ביאור:בראשית כב טז
בראשית כב טז: "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב טז.
יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עריכה
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה עריכה
רש"י טוען שזו השבועה החזקה ביותר, והרמב"ן מוסיף שמדובר בשבועה הקיימת לעד.
המלאך מדבר בשם אדוני. לפי החוק, אדם שמדבר בשמו של אחר, דבריו הם דברי שמועה ולכן הם מוטלים בספק ואינם קבילים לעדות.
כדי להתגבר על האיסור לדבר בשמו של אחר, המלאך פותח את דבריו בשבועה: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה" – כלומר, המלאך נשבע שהוא שמע את נאום-אדוני, וכעת הוא חוזר על דברי אדוני מילה במילה.
מקובל שאדם אינו יכול להישבע בצורה כזו ("בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה"), מכיוון שאחרי הנביאים אלוהים חדל לדבר ישירות עם בני אדם. אולם אין מניעה שאלוהים יחליט בעתיד לדבר שוב עם אנשים, ישירות או באמצעות מלאכים.
יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר עריכה
המלאך אינו מסביר מה אברהם עשה ומדוע הוא עשה זאת.
המלאך בכוונה לא מגדיר את המעשה, מכיוון שאברהם ידע במה מדובר ולא היה צורך שיצחק יידע מה אלוהים פקד על אברהם לעשות, הרי כך יצחק היה יכול לקבל רושם רע על אלוהים ועל ישועתו.
בסוף הברכה המלאך אומר: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (ביאור:בראשית כב יח). לנו הקוראים ולאברהם ברור על מה מדבר המלאך, אך יצחק, שלא שמע את פקודת אלוהים להעלות אותו לעולה, היה יכול לחשוב שמדובר בכל הפקודות הקודמות, שלא היו קשורות לעקדה, לדוגמא הפקודה הראשונה: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ומִּמּוֹלַדְתְּךָ ומִּבֵּית אָבִיךָ" (ביאור:בראשית יב א).
- מה עשה אברהם?
פתרון ראשון
- אברהם צווה לקחת את יצחק להר בכנען, לעקוד אותו, לשחוט אותו ולשרוף אותו.
- אברהם לא בירר למה הוא צריך לעשות, למה יצחק צריך למות או מה יקרה לברכת אלוהים וזרעו (האם ישמעאל יהיה יורשו היחיד?).
- לאברהם לא היה אכפת כל כך מיצחק, הוא היה מוכן להקריב אותו, הרי בזמנו הוא שאל את אדוני: "לו יִּשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (ביאור:בראשית יז יח).
- אברהם לא התעכב והלך לשחוט את בנו.
- אברהם פעל בחוסר מוסר מוחלט. הוא מצדיק את מעשהו בתירוץ הידוע: "קיבלתי פקודה".
עבור התנהגות כזו מגיע בית סוהר ולא ברכה.
- פתרון שני
- אברהם אהב מאוד את יצחק. הוא חינך אותו בצורה הטובה ביותר.
- כאשר הנער יצחק הגיע בערך לגיל 13, אלוהים החליט שיצחק מבוגר מספיק כדי להבין את חשיבות המאורע ולהכיר בגדולת אדוני. יצחק הגיע לגיל בר-מצווה.
- אלוהים הודיע לאברהם שהוא צריך להיפרד מהנער ולתת ליצחק לעבוד בעצמו את אלוהים ישירות.
- אלוהים הראה לאברהם שיצחק קיבל בשקט את חובתו לשרת את אביו, וכך אברהם ראה שיצחק מוכן וראוי להיות ממשיכו.
- אברהם היה בטוח שאלוהים לא יהרוג את יצחק, ושיתף פעולה עם אלוהים.
- אברהם נתן הזדמנות ליצחק להראות את אופיו האמיתי תחת לחץ של פחד מוות.
- אלוהים, המלאך ואברהם שיחקו את תפקידם למען יצחק.
- יצחק עבר את הניסיון בהצלחה, ולכן בפעם הראשונה בחייו הוא שומע את ברכת אלוהים לו ולזרעו מהמלאך.
- יצחק הועלה להר והועלה על המזבח כדי ללמוד, לחיות ולשרת את עם ישראל ואדוני. למעשה אלוהים אמר לאברהם: 'העלהו אלי' – ואברהם חשב שהכוונה להעלות אותו לשמים כעשן, כעולה. אלוהים לא התכוון להעניש או לגרום ליצחק למות לחינם.
- אלוהים הבטיח ליצחק את הברית לו ולזרעו, ואסר על אברהם לפגוע ביצחק לצמיתות. כהשוואה, הגר השליכה את ישמעאל למות, והמלאך נזף בה ואמר לה: " וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ: כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ" (ביאור:בראשית כא יח), במשמעות של תשמרי עליו ואל תפגעי בו יותר. כך גם אברהם היה מוכן לשחוט את יצחק, והמלאך נזף בו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (ביאור:בראשית כב יב) מעכשיו והלאה, לתמיד.
