינוק עִם אִישׁ שֵׂיבָה זקן. {ס}
כו
אָמַרְתִּי אני ה' בליבי: אַפְאֵיהֶם אפיץ אותם לכל פאתי הארץ, {ר}
אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ מן האנושות זִכְרָם. {ס}
כז
לוּלֵי והייתי עושה זאת, אילולי כַּעַס אוֹיֵב שיכעיסוני אויבי ישראל אָגוּר ומזה אני חושש, {ר}
פֶּן יְנַכְּרוּ יתלו את סבלם של ישראל בסיבה נכרייה (כגון סיבה הקשורה לאלילים שלהם, ולא בגלל הסיבה האמיתית) צָרֵימוֹ צריהם, אויביהם, {ס}
פֶּן יֹאמְרוּ: "יָדֵנוּ רָמָה ידנו התגברה על ישראל {ר}
וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל זֹאת". {ס}
כח
כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה אויבי ישראל, כי בוטחים בכוחות עצמם ואליליהם, {ר}
וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה. {ס}
כט
לוּ חָכְמוּ אויבי ישראל, יַשְׂכִּילוּ זֹאת, {ר}
יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם היו מבינים מראש מה עתיד לקרות. {ס}
ל
"אֵיכָה אם האויבים היו חושבים, היו שואלים את עצמם: איך יתכן שאחד מאיתנו וכו' יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף {ר}
וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה? {ס}
אִם לֹא כִּי ברור הוא שזה בגלל ש- צוּרָם מְכָרָם מסר את ישראל ביד האויבים {ר}
וַיהוָה הִסְגִּירָם". {ס}
לא
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ ה', שבו אנו בוטחים (כמו אבן חזקה שמשמשת כמחסה) צוּרָם, {ר}
וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים הם השופטים המענישים אותנו (כלומר: הגויים היו צריכים להבין שה' חזק מאלוהיהם; ואם הם מנצחים אותנו, הרי זה בגלל שה' מסר אותנו בידם להענישנו על פשעינו - כביכול הם השופטים שלנו). {ס}
לב
כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם מעשי הגויים נמשלים לגפן הגדלה בסדום (העיר המפורסמת בעוונותיה). כלומר: חטאיהם רבים, וגם אם יכו בישראל, לבסוף יענשו גַּפְנָם {ר}
וּמִשַּׁדְמֹת וגדלה בכרמי עֲמֹרָה, {ס}
עֲנָבֵמוֹ הענבים שלהם עִנְּבֵי רוֹשׁ רעל, {ר}
אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת מרים לָמוֹ להם. {ס}
לג
חֲמַת תַּנִּינִם ארס זוחלים יֵינָם, {ר}
וְרֹאשׁ פְּתָנִים ורעל נחשים אַכְזָר ארס הנחשים הוא אכזרי, וכך גם מעשי אויבי ישראל. {ס}
לד
הֲלֹא הוּא העונש לגויים כָּמֻס שמור עִמָּדִי, {ר}
חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי. {ס}
לה
לִי נָקָם תהיה לי נקמה וְשִׁלֵּם ותגמול {ר}
לְעֵת תָּמוּט כאשר תתמוטט רַגְלָם, {ס}
כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם אסונם {ר}
וְחָשׁ עֲתִדֹת וימהר עתידם הרע לבוא לָמוֹ. {ס}
לו
כִּי יָדִין כאשר ישפוט יְהוָה עַמּוֹ {ר}
וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם ירחם, יתחרט על הענשת עם ישראל, {ס}
כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד שאזל הכוח מישראל {ר}
וְאֶפֶס ואין אף אחד עָצוּר נושע וְעָזוּב ונעזר. {ס}
לז
וְאָמַר ה' יאמר על ישראל בלעג: אֵי אֱלֹהֵימוֹ איפה האליל שלהם, {ר}
צוּר חָסָיוּ בוֹ האבן שהיו חוסים בצילה. {ס}
לח
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ שומן זבחיהם שהקריבו לו יֹאכֵלוּ {ר}
יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם שמנסכים על מזבחם - {ס}
יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם ויעזרו לכם (האלילים שלכם), {ר}
יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה מחסה להגן עליכם. {ס}
לט
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא רק אני לבדי האלוהים היחיד {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי חוץ ממני. {ס}
אֲנִי אָמִית - וַאֲחַיֶּה, {ר}
מָחַצְתִּי אפצע - וַאֲנִי אֶרְפָּא {ס}
וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. {ר}
מ
כִּי אֶשָּׂא ארים אֶל שָׁמַיִם למעלה, לכיוון השמיים יָדִי כדי להתחייב בשבועה, {ס} וְאָמַרְתִּי: חַי אָנֹכִי לשון שבועה (נשבעתי בחיי) לְעֹלָם. {ר}
מא
אִם לשון שבועה, אני נשבע ש... שַׁנּוֹתִי שאחדד בְּרַק חַרְבִּי את חרבי עד שהיא מבריקה {ס} וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, {ר}
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי לאויבים שלי {ס} וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. {ר}
מב
אַשְׁכִּיר אשקה עד שכרות את חִצַּי מִדָּם מרוב דם {ס} וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר, {ר}
מִדַּם מרוב הדם של חָלָל המתים וְשִׁבְיָה והנופלים בשבי {ס} מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב האויב הפרוע. {ר}
מג
הַרְנִינוּ הללו גוֹיִם עַמּוֹ לעם ישראל {ס} כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם ה' נוקם את הדם ששפכו אויבי ישראל ומענישם, {ר}
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו {ס} וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ וירצה את אדמתו מדם עמו שנשפך עליה. {ר}{ש}
מד
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם, הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן.
מה
וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.
מו
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם, אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
מז
כִּי לֹא דָבָר רֵק אין זה דבר חסר חשיבות הוּא מִכֶּם, כִּי אלא הוּא חַיֵּיכֶם, וּבַדָּבָר הַזֶּה בקיום התורה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". {פ}
| תצפית לישראל מהר נבו |
מח
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר:
מט
"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הגבוה, וגלוי לכל עבריו הַזֶּה, הַר נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מול העיר יְרֵחוֹ, וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
נ
וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
נא
עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בגדתם בי, לא הייתם נאמנים לי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ ראה במדבר כ, יב-יג
להרחבה מִדְבַּר צִן, עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
נב
כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
| גדולה שירה זו, שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא. | ||
| – ספרי, האזינו מג | ||
| הנשגבה מכל שירי התורה, ואולי גם מכל שירי התנ"ך, היא שירת “האזינו”, שאין ערוך ליפיה ולעזוזה. אִלוּ מכל הנבואות והתוכחות לא נשארה בידינו אלא שירת האזינו – היתה זו בלבד מספקת לנו להכיר על ידה את מהות השירה הנבואית בראשי סגולותיה ואת כל עוצם כחה הנצחי והדרת קדשה. | ||
| – ביאליק, על ספרים ואישים בתנ"ך[1] | ||
