ביאור:בראשית לג ח

בראשית לג ח: "וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לג ח.

מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי

עשו קיבל מנחה בחמש עדרים, שהוא פגש בדרך. עכשו עשו רואה שני מחנות בשני צידיו, אבל הוא לא פגש אותם. המילה 'מחנה' ו'מנחה' הם מספיק קרובות, שייתכן שעשו התבלבל בלשון או שכותב התורה הפך את האותיות.
המילה "הַזֶּה" היא גם בעיתית. 'המחנה הזה' פונה למחנה של יעקב, כדי לומר 'מנחה' היה צריך להגיד 'המנחה הזאת' בנקבה.
המילה "אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי" גם היא לא ברורה, כי הרי בשלב הזה עשו כבר 'פגש' את כל המחנה של יעקב, חלק מוקדם יותר וחלק מאוחר יותר.

עשו שאל: "מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי"
לפי חוקי חמורבי, ליעקב ועשו היה מגיע שליש מאדמתו של לבן, כירושתו של אברהם מתרח, וחצי מצאנו של לבן, כנדוניתה של רבקה מבתואל. ייתכן שעשו חשב שיעקב קיבל את הירושה ואת הנדוניה, ולכן עשו שאל, בצורה מעורפלת, 'מה מקור כל המחנה הזה', בכוונה לדעת אם לדרוש את החצי שמגיע לו. ייתכן שלמטרה הזאת עשו הביא את צבאו, כדי לכפות על יעקב לתת לו את החצי שלו.

ויעקב ענה: "לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי". יעקב לא הראה שהוא ידע ששליש מאדמתו של לבן הוא ירושתו של אברהם מתרח, וחצי צאנו של לבן הוא נדונית רבקה מבתואל. יעקב ענה על המנחה שהוא שלח, וכך הוא הודיע לעשו שהוא לא יסביר את מקור הרכוש, ושלעשו אין חלק ברכוש, מלבד המתנות שנשלחו לו.

צבאו ורכושו של יעקב במחנה

"מַּחֲנֶה" - מקום בו קהל, עם או צבא חונה בזמן מסע: "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (ביאור:בראשית לב ח), "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ: בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה" (שמואל א ד ז).

ליעקב היו שני מחנות, אבל עשו שאל ביחיד, כשם שעשו שאל: "מִי אֵלֶּה לָּךְ" - בשאלה לקבוצת הילדים הגדולה.
כך עשו שאל: "מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי" - כל המחנה: הצבא והרכוש, הכולל חמש עדרים שנשלחו כמנחה, ושני המחנות אשר עשו 'פגש' לפני שהוא רץ לקראת יעקב. אין ספק שעבדיו של יעקב היו חיילים, כי רק אדם שׂכל היה יוצא למפגש הזה בלי הגנה כבירה.

עשו נדהם כאשר הוא ראה את עוצמתו של יעקב. הוא היה חייב לשנות את תוכניתו במהירות, ולא להתקיף או לתת לצבאו להתקרב ולגרום ליעקב להתגונן בהתקפה נגדית. עשו היה חייב למחול על כבודו, להורות לצבאו לשבת,[1] ולרוץ לבד לקראת יעקב.
ואם כוונתו של עשו לא היתה להתקיף או לשעבד את יעקב, אז למה הוא בא עם 400 חיילים, כאשר 20 חיילים, כמסדר כבוד, היו מספיקים?

לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי

יעקב לבטח לא רצה להתחיל לספר את כל קורותיו בחרן, והתעלם מהאפשרות הזו, והתרכז רק במתנות שהוא נתן, וכך השיחה המשיכה.

יעקב הגיב כאילו שהשאלה פנתה למנחה של חמשת העדרים (מחנה) שהוא שלח לעשו, ולא לכל המחנה של יעקב החצוי לשנים כי ייתכן שעשו 'ראה' אותם אבל לא 'פגש' אותם.

עשו, בשאלתו, מצהיר שהוא ראה את "הַמַּחֲנֶה" (העדרים), ושהוא פגש אותם "אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי", אבל הוא בפרוש דחה את המתנות ולא לקח בעלות עליהן.

למה עשו סרב לקבל את המתנות?

עשו לא רצה שיחשבו שהוא הסכים לקבל תשלום על גנבת ברכת יצחק.
עשו לא רצה להגיד שהוא סלח ליעקב.
עשו רצה להגיד שהוא היה מקבל את יעקב באהבה גם ללא המתנות.
עשו רצה להגיד שגם הוא עשיר ואין לו צורך במתנות, ככתוב שעשו אמר: "יֶשׁ לִי רָב אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית לג ט).
עשו רצה להגיד שהוא לא פחד מהמחנות שהיו בעורפו כי הוא לא בא למלחמה.
עשו רצה לתת את כבוד נתינת המתנות ליעקב עצמו.
עשו רצה לחזור להר שעיר במהירות, ולא להסחב עם העדרים.
עשו וויתר על כנען לטובת יעקב ויצא להר שעיר. עשו לא רצה שיעקב ישלם לו עבור כנען, ושהוא יסכים לקבל את התשלום.

ולסיכום - עשו לא רצה את המתנות. היה לו מספיק ולא היה לו זמן להתעסק עם הצאן הזה.

יעקב לא התביש להשתחוות לעשו, לתת מתנות, ולדבר יפה ובכבוד לאחיו הבכור. יעקב לא רצה מלחמה. הוא רצה לחזור בשלום לכנען ולקבל את ברכת אלוהים. כל נושאי הכבוד והבכורה היו בטלים בעיניו. יעקב כבר לא היה צריך ירושה או ברכה מיצחק. וכך עשו מופיע ראשון, כבכור כאשר עשו ויעקב קברו את יצחק, ככתוב: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" (ביאור:בראשית לה כט).

[1] אם הוא לא היה מורה להם לשבת הם היו יכולים לפתוח בריצה אחריו והמלחמה היתה פורצת.