זה מה שקרה כאן. על המעשה הגדול הזה זכו אברהם ויצחק בחידוש הברכה.
המעשה הזה אינו יחיד במינו. כל דוד ודור המבוגרים והמנהיגים קוראים לצעירים לשרת את העם ולהילחם על חירותנו ותרבותנו. קיימת סכנת מוות בשירות העם. המלאכה קשה מאוד אם כלוחמים, מחנכים או הורים. בכל דור הצעירים מוכנים לקבל את תפקידם ומתנדבים לשירות כיצחק, וכך ברכת אלוהים מתחדשת כל הזמן וממשיכה להתקיים.
וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ עריכה
כאשר אדוני פקד על אברהם לקחת את יצחק, אדוני מדגיש את יחסו של אברהם ליצחק: "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ". בהר לאחר שהמלאך עצר את העקדה, פעמים המלאך מדבר על יצחק ואומר: "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי" אבל לא מציין שיצחק היה בנו האהוב של אברהם. למה המלאך החסיר פעמיים את "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ"? האם זה בגלל שברור שאברהם אהב את יצחק, או להפך? האם עכשיו שיצחק השלים בהצלחה את הניסיון שלו בעקדה הוא בר-מצווה, והיחסים של אהבה בין אב לבן נגמרו, ועכשיו הם חברים או שותפים?
חשַׂך – חסך - מנע, לא נתן, החזיק לעצמו, אסף.
כלומר, כאשר אברהם לא חסך ולא החזיק את יצחק לעצמו, כאשר הוא היה מוכן לתת אותו במתנה לאלוהים, גם אם זה אומר שעל יצחק למות, אברהם בעצם השלים את ניסיון ההקרבה. חייו של יצחק עלו ועברו לאלוהים. אברהם איבד את זכותו להקריב או לפגוע ביצחק או אפילו להיות אביו. לכן בהמשך נאמר: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו" (ביאור:בראשית כב יט) בלשון יחיד, כלומר אברהם ויצחק נפרדו וכל אחד מהם הוא יחיד לעצמו.
אנו מוצאים סיפורים דומים של הקדשת ילד לאלוהים:
- יוכבד מניחה את התינוק שלה בסוף כדי שבת פרעה תמצא אותו ותאמץ אותו, וכך משה יגדל לתפקידו כשליט העם.
- המלאך אומר לאשת מנוח: "כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, ומּוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר" (שופטים יג ה) – הנער יהיה שייך לאלוהים ולא להוריו.
- חנה נודרת נדר: "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים ונְּתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, ומּוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א א יא), ובהיגמלו חנה נותנת את שמואל לעלי הכהן כדי לשרת את אדוני.
- מרדכי נתן לפקידי המלך לקחת את אסתר.[1] גם לאסתר היה תפקיד לסכן את נפשה ולהציל את היהודים. (ביאור:אסתר ב ח).
כך גם אלוהים לקח את יצחק לרשותו כאשר הוא מנע מהסכין (מוֹרָה) להתקרב לראשו של יצחק. אלוהים התכוון לקחת את יצחק, אך לא בתור קורבן עולה, אלא חי ומבורך.
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ עריכה
בפתיחת הנסיון אלוהים אמר לאברהם "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" (ביאור:בראשית כב ב). עכשו, בסוף הנסיון שעבר בהצלחה לאברהם וליצחק, המלאך אומר רק "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ". זאת הפעם השניה שהמלאך אומר את זה כי כבר כאשר הוא עצר את אברהם הוא אמר: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (ביאור:בראשית כב יב).
המלאך השמיט את המילים "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ". האם יש בזה רמזים?
- שהמלאך מודע ומציין שאברהם אומנם היה ממושמע אבל הוכיח שהוא לא אהב את יצחק.
- שהמלאך נוזף באברהם, שלמרות שאלוהים פקד עליו לאהוב את יצחק ככתוב, "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב), הוא לא ברר עם אלוהים מה קורה פה, וכמעט שחט את יצחק.
- שהמלאך אומר לאברהם: 'גמרת את תפקידך, אין צורך שתאהב את יצחק בנך. אלוהים יאהב וישמור עליו'.
יצחק לא ידע מה אמר אלוהים לאברהם ולא הבין שה'אהבה' הושמטה. הוא רק שמע את הברכה לו ולזרעו של אברהם (ביאור:בראשית כב יז).
- ^ מרדכי נתן את אסתר והיא לא נלקחה בניגוד לרצונו, כי הוא לא כיער אותה או חיתן אותה והיא הסכימה ללכת.